עונג יום טוב/לג
|
< הקודם · הבא > |
בדין ישראל וא"י שהיה להם יי"ש בשותפות ועבר עליו הפסח. השא"ר ז"ל בדיני חמץ כתב (בסימן פ"ט) וז"ל וע"ד חלק המגיע לא"י אחר החלוקה הדבר ברור בעיני דשרי בהנאה לאחה"פ דקיי"ל דבדרבנן יש ברירה ואמרינן הוברר הדבר דזהו חלקו המגיעו משעה ראשונה והו"ל חמץ של א"י שעבר עליו הפסח ומותר בהנאה כדתנן בפ' כל שעה וכה"ג אמרינן בפ' משילין (דף ל"ז) גבי ב' שלקחו חבית ובהמה בשותפות דרב אמר חבית מותרת כלומר מותר לכ"א להוליך חלקו למקום שעירב משום דיש ברירה ושמואל אמר חבית נמי אסורה משום דאין ברירה ומסיק התם הגמרא אליבא דר' אושעיא דחבית מותרת דבדרבנן יש ברירה ובדאורייתא אין ברירה ודריש מר זוטרא הלכה כר"א וכ"פ הפוסקים ז"ל. וה"נ הא דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אינו אלא מדרבנן משום קנסא הואיל ועבר עליו בב"י וכיון דבדרבנן יש ברירה חלקו של כותי ודאי שרי והסכים לזה המק"ח בהלכות פסח (סימן תמ"ח):
וכן יש להביא ראי' מהגהת אשר"י (במס' ע"ז בפ' ר' ישמעאל) שכ' וז"ל והיכא שיש לישראל שותפות א"י מבטל חלקו אבל לא בחלק ישראל ומשהוברר חלקו של כותי מותר בהנאה דהא בטלי' ואפילו למאן דלית לי' ברירה הכא יש ברירה דכל איסורי ע"ג דרבנן נינהו כך פירש רשב"ם בשם רש"י ולפענ"ד יש להסתפק בדין זה טובא לפי מה דאמרינן בבכורות (דף נ"ו) אמתניתין דחלקו וחזרו ונשתתפו פטורין ממעשר בהמה משום דדמי ללקוחות ולקוח פטור ממע"ב אמר רב ענן ל"ש אלא שחלקו גדיים נגד תיישים ותיישים נגד גדיים אבל חלקו גדיים נגד גדיים ותיישים נגד תיישים אמרינן זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך. ור"נ אמר אפילו חלקו גדיים נגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אין אומרין זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור"א אמר ל"ש אלא שחלקו ט' נגד יו"ד ויו"ד כנגד ט' אבל חלקו ט' כנגד ט' ויו"ד כנגד יו"ד אמרינן זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ור"י אמר אפילו חלקו ט' נגד ט' ויו"ד נגד יו"ד אין אומרים זהו חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואזדא ר"י לטעמי' דאר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל ע"כ:
ומבואר מזה דאף רב ענן ור"א דסברי יש ברירה היינו דוקא במין א' שחלקו זה נגד זה אבל בשני מינין מודו דאין ברירה ופרש"י הטעם דכיון שחלקו בשומא גדיים נגד תיישים ותיישים כנגד גדיים לפי שויין דהתם ליכא למימר זה חלקו המגיעו ממיתת אביהם דודאי בשעת מיתת אביהם זכה זה בחצי הגדיים וחצי התיישים וזה בחצי הגדיים וחצי התיישים הלכך השתא קנין הוא שזה קונה מזה והוולדות שיש להם בשעת חלוקה פטורין ממע"ב משום לקוח והעתידים לבא פטורים משום שותפות אבל חלקו גדיים נגד גדיים ותיישים נגד תיישים אמרינן ברירה דזהו חלקו המגיעו ממיתת אביו ועדיין ירושה היא ושם ירושה עליו עכ"ל וכן מסיק התם בש"ס דפריך למ"ד יש ברירה ממתניתין דתמורה (דף למ"ד) דתנן וכן השותפין שחלקו א' נטל יו"ד ואחד נטל ט' וכלב שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין וא"א יש ברירה לברור חד מינייהו לבהדי כלב ולשקול והנך לשתרי ומשני ר"א אי דשוו כולהו להדדי ה"נ הב"ע דלא שוו כולהו להדדי ושוי האי כלבא חד ומשהו והאי משהו משיך ואתי בכולהו והאי ברירה דמקשה הש"ס פי' התוס' דסמכינן אמה שאנו מבררין הטלה א' מכל היו"ד טלאים לומר עליו שהוא המחיר כלב ועי"ז הותרו שאר הטלאים והקשו באמת אמאי יועיל ברירה הא אין ידוע איזו שכנגד הכלב ותירצו שכך סברת הש"ס דכיון דיש ברירה יש לדבר להיות תלוי בדעתו ומסתמא כך דעתו בתחילה דאותו שיברור יהא כנגד הכלב ובתמורה (דף ל') ד"ה ואידך כתבו הטעם הואיל ולא היה האיסור מבורר קודם שנתערב להכי סמכינן אברירה עיי"ש בדבריהם ז"ל וע"ז פריך דלמ"ד יש ברירה יש להתיר ע"י שימשוך חד מינייהו שיהא הוא המחיר כלב לגמרי אבל להתיר כל הטלאים לגמרי ע"י ברירה לא פריך דפשיטא דלא מהני ברירה להתיר כל הטלאים דכיון דהכלב היה לו מחיר טלה א' שהוא א' מהעשרה וטלה כנגד כלב הוי ב' מינין ובב' מינין לכ"ע אין ברירה ומיקרי מחיר ונאסר טלה א' משום מחיר אלא שמקשה שיועיל ברירה לברר הטלה מהיו"ד טלאים כמ"ש התוס' וכ"פ הרמב"ם ז"ל (בהלכות איסורי מזבח פרק ד' הלכה ז') כאוקימתא דר"א שאם יש טלה השוה כנגד הכלב ממשיך טלה א' כנגדו והשאר מותרים הרי דיש ברירה לברור הטלה מהעשרה טלאים [ועיין בר"ן בנדרים (דף מ"ה) ובתוס' דתמורה שם והמבי"ט בתשובה כתב משום דמה"ת בלא"ה בטל המחיר חד בתרי ומדרבנן בעלמא לא בטל משום דהוי בע"ח וחשיבי ולא בטלי וכיון דהאיסור הוי מדרבנן אמרינן ברירה] ואפ"ה טלה א' יש לו דין מחיר כלב ולא סמכינן אברירה לבטל מחלוקה זו דין מחיר כלב לגמרי ולומר דהוברר הדבר שהכלב בא בירושה לבעל הכלב והטלה לבעל הטלה ולית כאן מחיר משום דכלב וטלה הוי ב' מינין ובשני מינין אין ברירה לכ"ע וכ"כ הרשב"א ז"ל בקדושין דאמר התם רבא (בדף י"ז) גר יורש כותי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתנן גר וכותי שירשו את אביהם כותי גר יכול לומר לכותי טול אתה הטלמסאות ואני מעות טול אתה יי"נ ואני פירות ואם משבאו לרשות גר אסור ואס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חליפי הטלמסאות הוא דקשקיל אלא מדרבנן גזירה שלא יחזור לסורו תנ"ה בד"א שירשו אבל בנשתתפו אסור וכתבו התוס' דאין לומר דהטעם הוא משום ברירה כלומר דהשתא הוברר הדבר דזהו חלקו דא"כ אפילו בא לרשותו נמי יהא מותר מהאי טעמא וע"ז כתב הרשב"א ז"ל בחי' שהקשה בהא דאמרינן ואס"ד דאורייתא כי לא באו לידו מאי הוי כי שקיל חליפי עכו"ם קא שקיל וז"ל ואיכא למידק והא אמרינן חבר וע"ה שירשו אביהם ע"ה והניח פירות מעושרין ושאינם מעושרין יכול חבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פלוני ודעתו הוא על המעושרין אע"ג דירושה דאורייתא הוא וי"ל דהתם משום יש ברירה אבל בב' מינין כי הכא אין ברירה וכדאמרינן התם בהדיא אבל לא יאמר לו טול אתה חיטין ואני שעורין והלכך בירושה דאורייתא אסור דכי שקיל דמי עכומ"ז שקיל דבשני מינין אין ברירה:
ואכתי לא ניחא דהא תנינן בתמורה (דף ל') וכן שני שותפין שנטל א' עשרה ואחד נטל תשעה וכלב את שכנגד הכלב אסורין ושעם הכלב מותרין ואקשינן בגמ' ואמאי אסורין נשקול חד לבהדי כלב ונתסר כלומר משום ברירה וט' אחרים נשתרו ופרקיה רב אשי כגון דשוו יו"ד אימרי כל חד וחד ד' זוזי ופלגא חומשא וכלבא שוה חמשה זוזי דזוזי יתירא דכלבא משיך בכולהו אלמא אי לא"ה ט' אחריני שרי אלמא דיש ברירה אף בב' מינין ושמא רבא סבר דבשני מינין אין ברירה וההוא מתניתין כפשטא מפרש לה אפילו לא שוה כלבא טפי מד' זוזי דאסרי עכ"ל הרשב"א ז"ל:
הנה הסכים הרשב"א ז"ל ג"כ דבשני מינין אין ברירה לכ"ע רק שכתב דרב אשי בשינויא דידיה שתירץ דמתני' מיירי שהכלב שוה טפי מכל הני אימרי סובר אף בשני מינין יש ברירה ולא זכיתי להבין דנראה מדבריו שהוא מפרש דברירה דאמר המקשן הוא לברר בחלוקת הכלב והטלה שכנגדו וזה א"א לפרש בשום אופן דאם נימא דבשני מינין נמי יש ברירה א"כ ליכא כאן מחיר כלב וא"צ למשוך אפילו טלה א'. אלא דבעל הטלה זכה בטלה מירושת אביו ובעל הכלב זכה בכלבו בירושה כמו דאמרינן גבי מעות ועכומ"ז דלמ"ד יש ברירה ליכא כאן חליפי עכומ"ז דנכרי נטל בירושה כומ"ז ולא בחליפין וה"נ לית כאן מחיר כלב כלל דבעל הכלב נטל כלב בירושה ומדהוצרך הש"ס למשוך ולברר חד טלה ע"כ דגם המקשה סובר דבשני מינין אין ברירה ויש כאן מחיר כלב. מ"מ נסמוך אברירה לברר טלה א' מהיו"ד טלאים שהוא המחיר כלב והשאר לישתרי דזה הוי ברירה במין א' וכמו שפי' התוס' בתמורה ובבכורות ע"ז משני ר"א כגון ששוה הכלב יותר מכל א' מהטלאים אבל גם ר"א מודה לרבא דבב' מינין אין ברירה ודברי הרשב"א ז"ל לא זכיתי להבין:
ולולא שהתוס' ז"ל פירשו דקושית הש"ס שם בתמורה הוא דנסמוך אברירה לברר הטלה מהעשרה טלאים היה נ"ל לפרש באופן נאות דבאמת היה קשה להתוס' סברא זו ונדחקו בזה איך אפשר לסמוך אברירה לברר תערובות איסור ומ"ש התוס' בבכורות דלהכי מהני ברירת טלה א' למ"ד יש ברירה משום דאמרינן דודאי בשעת חלוקה היה דעתו שהטלה שיברור שיהא תחת הכלב יקבע בו מחיר כלב והשאר לישתרו ג"כ תמוה הא אמרינן בב"ק (דף צ"ח) הצורם אזן פרתו של חבירו פטור משום דסתם שוורים לאו למזבח קיימי וא"כ היכא נימא דודאי אסיק אדעתו ענין הכשר לקרבן בשעת חלוקה ולהתיר מחמת זה ע"י ברירת הטלה:
ועוד קשה לי טובא במש"כ הרמז"ל (בהלכות איסורי מזבח פרק ד' הלכה י"ז) שאם הי' בעשרה טלאים טלה א' שדמו כדמי הכלב או יותר מדמי הכלב מושכו והשאר מותרין ואם כל אחד מהן דמיו פחותין מדמי הכלב הרי העשרה כולן אסורין וכ"פ בפי' המשניות עיי"ש וכיון דלא בעינן דווקא שיהא בעשרה טלה שדמו ממש כדמי הכלב אלא אפילו דמיו יתירין מדמי הכלב נמי יכול למושכו בעד הכלב א"כ תיקשי נהי דרב אשי מוקי לה שכל העשרה שכנגדו כל אחד מהן דמיו פחותין מדמי הכלב מ"מ הא יכול למשוך שני טלאים ולקבוע בהן דמי מחיר הכלב ויותרו השאר כיון דאמרינן דמשום האי טעמא דברירה בדידי' תליא מלתא לברר האיסור ולהטיל על א' מהטלאים דין מחיר כלב ולהתיר עי"ז השאר א"כ מה לי חד ומה לי תרי וכשדמי כל א' פחותין מהכלב ימשוך ב' טלאים ויהיו אסורים והשאר יהיו מותרים:
ע"כ היה נ"ל דבאמת א"א להתיר כלל ע"י ברירה שום תערובות וקושית הש"ס דפריך ונברר חד מינייהו אפשר לפרש לפמש"כ הר"ת בתוס' דזבחים (דף ע"ג) דספק דרוסה שנתערב ברוב מותר והטעם משום ס"ס שמא לא נדרס ושמא לא זהו ונראה דמ"מ בהמה א' יש לאסור דאם יאכל כולם הא ודאי אכל ספק איסור ואפילו לדעת הר"י ז"ל שחלק על ר"ת וסובר דגזרינן שמא יקח מן הקבוע בחולין מ"מ בספק טריפה שבא לו הטריפות אחר שנתערב מודה דמותר מטעם ס"ס ספק שמא אינו טרפה ושמא לא זהו דדוקא אם נאסר מספק קודם התערובות סובר הר"י דאסור משום דנעשה כודאי איסור אבל אם נולד הטריפות בתוך התערובות שרי דהוי ס"ס כמ"ש הרשב"א בחי' בחולין (דף י"ג) והב"י (בסימן נ"ז). מיהו ודאי צריך לאסור אחד מהם כיון דההיתר הוא מטעם ס"ס צריך אחד לכל הפחות לאסור ולפי"ז הכא גבי נטל א' תשעה וכלב איסור מחיר כלב שיש כאן הוא רק ספק דאפילו למ"ד אין ברירה ובב' מינין דלכ"ע אין ברירה מ"מ הוי רק ספק שמא הוי הטלה מחיר הכלב אבל מחיר כלב ודאי לא הוי דהא איכא למימר דלבעל הכלב הגיע הכלב לחלקו משעה ראשונה ולבעל הטלה הגיע הטלה משעה ראשונה ואין כאן מחיר כלב כלל כדאיתא בגיטין (דף כ"ד) גבי כתוב לאיזה שארצה אגרש דרק ר"י סובר דאינו פוסל מן הכהונה משום דגם לקולא אין ברירה ואף בדרבנן סובר אין ברירה בפ' משילין עיי"ש אבל זעירי ורב אסי סברי דאף דאין ברירה היינו לחומרא חיישינן דא"ב והגט פסול אבל לענין כהונה חיישינן דילמא יש ברירה והא דאמרינן בגדיים נגד תיישים דחלקו וחזר ונשתתפו פטורין ממע"ב ולא מחייבינן מספק שמא נטל כל א' שלו ולא הוי לקוח הוא משום דקיי"ל עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק כדאיתא (בפ"ק דב"מ). אבל ודאי מידי ספיקא לא נפקא וא"כ באחין שחלקו ואחד נטל כלב ואחד נטל טלה לא הוי אלא ספק מחיר כלב ובספק שנתערב יכול למשוך חד מינייהו ואינך לשתרי ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע מיהו כ"ז לרב ענן דסובר דבמין א' יש ברירה והיינו ע"כ דסובר דבמין א' אמרינן דוודאי כל אחד נטל מה שהגיע לחלקו דאי הוה ספק א"כ ליפטר ממעשר דעשירי ספק פטור א"ו דאמרינן ודאי הוברר הדבר דכל א' נטל שלו א"כ הט' טלאים נגד ט' אמרינן בהו ברירה ולא שייך בהו חליפי הכלב כלל דממילא נתפס בהו החלוקה והברירה ט' נגד ט' דהא דאמרינן בגדיים נגד גדיים דיש ברירה מיירי אפילו יש עוד מינין שאינן שווין בירושתן אפ"ה על הדברים ששווין במינן אמרינן ברירה ורק אחד יש בהם שבו נתפס מחיר כלב ולא ודאי מחיר כלב כ"א ספק מחיר כלב דהא גם בטלה נגד כלב יש ספק ברירה. וכיון דליכא אלא ספק מחיר כלב אחד מעורב בעשרה יכול לברור חד מינייהו ואינך לשתרי כדעת ר"ת ז"ל בטריפה וכ"ז לרב ענן דסובר דבמין אחד אמרי ודאי ברירה להכי הט' נתפסים נגד תשעה ורק טלה א' יש בו מחיר כלב אבל לר' יוחנן דאמר דבמין א' נמי אין ברירה א"כ אין נתפסין תשעה נגד ט' אף שהם מין א' ויש שייכות חליפי הכלב בכל העשרה דנוכל לומר שחליפי הכלב הם בכל אחד מעשרה דהיינו שבכל טלה יש מקצת מחיר כלב ואין שייך כאן למשוך ולברר ולהתיר לאחרים כיון דאיכא חשש מחיר כלב בכל או"א מעשרה. ושפיר קתני במתניתין דעשרה אסורין כולן אבל לרב ענן קשיא ולפי"ז אין אנו צריכין כלל לומר דמהני ברירה בתערובות מחמת שלא הוכר האיסור כמ"ש התוס' דהכא מטעם אחר קאתינן עלה לרב ענן דכיון דהט' נתפסין נגד ט' ואין בזה חשש מחיר כלב ולא נשאר חשש מחיר כלב רק באחד הוא מתבטל ברוב ומהני מה שנמשוך אחד מהן כדעת ר"ת ז"ל בספק דרוסה שנתערב:
ובזה מיושבים גם דברי הרשב"א ז"ל בקדושין היטב דאין כוונת הרשב"א ז"ל לומר דסוגיא דתמורה סברה דבב' מינין יש ברירה בוודאי דא"כ הא לית כאן איסור מחיר כלל רק כלפי מה שהקשה על רבא מה ראי' מייתי מירושת הגר דלמא סובר תנא דירושת הגר כתנאי דס"ל דיש ברירה אפילו בדאורייתא ותירץ ע"ז דאף מ"ד יש ברירה מודה דבב' מינין א"ב משום דבב' מינין לא שייך כלל ברירה והיינו ע"כ משום דאין סברא כלל לאמר בב' מינין ברירה דמאי חזית לומר דבמיתת אביהם נפל מין זה לזה ומין זה לזה וא"כ אפילו ספק לא מיקרי כלל אלא דודאי אין ברירה. וע"ז חזר והקשה דבתמורה מוכח דגם בב' מינין יש ברירה. ולא דוודאי יש ברירה אלא דמוכח מהתם דגם בב' מינין שייך לומר יש ברירה ותליא בפלוגתא דתנאי דמאן דאית ליה יש ברירה בשני מינין נמי סובר יש ברירה וזה שיעור דברי הרשב"א ז"ל דמתחילה הקשה מנ"ל לרבא דירושת הגר דרבנן אימא הא דמותר לומר טול אתה הכומ"ז ואני מעות הוא משום דסובר האי תנא יש ברירה וע"ז תירץ דבב' מינין ודאי דאין ברירה היינו דליכא למ"ד יש ברירה בב' מינין דאין סברא כלל לומר שלכל אחד הגיע חלקו משעה ראשונה בב' מינין ואפילו מאן דסובר בכה"ת יש ברירה מודה בב' מינין דאין ברירה מדקאמר התם דבטול אתה חיטין ואני שעורין אסור ואע"ג דהתם הוי איסור דרבנן דדמאי הוי רק דרבנן ומה"ט תנן התם דבטול אתה חיטין שבמקום פלוני ואני חיטין שבמקום פלוני מותר משום דדמאי דרבנן ויש ברירה ואפ"ה בב' מינין אסור משום דאף מאן דסובר דבדרבנן יש ברירה היינו משום דסובר דספיקא הוי אם הגיע לכל אחד חלקו ובדרבנן אזלינן לקולא ואמרינן דהגיע לכל אחד חלקו אבל בב' מינין דאין סברא כלל לומר דהגיע לכל אחד חלקו דמהיכי תיתי נימא שזה ירש חיטין וזה ירש שעורין ואפילו באיסור דרבנן אסור וע"ז מקשה דהכא משמע דבב' מינין לא שייכא ברירה ואפילו מאן דסובר בכה"ת יש ברירה מודה בב' מינין דאין ברירה ולהכי אסרינן אף באיסור דרבנן דאין זה בגדר ספק כלל דהא בבכורות מוכח דגם בב' מינין אפשר לומר ברירה למאן דאית לי' דהא פריך ונברור חד מינייהו וכבר בארנו דהאי תקנה ליתא אלא אי נימא דגם בב' מינין יש ספק דלמא כ"א נטל חלקו דאז אין כאן אלא ספק מחיר כלב ולרב ענן אין הספק אלא בטלה א' דהשאר הוי ט' כנגד ט' ובטלה א' שיש בו ספק מחיר כלב מהני מה שמברר חד מינייהו כדעת ר"ת ז"ל בספק דרוסה. אבל אם נימא דבב' מינין ודאי לא אמרינן ברירה א"כ יש כאן ודאי איסור מחיר כלב דכלב וטלה ב' מינין הם ולא מהני ברירה אף לרב ענן דאף דט' כנגד ט' יש ברירה וליכא מחיר כלב אלא בטלה א' מ"מ הא בוודאי איסור לא מהני משיכת חד מינייהו גזירה שמא ימשוך מן הקבוע וליכא קושיא אר"ע כלל:
- (הגה"ה ואף דגבי גר אמרינן כיון דירושת הגר דרבנן שרי לומר טול אתה עכופ"ז ואני פירות היינו דווקא התם שעיקר זכות הגר הוא רק מדרבנן ולא נפל עכומ"ז לירושתו כלל מתחילה אבל בדמאי אף שהאיסור מדרבנן מ"מ כיון שזכיות החבר הוא דאורייתא אסור משום דבב' מינין לא שייך ברירה כלל והוי' לי' כמוכר דמאי לאחיו ע"ה ואסור מדרבנן:)
מיהו מה שמסיים הרשב"א ז"ל בסוף דבריו ואפשר דרבא סבר בב' מינין אין ברירה וההוא כפשטי' מפרש לה אפילו לא שוי כלבא טפי מד' זוזי ע"כ אינו מובן דאטו רבא קאמר לה דבב' מינין א"ב הא מתניתין דפ"ז דדמאי אמר כן דאף דיכול לאמר טול אתה חטין במקום פלוני ואני אקח חטין במקום פלוני אפ"ה אסור לאמר טול אתה חיטין ואני שעורין וא"כ א"א שיחלוק ר"א ע"ז ואמאי הוצרך לאוקמי בדטפי דמי כלבא טפי מיהו גם זה נכון דר"א סובר דגם בשני מינין הוי ספק אם הוברר הדבר או לא ולא אמרינן דודאי אין ברירה ומתניתין דחבר וע"ה שירשו אביהם דאינו יכול לאמר לו טול אתה חיטין ואני שעורין הוא משום דדמאי שיש לו עיקר בדאורייתא וכמ"ש התוס' בעירובין (דף ל"ז) ד"ה מאן תנא ורבא סובר כיון דדמאי דרבנן אם איתא דיש ספק ברירה בשני מינין הוי לן למימר יש ברירה גבי, דמאי שהוא מדרבנן אף שיש לו עיקר מן התורה:
ולפי דברינו אין מקום למ"ש האחרונים ז"ל ליישב דעת הרמב"ם ז"ל שפסק (בהלכות איסורי מזבח) דאם יש טלה אחד שדמיו כדמי הכלב הוא אסור והשאר מותרים. והקשה הלח"מ דהא הש"ס לא קאמר אלא למ"ד יש ברירה. והרמז"ל (בהלכות בכורות) פסק דאפילו בגדיים נגד גדיים א"ב והאיך מזכה שטרא לבי תרי ותי' דכיון דהא דבע"ח לא בטלו הוא רק מדרבנן ובדרבנן פוסק הרמז"ל יש ברירה ע"כ. ולדברינו לא יתכן תירוצו דכאן לא שייך ביטול ברוב כלל דכיון דא"ב בעינן למיחש שמא יש חליפי הכלב בכל טלה וטלה מהעשרה טלאים ומאי מהני שיברר טלה א' לאוסרו משום מחיר כלב כיון שיש בכל טלה וטלה ספק מקצת חליפי הכלב ומאן לימא לן שטלה אחד הוא נגד הכלב דלמא מקצת שבכל טלה וטלה הוא נגד הכלב וכולם אסורים והש"ס לא קאמר דהאיסור הוא בטלה אחד רק למ"ד יש ברירה בט' נגד ט' אבל לא למ"ד אין ברירה:
ולפי דרכינו יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל באופן אחר דהא דמבואר בגמרא דדוקא לרב ענן מקשה ונברור חד מינייהו והשאר לשתרי אבל לר' יוחנן אתיא מתניתין בכל גוונא אפילו יש טלה אחד שדמיו כדמי הכלב היינו משום דר' יוחנן אית ליה א"ב אפילו לקולא כדאיתא בגיטין (דף כ"ה) דקאמר ר"י אף אחרון אינו פוסל לכהונה ומשו"ה אמרינן בביצה (דף ל"ז) דלר"י אף בדרבנן א"ב דכיון דסובר דאין זה ספק רק בודאי לא הגיע לכ"א חלקו ומכירה גמורה היא. להכי אף בדרבנן לא מקילינן מטעם ברירה א"כ ודאי יש כאן מחיר כלב ולא ידיע בהי מינייהו וכולם אסורים. אבל לדידן דפסקינן בדרבנן יש ברירה וע"כ משום דספק הוא אי בא חלקו לידו משעה ראשונה או לא להכי בדאורייתא פסקינן לחומרא דא"ב ובדרבנן מקילינן וסמכינן אברירה. להכי הכא באחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב הוי ס"ס שמא אין כאן מחיר כלב כלל והגיע הכלב לחלקו משעה ראשונה ואפילו אם יש כאן מחיר כלב שמא חלפיה בהטלה שבירר אותו והשאר מותרין ולא מיקרי שם אחד כיון דאנו מתחילין שמא אין כאן מחיר כלב ודמי לספק על ספק לא על דמיקרי ס"ס ושפיר פסק הרמז"ל דאם יש טלה א' שדמיו כדמי הכלב בורר חד מינייהו והשאר לישתרי אף שפסק בכל דוכתא אין ברירה בדאורייתא דהש"ס דקאמר דלמ"ד א"ב לא מהני הך תקנה אזיל לר"י דסובר א"ב אף לקולא דלדידי' איכא כאן וודאי מחיר כלב והספק הוא אם בטלה אחד או בכולן להכי כולן אסורין וק"ל:
ואפשר לומר עוד דקושיית הש"ס ולמשוך חד מינייהו לא קאי אאחר חלוקה. דאחר חלוקה דכבר נתפשט בכל היו"ד טלאים ספק מחיר כלב לא מהני ברירה לברר התערובות רק דמקשה אשעת חלוקה דמשמעות המשנה דאפילו לא משכו עדיין כל א' חלקו רק שחלקו והסכימו ליטול זה תשעה וכלב וזה העשרה העשרה אסורין ואין שום תקנה להתיר העשרה לקרבן ואמאי כיון דרב ענן סובר דבט' נגד ט' יש ברירה ונקבע בהן דין ירושה דכל שחלקו טלאים נגד טלאים במספר השוה אמרינן דזהו חלקו משעה ראשונה א"כ הרי יכולים לחלוק ט' טלאים נגד ט' טלאים וטלה אחד נגד הכלב ואז יקבע בהטלה היחידי דין מחיר כלב והתשעה מותרים שאין לחוש בהם משום מחיר כלב כיון שנקבע בהן דין ירושה ע"י שנתחלקו תשעה כנגד ט'. והוברר שזה חלקו משעה ראשונה שירשו מאביהם הרי לא נכנס בהם ספק מחיר כלב וע"י שנקבע בהם דין ירושה בטלאים נגד טלאים ממילא חל שם המחיר על הטלה יחידי ומשתרי ממילא התשעה טלאים דהא דאמרינן בטלאים נגד טלאים יש ברירה הוא אפילו שנשאר גם טלאים אחרים ונטל כנגדן מין אחר מ"מ הטלאים נגד טלאים מקבע בהן דין ירושה דמה שנטלו שוה בשוה חל ע"ז דין ירושה והטלה האחד שלא נטל כנגדו ממינו רק שנטל כלב כנגדו ובשני מינין אין ברירה הטלה הזה אסור דלא אמרינן ביה שמשעה ראשונה הגיע למי שנטלו והו"ל דין מחיר כלב וקשה לרב ענן דאמר במין אחד יש ברירה ובב' מינין א"ב אבל לר"י דאמר דגם בט' נגד ט' אין ברירה א"ש דלא מהני אף שימשוך בתחילת חלוקה הטלה נגד הכלב להתיר עי"ז שאר הטלאים דהא איהו סובר אין ברירה אפילו במין אחד והתוס' כתבו בגיטין (דף מ"ז) גבי ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות דלמ"ד א"ב טבל וחולין מעורבין זה בזה ולא מצי להפריש אפילו מיני' ובי' משום דלא אמרינן דבכל חטה וחטה מעורב חלק הישראל והנכרי אלא איכא למימר חטה זו של ישראל וחטה זו של נכרי וגבי נמי אמרינן חלק שדה זו שייך לזה וחלק שדה זו שייך לזה א"כ לא מהני כלל הכא מה שימשוך טלה אחד לעשות אותו מחיר כלב כיון שבט' הנשארים לא נקבע דין ירושה דא"ב אפילו בטלאים נגד טלאים ואכתי יש להסתפק בכל א' מהן למי הוא בא בתחילת מיתת אביהם א"כ איך נימא דע"י שימשוך טלה א' יהא בו דין מחיר כלב כיון דגם בט' הנותרים לא נקבע דין ירושה דא"ב אפילו בט' נגד ט' ואפשר שהטלה שנטל עבור הכלב ונקבע בו דין מחיר כלב הוא בעצמו טלה שלו משעה ראשונה ואינו מחיר הכלב כיון שהוא שלו בעצמו ומחיר הכלב הוא בט' הנשארים שגם בהם לא נקבע דין ירושה ולא הוברר הדבר למי הם משעה ראשונה. ולמ"ד א"ב אנו מסתפקין בכל טלה וטלה למי הוא משעה ראשונה וא"א לקבוע דין מחיר כלב בטלה א' ע"י משיכתו כלל דדוקא לר"ע שבהטלאים הנותרים ט' נגד ט' נקבע בהן דין ירושה וממילא נקבע דין מחיר כלב בהאחד שמשך שא"א לקבע בטלה אחר שכבר נקבע בהן דין ירושה אבל לר"י א"ש וזהו קושית הש"ס ולא רצה לאוקמי' מתניתין דמיירי שכבר משך בסתם היו"ד טלאים ולא בירר הטלה שכנגד הכלב שאז לא מהני ברירתו למשרי אח"כ ולברר התערובות. משום דמתניתין סתמא קתני דאם נטל זה ט' וכלב וזה עשרה העשרה אסורים משמע דאף אם רצונם לחלוק בזה האופן לא מהני להו תקנה להתיר הט' מהעשרה שהוא נוטל:
ואמאי לא קתני הכא במתניתין דעד שלא באו לרשותו יכול למשוך טלה א' כנגד כלב כדקתני בישראל וא"י שירשו אביהם דעד שלא באו לרשותם יכול לומר טול אתה כו"מ ואני מעות וה"נ ניתני כן דעד שלא בא לרשותו יכול למשוך טלה אחד והשאר מותרין [ומצאתי במהרי"ט שם בקדושין פי' הא דקתני גבי גר וא"י שירשו אביהם א"י ואם משבאו לרשותו אסור דמיירי שלא קנו עדיין רק שביררו כ"א חלקו ולא זכו עדיין א"כ ה"ה דיש לפרש מתניתין דידן דקתני ולקח א' מהן וכו' היינו שלא זכו עדיין ושפיר פריך הש"ס ולברור היינו כיון דלא זכו עדיין ומוכיח מזה דא"ב אפילו בטלאים נגד טלאים ועוד דאפילו כבר זכו כל או"א בחלקו זה ביו"ד טלאים וזה בט' וכלב יכולים לחזור ולהשתתף ולחלק ט' טלאים נגד ט' וחד טלה נגד כלב כמו שבארנו בהגה"ה דלמ"ד י"ב אם חלקו וחזרו ונשתתפו מיקרי עדיין תפיסת הבית ומתניתין משמע דלית תקנתא לכל היו"ד טלאים] אלא וודאי דא"ב אפילו בטלאים נגד טלאים כר' יוחנן ולא מהני למשוך טלה א' אפילו עד שלא באו לרשותו משום דא"ב גם בט' הנותרים ולא נקבע בהן דין ירושה וא"כ מתפשט הספק בכל היו"ד טלאים דאיכא למימר טלה זה דהאי משעה ראשונה וטלה זה דהאי משעה ראשונה ואולי הטלה שמושך נגד הכלב בלא"ה שלו ונקבע ע"כ מחיר כלב בטלה אחר וממילא כל הט' אסורים והשתא א"ש הא דמשני דהכלב שוה טפי מכ"א מהתשעה ולא מהני מה שימשוך שני טלאים נגד הכלב להתיר הנותרים דכיון דכל שריותא הוא ע"י שהטלאים נגד טלאים נקבע בהן דין ירושה לכן לא נאסר אלא הטלה הא' שמשך עבור הכלב משום דבאינך טלאים ליכא לאיסתפוקי במחיר מחמת דנקבע בהן דין ירושה אבל אם ימשוך שני טלאים נגד הכלב ישארו בידו שמונה נגד ט' הנותרים ור"א אמר בהדי' דלא אמרינן י"ב בטלאים נגד טלאים אלא בט' נגד ט' כיון דשווין הן יש דין ברירה אבל יו"ד נגד ט' כיון דאינן שווין והוי שומא א"ב וכיון דליכא טלה א' להמשיכו נגד הכלב ונתפס גם בטלה שני מחיר כלב שגם הוא יהא בגדר לקיחה כדין גדיים נגד טלאים שא"ב ונשאר אח"כ ט' נגד שמונה ובט' נגד שמונה שוב א"ב ולא מהני משיכתו דעיקר ההיתר הוא מחמת שהנותרים היו טלאים נגד טלאים וי"ב ועי"ז נקבע המחיר רק בטלה שבירר אבל אם נשאר ט' נגד שמונה הא א"ב ולא מהני משיכתו כלל:
וא"ש דברי הש"ס וא"צ לדחוק כדברי התוס' שמועיל ברירה לברר התערובות דהכא אין הבירור ע"י מה שהוא מושך ומברר אלא כיון שהוקבע בתחילת לקיחתו בט' נגד ט' דין ירושה ממילא לית בהן דין מחיר כלב ומה שלא הזכיר הרמז"ל דאם הכניס לרשותו וקנה כ"א חלקו לא מהני מה שימשוך ויברר טלה אחד משום דאין דרכו להזכיר דין שאינו מוזכר בגמרא ועוד דמילתא דפשיטא הוא דאחר שכבר קנה כל אחד חלקו פשט המחיר בכל העשרה טלאים ולא מהני מה שיברור]:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |