אילת השחר/קידושין/מו/ב
ושמע מינה מעות בעלמא חוזרין. היינו דיש צד שבמקדש כונתו דנותן כסף שיעשה קידושין, אבל גם אם לא יפעול קידושין ג"כ נותן במתנה הכסף, ובכל זאת הכסף הי' עושה קידושין אע"פ שאינו עושה תנאי בנתינתו דנותן רק אדעתא דהכי, שהכסף יפעול קידושין, מ"מ יעשה קידושין אם רק יהי' האפשרות. והנה האחרונים דייקו מהא דפריך בב"ק דף ע' ע"ב דבאופן דקילבד"מ דאז אינו חייב לתת כלום תמורת מה שמקבל לא הוי מכירה, ודייקו מזה דצריך דוקא כסף החוזר שאם לא יקנה צריך להחזיר לו לכן עושה הקנין, משא"כ באופן דהמוכר קילבד"מ דלא יהי' מחויב להחזיר הכסף שקיבל אם לא יתן חפצו אז אינו קונה, וא"כ כאן דגם אם לא תתקדש ג"כ נותן במתנה הכסף הרי זה כסף שאינו חוזר ואיך יעשה קידושין, אמנם ל"ק דודאי נותן רק אם תסכים להתקדש, אלא דאם הוא יחזור מ"מ נותן במתנה, אבל אינו נותן אם היא אינה מסכימה להתקדש. ובעצם מה שהוציאו מהגמ' בב"ק כבר הערנו לעיל דף ו' ע"ב דרק אם המוכר יכול לקחת הכסף בלי שהלוקח יתן לו אז הוא דאינו עושה קנין כיון דאינו זקוק לנתינתו של הלוקח, אבל אם הוא זקוק לנתינתו אז אפי' אם אינו חוזר ג"כ קונה, וכל מקום דבלי שיתן כסף הקידושין לא היתה יכולה בעצמה לזכות בהכסף, כסף כזה שפיר יוכל לקנותה.
תוד"ה ושמע מינה. דהוו כמו נתאכלו המעות. והנה בהא דמהני לאחר ל' אפי' אם נתאכלו המעות, הא כ' הרשב"א משום דשיעבוד המעות קיים, וצ"ל דגם כאן אם היא תחזור מהקידושין תצטרך להחזיר, נמצא דשיעבוד קיים, דרק אם הוא יחזור אז הכסף מתנה, וכמו שביאר הר"ן בריש פ"ג דבכל קידושין לאחר ל' זה כן, דכשהוא יחזור אינו יכול לתבוע בחזרה מעותיו רק אם היא תחזור תצטרך להחזירם.
וטירחא דכהן אחילתי'. צע"ק דאיך סובר הכהן דכשהוא מוחל חל למפרע, דהא יודע דאין חל הפרשת חלה על קמח, ואיך כשהוא מקבל ומוחל יחול ההפרשה, וכן לקמן איך הבעה"ב חושב דכשהכהן יקבל יחול ההפרשה דהא לא עושה אז הפרשה חדשה.
ב] יש לעיין אם מכאן יהא ראי' קצת דעיקר דין טבל הוא מחמת שיש חלק להכהן, וכיון שכן מגיע לכהן חלקו בלא טירחא וכשמוחל על הטירחא שפיר חל, אבל אם ענין הטבל אינו משום שיש בזה חלק שהכהן צריך לקבל, דדין טבל הוא דין לחוד, ומה שהכהן צריך לקבל זה עוד דין, א"כ מה הענין שמחילת הכהן יגרום דין בחלות החלה או התרומה, דהא הנתינה לכהן אינו גורם כלל לדין חיוב ההפרשה, ולהצד דאליבא דאמת אינו משום שהכהן יקבל חלקו, צריך לומר שהכהן או הבעה"ב טועה גם בזה דחושב שזה מחמת זכותו של הכהן ולכן גם הקפידה התורה שיהא לו מוכן שיהנה בלי טירחא.
ולשיטת התוס' רי"ד (לקמן נ"ח ע"ב) דס"ל דאע"ג דחטה א' פוטרת את הכרי מ"מ מצות נתינה להכהן אינו מקויים כי אם בנתינה חשובה, ולדידי' ע"כ אליבא דאמת דין חיוב הרמת חלה אינו משום שהכהן יקבל, דא"כ למה מהני הפרשה על חטה א' שאין בזה נתינה.
והנה בהא דאמרינן דמוחל הכהן בזה שמקבל, אין הביאור דעצם הקבלה סגי, אלא דצריך שלא יהא איכפת לו מה שיצטרך לטרוח, דלכן הוי ס"ל קודם דרק הכהן יודע בעצמו שלא איכפת לו הטירחא ומוחל ע"ז, אבל הבעה"ב אע"פ שרואה שהכהן מקבל, מ"מ אפשר דבלבו קשה לו על שאין טורחין לעשות עיסה, כמבואר בתוס' ד"ה וקסבר, דהבעה"ב אינו יודע אם הכהן מוחל משא"כ הכהן יודע בעצמו, וביאר בריטב"א דלכן ס"ד דהבעה"ב נותן לשם מתנה דהא מסופק אם הכהן מוחל דאז חל ההפרשה לפי טעותו, או דאינו מוחל דאז לא חל ההפרשה ולכן נותן בכל אופן לשם מתנה [ומדבריו למדנו דלא רק באחותו שיודע דודאי אינו קידושין לכן נותן לשם מתנה, אלא דגם אם יודע שיהי' ספק קידושין נותן לשם מתנה. ולפי"ז מה שהגרעק"א דן בשו"ת תנינא סי' נ"ה בכל ספק קידושין כיון דיחזור הכסף קידושין א"כ אין כאן נתינת כסף ולא יהי' אפי' ספק, ותירץ דכיון דהוי התפיסה ברשות לכן האשה אינה חייבת להחזיר בספק, ובחזו"א (אהע"ז סי' ל"ט ס"ק ג') הוציא מזה דלדברי הגרעק"א אם יקדש בקרקע ויהי' ספק קידושין אז יתבטל לגמרי הקידושין כיון דבזה לא מהני התפיסה כלל, וכ"ז אם חשב המקדש שזה ודאי קידושין, אבל אם לכתחילה ידע שיהי' ספק קידושין, אז גומר בלבו ליתן לשם מתנה, דבאופן זה לא יקשה קושיתו דהא אינו יכול להוציא ממנה, דהא קי"ל כשמואל במקדש אחותו דגמר ונתן לשם מתנה, וה"ה בכל ספק קידושין].
והנה אח"כ כשנתחדש דגם הבעה"ב טועה וחושב דכיון דהכהן מקבל ואם לא מוותר על טירחתו הרי נמצא דמכשיל את הבעה"ב, דבעה"ב יחשוב שחל ההפרשה ע"י קבלת הכהן ועובר משום לפני עור לא תתן מכשול, ומדהכהן לא אומר כלום הרי דמוותר על טירחתו ולכן יחשוב שודאי מוחל וחל ההפרשה ומה שנשאר אצלו הוא כבר מתוקן, ולפי"ז עכשיו זה כבר סתם גזל כיון דאינו נותנו לשם מתנה רק בחשבו שעי"ז מתוקן טבלו.
והנה לכאורה אף לפי טעותו של בעה"ב דכשהכהן מוחל מהני ההפרשה, הא זה רק כשהכהן שהוא זוכה הוא המוחל, דלפני זה אם יבוא כהן ויאמר דמוחל איך זה מועיל, דמי יימר שזה מגיע לכהן הזה, שתועיל מחילתו, וע"כ דאחרי שזוכה הכהן אז מהני מחילתו. וא"כ יש עוד קושי' לפי הבנתם דאחרי שיזכה הכהן דאז יש להתחשב עם מחילתו אז יגרום שיהי' חל ההפרשה שהפריש קודם, וכיון שאינו נותן לו לשם מתנה אלא דחושב דהכהן ימחול ויחול ההפרשה וקודם עדיין אינו נותן לו, א"כ איך זה מתחיל שיועיל המחילה, דהא לפני שזכה לא מהני מחילתו, וכדי שיזכה הא צריך שימחול, דבלי זה הא אינו נותן לו ואיך תועיל המחילה, וצ"ל דדעתו שיזכה ביחד עם מחשבתו למחול וחל כאחת הנתינה והמחילה וממילא חל ההפרשה, וצע"ק.
מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה. ופירש"י ותוס' ישנים דאין הכהן צריך להחזיר, ובודאי גם מחויב ליתנו לכהן, וכן הוא להדיא בהר"ב מברטנורה סוף פ"ה ממס' דמאי.
ויש להביא קצת ראי', דהנה מה דפריך בגמ' ותהוי תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומה ממקום אחר, הנה לכאורה גם הקושיא הקודמת דנימא דגמר ונתן לשם מתנה ג"כ היתה דלכן לא יצטרך הכהן להחזיר אבל יצטרך להפריש עליה הכהן חלה, ומה שונה בקושיא השני', אלא דהקושיא הראשונה לא היתה שיהי' חיוב ליתנו לכהן אלא דכשנתן לא יחזיר הכהן, משא"כ בקושיא זאת דיהי' דין תרומה דצריך ליתן לכהן, וכן משמע מלשון רש"י ד"ה ותהוי, דהקושיא היתה שרבנן יאמרו דבמפריש חלתו קמח הרי היא חלה, משמע דבהפרשה כבר יהי' דין חלה לפני שיתן לכהן, ועי' במהר"ם.
טירחא דכהן קבלה עליה. ובמהר"ם הקשה דא"כ הא אין יודע לגמור ולתת במתנה, ותירוצו אינו מובן דמש"כ דבספק נותן במתנה, קשה דאיזה ספק יש לו הא הוא חושב דכשיתן והכהן יקבל זה ראי' דמקבל עליה הטירחא והוי חלה, וא"כ הא אין לו שום ספק, ואם נימא דאפי' אם הכהן יקבל יש לו ספק אם הוי חלה, או שספק לו אפי' אם הכהן יקבל אם באמת מוחל על טירחתו, ועכ"פ איך שנפרש יש לו ספק אם הוי חלה, א"כ לא נפק חורבא כיון דמסופק אם נתקנה עיסתו.
ומש"כ המהרש"א ג"כ תמוה איך לא יהי' גזל, ומה מהני שטועה הבעה"ב שנתקנה עיסתו ולא יפריש עוד חלה, הא סוף סוף זה לא יהי' של הכהן. ועיין בריטב"א דפירש קושית הגמ' דכמו באינו נקוב על נקוב דטעה מ"מ שייך להכהן, ואמרינן תתקיים מחשבתו שנותן לשם תרומה ולא אמרינן דהוי גזל, כן יהי' לנו לומר גם כאן דתתקיים מה שנתן.
אם אינו קדוש נשיאות חטא למה. והקשו התוס' דהא נשיאות חטא על דעבר אמילתא דרחמנא, ובתוס' הרא"ש תירץ דאם אינו קדוש אין כאן בהרימכם והו"ל כמטלטל ממקום למקום. וצריך טעם לחלק מקידושין דאם אינם חלין נמי אין להם שם קידושין ומ"מ אמרינן דלקי על דעבר אמימרא דרחמנא, דמעשה כזה שלולא האיסור הי' נקרא קידושין, כזה מעשה אסרה התורה, וה"נ מעשה כזה דלולא האיסור הי' נקרא הרמה זה אסרה התורה [וע"ע במשנ"ת בדברי התוס' רא"ש באילת השחר גיטין דף ל"א א' בתוד"ה כך].
ואפשר לתרץ קושית התוס' וזה אולי כונת הרא"ש, דהא כתוב כאן מה זה תרומה דצריך לתרום יפה ולא רעה ובלי זה אין כאן כלל תרומה, ולא שייך איסור כשלא חל, דבשלמא בקידושין הא בפרשה של קידושין כתוב כי יקח וזה כולל כל אשה, אלא דכיון שיש איסור האיסור מפקיע ושייך שפיר לומר דאע"ג דע"י האיסור לא חל מ"מ איסור יש, כיון שעשה דבר כמו שכתוב בפרשת קידושין, משא"כ הכא דהתורה גילתה דתרומה היינו מן היפה, נמצא דמן הרעה לא מצינו כלל דמקרי תרומה.
ובשם הגר"ח מבריסק כתבו דהאיסור אינו ההרמה, אלא מה שעי"ז אינו יכול לתרום מן היפה, ואם הי' אפשר עוד להרים לא הי' איסור, א"כ כיון שלא חל ואפשר עוד להרים, לא שייך איסור כלל. ונפק"מ לדינא דלדבריו אם יתרום רעה ויפה ביחד, והא מה"ת אין שיעור לתרומה, נמצא דלא עבר איסור, דמה לנו אם יכול עוד פעם להרים או דבתוך התרומה הי' גם הרמה של יפה, משא"כ לפי הסברא דהאיסור הוא מה שעשה תרומה מהרעה, אז גם כשנתן יפה עם הרעה, מ"מ עבר איסור כיון דעשה חלות תרומה על רעה [והעירוני לעי' בב"ב דף קמ"ג דמשמע שם דאין איסור כה"ג].
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |