סדר משנה/יסודי התורה/ח

סדר משנה יסודי התורה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וז"ש לו הקב"ה בתחלת נבואתו וכו' ושמעו לקולך ידע מרע"ה שהמאמין עפ"י אותות יש בלבו דופי וכו' והי' נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב"ה ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק ההרהור וכו' והוא שהכתוב אומר וזה לך האות וגו' תעבדון את אלקים על ההר הזה וגו'. עיין בלח"מ שתמה על רבינו ז"ל שהוא מהפך עלינו המקראות שהרי טרם שאמר מרע"ה והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כבר אמר לו מקודם לזה הקב"ה תעבדון את האלקים על ההר הזה.

והנראה לענ"ד בישוב זה בס"ד הוא עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל בביאור התורה שם על פסוק מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא וגו' וז"ל ואמר מי אנכי כי אלך אל פרעה אני שפל אנשים ורועה צאן והוא מלך גדול ואם אומר אליו לעזוב את העם כלו יהרגני וכו', וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים להעלותם אל ארץ כנען, ועל שתיהן ענהו ה' ואמר לו אל תירא מפרעה כי אני אהי' עמך להצילך, וזה לך האות אל העם כי אנכי שלחתיך אליהם כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את אלקים על ההר הזה, ומאז יקבלו עבודת השם ללכת אחר מצותיו וגם בך יאמינו לעולם ואחריך ירוצו לכל מקום אשר תצום וכו'. ורבינו ז"ל פירש גם כן הקרא הנ"ל כפירושו של הרמב"ן ז"ל אך מעט נטה מפירושו, והוא במה שפירש תעבדון את האלקים על ההר הזה וגו' שפירושו הוא שמאז יקבלו עבודת ד' ית' וירוצו אחריו לכל אשר יצום זה אינו נרא' בעיני רבינו ז"ל שבזה יתפייס מרע"ה שהרי כל עיקר מוראו מישראל הי' שהם לא יאמינו בו אמונה מתמדת וקיימת אלא רק לפי שעה ואם יום או יומים תעמוד האמונה בלבם מכח האות והמופת שיעשה להם אבל אח"כ ישתנו דעתם ולא יאמינו בו, וא"כ אף שיקבלו התורה והמצות אם הי' תהי' נתינת התורה רק ע"י שליח שלוח מהש"י דהיינו שישלח מרע"ה אל העם שכולם יבואו על הר סיני ושם יאמר להם ע"פ ד' אשר צוה אותו אלה המצות והחקים והמשפטים אשר צוה ד' אותם לעשותם ולהזהר ממנו, אף שיעשה להם אות ומופת אז כי ד' שלחו ויאמינו בו עפ"י המופת והאות ההוא כי הוא שליח הש"י בצוותו הציווים הללו בשמו אבל גם האמונה הזאת אינה תקועה יתד במקום נאמן שהיום או מחר יפקפקו ויאמרו מי יודע אם ד' שלחו לצוות ולהזהיר על כל הציווים והאזהרות הללו והאות והמופת שעשה מי יודע אם לא הי' בלט וכישוף וכדומה ח"ו, וא"כ איך יתפייס בזה דעת מרע"ה שאחר שיקבלו המצות שישמעו לו עולמית לכל מה שיצוום.

לפיכך נטה רבינו ז"ל מפירושו של הרמב"ן ז"ל בזה אבל פירשוהו הוא כך והוא שאמר לו הקב"ה שבהר הזה תעבדון את האלקים וגו' דהיינו שאמר לו בלשון נכח וגם בלשון רבים, דהיינו אתה והם שגם הם ישיגו למעלת הנבואה כמוך (ואע"פ שמדרגת נבואתו של מרע"ה היתה מופלגת הרבה ממדרגת נבואתם של כל ישראל גם אז כידוע למבין ההבדל שבין מה שנאמר בישראל פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' ובין מה שנאמר במשה ודבר ד' אל משה פנים אל פנים וגו' שזה אינו רואה פני המדבר עמו אלא רואה פניו בתוך המראה הלטושה והאיספקלריא העומדת נגד פני שניהם המדבר והמדובר לו אם המדבר והמדובר לו עומדים בשוה זה בצד זה לא כן זה רואה עצם פני המדבר עמו שהמדבר עומד נגד פני שמדבר עמו והבן זה, אבל יהי מה כיון שגם הם היו נביאי ד' ועינים להם ולו יראו כמבוקשם רצונינו לראות מלכינו וגם אזנים להם ושמעו כי פי ה' מדבר עם משה שהוא יצוה להם בשמו וידעו כי הוא נביא נאמן לד' כבר שייך בי' השתתפות שהם יעבדו עמו בשותפות את האלקים בהר הזה במראה הנבואה וגדולה מזה מצינו בקרא שאמר נביא אקים להם כמוך וגו' נביא מקרבך מאחיך כמוני וגו' אף שידוע כי כרחוק מזרח ממערב כן רחוק נבואתם מנבואת מרע"ה אעפ"כ כיון שבמקצת הנבואה משתתפים שייך גבי' למימר כמוך וכמוני, ומכ"ש ששייך לומר לשון השתתפות תעבדון ולזה אמר הפסוק תעבדון בהשתתפות משה עמהם להורות על האמור שהם ינבאו עמו אז בעמדם בהר ד' ויראו כבוד ד' ולא מפי השמועה, כ"א הן הן עדי ראי' שבעיניהם יראו כי ה' מדבר עם משה והן הן עדי שמיעה כי באזנם שמעו כי פיו ית' הוא צוה למשה שיאמר לכל ישראל התורה והמצות שהוא עבדו נאמן ביתו, ומאז והלאה לא יסופקו כלל בנבואתו שהוא נביא נאמן וציר נאמן לשולחו ית' ועי"ז ישמעו לכל אשר יצוה עליהם הן בעניני התורה והמצות והן בענין כבישת הארץ והן בענין הנהגותיהם שבודאי אומה גדולה כזו צריכים להנהגה רבה בכל עניניהם וידעו כל העם מקטנם ועד גדלם כי כל מה שהוא מצוה עליהם כי לא מלבו הוא אומר כן אך כי ד' דבר וה' שולחו והוא צוה כן ולא יפקפקו עוד לעולם בנבואתו שכל ישראל עצמם יעידון ויגידון כי נביא נאמן הוא לה' ומשה עבד ד', וכמו שבאמת נאמר בקרא אז בשעת קבלת התורה שנאמר לו וגם בך יאמינו לעולם.

אמנם מרע"ה נסתפק בכוונת תשובת הקב"ה במ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה וגו' אם הוא כפי הפירוש שפירשנו בו שאז היה מתפייס ומתרצה לילך בשליחותו של מקום, או אם רק הפירו' בו כפי מ"ש לפי דעת הרמב"ן שהוא יאמר להם המצות והאזהרות כולם בשם ד' כי הוא צוה והזהיר על כך שאז הי' ממאן בהשליחות ההוא שידע שלא יאמינו בו ב"י אמונת אומן מתמדת לעולם אלא פעם יאמינו ופעם לא יאמינו כדרכם וכעלילותם של כל מאמינים עפ"י אותות ומופתים ולזה מפני הספק הזה מיאן ואמר אמתלאות שונות שלא לילך בשליחות ההוא אמנם לבסוף כשראה שהקב"ה אמר לו שתיקן לו להסיר ממנו כל הסבות המונעות אותו מלילך דהיינו שאמר לו ואהרן אחיך הלוי דבר ידבר הוא וגו' יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו (בזה הסיר מניעתו מטעם קפידת אהרן, וגם מניעתו מפני כבדות לשונו עיין ברש"י שם) ואנכי אהי' עם פיך ועם פיהו והורתי אתכם וגו' הוא יהי' לך לפה וגו' שבזה הסיר ג"כ מוראו וסבת מניעתו שאיך ילך לדבר עם מלך גדול והוא לא ידע לדבר עם מלך גדול כזה, והוסר במה שאמר לו שיורה לו את אשר ידבר ואת כל אשר יעשה והנה הי' קשה לו למרע"ה למה זה אינו מסיר ממנו הסבה המונעת ממה שהוא מתירא שלא יאמינו בו אמונה מתמדת שהיא התכלית לי"מ דהיינו קבלת התורה והמצות, וקבלת התורה והמצות עיקרה ויסודה להאמין אמונה שלימה ותמידית בנבואת משה עבד ד' כי הוא שלוחו בענין התורה והמצות ולולי זאת ח"ו תפול התורה בכללה ולפחות הי' לו להקב"ה לומר לו אל תירא מזה או כדומה דברים אחרים, מזה הבין שהקב"ה כבר הסיר ממנו הסבה המונעת ההיא במה שאמר לו תעבדון את האלקים על ההר הזה וגו' שפירושו הוא כמו שפירשנוהו בס"ד לדעת רבינו ז"ל שמאז והלאה לא יאמינו בו מכח אותות ומופתים כ"א שכל ישראל יהיו עדי ראי' ושמיעה עליו, ועל זמן מועט מעת צאת ב"י ממצרים עד מתן תורה יש די והותר בהאמנה ע"י מופתים ואותות ואז נתרצה לילך, ומעתה בין תבין דברי רבינו ז"ל פה מ"ש וז"ל עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים וכו' והוא שהכתוב אומר וזה לך האות וגו' תעבדון את אלהי' והיינו הכוונה בו שהודיעו הקב"ה לבסוף שכוונתו באמירתו תחלה תעבדון את אלהי' על ההר הי' שמאז והלאה לא יצטרך לאמת נבואתו ושליחותו ע"י אותות ומופתים כ"א שיאומת הדבר ע"י מה שכל ישראל כולם יהיו עדים ויתנו עידיהן ויצדיקוהו.

ברם מה שנראה לענ"ד בס"ד יותר עיקר בכוונת רבינו ז"ל הוא דאם נאמר כפי הנראה מסידורן של הכתובים שמיד שדבר עמו הקב"ה אמר לו למשה תעבדון את אלהי' על ההר וגו' והיינו שיקבלו התורה מיד זמן קצר אחרי צאתם ממצרים והוא יהי' הסרסור שיתן להם על ידו תורה, ק"ל לרבינו ז"ל על סירובו ומיאונו של מרע"ה להכניס א"ע בשליחות הזה תרתי, חדא דנהי דהוא סירב ומיאן לילך בשליחות הזה אם מפני כבודו של אהרן כמ"ש רש"י ואם מכח הטעם העיקרי שכתב רבינו ז"ל שנתיירא שב"י לא יאמינו בו אמונה שלימה אף אחרי צאתם ממצרים שיהיו להם בלבם דופי והרהור על האותות שיעשה והיינו שעי"ז יבואו להמרות רוחו של משה תמיד, והי' מאמד בדעתו מרע"ה שיותר טוב לו המנוחה מלעשות המצוה הזאת לגאול אותן כיון שאפשר להתקיים ע"י אחרים שישלח הקב"ה אדם אחר לגואלם אבל לומר שמפני טעמים האמורים יניח מרע"ה מצוה רבה זו להיות נותן התורה שאין שיעור וערך למעלתו ומעלה שלא השיג אדם מעולם וא"א לשום אדם אחר לעולם ולעולמי עולמים עוד להשיג המעלה הנפלאה והרמה הזאת, וגם מה שיקנה לו ע"י נתינת התורה מהדביקות האלקי העצום והנפלא שאכתוב בס"ד לקמן בסמוך, והאיך אפשר לחשוב על מרע"ה עבד ה' ונאמן ביתו שישליך מנגד המעלה הנפלאה והדביקות העצום הזה בשביל מה שימרו ישראל את רוחו, וזאת שנית קשה והיא קושיא יותר עצומה והוא שהרי הי' ידוע להם שאז כשיקבלו התורה יקבלו תורה שלימה שאין בה לא תוספות ולא חסרון לא כמו שקבלו עד עתה רק מצות פרטיות ודבר זה הי' מסור בידם מאבותיהם, וידעו שהתורה הזאת לא תשתנה ולא תתחלף לעולם כי הוא זה מעיקר התורה ומשלימותה כמו שהוא כן טבע כל דבר שלם והוא הדבר המקווה מקבלת התורה שהיתה מקובלת בידם וגם הנביא לא הי' מסתפק בנבואתו מעולם אלא הבין דבר נבואתו כידוע כ"ז מהספרי' המדברים מעניני הנבואה וגם הוא דבר מוכרח מכח השכל הפשוט שאל"כ לא הי' הנביא עצמו ומכ"ש אחרים יכולים לעשות דבר עפ"י נבואתו פן אינו מבין היטב את כוונת נבואתו וא"כ הבין מרע"ה את דבר נבואתו שאמר לו הקב"ה תעבדון את אלהי' על ההר וגו' שהכוונה בו על התורה המקווה להם שהיא התורה השלימה ביותר שאין אחריה תורה אחרת ולזה הי' צריך הנביא ההוא שע"י נתנה התורה דהיינו מרע"ה להיות מבחר מין האנושי עד שנאמר עליו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' שזה הוא מיסוד התורה, שאפשר שיבא אחר ויאמר שע"י ניתנה תורה אחרת לא כן אם אין נביא גדול כמותו שאז אין הקטן יכול לבטל דברי מי שגדול ממנו, וא"כ ממילא ג"כ שהנביא ההוא שע"י ניתנה התורה שצריך שיהי' מוחזק בבירור ובודאי בעיני כל ישראל לנביא נאמן לה' ולשליח נאמן לשולחיו ית' בדבר התורה, שאל"כ עדיין תתבטל התורה ח"ו בהמשך הזמן שהרי יהרהרו ויחשבו ח"ו כי לא ה' שלחו בהתורה הזאת אלא שח"ו הוא בדה הדברים מלבו, וא"כ כיון שהקב"ה רצה לזכות את ישראל לתת להם תורה ומצות שלימה ונצחית ממילא צריך הקב"ה לעשות איזה דבר שבזה יהי' מתברר בבירור גמור שאין אחריה ספק ופקפוק והרהור שהנביא הזה שע"י ניתנה התורה שהוא הנביא נאמן לה', והנה יעשה הקב"ה הדבר ההוא שע"י תתברר הענין ההוא של בירור הנביא ההוא באיזה אופן שיעשה, בזה אין קפידא להנביא ההוא שע"י תנתן התורה כיון שס"ס מתברר בירור גמור שהוא נביא נאמן לה' ואין אחריה שום הרהור, וא"כ למה זה מיאן מרע"ה לילך בשליחות הזה הואיל וידע שהמאמין עפ"י אותות אין אמונתו שלימה ולפיכך אמר והן לא יאמינו לי, שהרי מיד שאמר לו הקב"ה תעבדון את האלהים וגו' שיקבלו את התורה הי' לו לידע שכביכול יהי' הקב"ה מוכרח לעשות שום דבר נעלם ממשה כעת וגלוי לפניו ית' שעי"ז יתברר לכל בבירור גמור שהוא משה עבד ה' עבד נאמן ושאחר הבירור הזה לא יהי' עוד שום ספק אחריו, שהקב"ה יהי' צריך לעשות כן בשביל תורתו שתתמיד ותתקיים, וגם זה הרי הי' משה יודע כי מתן תורה לא יאוחר דבר, אחר צאת ב"י ממצרים שזהו תכלית יציאתם וכ"ז צ"ע לכאורה.

ורבינו ז"ל ג"כ הי' קשה לו קושיתינו הנ"ל, ולזה סובר רבינו ז"ל שהמקראות הללו אינן על הסדר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה וכמו שמצינו הרבה פעמים מאד בספורי התורה (לסבה גלוי' לפניו ית' והיא נעלמה מאתנו) כך הי' הענין ההוא שהמאמר הזה של משה מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא וגו' ותשובת הקב"ה כי אהי' עמך וגו' תעבדון את האלקים וגו' הכל הי' לבסוף ושארי המאמרים השאלות של משה ותשובת הקב"ה לו הכל הי' קודם לכן, ולזה באמת כששמע מפי הקב"ה תעבדון את אלהים וגו' נתפייס ונתרצה לכך לילך בשליחות ההוא שאז הבין שיתברר דבר נבואתו בבירור גמור ויפה כתב רבינו ז"ל שלא נתרצה לילך עד ששמע מהקב"ה כי הוא אמר לו תעבדון את האלקים על ההר הזה וגו'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.