עונג יום טוב/מה
|
< הקודם · הבא > |
וסוגיא דהואיל הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא דאמרינן התם שלח לו רב חסדא לרבה ביד רב אחא בר הונא מי אמרינן הואיל והתנן יש חורש תלם א' וחייבין עליו משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשין וכלאים בכרם ושביעית ביו"ט כהן ונזיר אבית הטומאה ואי אמרינן הואיל אחרישה לא ליחייב הואיל וחזי לכיסוי דם צפור אמר רב פפא בר שמואל באבנים מקורזלות ופריך הא ראויות לכותשן ומשני כתישה ביו"ט מי שרי והקשה הריב"א בתוס' ד"ה כתישה מאי פריך הא וודאי שרי כמו חרישה דשרי משום הואיל ה"נ כתישה ועוד תימא דהיכי פריך הכא דליתי עשה דכיסוי ולידחה לאו דיו"ט הא אין יו"ט נדחה מפני עשה דהתנן בכיצד צולין דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט ובפרק ב"מ יליף לה מקראי או כדמסיק רב אשי התם דיו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וע"ש בתוס' שר"ת ז"ל תירץ בדוחק דקושית הש"ס קאי אחרישה דכלאים דליכא אלא לאו גרידא אבל איו"ט לא קאי ומסיק כתישה ביו"ט מי שרי כיון דמשום יו"ט אסור משום דאית בו עשה ול"ת גם משום כלאים לא שייך למיפטר בהואיל דאפילו היה שם דם צפור היה אסור ובתחלה נמי הוי מצי לשנויי חרישה ביו"ט מי שרי אלא דמשני לה בענין אחר כדי להגדיל תורה ויאדיר ע"כ לשון התוס' וזה דחוק מאוד דשביק חרישה דאיירי בה ונקט כתישה ביו"ט. גם בעיקר הדבר שכתב ר"ת ז"ל דבאיסור כלאים נמי שייך הואיל לא מצאנו מקור לזה דליפטר ממלקות דכלאים משום הואיל דלכאורה נראה דלא שייך הואיל לפוטרו ממלקות אלא במלאכת יו"ט [ועיין בפסחים שם בתוס' ד"ה רבה ובמנחות (דף ס"ד) תוס' ד"ה להעלות דגים דמבואר מדבריהם דגם במלאכת שבת שייך למיפטר משום הואיל אבל בשאר איסורים דלאו מלאכה נינהו מהיכי תיתי דלימא בהו הואיל ועוד דא"כ לא משכחת לה כלל מלקות בחרישה דכלאים. לכן פירוש הר"ת ז"ל דחוק מאוד גם מה שתירצו בשם רשב"ם דהא דקאמר אחרישה לא לחייב הוא משום דלא מקרי מלאכה וחופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור. ולהכי שייך אחרישה הואיל דאי הוי בעי לכסות היה החרישה מלאכה שאינה צריכא לגופה והוי שרי ולהכי פריך רק מכתישה דכתישה הויה כטחינה וצריכא לגופה הוא שמתכוון לעשות עפר לכסות ולא מישתרי לצורך כיסוי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עיי"ש וגם זה תימה גדולה דהא מ"מ השתא חפר וחרש וצריך לעצם החרישה לצורכו וזה היה אסור אף אי הוה מתרמיא לו מצות כיסוי דאטו משום שהיה רשאי לחפור ולחרוש היכא דהוה צריך רק לאפרן לא ילקה השתא שחרש לצורך חרישה הא השתא למלאכת חרישה כיון ומלאכה גמורה היא [ועיין לעיל בתשובה שכתבנו דדבר זה תליא במחלוקת שבין הרשב"א והר"ן ז"ל בשבת פרק האורג גבי נועל ביתו וצבי בתוכו ומתכוון לנעול ביתו ולצוד הצבי עיי"ש לכן נראה לי דוודאי קושית הש"ס דמקשה אחרישה לא לחייב הוא רק אחרישה דיו"ט וכמו שפרש"י ז"ל ומה שהקשו הא יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה נראה לי דזה נכון לפי מה דאמרינן בזבחים (דף ל"ב) גבי מצורע שחל שמיני שלו להיות בער"פ וראה קרי בו ביום וטבל דאמרו חכמים דאע"פ שאין טבול יום אחר נכנס להר הבית זה נכנס משום דעשה שיש בה כרת דוחה עשה שאין בה כרת ופריך למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה היכי נעייל ידיה בבהונות אידי ואידי עשה שיש בה כרת הוא ומשני שאני מצורע הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו וקאמר רב יוסף דמזה אנו למידין רובן טמאי מתים ונעשו זבין הואיל והותרו לטומאתן הותרן לזיבתן ופריך אביי הא לא דמי מצורע היתירא הוא הואיל ואישתרי אישתרי טומאה דחויה היא להא אידחאי ולהא לא אידחאי. א"ל רבא אדרבה איפכא מסתברא מצורע היתירא היא להא אישתראי ולהא לא אישתראי טומאה דחויה הוא מה לי חד דיחוי מה לי שתי דחיות עכ"ל הגמרא וזה נראה ברור דלרבא דאמר מה לי חד דחיה מה לי שתי דחיות הא דאמרינן בכל דוכתא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הוא רק אם אנו צריכין אלא לדחות איסור א' שיש בה עשה ול"ת כמו איסור מלאכת יו"ט שיש בה עשה ול"ת או איסור אלמנה לכה"ג מן הנישואין שיש בה עשה ול"ת כדאמרינן ביבמות (דף כ') דליכא למימר בהא דהואיל והלאו נדחה ידחה גם העשה משום הואיל ואישתרי אשתרי דזה אינו דאדרבה דהעשה מחזק את הלאו שלא ידחה גם את הלאו דהא שניהם על איסור א' בא זה וחיזק את זה [ותדע שהתוס' בחולין (דף קמ"א) רצו לומר שם כיון דאין הלאו נדחה משום חיזוק העשה אם עבר וקיים מצות עשה ע"י דחיית עשה ול"ת לקי גם על הלאו שעבר משום דעשה חיזק את הלאו שלא יודחה מפני מצות עשה] ולא שייך כאן לומר הואיל ואשתרי אשתרי אבל אי איתרמי לן שני איסורים שבאחד איסור עשה ול"ת ובאיסור א' ליכא אלא ל"ת גרידא ואנו צריכין לדחותן כדי לקיים איזה מצות עשה בזה אמרינן כמו דדחי איסור לאו גרידא ה"נ דחי האיסור שיש בה עשה ול"ת וכדאמר רבא שם בזבחים מה לי חד דחייה מה לי שתי דחיות ואע"ג דמאיסור קל לאיסור חמור לא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי מ"מ היכא דאתרמי שני איסורין שיש בכ"א מהן לאו גרידא ואיסור א' דעשה ול"ת דהני תרי איסורין שיש בהן ל"ת גרידא נדחין מפני קיום מ"ע כדאמרינן בנזיר (דף מ"ח) מה לי חד לאו מה לי תרי לאווין [וכ"כ הפ"י בפ"ק דביצה והגאון בפ"מ כלל ב' דעשה דוחה שתי לאוין מהש"ס דנזיר הנ"ל] ממילא נדחה נמי האי איסור שיש בו עשה ול"ת משום מה לי חד דחייה מה לי שתי דחיות וכדאמרינן ביבמות פרק קמא (דף ז) דל"ת חמור מעשה א"כ ממילא דאין עשה ול"ת חמור משני לאווין ועיין לעיל שבארנו דהא דעשה דוחה ל"ת הוי רק דחויה ולא הותרה להכי פשיטא דבעינן למימר לרבא דקי"ל כוותיה בכל דוכתא מה לי חד דחייה מה לי ש"ד] ובהיות כן נתבאר לנו דברי הש"ס כמין חומר דפריך לרבה דאמרינן הואיל אחרישה לא לחייב והיינו אחרישה דמלאכת יו"ט משום הואיל וחזי לכיסוי דם צפור ואע"ג דיו"ט עשה ול"ת הוא ואינן נדחין מפני מצות כיסוי מ"מ הא אנן אמרינן הואיל אי מתרמיא ליה מצות כיסוי ולא היה לו עפר במה לכסות והיה עומד כנגדו כל הני לאוין שעבר עליהם עכשיו כולן היו נדחים מפני מצות כיסוי כמו חורש בשור וחמור דהוי לאו גרידא וכן כלאים בכרם ושביעית וכן נזיר אבית הטומאה אע"ג דהוי נזיר עשה ול"ת מ"מ הא כתבו התוס' ביבמות (דף ו') דעשה ול"ת דנזיר נדחין מפני עשה מפני שישנו בשאלה וכולהו בהדדי היו נדחין מפני מצות כיסוי דאתרמי ליה כמו שבארנו דאין חילוק לחד לאו לכמה לאוין ואף איסור מוקדשין דחשיב במתניתין אע"ג דחייבין על איסור מעילה מיתה מ"מ היה רשאי לחרוש בשור של מוקדשין למען יהיה לו עפר למצות כיסוי דמה שהיה חורש למצות כיסוי לא מקרי הנאה דמצות לאו ליהנות ניתנו וא"כ כיון דכולהו איסורי דקחשיב במתניתין היו נדחין מפני מצות כיסוי אילו הוי מתרמי ליה ולא היה עומד כנגדו אלא איסור חרישה דמלאכת יו"ט שהוא עשה ול"ת ואינן נדחין מפני מצות כיסוי וגם ליתא בשאלה מ"מ הא בעינן למימר הואיל ואשתרי כל הני לאוין מפני מצות כיסוי אישתרי נמי איסור חרישה דיו"ט משום מה לי חד דחייה מה לי שתי דחיות ושפיר פריך הש"ס אחרישה דיו"ט לא לחייב משום דאי הוי מתרמי ליה צפרים וחיות טובא היו נדחין כל האיסורין שבחרישה הזאת והי' מותר גם איסור דחרישת יו"ט וע"ז משני שפיר דמיירי באבנים מקורזלות ופריך הא ראוין לכותשן ומשני כתישה ביו"ט מי שרי דהא בכתישה לא שייך הני איסורים דשור וחמור וכלאים בכרם ושביעית וכיון דלא שייך בכתישה הני איסורין לא שייך לומר הואיל ואשתרי אשתרי גבי כתישה ולא נשאר בכתישה אלא איסור מלאכת יו"ט וכיון דלא נשאר אלא איסור מלאכת יו"ט גרידא הדרינן לכללא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דיו"ט וממילא לא שייך למימר הואיל דאף אי הוה מתרמי מצות כיסוי היה אסור לחרוש משום דאבנים מקורזלות אינן ראוין לכיסוי בלי כתישה וכתישה ביו"ט אסור וגבי כתישה ליכא איסורים אחרים דלימא בהו הואיל ואשתרי אישתרי ודברי הש"ס נכונים וברורים בעז"ה ית"ש ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |