ספר המקנה/קידושין/מו/ב
בגמרא מן שאינו נקוב על נקוב תרומה ויחזור ויתרום. הקשה מהר"ם ז"ל ממתני' זו על רב דלמה הוי תרומה נימא אדם יודע וגמר ונתן לשם פקדון. ונראה דבאמת יש לחלק דלשמואל דקאמר גמר ונתן לשם מתנה היינו דשניהם יודעים בכך ומתכוונ' לשם מתנה אלא משום כיסופא קאמר לשם קידושין או לחלה או לתרומה אבל לרב דס"ל מעות פקדון והא דלא אמר לי' משום פקדון משום דסבר דלא מקבלי מיני' וע"כ סבר דבאותו שעה המקבל טועה דאל"ה האיך מקבלי מיני' וע"כ סובר דמקבל בטעות ואח"כ יתבע ממנו וא"כ הכא כשמפריש מן שאינו נקוב על הנקוב ליכא למימר דהנותן סובר דהמקבל טעה ולא הי' כוונתו להיות תרומה אלא פקדון בעלמא דא"כ הוא מכשילו שיאכל טבל. וע"כ צ"ל דיודע שאין הכהן טועה וליכא למימר משום פקדון וע"כ צ"ל משום מתנה לכך א"צ להחזיר לו אפי' לרב.
ובזה יש ליישב מה שדיקדק הריטב"א ז"ל לעיל דקאמר הש"ס זימנין דאית לי' לכהן פחות מחמש רבעים קמח דהל"ל דזימנין דהקמח דנותן לכהן הוא ה' רבעים י"ל כיון שהקושי' הי' לשמואל ולא לרב היינו ע"כ צ"ל דנותן פחות מה' רבעי' דאי נותן לו ה' רבעים אף לרב לא שייך לומר שנותן לו לשם פקדון א"כ יבוא להכשילו שהוא יאכל אותם בלא חלה וע"כ נותן לשם מתנה דאדם יודע שאין הכהן טועה וע"כ צ"ל משום דמיירי בנותן פחות מחמש רבעים דלא חייש שמא יצטרף הכהן ולכך משני לשמואל נמי בהכי דמיירי אפי' בפחות מחמש רבעים ודוק:
שם. אדם יודע שאין מפרישין חלה קמח. והקשו המפרשים דכיון דלא יודע וסבר דהוי חלה א"כ ממילא אינו נותן לשם מתנה ולמה לי משום דנפיק חורבא ונראה דאף דאיכא אינשי דטעי בהכי מ"מ אין להוציא מיד הכהן כיון דאיכא דלא טעי בהכי וגמר ונתן לשם מתנה וכ"ש לשמואל דס"ל בריש פ' המוכר פירות דאין הולכין בממון אחר הרוב ויכול לומר לשחיטה מכרתי לך וה"נ יכול לומר מתנה נתת לי וצ"ל משום גזירה דתקנו חכמים כי היכא דלא יבוא לידי איסורא וכ"כ בספ"י ולפ"ז הי' נראה לומר דאפשר לומר בפלוגתת רב ושמואל דלשיטתייהו אזלי דרב דס"ל דאזלינן בתר רובא ורובא לפקדון יהבי. ותו דאפי' אם נימא דמתנה ופקדון ספק שקול הוא מ"מ הא דאדם יודע נמי אינו אלא רובא דעלמא נמצא בהדי אינשי דלא ידעי הוי רובא דלאו למתנה יהבי אלא דלשמואל דס"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב. וכיון דאיכא מיעוטא דיהבי מתנה אינו יכול להוציא ממנה ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |