עבודת המלך/יסודי התורה/ח

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
מעשה רקח
סדר משנה
עבודת המלך
פרי חדש
קובץ על יד החזקה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


עבודת המלך TriangleArrow-Left.png יסודי התורה TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין ע"פ האותות יש בלבו דופי וכו'. עי' בעקרים מאמר ראשון פי"ח הביא דברי רבנו אלה וביארם ברחבה ודבריו נעימים.

היה צריך להשקיע את המצרים קרע את הים והצלילן בתוכו. צריך ביאור לכאורה דהא עיקר נס קריעת ים סוף הלא היה כדי שיעברו ישראל בתוך הים ביבשה ולמה הזכיר רבנו רק מה שהיה צריך להשקיע את מצרים, והפשוט דר"ל דכוונת כל הצווי היה בשביל כך וכמ"ש הכתוב ואכבדה בפרעה ובכל חילו ובלא זה היו ישראל נצולין באופן אחר לגמרי ולא היו צריכין לשוב לפני פי החירות והדברים ארוכים. ומ"ש רבנו צרכנו למזון הוריד לנו את המן. ברמב"ם דפוס מגדל עוז הנוסח נצטרכו למזון הוריד את המן הביאו הרב מעשה רוקח הספרדי והסכים עליו, והוא ישר.

ב[edit]

נמצאו אלו ששולח להם, הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להם אות אחר, שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת וכו'. עי' במכלתא דר' שמעון בן יוחאי (שהוציא לאור הרה"ג הפרופ' הופמן ז"ל) בפרשת יתרו כ' פכ"ב (עמ' 114) וז"ל אתם ראיתם לא מפי עדים ולא מפי כתב וכן לעיל פסוק ג' אתם ראיתם ולא מפי עדים ולא מפי כתב ולא מפי מסורת אני אומר לכם, ולא זכיתי להבין פירוש הדברים, שהם והוא עדים בדבר, ולמה צריך רבנו לעדותו של משה, ועל מה יעיד, ולמה בעי שהם והוא עדים בדבר, כשני עדים שכל אחד עד לחבירו והרי בפשוטו שכל ישראל המה עדים על נבואתו של משה ואינם צריכים לראיה אחרת, כעדים שראו בעצמם שאינם צריכים לראיה אחרת וכמו שסיים רבנו וכתב כך משה רבנו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות, ומ"ש רבינו ואין אחד מהם צריך להביא ראיה לחבירו. בכת"י אברבנאל הנוסחא ואין אחד מהם צריך להביא ראיה על חבירו, ונוסחא דידן עדיף.

וזה שאמר לו הקב"ה בתחלת נבואתו וכו' והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב"ה וכו' והוא שהכתוב אומר וזה לך האות וכו'. דברי רבנו תמוהין שהם היפך סדור הכתובים ועי' לח"מ ומחברים רבים, ומרכבת המשנה חושב דהא דאמר רבנו עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים וכו' ור"ל זהו מאמר הכתוב והאמינו לקול האות האחרון ועדיין מידי מבוכה לא יצאנו.

אבל כוונת רבנו בזה מבוארת, דר"ל דעל מאמר השי"ת ושמעו לקולך טען משה ואמר והן לא יאמינו לי מה שהוא תמוה מאד וכבר דרשו ז"ל במדרש רבה שאמר משה שלא כהוגן והבאתיו לעיל ונענש משה ע"ז וגם זה קשה מאד דהרי מצאנו אח"כ שאמר השי"ת והיה אם לא יאמינו לך הרי דחששת משה לא היתה כ"כ רחוקה עד כי אמרו במדרש שם מיד השיבו הקב"ה כשיטתו, נתן לו אותות לפי דבריו, והדבר יפלא ביותר כי על מה שאמר לו השי"ת וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, על זה לא טען משה כלל כי לא יאמינו לו, מה שבאמת ע"ז יש לטעון יותר כמו שטענו המחברים וכי יש לך אות מה שיהיה אחר זמן אחר שיוציא את העם ממצרים, אמנם רבנו השיב על כל אלה תשובה נצחת, דהאות הזה היה רק למשה, על שראהו הקב"ה שהוא חושש שהמאמין ע"פ האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב, והבטיחו השי"ת על זה שלא יהרהרו אחר אמונת נבואתו ואמר לו וזה לך האות ור"ל שהאות הזה רק למשה הוא, וזה לך האות, לך דווקא שבהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ויראו הכל בעיניהם ולא ישאר בלבבם שום הרהור והמה יהיו העדים ע"ז, אולם על האותות שעשה במצרים שהיו רק לשעה באמת עליהם נסתפק משה והן לא ישמעו לי, לפי שהמאמין ע"פ האות יש בו דופי ואין לו קיום וכן היה באמת שהאמינו וחזרו, גם לא שמעו אליו אח"כ מקוצר רוח ואין כונת רבנו כלל דמתחלה אמר והן לא יאמינו לי, ולבסוף נתן לו האות של בהוציאך את העם ממצרים, אלא שכונתו דבתחלת נבואתו של משה בעת שנתן לו האותות הרי טען משה והן לא יאמינו לי, לפי שהאמנה ע"י אות ומופת יש בה דופי וכן היה באמת, והבטחת השי"ת היתה כי אלה האותות ישמשו רק עד יציאתם ממצרים ואח"כ ישתנה הדבר, וזהו מה שנתן לו למשה אות מכבר ואמר לו וזה לך האות שעליו לא טען משה כלל, והדברים פשוטים.

אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה. בכת"י אברבנאל מפני המצוה שצונו בתורה.

ג[edit]

לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא שהרי זה בא אליך באות ומופת להכחיש מה שראית בעיניך והואיל ואין אנו מאמינים במופת אלא מפני המצוות שציוה משה וכו'. כתב רבנו כן לומר שאפילו מי שמוחזק לנביא אם בא להכחיש נבואתו של משה דבריו בטלים שהרי עיקר חזקתו לנביא לא בא אלא ע"פ קיום האות שנצטוינו עי"ז להאמין לו ויבואר בדברי רבנו לקמן בפ"ט. והנה לר' עקיבא דס"ל בסנהדרין צ' שהבאנו לעיל דקרא דובא האות והמופת קאי במי שהן אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור הרי זה מבואר בקרא דאפילו מוחזק ועושה אות ומופת לא מהני כיון שהוא סותר דיני הנביא, והוא מבואר להדיא כן בהפסקתא זוטרתא ולמדך הכתוב שאם בא אות ומופת ע"י נביא כשהיה נביא אמת וחזר ואמר וכו' אל תשמע לו ולר' יוסי הגלילי שלפי הנראה רבנו סתם כוותיה, הנה לדידיה האות והמופת אינם מוכיחים כלום, אלא כשאנו מצווים להאמין לו אז נשמע לו, ואם הוא מתנבא נגד הדין שוב אין המופת עד כלל על הנאמנות ופשוט.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.