ספר המקנה/קידושין/מ/א

ספר המקנה קידושין מ א

דף מ' ע"א

גבורי כח עושי דברו כגון ר' צדוק וחביריו וכו'. לכאורה הי' מסוגי' זו ראי' למ"ש נ"י בסוף פ' בן סורר ומורה והביאו הש"כ בסימן קנ"ו דחייב למסור נפשו אם אנסוהו לבא על הנכריות אפי' בצינעה דהוא בכלל גילוי עריות דהא ר' צדוק ור' כהנא רצו למסור נפשייהו וא"כ לפ"ז הי' קשה מזה על דעת החולקי' והוא דעת רמ"א בע"א סימן ט"ז כמ"ש הש"ך שם וצ"ל דס"ל כדעת הפוסקי' שרשות לאדם למסור נפשו אפי' במקום שאינו חייב כמו שנסתפק בזה הרמב"ן ז"ל ונראה עוד דבכהן דאיכא בכותית לאו דזונה כדאיתא בסוף תמורה ובע"א שם הכל מודים דהוא בכלל גילוי עריות ור' צדוק כהן הוי כדאיתא בבכורות דף ל"ו דר' צדוק הוי לי' בוכרא וכו' וכן רב כהנא נמי כהן הוי כדאיתא לעיל דף חי"ת ע"א דרב כהנא שקיל סודרא בפדיון הבן. ועיין בתוס' שם.

ונראה עוד דמזה ראיה למ"ש הש"כ דקדושים שהמיתו א"ע כדי שלא יבואו לידי עבירה קדושים גמורים הם ולא כהחולקים שם דהא חזינן דר' צדוק ורב כהנא עשו כן ונראה דהא דקאמר גבורי כח עושי דברו כגון ר' צדוק וחביריו דמדקדק מקרא דקאמר בתחלה עושי דברו דמשמע שעושים מעשה והדר קאמר לשמוע בקול דברו דבכלל שמיעה הוא אפי' מצות ל"ת. ומפרש כגון ר' צדוק וחביריו שהי' עושים מעשה בנפשותם כדי שלא יבואו לעבור על ל"ת וזהו לשמוע בקול דברו ונראה שקרא בכאן צדיקי' מלאכי' כדכתיב ברכו ה' מלאכיו גבורי כח וגו' (ועמ"ש מהרש"א ז"ל) מפני שאמרו שאדם בקצת דברי' דומה למלאך ובקצת דברי' דומה לבהמה והוא שכח השכלי מורכב עם כח הטבעי וזה הוא עיקר העבודה במסירת הנפש בדביקות האמיתי להגביר כח השכלי על הטבע עד שאין כח בטבע למשול עליהם כמו באברהם בכבשן האש ודניאל וחבירו שלא הי' כח הטבע למשול עליהם ונשארו חיים ויש לפרש בזה הפסוק מה שאמר משה רבינו ע"ה ומל ה' את לבבך וגו' ובכל נפשך למען חייך פי' כשימסור כל נפשו באהבה גמורה אז לא ישלוט הטבע ולא ימציאהו כל הסיבות הטבעי' להמיתו וזהו דקאמר למען חייך ודו"ק:

בגמרא תני ושייר וכו'. הא דלא פריך מאי שייר דהאי שייר י"ל לפי מאי דאי' בשבת בר"פ מפנין דף קכ"ז ע"ב דחשב ר' יוחנן ששה דברים שאדם אוכל פירותיהן וכו' ופריך מהך מתני' ומשני הני בהני שייכי ע"ש. ונראה דהא דלא משני התם דקתני ושייר היינו משום דקתני אלו דברים וכדקאמר הכא אבל לפי מאי דהוי ס"ד הכא איכא למימר דשייר נמי כל הני מילי דר' יוחנן וק"ל:

בגמרא. הזכות יש לה קרן וכו'. הנה לכאורה צריך לפרש לתנא דמתני' הא דאמר הזכות יש לה פירות היינו ברוב זכיות שמטיבין לו בעוה"ז בשביל הפירות והקרן קיימת ונוחל עוה"ב והא דאמר עבירה יש לה קרן ואין לה פירות היינו דאין מוותרין לו העבירות לגמרי אלא בתחלה א"א א לעלות בעוה"ב עד שנפרע בגיהנם בתחלה על עבירות שעשה ואח"כ נוחל חיי עולם כי א"א לנפש שתעלה בהיכל הקודש העליון עד שתזכך מכתמי העבירות וכמ"ש חז"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא יוותרו חייו ענינו כמו שאין הקב"ה מוותר החיים לצדיקים גמורים שמתו בעטיו של נחש מפני שהמיתה היא תועלת להם להזדכך זוהמת הנחש ויוכלו לעלות בעולמות העליונים כן הוא בכל זוהמת העבירות ולר' יעקב דס"ל דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא יש לפרש הזכות היינו אם הוא כולו זכאי דכבר כתבנו לעיל דמודה ר"י בצדיק גמור שטוב לו גם בעוה"ז כמ"ש המהרש"א דמוכח מכל הטובות היעודים הכתובים בתורה ומ"ש ועבירה יש לה קרן היינו ברוב עוונות שטוב לו בעוה"ז ואין לו עוה"ב הרי שעבירה אין לה פירות אבל כל זה הוא דוחק לפרש הא דאמר בסתם הזכות יש לה פירות ונראה שזהו שפירש"י אין לו פירות אין נפרעין ממנו יותר מכדי רשעו דהאי פירות לא דמי לפירות דמתני' דאלו דברים דהכא מיירי בפירות של עוה"ב שנותני' לו יותר מן השכר של המצוה לפי רוב החביבה של המצוה בעיני האדם העושה אותה כמ"ש במשנה דאבות והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרה של המצוה והוא שנקרא מתן שכר לשון מתנה ואף שאמר שם במתני' זו אח"כ הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה היינו דעכ"פ יהי' השכר המגיע בשביל מצוה זו כנגד הפסדה אבל אין אתה יודע מתן שכרה ר"ל שאין אתה יודע המתנה של המצוה שהוא הרבה והיינו דלא קאמר נמי שיהא זהיר מלעשות עבירה קלה כבחמורה כדקאמר בסיפא דמתני' ושכר עבירה כנגד הפסדה היינו משום דאמר הכא עבירה אין לה פירות וכפירש"י שאין מענשין אותו יותר ממה שעשה. ויש לפרש דמה דקרי' לי' פירות דמשמע שהוא דמיון עושין המצות שאוכלין פירות בעוה"ז שהם בשכר המתנת הקרן עד לעהו"ב ואף שמאריכין ימיו כדתני במתני' מטיבין לו ומאריכין לו ימיו שהוא עצמו חסד מהש"י אפ"ה נותנין לו פירות בשביל המתנ' הקרן עד לעוה"ב. ובחידושי תורה כתבנו בר"פ ואתחנן פירש"י מתנת חנם וכן תקנו בתחנוני והוא רחום וגו' והסר ממנו מכת המות כי רחום אתה כי כן דרכך עושה חסד חנם בכל דור ודור מפני שכל טובת העוה"ז הוא פירות בשכר המתנת קרן שכר המצות עד לעולם הבא וזה לא יתכן בחיים עצמה שיחי' בשביל המתנת השכר שהרי השכר הוא מזומן לבוא מיד והאדם מבקש אריכות הזמן ואיך ישאל אריכות הזמן בשביל שכר המתנת לכך א"א לשאול אלא מתנת חנם וכן יש לפרש הא דקאמר הזכות יש לה פירות דהיינו שמרבין לו השכר בעוה"ב כמשמעות פירש"י כנ"ל הא דנקרא פירות היינו דגם בעוה"ב שייך זה כי הצדיק שעושה מצות חבילת חבילת לא יפרעו לו מיד על כל הזכיות וכמו שאמרו חז"ל בצדיקים ילכו מחיל אל חיל שמתעלה מעולם אל עולם נמצא כיון שאינם מקבלין שכרם מיד אלא לשני' מרובות ושייך בהו פירות וכן להיפוך ברשעים כיון שאינם מקבלין עונשין אלא לשנים מרובות על כל עבירות אשר עשו הרי שמתאחר עונש אחר שני' מרובו' אפ"ה אין מענישי' אותן יותר מחמת המתנת העונש ויש בזה ליתן טעם מה שאמרו חז"ל דבעבירות נשך ומרבית אין לו כפרה בעולם אפי' בתחיית המתים והענין הוא כי גמול ידיו ישלם לו כי העונשין לא יספיקו על פירות העבירות שאינם מקבלים כל העונשין מיד ע"כ אין סוף לעונשו ואפשר שהוא בכלל מה שאמ' כאן עבירה שעושה פירות יש לו פירות וק"ל:

שם. עולא אמר כדרב הונא וכו'. הענין הוא כבר כתבנו בכמה מקומות שהעון הזה שהוקל בעיניו מצות הבורא ונעשה בעיניו כהיתר הוא חמור מאוד ונראה לפרש בזה עפ"י מ"ש שלמה המלך ע"ה סוף דבר הכל נשמע את אלקי' ירא וגו' שכבר פירשו חז"ל את אלקי' ירא זו מצות ל"ת ואת מצותיו שמור זו מצות עשה ואמר ע"ז כי זה כל האדם שהעיקר בריאות האדם להכיר מצות ה' ולירא מפניו ולהזהר בהם אבל אם הוקל בעינו ונדמה לו כהיתר עונשו קשה מאוד ע"ז המעשה וכמו שאמר משה רבינו ע"ה בפ' נצבים פן יש בכם וגו' ולמען ספות הרווה וגו' דהיינו שנעשה לו כהיתר כמו שפירש התרגום לאוספא שלותא על זדנותא ואמר ע"ז לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן אף ה'. וזה הוא דקאמר כי את כל מעשה יבוא אלקי' במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע ר"ל שנעשו לו כהיתר ונעלם ממנו אם טוב ואם רע ואומר כי את כל מעשה כי באמת אמרו במנחות שהעיקר העונש הוא על מצות ל"ת אבל על עשה אין עונשין אותו אלא בעידן ריתחא והנה אמרו חז"ל בריש זבחי' שאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה מפני שהוא בכל עת ובכל שעה כגון מצות ת"ת וכיוצא בו וכיון שאמר משה רבינו ע"ה שנדמה לו כהיתר כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא וגו' ממילא שאין שיעור לעונשו על כל מצות עשה בכל שעה כיון דהוי בעידן ריתחא נענש גם על עשה והיינו דקאמר כי את כל מעשה דהיינו מצות עשה יבא אלקי' במשפט ע"י שנעלם ממנו אם טוב ואם רע ונעשה לו כהיתר ויש להבין יותר על פי מה שמבואר אצלינו באריכות שכל בחינות חטא זה שנעשה לו כהיתר הוא ענין עץ הדעת טוב ורע שמערב הטוב ברע והוא מ"ש ירמי' אל תאמר אבות אכלו בוסר ושיני' בני' תקהנ' כי איש בחטאו יומת וגו' שהענין הוא שכל זמן שלא נתברר אצל כל אדם לברר הטוב מהרע הוא בחינות אכילת עץ הדעת טוב ורע בעצמו וכשיבורר הטוב מהרע לגמרי אז יבולע המות לנצח והיינו דקאמר קרא ואתה תשופינו עקב היינו העונות שאדם דש בעקביו ונעשי' לו כהיתר והוא עירוב טוב ברע והיינו דקאמר הכא שלמה הע"ה סוף דבר שיראה האדם לברר הדבר הטוב בבחינות עשה ובבחינות ל"ת כי זה כל האדם כי זה תיקון חטא אדם הראשון כי כל המשפט על כל המעשה הוא על חטא אדם הראשון כי הוא עירב הטוב ברע וזה הוא על כל נעלם. וק"ל:

ברש"י ד"ה עולא אמר וכו' כי הדר מהרהר לעשות וכו'. ועפי"ז יש לפרש מה שאמר דוד הע"ה הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי און שלו' על ישראל ר"ל שיטיב ה' לטובים על המעשים הטובים ולישרים בלבותם שאפי' המחשבה שבלב יחשב כמעשה משא"כ במחשבת העבירה דאינו נחשב כמעשה אבל המטים עקלקלותם ר"ל אותם שעברו ושנו עד שיהי' מטים אותם להתדמות כהיתר והיינו דקאמר עקלקלותם לשון כפול שמחמ' שכפל העקול שלהם מטים אותם כהיתר כענין הטות משפט ואז נענשו על המחשבה כמעשה וזה שאמר יוליכם ה' את פועלי און כאילו עשה האון בפועל והנה מה שאמר משה רבינו ע"ה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא וענינו כי ישראל ערבים זה בזה ונענשים הצדיקים ג"כ. והוא מ"ש חז"ל שהוא מכה אשר לא כתובה וזו מיתות צדיקים שנענשו הצדיקים בשביל ערבות הרשעים. אך אין ערבות אלא כל זמן שלא נעשה לו כהיתר שמקבל תוכחה. ועוד דכיון דאמר הכא דכשנעש' לו כהיתר נענש על המחשבה ובזה אין ערבות. כמו שאמרו חז"ל בפסוק הנסתרות לה' אלהינו וכיון כשנדמה לו כהיתר יצא מכלל ערבות וזה הוא שאמר וקנאתו באיש ההוא ורבצ' בו כל האלה הכתובה בספר הזה ור"ל דוקא כתובה ולא אשר לא כתובה שאין אחרים נענשים בשבילו וזה הוא שסיים דוה"עה בפסוק הנ"ל והמטים עקלקלותם וגו' שלום על ישראל ר"ל שאין נענשים בשבילו. ויש לפרש עוד בזה מ"ש חז"ל בסוף יומא על משנה האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה וקאמר שם ל"ל תרי זימנא ומשני כדרב הונא וכו'. לפי פשוטו נראה דהפירוש הוא דלאו מגופא דמתני' דייק דהא במתני' מטעם דאמר אחטא ואשוב אלא דלהכי נקט במתני' תרי זימנא לאשמועינן דעד תרי זימנא אומר אחטא ואשוב אבל אח"כ נעשה לו כהיתר. ולפמ"ש יש להבין יותר לפמ"ש המפרשים דהא דאמרינין ביומא דזדונות נעשה לו כזכיות היינו משום דהקב"ה מחשב מחשבת התשובה ג"כ למעשה משא"כ מחשבת העבירה וכיון דמעשה התשובה מכפר על מעשה העבירה ממילא אין המחשבה של העבירה מועלת כלום ומחשבת התשובה נעשה לו כזכיות אם כן ז"א אלא כשלא נעשה לו כהיתר אבל כשנעשה לו כהיתר דגם מחשבת העבירה נחשבת לו כמעשה כנ"ל ממילא אפי' אם עשה תשובה אינו נחשב לו כזכיות.

והנה זה האומר אחטא ואשוב אף על גב דצריך שיעשה תשובת המשקל כפי הנאת' אם כן למה זה הוא לו ע"כ כוונתו כדי שיתהפך לו לזכיות וממילא דזה אינו אלא בתרי זימנא אבל אח"כ דכבר הותרו לו אפי' אם ישוב אינו נחשב לו כזכיות ולמה יחטא וישוב והיינו דרימז לנו התנא במה שאמר תרי זימנא אחטא ואשוב להשמיענו כדברי רב הונא ויש לנו בזה אריכות ואין כאן מקומו וק"ל:

שם. מחשבה שעושה פרי הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה וכו'. לכאורה הוא מילתא דפשיט' טובא דהיינו שעושה העבירה במזיד הוא חמור מבשוגג ויש לפרש ע"פ מה שאמרו בסוף יומא דבתשובה מיראה זדונות נעשה כשגגות והטעם כיון דאינו שב ברצונו אלא מחמת יראת העונש אף שהוא עושה תשובת המשקל לצער את עצמו כפי הנאת העבירה ומכפר על מעשה העבירה מ"מ לא נתכפרה לו המחשבה של העבירה כיון שהתשובה אינו במחשבת רצונו הטוב והיינו דאמר הכא שנחשב לו המחשבה זו כמעשה כאילו עשה מעשה בשוגג דודאי אין לחשוב מחשבה זו כעושה במזיד ממש שהוא מחשבה ומעשה עוד נראה דיש לפרש מה שאמרו חז"ל שהקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה ולא אמר שהקב"ה מחשיב למעשה והוא שאמרו חז"ל כל העושה מצוה אחת קונה לו סניגור אחת וכל העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור אחד והוא ענין המלאך שנברא בעשיות המצוה ויש בו בחינות גוף ונשמה כי במעשה המצוה נברא גוף המלאך ובמחשבה נברא נשמה למלאך והנה במחשבת המצוה לבד אף שנברא ממנו נשמה של המלאך מ"מ אין המלאך בשלימות וכן כשאדם עושה מצוה בלא כוונה אינו בריאת המלאך אלא כגוף בלא נשמה ובחסד השי"ת כשאדם מחשב איזה מחשבה אף שלא עשה ייעשה ואח"כ עשה מעשה שלא לשמה או שלא בכוונ' שמצרף שניהם יחד שניתן הנשמה תוך הגוף אף שלא נתהוו ביחד וזהו לשון מצרף מחשבה טובה למעשה אבל בעביר' אע"פ שהאדם מהרהר בעביר' ובפעם אחרת עושה חטא בשוגג אין הקב"ה מצרף המחשב' רעה למעש' לעשות קטיגור שלם וכיון שהם נפרדים שניהם אין מועילין כלום אך יש בדבר זה תנאי דאם השוגג הוא בא ע"י המחשבה אעפ"י שאינו ביחד מ"מ כיון שהמחשב' הוא הגורם למעש' אז מצורפות המחשב' למעש' והוא ענין שאמרו חז"ל ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי קרי בלילה הרי אע"פ שאינו עושה במזיד מצרפה הקדוש ברוך הוא למעשה ונברא ח"ו קטיגור אחד וזה שאמר כאן מחשבה שעוש' פירי הקדוש ברוך הוא מצרפ' למעש' ר"ל שהמחשב' גורמת שעי"ז בא מעשה ועיין מ"ש בזה בסוף מכילתין גבי כשגיע ר"ע לפסוק זה והוא לא ידע וגו' ויש לפרש בזה מ"ש דוד הע"ה שגיאות מי יבין מנסתרות נקני ענין שגיאות הוא שוגג שהאדם עושה בלא כוונה וזה מי יבין שא"א להישמר מדבר הנעש' מבלי תבונ' וענין נסתרות הוא המחשב' הנסתרות מבני אדם כמו שאמרו חז"ל בפסוק הנסתרות לה' אלקינו שהוא המחשב' הנסתרות וזה שביקש דהע"ה מנסתרות נקני שיכפר לו הקדוש ברוך הוא מן הנסתרות וינקיהו לגמרי ואף שאין עונש על המחשבה מ"מ כיון ששגיאות מי יבין שאינו יכול להישמר מן השגיאות שיבא אח"כ ע"י המחשבות רעות ואז יצרף המחשבה אל המעש' להיות קטיגור שלם ח"ו ע"כ ביקש שינקהו מן הנסתרות ר"ל מן המחשבות שלא יבא לידי מעשה וק"ל שם אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו וכו' ענין זה הוא כי עבודת השי"ת הוא בשתי בחינות כי העושה מצוה ברבים ויש בו קידוש השם שמי' שלומדים ממנו בני אדם ובזה הבחינה הוא יותר מעולה מן העושה מצוה בסתר אבל יש בחינה אחרת שהעושה מצוה בסתר הוא זכה ונקיי' יותר ומחשבתו רצויי' בלי שום פני' משא"כ כשעושה המצוה ברבי' יתערב בו מחשבות זרות אם לא שכבר הגיע למעלה גדולה שיהי' בעינו בית מלא בני אדם כאילו ריקן והוא בחינת התפשטות הגשמיות כמו שפירשנו במאמר הילל הזקן בסוף סוכה אם אני כאן הכל כאן ואם אין אני כאן מי כאן לפי שהי' עושה מצות שמחת בית השואבה בקהל רב מאוד לכך אמר אם אני בבחינת התפשטות הגשמיות כאילו אין אני כאן בעוה"ז מי כאן דומה לו כאילו הוא ריקן ואם אני כאן ר"ל שלא הגעתי למדה זו אז הכל כאן וא"א להיות המצוה זכה כראוי וכן הוא להיפוך ח"ו בבחינות עבירות שאם עושה עבירה ברבים יש בו חילול השם אבל בעושה בסתר יש בו בחינה רעה אחרת שעושה עין של מעלה כאילו אינו רואה כדאיתא לעיל דף למ"ד והוא מה שהחמירה התורה בגנב יותר מבגזלן מפני שפורק ממנו מורא שמים וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו ויהא עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם תדע כשאדם עובר עבירה אומר מי רואיני והנה בחרו חז"ל בזה ההפסד יותר משיחלל ש"ש בפרהסי' וכן בהיפוכו בעשית המצוה אמר הכתוב מה ה' דורש ממך כי אם עשות חסד ומשפט והצנע לכת עם אלקיך ופירוש לכת עם אלקיך הוא בענין שאמרו חז"ל את אלקי' התהלך נח שצריך סעד לתומכו משא"כ באברהם שלא הי' צריך סעד לתומכו שנאמר התהלך לפני ומחמת שהי' צדיק גמור היה מקדש ש"ש ברבים כמו שאמרו חז"ל משא"כ בנח דלא הי' כח בידו לזכות את הרבי' כיון שהוא הי' צריך סעד לתומכו וזה הוא שאמר והצנע לכת עם אלקיך ר"ל כיון שהוא במדריגות לכת עם אלקיך שצריך סעד לתומכו טוב לו יותר לעשות בצנעה ויש להבין עוד בזה מה שאמרו אל תהי' כעבדי' המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס ויהא מורא שמים עליכם. ויש לפרש חיבור הדברים מפני שהעובד ע"מ לקבל פרס אף דכתיב אם יצדק אנוש מה יפעל לך ולמה ישאל שכר כעבד שעושה מלאכת רבו ומהנהו אלא כשעושה ברבים והיא כבוד שמים ואמרו חז"ל כל מה שהקב"ה ברא לא בראו אלא לכבודו ורוצה להשתלם בעבור הכבוד שעשה להשי"ת נמצא מי שאינו עושה אלא על מנת לקבל פרס אינו עושה אלא בפרהסי' דבצנעה כיון דליכא כבוד שמים אין לו מקום לשאול פרס וכבר אמר רבן יוחנן בן זכאי במי שיש לו מורא שמים כמורא בשר ודם שהוא ירא שמים בסתר כבגלוי והיינו דקאמר תהי' כעבדים המשמשין שלא על מנת לקבל פרס אז יהי' מורא שמים בסתר כבגלוי. והיינו דקאמר קרא מה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט וצדקה ואהבת חסד והיינו שתעשה משפט שלא על מנת לקבל פרס כי אם מצד אהבה והחסד ואז תקיימו הצנע לכת. וק"ל:

תוספות ד"ה ויעשה מה שלבו חפץ וכו'. יש להבין ענין זה והוא עפ"י מה שפירשנו בפסוק שאמר ירמי' הנביא ע"ה יתן למכהו לחי ישבע בחרפה שהוא עצה טובה כשהאדם רואה שאותו שרוצה להכות אותו מכת חרפה דהיינו מכה שיש בו בושת ומתגבר עליו ואינו יכול להנצל ממנו יכניע א"ע לפניו ויתן לו בעצמו את הלחי ובזה ישקיט רוגז מכהו בראותו הכנעתו שנתרצה לקבל חרפתו ויהי' לו שביעה מזה החרפה לבלתי הכות אותו וזה עצה היעוצה לו להנצל ממכתו שישבע מכהו חרפה לבד בלתי הכאתו וזה הי' עצת ירמי' שאמר לישראל כיון שנגזר שיכבשו תחת יד מלך בבל השיא אותם שיכניעו את עצמם ברצונם הטוב וירוויחו ההכאות כמבואר בפסוקי ירמי' באריכות והוא משל ומליצה למה שאמרו חז"ל הקנאה והתאווה והכבו' מוציאין את האדם מן העולם כמו שראינו באד' הראשון שנגזר עליו מיתה מחמת שראה הנחש כבוד האדם ונתעלה על כל הברואים וקינא בו והסיתו בעץ הדעת שהוא תאווה לעינים והוא כדי להמיתו וכן הוא לדורות כשרואה היצה"ר כבוד האדם מתקנא בו ומתגבר עליו להחטיאו ולהוציאו מן העולם וכל כוונתו אינו לטובת האדם כי אם להרע לו וזה הוא שאמרו חז"ל בברכות כיון שרואה אדם שיצרו מתגבר עליו יזכור לו יום המיתה שיזכור שזה הוא כוונת היצה"ר לתכליתו ואם לא יועיל זה אזי עצה יעוצה לו להכניע מכבודו ולהסיר מלבושי כבוד מעליו ויגלה ממקומו ושאר סיגופים אולי כיון שיראה היצה"ר הכנעתו וחרפתו וזה הוא תכלית רצונו וחפצו בעבור קנאתו ואם ישבע מחרפתו יניח ממנו וזה הוא שאמרו כיון שיצרו מתגבר עליו להחטיאו להשיב עליו חרפתו ע"כ יכניע א"ע במלבושי שחורים וגלות וכיוצא בו אולי כשיעש' חפץ לבו שהוא היצה"ר כמו שאמרו חז"ל בכל לבבך ביצה"ר ויצ"ט שמתקנא בכבודו יניח ממנו וישבע מחרפתו וק"ל:

בגמרא זה העובר עבירה בסתר וכו'. נראה הא דקאמר שלא חס על כבוד קונו היינו משום דכל העובר עבירה בסתר נפרעין ממנו בגלוי וכיון שאין העולם יודעין מן העבירה איכא חילול השם ועונש שמעניש הקב"ה ח"ו לאינו ראוי לו ויש לפרש הטעם דנוח לו שלא נברא ע"ד שכתב הרמב"ם ז"ל והביאו התי"ט סוף מס' ברכות שהש"י בשביל כבודו מזמין לו עבירה שיעש' בגלוי כדי להודיע טעם העונשי' וזש"ה עת לעשות לה' הפרו תורתך ע"ש וז"ש הכתוב והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי און שיזדמן להם שיעשו עבירה בפרהסי' וכיון שזה הוא היפוך כוונת הבורא יתברך שהרי אמרו חז"ל שהקב"ה מתחרט בכל יום על בריאת היצר הרע שמביא את האדם לידי חטא וכ"ש שזה גורם להשי"ת שיזמין לו העבירה בפרהסי' הפוך כוונת הבורא ע"כ אמרו נוח לו שלא נברא לפ"ז אתי שפיר הא דמקשה הש"ס על הא דקאמר ילך למקום שאין מכירין אותו ויעשה מה שלבו חפץ דהא זה גרע טפי כיון דסוף סוף יזדמן לו ג"כ לעבור עבירה בפרהסי' ומשני באמת דהיכא דמצי כייף ליצרו גרע טפי בסתר אלא היכא דלא מצי כייף ליצרו יבקש תחבולה אולי ימלט ממנה ועיין מ"ש לעיל דף ל"א גבי הא דאמר ר"י כל העובר עבירה בסתר וכו' וק"ל:

שם. אין מקיפין בחילול השם אחד שוגג וכו'. עפ"ז י"ל מ"ש בילקוט בפסוק שובה ישראל אמרו אליו כל תשא עון לכל אתה נוש' ולנו אי אתה נוש' דידוע כל מקום שנאמר ישראל היינו לתלמידי חכמים והזהיר אותם שצריכין לעשות תשובה מאהבה שמגעת לה' אלקיך כי בשאר העם די בתשובה מיראה שזדונות נעשה לו כשגגות כמו שאמרו חז"ל בהאי קרא דכתיב כשלת בעונך אבל בתלמידי חכמים אע"פ שע"י התשובה נעשה כשגגות עדיין לא הועיל כלום כיון שבחטא שלהם הוא חילול השם שילמדו מהם א"כ אפי' נעש' שוגג הא א' שוגג וא' מזיד בחילול השם וזה שכת' כי כשלת בעוניך ולא נמחל ועדיין צריכין תשובה וזה הוא שאמר אמרו אליו כל תשא עון לכל אתה נושא ולמה נגרע אנחנו ויותר מכווין למה דאמר שאם היתה שקולה מכרעת ובשאר בני אדם כשהוא שקול הקב"ה נושא כף העוונות שיכריע הזכיות ובתלמידי חכמים כיון שיש בו חילול השם כף של חובה מכרעת כדאמר הכא וזה שאמר לכל אתה נושא ויש לפרש עוד מה שאמר קחו עמכם דברים מפני שהעונש בחילול השם שהחט' הרבי' בהם ולכך נענשי' הצדיקי' על העם וע"ז אמרו חז"ל שהוא מכה אשר לא כתובה ונאמר' ע"פ וז"ש קחו עמכם דברים ושובו אל ה' שימו על לבבכם מכה אשר הוא בע"פ ואינו כתובה בתורה ולפי מה שפירש מהרש"א בשם הערוך הא דאמר שאין עושין כחנווני היינו שאין ממתינין לו עד שיעשה זכות כנגד העבירה עיין שם יש לפרש היינו דקאמר בתר הכי וקח טוב שימצא הקב"ה זכות להם להגן בעד חטאתם וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף