עונג יום טוב/מג
|
< הקודם · הבא > |
בשו"ע או"ח (סימן תפ"ט סעיף ז') כתב שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה והרמב"ם ז"ל כתב (פ"ז מהלכות תמידין הלכה כ"ג) שכח ולא מנה בלילה מונה ביום עכ"ל ומשמע דמונה ומברך ונראה דקאי בשיטת הבה"ג שהביאו התוס' במנחות (דף ס"ו) ד"ה זכר וז"ל פסק בה"ג דהיכא דשכח לספור בלילה סופר ביום. וכן הי' נראה מתוך סתם מתניתין דסוף פירקין דתנן מצותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר אבל נראה לר"ת עיקר אידך סתמא דמתניתין דפ"ב דמגילה (דף כ') כל הלילה כשר לקצירת העומר כו'. ודייקינן מינה בסו"פ לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא ואמרינן במו"ק (דף ג') ר"ג וב"ד נימנו על שני פרקים הללו והתירו ומסיק רב אשי התם סבר לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודוחה שבת וכיון דדוחה שבת אינו נקצר אלא בלילה כדמוכח בסו"פ ועוד דר' יוחנן דאמר עשר נטיעות הלמ"מ סבר לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות ודחי שבת עכ"ל:
ולכאורה קשה לי טובא במה שפסק הבה"ג שיכול לספור ביום מהא דקיי"ל כסתם מתניתין דנקצר ביום כשר דהא מה דכשר נקצר ביום לאו דוקא ביום ט"ז אלא אפילו נקצר קודם הפסח נמי כשר דהא פריך שם במנחות (דף ע"ב) ואי ס"ד נקצר ביום כשר אמאי דחי שבת נקצור מע"ש והאי מע"ש דקאמר הש"ס לאו דוקא דהא יו"ט הוא וכמו שאינו דוחה שבת אינו דוחה יו"ט אלא מעיו"ט קאמר] וכן כתבו התוס' שם בד"ה אף בהא דפריך שם אמתניתין דנקצר ביום כשר ממתניתין דכל הלילה כשר לקצירת העומר וקתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא:
והקשו התוס' ותימא לימא דמתניתין דנקצר ביום כשר היינו ביום שלפניו דומיא דהקטרת חלבים ותירצו דלענין קצירה לא שייך לחלק בין יום שלפניו ליום שלאחריו מדילפינן בריש פרקין ספירה וקצירה עיי"ש וכיון דבארנו דנקצר ביום כשר הוא לאו דוקא יום ט"ז א"כ אין שייך כלל ללמוד מזה דיכול לספור ביום ט"ז דהא אפשר לומר אם נקצר ביום ט"ז אינו מקיים מצות קצירה וספירה. רק שהקרבן כשר אף אם נקצר שלא כמצותו דהא אם קצר ביום שלפניו ודאי שאינו מקיים מצות קצירה וספירה והקרבן כשר וא"כ איך שייך ללמוד דיכול לספור ביום מהא דנקצר ביום כשר כיון דהא דנקצר ביום כשר נכלל גם אם קצר קודם ט"ז ואז ודאי אינו יכול לספור משעת הקצירה א"כ אפשר דגם אם קצר נמי ביום ט"ז אין יכול לספור שכבר עבר זמן הספירה אם לא ספר בלילה ורק מצות קצירה קיים:
ונ"ל דדברי בה"ג נכונים דבאמת הך קושיא קשה לי בעיקר פרכת הש"ס דפריך אמתניתין דנקצר ביום כשר והתנן כל הלילה כשר לקצירת העומר ולילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף לילה ביום לא אימא הא דקתני נקצר ביום כשר היינו שהקרבן כשר משום דאפילו נקצר קודם פסח נמי נישרי דומיא דלא מצא אלא מן היבש או מן העומרים דכשר בדיעבד כדתנן התם והא דלילה ביום לא היינו לענין מצות קצירה וספירה דפסול ביום ט"ז אם עשאן דלא קיים מצות קצירה וספירה דצריך לעשותן דוקא בלילה ואם לא קצר בלילה אין זה קצירה בזמנה וה"ה דיכול להביא אף מה שנקצר קודם הפסח דט"ז לא עדיף ממה שנקצר קודם הפסח מאחר שעברה לילה וא"כ מאי פריך מתניתין אהדדי:
ונ"ל ליישב דהא דפריך רומיא דמתניתין הוא משום דהש"ס מפרש הא דנקצר ביום כשר היינו שקיים מצות קצירה כמו בלילה משום דיום דומיא דלילה וזמנה ביום כמו בלילה לענין קצירה דהא דבעי קצירה וספירה בלילה היינו משום כיון דכתיב תמימות בעי לכתחילה להתחיל בלילה אבל זמנה נמשך כל היום וקיים מצות קצירה בזמנה גם כשקצר ביום ולמד כן ממשנה גופא דקאמר נקצר ביום כשר דע"כ דקיים גם מצות קצירה כמו אם הי' נקצר בלילה דליכא למימר דרק הקרבן כשר אבל מצות קצירה בזמנה לא קיים דהא כבר קתני לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים ומן העומרים היינו שכבר נקצר שלא לשם מצות קצירה ואפ"ה כשר וכיון דנקצר שלא לשם מצוה כשר הקרבן אין חילוק בין מה שנקצר בלילה שלא לשם מצוה למה שנקצר קודם הפסח ול"ל למיהדר ומתני נקצר ביום כשר א"ו דבנקצר ביום אשמעינן דהקצירה כשירה דהיינו דבזה קיים גם מצות קצירה בזמנה דיום דומיא דלילה להכי מקשה ממתניתין דכשר כל הלילה אבל ביום לא קיים כלל מצות קצירה בזמנה ומשני הא רבי הא ראב"ש דתניא הי' עומד ומקריב מנחת העומר כו' דרבי קאמר אם. יש אחרת אומר ומביא אחרת תחתיה והיינו אם יש אחרת שנקצר ביום כמ"ש רש"י ז"ל אם יש אחרת במחובר שיקצרו כעת ביום ופירושו מוכרח דודאי לא מיירי רבי ביש אחרת שנקצר לפני הפסח דהא טומאה לכה"פ דחוי' בציבור ולכתחילה הא בעי לילה ופשיטא דעדיף להקריב בטומאה מלהקריב מה שלא נקצר בלילה דלא דחינן מה שמצותו בלילה משום טומאה. א"ו דמיירי רבי אם יש אחרת במחובר שנקצר ביום דסובר רבי דקציר יום כשר כמו קציר לילה ורשב"א פליג עליו וסובר דקציר יום הוי שלא כמצותו ובנקצר שלא כמצותו סובר דפסול ואתי מתניתין דנקצר ביום כשר כרבי והיינו שקיים גם מצות קצירה בזמנה ומתניתין דדייקינן דלילה ביום לא כרשב"א דסובר דלא מצי לקצור ביום כשנטמאת:
ומעתה א"ש דברי בה"ג ז"ל שלמד דינו דאם לא ספר בלילה יספור ביום מהא דנקצר ביום כשר:
דמוכח מהש"ס דהא דאמרינן נקצר ביום כשר היינו דקיים מצות קצירה בזמנה ועדיף מקצירת קודם הפסח דשם לא קיים מצות קצירה ובנקצר ביום קיים מצות קצירה בזמנה. ואף שלכתחילה צריך לקצור ולספור מתחילת הלילה כדי שיהא תמימות מ"מ אם קצר ביום נמי קיים מצות קצירה בזמנה. וממילא נמי דאם שכח לספור בלילה יכול לספור ביום וקרינן בי' מהחל חרמש בקמה:
מיהו קשה עדיין מאי קאמר ר"י ראב"ש בשיטת ר"ע רבו אביו אמרה דאי ס"ד נקצר ביום שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצרי' מע"ש דאכתי נהי דלמד ראב"ש מר"ע רבו של אביו דפסול אם נקצר קודם פסח דהוי שלכ"מ:
מ"מ מנא ידע לפלוגי על רבי בהא דאמר נקצר ביום כשר אימא ביום ט"ז שאני דקציר יום שוה ללילה והוי נקצר כמצותו וכמו שפירשנו אליבא דרבי וכן קשה מאי פריך לקמן נקצר ביום כשר מני רבי היא ודוחה את השבת ומאי קושיא אימא רבי לא מכשיר אלא בנקצר ביום ט"ז כפי פי' הבה"ג שהוא יום אחד עם הלילה אבל בנקצר שלא בזמנו לגמרי פסל גם רבי ולהכי דוחה את השבת:
ונ"ל דגם זה נכון דהא דקאמר ר' יוחנן דרשב"א בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה שלמד דינו מר' ישמעאל לא קאי באמת אקציר יום דהא דסובר דקציר יום לא דמי לקציר לילה ומקרי שלא כמצותו אמר מסברא דנפשי' רק שלמד מדברי ר' ישמעאל דנקצר שלא כמצותו פסול מדדחי שבת והא דקציר יום ט"ז מיקרי שלא כמצותו אמר מסברא דנפשי' וכן הא דפריך אח"כ ורבי לאו תלמיד דר"ע הוא ואמאי סובר רבי דדוחה שבת ואף דבדברי רבי לא מוזכר שנקצר שלכ"מ כשר דהא לא קאמר אלא קציר יום כשר ואפ"ל דרק קציר יום ט"ז כשר אבל שלא כמצותו לגמרי פסול ולהכי דוחה שבת. מ"מ סובר הש"ס כיון דהך בבא דנקצר ביום כשר כרבי אתיא דאיהו אמר אם יש אחרת אומר ומביא אחרת תחתי' מסתמא הך בבא דרישא דלא מצא מן הקמה יביא מן העומרים נמי כרבי אתיא ופריך שפיר אמאי דחי שבת והא דקאמר נמי אפיסקא דנקצר ביום כשר מאן שמעת לי' דנקצר ביום כשר רבי היא וקתני דוחה השבת לא מקשה כיון דנקצר ביום כשר אמאי דוחה שבת אלא כיון דנקצר ביום רבי הוא מסתמא סבר נמי להא דרישא דמן העומרים כשר וא"כ אמאי דוחה שבת:
ומעתה נתברר לנו היטב פי' הסוגיא אשר מזה עולה יפה פסק הבה"ג ז"ל דלרבי אם שכח לספור בלילה יספור ביום דקיי"ל כסתם מתניתין דנקצר ביום כשר והו"ל ממש כמו קציר לילה אף לכתחילה לענין הקרבן ומקרי נקצר כמצותו וקיים מצות הקצירה בזמנה ומה שהביא הר"ת ז"ל ראי' מהא דפ"ק דמוע"ק (דף ג') דר"ג וב"ד נימנו על ב' פרקים וביטלום משום דסברי לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר כו' וכיון דדוחה את השבת ע"כ דנקצר שלא כמצותו פסול כדאמר ר' יוחנן במנחות שם ולפמש"כ לאו ראי' היא כלל דאף דמוכח מהא דרי"ש מדדחי שבת דנקצר שלא כמצותו פסול היינו דוקא בנקצר קודם הפסח דזה שפיר מוכח מרי"ש דאם נימא דשלא כמצותו נמי כשר נקצרי' מעריו"ט אע"כ דנקצר מעריו"ט פסול אבל נקצר ביום ט"ז אכתי איכא למימר דכשר דקציר יום דומה לקציר לילה כמו שהוכחנו ממתניתין דפרקין דהא דקתני נקצר ביום כשר היינו שקיים אף מצות קצירה דאי נימא דכוונת המשנה דרק הקרבן כשר אבל מצות קצירה לא קיים א"כ הרי כבר קתני לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים והיינו שנקצר קודם הפסח ומר' ישמעאל נמי לא מוכח אלא דנקצר שלכ"מ פסול והיינו קודם הפסח אבל נקצר ביום ט"ז דומה לנקצר בלילה דראב"ש נמי דסובר דקציר יום מקרי שלא כמצותו גבי נטמאת בידו לאו מרי"ש למדה אלא מסברא דנפשי' אמרה ומרי"ש לא למד אלא דקציר שלכ"מ פסול אבל הא דקציר יום מיקרי שלכ"מ אמר מעצמו ובזה נוכל לפסוק כסתם מתניתין דנקצר ביום כשר:
ועוד נ"ל דאין ראי' מהא דדוחה שבת דשלא כמצותו פסול דבאמת הרמז"ל פסק (בפ"ו מהלכות תמידין ומוספין) דנקצר ביום כשר ואפ"ה פסק דדחי שבת. וכבר תמה ע"ז בספר ברכת הזבח במנחות שם ובש"ך יו"ד (סי' רס"ב):
ונ"ל דדברי הר"מ ז"ל נכונים דלכאורה קשה טובא בהא דאמר ר"י דראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה דאי ס"ד נקצר שלכ"מ כשר לא הו"ל למידחי שבת ואמאי הא כיון דהקרבת העומר דוחה שבת דוחה אפילו דבר שאינו מעכב בדיעבד הקרבן ולא דמי למכשירין שאינו דוחה שבת דמכשירין שאני שהי' יכול לעשותן מע"ש אבל קצירה שקבוע לה זמן לא דחי שבת וגדולה מזו מצאנו במנחות (דף ס"ד) בשחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה אע"ג שכבר הביא כחושה מחללין את השבת להביא שמינה משום הידור מצוה וכ"ש שיכול לחלל שבת בקצירה כיון שלכתחילה מצוה לקצור בלילה דהא הוי מלאכה שא"א לעשותה מע"ש וכן התוס' במנחות שם (דף ע"ב) ד"ה אמאי דחקו עצמן בזה דלא דחי שבת הא לכתחילה בעי קצירה בלילה עיי"ש:
ונ"ל טעמא דר"י דאזיל לטעמי' דהנה במכות (דף ח') אמרינן בהא דא"ר ישמעאל מה חריש רשות אף קציר רשות א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דחרישה דרשות דילמא חרישת העומר דמצוה ואפ"ה אמר רחמנא תשבות וכו' דומיא דחרישה מה חרישה אם מצא חרוש אינו חורש אף קצירה אם מצא קצור אינו קוצר ואי ס"ד מצוה מצא קצור אינו קוצר מצוה לקצור ולהביא עיי"ש:
והנה במנחות (דף פ"ד) אמרינן אמתני' דשומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופריך לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ומשני אמר רחמנא לדורותיכם ואת אמרת תיבטל ופריך וליתי מדאשתקד ומשני כרמל בעינן ופריך וליתי מכרמל דאשתקד ומשני אמר קרא כרמל תקריב בעינא כרמל בשעת הקרבה. וליכא איתמר ר"י אמר כרמל תקריב בעינן היינו שיהא כרמל בשעת הקרבה ורא"א ראשית קצירך ולא סוף קצירך ואי מייתי מדאשתקד הו"ל סוף קצירה משנה העברה ולכאורה קשה דהא הש"ס דפריך וליתי מדאשתקד ע"כ דסובר דלא כראב"ש אלא דנקצר שלא כמצותו כשר דהא מדאשתקד שלא כמצותו הוא א"כ מאי קמשני בעינן כרמל וליכא והא תנן (בדף ע"א) מצותו מן הלח לא מצא מן הלח יביא מן היבש ומאן דמכשיר מדאשתקד מכשיר נמי אם הביא מן היבש וע"כ צ"ל דהש"ס סובר כיון דכתיב לדורותיכם בעינן להביאו בשביעית בכל פרטיו כמו שמביאין בשאר שנים אף בדבר שאינו מעכב בדיעבד א"כ מאי פריך וליתי מדאשתקד הא מצותו לקצור בלילה ובעינן להביא מקציר לילה בשביעית כמו בשאר שנים וצ"ל דר"י סובר דאם הביא מדאשתקד שנקצר בליל ט"ז נמי מקרי נקצר בלילה שהרי קצר בליל ט"ז שהוא זמן התחלת הקצירה וספירה וקרינן בי' החל חרמש בקמה אף שאינה מקצירה של שנה זו מ"מ מיקרי ראשית קצירך שנקצר בלילה של ט"ז דאשתקד בזמן התחלת הקצירה והספירה ורשאי להביא אף לכתחילה ולהכי הוצרך לשנות דלהכי אינו מביא בשביעית דאשתקד משום דלא הוי כרמל תקריב דהיינו דהתבואה מתייבשת מאשתקד ור"א פליג עליו בהא מילתא וסובר דתבואה דאשתקד פסול בלא טעמא דכרמל אלא משום דכתיב ראשית קצירך ולא סוף קצירך ותבואה דשנה שעברה אף אם יארע בדרך מקרה שתהא עדיין לח מ"מ לא מיקרי ראשית קצירך שאף שאז בזמן הקצירה היתה ראשית קציר מ"מ עכשיו מקרי סוף קציר שנה שעברה:
ונראה דפלוגתא דר"י ור"א בהא דאשתקד הוא רק לרבי אבל לראב"ש דסובר נקצר שלא כמצותו פסול ודאי דקציר לילה דאשתקד נמי פסול דאף שבארנו דלר"י הי' רשאי להביא לכתחילה משל אשתקד ואין הפסול אלא משום כרמל תקריב אף דבעינן קציר לילה וילפינן לה מהחל חרמש בקמה תחל לספור שתהא קצירה וספירה בלילה מ"מ בקציר לילה דאשתקד נמי מקיים האי קרא דהא הי' הקצירה בלילה קודם הספירה אז וזהו דוקא לרבי אבל לראב"ש בעינן דוקא קציר לילה שלפני ההבאה אבל משל אשתקד פסול אף אם לא נתייבש התבואה דהא טעמא דראב"ש דסובר נקצר שלכ"מ פסול מפרש בירושלמי דמגילה משום דכתיב מהחל חרמש בקמה והיינו משום דמפרש ראב"ש קרא דמהחל חרמש בקמה היינו התחלת הקצירה שהיא בליל ט"ז שמקריבין ממנה העומר וכן מפרש קרא דראשית קצירך היינו הקצירה שבליל ט"ז משנה זו וכיון שבקדשים בעי קרא לעיכוב יליף עיכובא מהני תרי קראי דראשית קצירך ומקרא דהחל חרמש בקמה דתרווייהו קאי אקצירת ליל ט"ז דשנה זו וממילא ידעינן שהיא בלילה וחדש וכרמל דהא תחילת קציר שנה זו היא בלילה וחדש וכרמל ור"י ור"א לא פליגי אלא אליבא דרבי דר"א סובר דראשית קצירך הוא משנה זו וא"כ בעינן שיביא העומר ממה שקוצר בשנה זו בלילה אבל עיכובא לית ליה לרבי דקרא דהחל חרמש בקמה סבר דלא קאי דוקא אקצירה שמביאין ממנה קרבן רק שהכתוב אומר שבלילה זו מתחילין לקצור אבל מקרבן לא מיירי וכיון דליכא עיכובא ממילא נקצר שלכ"מ כשר דבקדשים בעי קרא לעכב ור"י סובר דלענין שתהא הקצירה משנה זו דוקא ליכא למילף מקרא דראשית קצירך אפילו לענין לכתחילה דמשל אשתקד נמי מיקרי ראשית קציר דאשתקד שנקצר בלילה דאשתקד ונמצאנו למדין דלר"י לרבי אם מביא מדאשתקד מיקרי קציר לילה ולכתחילה לא יביא רק משום דלא הוי כרמל ולראב"ש מדאשתקד לא מיקרי קציר לילה דמהחל חרמש וגו' מפרש דוקא אקצירה שבלילה שלפני ההבאה ור' אלעזר פליג עלי' וסובר דלרבי נמי פסול קציר דאשתקד לכתחילה כמו מן היבש משום דכתיב ראשית קצירך ומדאשתקד מיקרי סוף קצירך ופסול אפילו היכא דהוי כרמל ובדיעבד כשר גם מדאשתקד ולראב"ש בעינן לעיכובא דוקא כרמל וחדש ולילה שלפני ההבאה ואי לא פסול אף בדיעבד:
והשתא א"ש דהא דאמר ר"י דלרבי דנקצר שלכ"מ כשר אינו דוחה שבת לטעמי' דכיון דסובר דמאי דבעינן לרבי לכתחילה קציר לילה הוא לאו דוקא מלילה שלפני ההבאה אלא דמדאשתקד נמי הוי כשר רק משום דבעינן כרמל והתבואה דאשתקד מתייבשת האידנא א"כ הרי אין זמנה קבוע לקצירה דווקא בלילה זו דהא אם הביא מדאשתקד נמי הוי כשר לכתחילה אם הי' התבואה עדיין לח ופסול היובש מילתא אחריתא היא דאי הוי משכחנא תבואה לחה מדאשתקד הוי רשאי להביא ואף שאין במציאות שתהא התבואה עדיין לחה מ"מ אין הפסול מחמת שנקצר שלא בזמנה רק משום שאינה לחה וכיון שאין הפסול מחמת שנקצר שלא בזמנה אינה דוחה שבת דהא עיקר ילפותא דר' ישמעאל הוא משום דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות ומפרש בש"ס דמכות (דף ח') מה חריש אם מצא חרוש אינו חורש אף קציר אם מצא קצור אינו קוצר אבל קציר העומר דאם מצא קצור קוצר דוחה שבת וזהו רק אם נימא דיש זמן לקצירה בלילה ואם מצא קצור קוצר מחמת שיש זמן קבוע לקצירה אבל אם משום הקצירה הוי מתכשר דאשתקד רק שצריך לקצור משום שהתבואה דאשתקד נתייבשה ואלו הוה מצא לחה דאשתקד אינו קוצר הרי אינו דוחה שבת דדמי לחרישה דאם מצא חרוש אינו חורש ונקצרה מע"ש דהא אינו דוחה שבת ומזה מוכח דסובר ראב"ש כר' ישמעאל דנקצר שלא כמצותו פסול משום דמהחל חרמש בקמה קאי דווקא אלילה שלפני הבאה דמזה יליף עיכובא לכל פרטי מצות העומר] וקבוע זמן לקצירה ושפיר דחי שבת דלא דמי לחרישה כיון דאם מצא קצור קוצר מפני קביעת זמנה וכ"ז לר"י דסובר דמאשתקד נמי הוה מתכשר אי לאו דבעינן כרמל תקריב אבל ר"א הא סובר שם דמאשתקד פסול משום דכתיב ראשית קצירך ודאשתקד מקרי סוף קצירך וכיון דכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור ובעינן שתהא הקצירה לפני ההבאה כוונת הכתוב דווקא על קציר העומר של שנה זו שהוא ראשית הקציר ולא מדאשתקד א"כ הרי קבוע זמן לקצירה דווקא בלילה שלפני ההבאה ושפיר דוחה שבת אף אם נקצר שלכ"מ כשר כיון דאם מצא קצור קוצר ואף שבדיעבד כשר לרבי שלא כמצותו מ"מ בדבר הקבוע לו זמן ואם מצא קצור קוצר דוחה שבת אף דבר שאינו מעכב דהרי דריש רי"ש מקרא דחריש וקציר תשבות וכיון דבגמרא אמרינן תניא כוותי' דר"א דמשום ראשית קצירך מפסל תבואה דאשתקד ובעינן לכתחילה להביא ממה שנקצר בשנה זו דוקא ולא מקיימא ראשית קציר אלא במה שנקצר בשנה זו בלילה מהחל חרמש בקמה א"כ דוחה שבת אף דנקצר שלכ"מ כשר כיון דלכתחילה בעינן דוקא לילה זו וקבוע לו זמן ואף אם מצא קצור מצוה לקצור ואנן דרשינן מה חריש רשות אף קציר רשות ולא קציר העומר כיון דמצא קצור קוצר דוחה שבת ושפיר פסק הרמז"ל דדוחה שבת אף דפסק נקצר שלכ"מ כשר:
ולפ"ז אין לנו ראיה לפסוק כסתמא דמתניתין דכל הלילה כשר לקצירת העומר ממה דר"ג וב"ד סברי כר' ישמעאל דדחי שבת דאנן קיי"ל כר"א דבעינן ראשית קצירך ולא סוף קצירך וכיון דקבוע זמן לקצירה דוחה שבת אף אם נקצר ביום כשר:
ונ"ל עוד דגם ראי' השני' שהביא ר"ת ז"ל מהא דאמר ר' יוחנן עשר נטיעות וכו' הלל"מ ולא דריש בחריש ובקציר דתוס' שביעית ש"מ דסבר כר' ישמעאל דדריש בחריש לקצירת העומר שדוחה שבת נמי לאו ראי' הוא אף לפי מה שבארנו דלר' יוחנן ודאי דמ"ד דוחה את השבת סובר דנקצר שלא כמצותו פסול מ"מ הא כבר כתבו התוס' בר"ה (דף ט') ד"ה ורבי עקיבא דלפי המסקנא דמסיק במ"ק (דף ד') דגמירא הילכתא בזמן שביהמ"ק קיים דומיא דניסוך המים יתכן לפרש הילכתא גם לר"ע וקראי אתא לזמן שאין בהמק"ק א"כ אפשר דר"י נמי דאמר הלכה דעשר נטיעות לא דריש קרא דבחריש ובקציר דקצירת העומר דוחה שבת אלא לתוס' שביעית והלכתא לבזמן שביהמק"ק וקראי לזמן שאין ביהמק"ק ואף שהתוס' סיימו התם וז"ל ומיהו לרבי דאמר שביעית בזה"ז דרבנן לא אפשר למימר הכי עכ"ל והיינו כיון דרבי סבר דשביעית בזה"ז דרבנן א"א לומר קרא לבזמן שאין ביהמק"ק כיון דאין שביעית נוהג בזה"ז לא שייך כלל תוספת שביעית מ"מ אכתי איכא למימר הכי לפמש"כ ליישב קושית הפ"י שהקשה על דברי התוס' שכתבו דלרבי דסובר שביעית בזמה"ז דרבנן א"א לומר קרא לזמן שאין ביהמק"ק דא"כ איך כתבו התוס' דלר"ע איכא למימר הלכתא לבזמן שביהמ"ק קיים וקראי לבזמן שאין בהמ"ק קיים הא תנן בפיאה (פרק ג' מ"ו) ר"ע אמר קרקע כל שהוא וכו' ולכתוב עליו פרוזבול ובגיטין (דף ל"ו) פריך ומי איכא דמדאורייתא משמט שביעית והתקין הלל דלא משמט ומשני בשביעית בזה"ז דרבנן ורבי היא דתניא רבי אומר וזה דבר השמיטה כו' ועיין שם בתוס' ד"ה מי איכא דאף לרבא דאמר בתר הכי הפקר ב"ד הפקר נמי הוכרחנו לומר דאתיא כרבי דאמר שביעית בזה"ז דרבנן דלא מהני הך סברא דהפקר ב"ד הפקר לעקור שביעית דהוא מדאורייתא וא"כ ר"ע דאית ליה פרוזבול ואמר קרקע כ"ש כותבין עליו פרוזבול ע"כ דסובר לה כרבי דאמר שביעית בזה"ז דרבנן ואיך כתבו התוס' דלפי המסקנא דהש"ס במ"ק יתכן למימר קראי לר"ע לבזמן שאין ביהמ"ק קיים:
ול"נ דלק"מ דאמרינן שם בגיטין (דף ל"ז) תנן התם השביעית משמטת את המלוה בין בשטר בין שלא בשטר רב ושמואל דאמרי תרווייהו בשטר שיש בו אחריות נכסים שלא בשטר שאין בו אחריות נכסים כ"ש מלוה ע"פ ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרווייהו בשטר שאין בו אחריות נכסים שלא בשטר מלוה ע"פ אבל שטר שיש בו אחריות נכסים אינו משמט. ופרש"י ז"ל דכגבוי הן וכמו שהקרקעות בחזקת המלוה הן וגבויות ממש ואין כאן חוב והתוס' בב"מ (דף ד') הקשו למ"ד שיעבודא דאורייתא למה נשבע הא כופר שיעבוד קרקעות ואין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ותירצו דמיירי שאין לו קרקעות אפילו משעבדי עיי"ש וכתבו נמי דהא דאמר ר' יוחנן בשבועות (דף ל"ז) כופר בממון שיש עליו עדים חייב קרבן שיש עליו שטר פטור משום דכופר שעבוד קרקעות ובעדים לא חשיב שיעבוד קרקעות אע"ג דר' יוחנן גופא סבר בב"ב (דף קע"ה) שעבודא דאורייתא היינו משום דהפקיעו חכמים השיעבוד במלוה ע"פ משום פסידא דלקוחות חשוב כאלו מחל לו השעבוד עכ"ל וא"כ קשה גם גבי שמיטה היכי משכחת לה דמשמט כיון דשעבודא דאורייתא וגובה מה"ת מלקוחות והו"ל מע"פ כמלוה בשטר שיש בו אחריות נכסים דאינו משמט לר' יוחנן א"כ שמיטת כספים היכי משכחת לה:
ולשיטת הש"ך (סימן ל"ט ס"ק כ"ח) דכתב שם דכל היכי דיכול לטעון פרעתי משמט אף כשעמד בדין משום דמחוסר גוביינא א"ש דדוקא מלוה בשטר שיש בו אחריות נכסים סבר ר' יוחנן דאינו משמט אבל מע"פ אף שגובה מה"ת ממשעבדי שפיר משמט משום דיכול לטעון פרעתי. אבל לפמ"ש המבי"ט הובא בש"ך שם דאף היכי דיכול לטעון פרעתי נמי אינו משמט א"כ קשה שמיטה לר"י היכי משכחת וצ"ל דמיירי באין לו קרקע או שמחל השעבוד לו וכמו שתרצו התוס' גבי קרבן שבועה ומיושב בזה נמי מה שהקשו התוס' בגיטין (ל"ז) ד"ה שטר אר' יוחנן מהא דאמרינן לעיל דאונס קנס ופתוי שזקפה במלוה משמטין ומפרש דהיינו משעת העמדה בדין ומשעמד בדין הא גבי ממשעבדי ואמאי משמט לר"י ולפמ"ש א"ש דמיירי שאין לו קרקע] ולפ"ז לא קשה כלל לר"י מי איכא דמדאורייתא משמט ואמרי רבנן דלא לשמט דהא אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע וכשיש לו קרקע הא מדאורייתא בלא"ה אינו משמט משום דשיעבודא דאורייתא והו"ל כשטר שיש בו אחריות נכסים ורק מדרבנן משמט משום דתקנו דמלוה ע"פ אינו גובה מנכסים משועבדים והם אמרו שאם כתב פרוזבול אינו משמט ואע"ג דגבי קרבן שבועה כתבו התוס' כיון דהפקיעו החכמים השעבוד שוב חייב קרבן שבועה מה"ת וא"כ ה"נ בעינן למימר כיון שהפקיעו חכמים השיעבוד למלוה ע"פ דאינו גובה ממשעבדי שוב משמט מה"ת ואיך אמרו רבנן דלא משמט ז"א דהא דעת רש"י והר"ן ז"ל דלרבא דאמר הפקר ב"ד היה הפקר מתורץ גם קושיא מי איכא מידי דמדאורייתא משמט ואמרו רבנן דלא לשמט משום דגבי ממון דהפקר ב"ד הי' הפקר לא שייך לאקשויי הכי רק שהתוס' חולקים ע"ז וכתבו דרבא לא קאי אהך קושיא משום דאף דהפקר ב"ד הי' הפקר מ"מ לא הי' לו להלל לעקור שביעית שהיא דאורייתא עיי"ש בד"ה מי איכא והיינו משום דלא מצי חכמים אף לגבי ממונא לתקן דבר שהוא נגד מ"ע שבתורה אבל כיון שבארנו דלר' יוחנן בלא"ה אינו משמט ביש לו קרקע מה"ת הרי לא ביטלו ע"י תקנתם מ"ע שבתורה ואף שע"י מה שהפקיעו חכמים את השעבוד ואמרו דמלוה ע"פ אינו גובה מנכסים משועבדים היה ראוי להיות שמלוה ע"פ תשמט מ"מ הרי לא עקרו שביעית לגמרי שהרי מה"ת אינו משמט משום דיש לו קרקע וכגבוי דמי ובזה ודאי דמהני סברא דרבא דהפקר ב"ד הי' הפקר וא"כ מה שמוכרח הש"ס לתרץ בשביעית בזה"ז דרבנן הוא רק לרב ושמואל דפסקינן כוותייהו דמלוה בשטר שיש בו אחריות נכסים משמט וגם דסברי שעבודא לאו דאורייתא ולא מהני מידי מה שיש קרקע והקשה הש"ס שפיר מי איכא מידי וכו' והוצרך לתרץ דשביעית בזה"ז דרבנן אבל לר' יוחנן א"ש אף לרבנן דסברי דשביעית בזה"ז דאורייתא ומכ"ש דאתי שפיר טפי לשיטת רש"י והר"ן ז"ל דשינויא דרבא דהפקר ב"ד הי' הפקר קאי נמי אהך קושיא מי איכא מידי דמדאורייתא משמט כו' ואין אנו צריכין להך שינויא דשביעית בזה"ז דרבנן וא"כ שפיר כתבו התוס' בר"ה דלמסקנא דסוגיא דמו"ק איכא למימר דר"ע נמי אית לי' הלכתא דעשר נטיעות והלכתא לבזמן שביה"ק קיים דומיא דניסוך המים וקרא דבחריש ובקציר לבזמן שאין בהמ"ק קיים:
וממילא נדחה ראיית ר"ת ז"ל שהביא במנחות שם מדאמר ר' יוחנן הלכתא דעשר נטיעות מכלל דדריש קרא דבחריש וקציר לקציר העומר שהוא דוחה שבת דז"א דאפ"ל גם לדידי' דקרא דבחריש ובקציר אתא לתוס' שביעית לבזמן שאין ביהמק"ק כמו שכתבו התוס' בר"ה לר"ע וכמו שביארנו דלדברי ר' יוחנן אין אנו צריכין לומר שביעית בזה"ז דרבנן והוי שפיר מדאורייתא ואתא קרא לתוס' שביעית וא"כ אף שבארנו לעיל דלדברי ר' יוחנן שפיר מוכח דנקצר ביום פסול מדדחי שבת מ"מ אין הכרח לר"י דדריש קרא לקציר העומר שהוא דוחה שבת ויכול להיות דדריש לי' לתוס' שביעית בזמן שאין ביהמ"ק קיים אבל קציר העומר אינו דוחה שבת ונקצר ביום נמי כשר:
ומיהו לכאורה נ"ל להביא ראי' דנקצר שלא כמצותו פסול כראב"ש מהא דתנן בר"ה (דף למ"ד) בהא דהתקין ר"י בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור שמא יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח השתא נמי ניכול ופריך דאיבני אימת אילימא דאיבני בשיתסר הרי הותר בהאיר המזרח אלא דאיבני בחמיסר מחצות היום ואילך לשתרי אלא דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה א"נ דאיבני בלילה פי' שלא יהא שהות לקצור וימשוך הקצירה יותר מחצות היום. וא"כ קשה מאי פריך אי דאיבני בשיתסר הרי הותר בהאיר המזרח איך מתיר האיר מזרח הא בעינן למיחש שמא יבנה בהמ"ק בשיתסר ויהא אפשר לקצור ולהביא וכיון שאם יבנה ביהמ"ק ואפשר לקצור ולהביא אין האיר המזרח מתיר. אף שבשעת הארת המזרח לא נבנה עדיין מ"מ אפשר להבנות. ובשלמא מהא דאמר במנחות (דף ס"ח) כאן בזמן שביהמ"ק קיים כאן בשאין ביהמ"ק קיים דבזמן שאין ביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר לא קשה דאם נקצר ביום כשר הא אפשר להבנות עדיין ולהביא די"ל דבאמת לכתחילה אסור שמא יבנה אבל אם אכל ולא נבנה אגלאי מילתא למפרע שאכל בהיתר וגלי קרא דאינו לוקה אבל בסוגיא דר"ה דמיירי לענין היתר אכילה קשה אמאי מותר באכילה מיד בהאיר המזרח שמא יבנה ויוכל לקצור ולהביא:
וכה"ג אמרינן במנחות (דף מ"ו) בשתי הלחם הבאים בפ"ע דמה"ת לאכילה אתינן ואפ"ה אסור לאוכלן עד הלילה גזירה שמא יזדמן להם כבשים לאחר מכאן עיי"ש ברש"י ז"ל הרי דאף דשתי הלחם מתירין א"ע כשהן בלא כבשים מ"מ אסור לאוכלן שמא יזדמנו להם כבשים וה"נ אף שתחילת היום מתיר מ"מ אסור לאכול שמא יבהמ"ק ויוכלו לקצור ולהביא וכדאמרינן בתענית (דף י"ז) כהנים בזה"ז אסורין לשתות כל השנה יין שמא יבנה בהמ"ק ובעינן כהן הראוי לעבודה [ועיין בירושלמי סוף מסכתא יומא גבי כפרת יוה"כ בפלוגתא דר"ז ור"ח ודו"ק] א"ו דכיון דעבר לילה ולא נקצר שוב א"א להביא עומר דקצירת יום פסול כראב"ש דהוי נקצר שלכ"מ וכשהאיר המזרח התיר העומר דלא מהני בנין בהמ"ק מידי כיון שלא נקצר בלילה וכרשב"א דסובר דשלכ"מ פסול לגמרי כ"ז נלע"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |