סדר משנה/תשובה/א

סדר משנה תשובה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל מצות שבתורה בין עשה בין ל"ת אם עבר אדם וכו'. כל הדברים הללו יצאו לו לרבינו ממקדש מלך היא המכילתא הביאה רבינו בספרו הנכבד מנין המצות חלק העשין מנין ע"ג ודלא כמרן שכתב דיצא לו כן מהספרא סדר אחרי מות ובמחילה מכבודו ליתא בספרא ולא נראה ולא נמצא שם ואם כוונתו של מרן לדברי הספרא בסדר אחרי מות פרשתא ב' פיסקא ד' וה' ושם פרשתא ד' פיסקא ו' וז', אחד הרואה ואחד השומע דברי הספרא שם בלבבו יבין כי הדברים שם אין ענינם לכאן כלל וכלל, אבל מהמכילתא האמורה לעיל אם תשים לבך ותעיין היטב בספר מנין המצות שם אז תבין אמרי בינה כל הדברים הנאמרים בהלכה זו וגם אין אנו צריכים לכל הדוחקים שנדחק מרן בכל דין ודין להורות מקורו, וגם בהדרשות שדרש רבינו בפסוק הזה בהלכה זו שנדחק טובא מרן הכל תמצא מבואר באר היטב שם, וביותר מה שהניח מרן בצ"ע מאי דמפיק לי' רבינו מכל חטאות האדם צ"ע היכי מייתי לה, הנה גם דבר זה מבואר שם בהמכילתא והיינו דהמכילתא קשיא לה תיבת האדם שנראה כמיותר דה"מ למכתב רק מכל חטאות סתם ופשיטא דהם חטאות האדם, לזה דרש המכילתא מיניה שתיבת האדם דקאמר אינו הפועל, אלא שהוא הנפעל, שפירושו של הקרא הוא מה שיחטא לאדם אחר והיינו שיחבול בו וכדומה, וכן הוא ג"כ בספרי זוטא הובא בילקוט פ' נשא מכל חטאות האדם, ממה שבינו לבין חבירו על הגניבות ועל הגזילות ועל לשה"ר וכו' והיינו כדברי רבינו וכפי פירושינו והוא שתיבת האדם הוא הנפעל למי שיחטא.

ב

שעיר המשתלח מכפר על כל עברות שבתורה הקלות והחמורות וכו' אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר אלא על הקלות וכו' ושאר מצות ל"ת ועשה וכו' הם הקלות. ומרן תמה על רבינו שכתב אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות דהתם (בשבועות דף י"ב ע"ב) משמע דאפילו עבר אעשה אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר, ולרבי אפילו על החמורות מכפר בלא תשובה חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בבשר וצ"ע, ועוד זאת הקשה מרן דרבינו קורא הקלו' לעשה וגם ללא תעשה, ואלו ביומא דף פ"ה ע"ב אמרינן תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ועל לא תעשה, השתא על לא תעשה מכפרת על עשה מיבעיא, אמר ר"י ה"ק על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה ועל ל"ת גמור לא וכו' הרי דר"י אמר דל"ת הוא מן החמורות ורבינו קרא להל"ת קלות, אמת כי גם על רב יהודה גופא קא קשי' דאילו בהך סוגיא דיומא האמורה קאמר דל"ת היא בכלל החמורות ובשבועות התם קא חשיב להו לל"ת בהדי הקלות ולא בהדי החמורות וא"כ נסתר מחמתו יע"ש בכ"מ כי תירוצו שתירץ שם דר"י בשבועות פליג על הך סתם משנה דיומא, ורבינו פסק כר"י הם דברים דחוקים, והנראה לענ"ד בס"ד בישוב זה, הוא דרבינו אהני לי' שיטתי', ובזה יתיישבו גם דברי ר"י ביומא ובשבועות ודברים אחדים להם, והוא דרבינו ק' לי' בהך משנה דשבועות דקתני התם שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות וכו' עשה ול"ת כריתות ומיתות ב"ד שעיר המשתלח מכפר וקשה דהיאך קתני הקלות והחמורות וכו' עשה ול"ת וכו' וגם קתני כריתות ומיתות ב"ד דתקשה כעין קושי' הגמרא דיומא אם על החמורות כריתות ומיתות ב"ד השעיר מכפר על הקלות עשה ול"ת לכ"ש ולא ליתני אלא החמורות ונדע ממילא מכח כ"ש הקלות, ושינויא דקמשני הגמרא ביומא על ל"ת שניתק לעשה וכו' לא שייך למימר הכא דהך שינויא לא שייך אלא על מאי דפריך הגמ' ביומא דליתני רק ל"ת לחוד, הנה על זה משני הגמרא שפיר דהך ל"ת דקאמר היינו ל"ת הניתק לעשה דשקול כעשה ממש משא"כ הכא דקושיתינו היא על מה דקתני קלות וחמורות דלא הוי לה למיתני כלל הקלות רק החמורות לחוד, וליכא למימר דהוצרכה המשנה למיתני על הקלות וכו' כי היכי דלמיתני אח"כ עשה ול"ת וכו' שהן הקלות, שמזה נדע דהמשנה מיירי אפילו בלא עשה תשובה ואפ"ה השעיר מכפר והיינו דהמשנה אשמעינן כרבי וההוכחה היא מכח מה דקשי' לן על הך משנה קושי' הגמרא שם דף י"ב האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה, אי דעביד תשובה כל יומא נמי וכו' ואנו מוכרחים לשינויא דשני ר' זירא שם בעומד במרדו ורבי הי' דתניא ר' אומר וכו' בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בבשר שאם עשה תשובה יוה"כ מכפר וכו', דדבר זה אינו חדא דא"כ למה להמשנה להאריך בלישנא ולמיתני תיבת קלות וכו' ותיבות עשה ול"ת וכו' לא הי' להמשנה למיתני רק חמורות לחוד, והי' לה להמשנה למיתני בפירוש בלא תשובה דהיינו דהי' יכול למיתני זה בקיצור בתיבה אחת שעיר המשתלח לבד מכפר וכו' שבמה שהיתה המשנה מוספת הך תיבת לבד לחודא כבר הי' מורה ובא דשעיר המשתלח הוא לבדו מכפר אפילו לא עשה תשובה ולא היתה צריכה המשנה להאריך כ"כ וע"ק דהא כל קושית הגמרא האמורה לעיל ואי דעביד תשובה כל יומא נמי וכו' הא ל"ק אלא מכח מה דתניא בהברייתא דר"י דאייתי המקשה התם והוא עיקרה ביומא דף פ"ו ע"א מה שהי' דורש ר"י ד' חלוקי כפרה וא"כ היאך סמכה המשנה עצמה על הברייתא דר' ישמעאל, יציבא מילתא כי אנכי הרואה להריטב"א בחידושיו למסכת שבועות דף י"ג בד"ה ורבי היא וכו' שכתב גירסת הספרים והתנן עבר על מצות עשה וכו' ואיכא דמחק לה דגרסי והתניא דהא מתניתא דר"י היא וא"צ למחוק דאע"ג דאין הלשון הזה במשנה, אבל ענינה יש דתנן (ביומא דף פ"ה) חטאת ואשם ודאי מכפרין וכו' תשובה מכפרת על עשה ול"ת (ומוקי לה בגמרא התם על ל"ת הניתק לעשה) וכי הא אורחא הוא למיגרס והתנן כיון דאיתא לענינה במשנה כההיא דריש ב"ב וכו', אבל הנה לפי דברי התו' דחגיגה דף ה' בד"ה הא יראוני מוחלין וכו' מוכח דליתא להך גירסא של והתנן שהביא הריטב"א אלא עיקר הגירסא היא כגירסתינו והתניא עבר על מ"ע דליתא מ"ש הריטב"א דענינה של הך ברייתא מוכח בהך משנה דיומא דאפשר לאוקמי ולפרש הך משנה דיומא דהתשובה אפילו על עשה אינו מכפר לגמרי אלא רק מקצת החטא הוא דמתכפר בתשובה, אבל שעיר המשתלח הוא דמכפר לגמרי, וכמו שכתבו כן התו' בחגיגה שם לענין ל"ת, ועיין בתו' דשבועות דף י"ב בד"ה לא זז משם וכו' ובשיטת תוספת יוה"כ להגאון מהר"ם חביב ביומא דף פ"ה ע"ב וכן הוא בירושלמי דסנהדרין בפרק חלק הלכה א' וביומא פרק יוה"כ ה' ז' אלא תשובה ויוה"כ מכפרין שליש והיסורין מכפרין שליש, והמיתה ממרקת וכו'.

והכין נמי כתב רבינו עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויה"כ תולין ויסורים הבאים עליו גומרין לו הכפרה וכו' כפרה גמורה וכו' ויסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות וכו' הנה כתב זה ג' פעמים גומרין לו הכפרה וכו' כפרה גמורה וכו' כפרה גמורה וכו' דהיינו שפירש רבינו מה דקתני הברייתא תשובה ויה"כ תולין לו לא שמגין עליו מן היסורים לחוד, אלא שנעשה לו ג"כ מקצת כפרה, וע"י מה שנתכפר לו מקצת העון יש כח להגין עליו מן היסורין על מקצת העבירה שעדיין לא נתכפר לו, וכמו כן אידך תולין דקתני בהברייתא ג"כ כך פירושו, ולא מלבו ענה כן רבינו אלא שפירש כן מכח דברי הירושלמי דמפרש כך גבי תולין דקתני הברייתא לענין חילול השם וכנ"ל דון מיניה באינך תולין דקתני הברייתא התם דהא כולהו בחדא מחתא מחתינהו, וא"כ הא כבר אפשר לפרש המשנה דיומא דהתשובה מכפרת על עשה דהיינו מחצה, משא"כ באינך בחייבי כריתות וחייבי מיתות ב"ד שאין התשובה מכפר אלא שליש, ושליש יוה"כ, ושליש היסורים, ובחילול השם התשובה אינה מכפרת אלא רק החלק הד' ויה"כ החלק הד' והיסורים חלק הד', ומיתה ממרקת שמכפרת החלק הד' האחרון, ובאמת ל"ת דקתני במשנה דהתם היינו ל"ת ממש, לא רק ל"ת הניתק לעשה דהא שוב ל"ק קושי' הגמרא דיומא השתא ל"ת מכפרת על עשה לכ"ש וכו' דהא הכוונה הוא דהתשובה מכפרת רק המקצת דהיינו החצי ויוה"כ מכפר רק המחצית האחרת, ואם לא הוי קתני עשה כלל רק דהוי קתני ל"ת לחוד ה"א דעל עשה מכפר התשובה לחוד ג"כ לגמרי וכמו שהוא כן האמת, ולזה קמ"ל (לפי הה"א דקאמינן ביה השתא) דהעשה הוא דומיא דהל"ת שאף על העשה אין התשובה מכפר' לגמרי אלא רק המחצה הוא שמתכפר ע"י התשובה והמחצה האחר יוה"כ הוא דמכפר, רק מה דר"י ביומא לא שני כן הוא מפני דלא מסתבר דהך משנה והבריי' דר' ישמעאל פליגי אהדדי מבלי הכרח לומר כך, והרי בהך ברייתא דר"י הא קתני בה להדיא, דאם עבר על עשה לחוד דהתשובה לבד מיד ולאלתר ג"כ מכפר הכל ואינו צריך ליוה"כ, ולפיכך הוצרך ר"י לשנויי דפירושו הוא על ל"ת שניתק לעשה, אבל הא מיהא כבר אזדא לה הוכחתו של הריטב"א דהא אין הדבר מוכרח מן המשנה ושפיר מחקו תיבת דתנן ואפשר דיש שם איזה טעות בחידושי הריטב"א אבל כוונת הריטב"א הוא לא שמוכח כן כהברייתא מהמשנה אלא שעיקר יש לה להך בריי' ההיא בהמשנה האמורה, ואזיל הריטב"א בזה לשיטתי' שהוא כתב בחידושיו למסכת סוכה דף כ"ה בד"ה ומי אמר אביי וכו' ה"ג דתנן הלוקח יין וכו' אלא שכל ברייתא שיש לה עיקר במשנה בקצת אמרינן עלה בתלמודא דתנן וכו' ויהי' איך שיהי' הנה המורם מן האמור דמן המשנה לא מוכח כדברי הברייתא וא"כ קמה גם נצבה קושיא הנ"ל היאך סמכה עצמה המשנה על הברייתא, וזאת שנית קשיא לענ"ד על מה דפריך הגמרא בשבועות דף י"ב האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה וכו' ופירש"י דלא עשה תשובה שאינו תוהה על חטאו הא כתיב זבח רשעים תועבה והיכי מכפר עלי' קרבן יוה"כ ומאי קושיא דהא רבינו פסק בהלכות מעשה קרבנות פ"ג ה"ד ישראל שהוא מומר לע"א או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל וכו' אבל אם הי' מומר לשאר עבירות מקבלין ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשובה היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה ורגיל בה וכו' אין מקבלין ממנו קרבן לאותה העבירה כיצד שהי' רגיל לאכול חלב בין להכעיס ובין לתיאבון ושגג ואכל חלב והביא חטאת אין מקבלין אותה ממנו והנה המשנה למלך בהלכות שגגות פ"ג ה"ז האריך הרבה בדין זה והעלה שם דרבינו חולק בזה ודעתו דלא מיקרי מומר לאותה העבירה בפעם אחת, שהרי בהלכות מעשה קרבנות כתב וכו', והנה הנך רואה כמה תנאים התנה כדי שיקרא מומר לאותה העבירה ולפ"ז ל"ק כלל מההיא דמיבעי' לן טימא עצמו במזיד וכו' ואפ"ה מביא קרבן וכו' דבשביל פעם אחת לא מיקרי מומר וכו', ודע שזה שכתבנו לדעת רבינו דמומר לא מיקרי אלא שהורגל לעשות אותה העבירה, מלבד מה שכתב כאן עוד ראיתי שכתב כן בפירוש בפ' ד' מה' שחיטה וכו', והמורם מזה דדעת רבינו הוא דגבי שאר עבירות חוץ מע"א ומחלל שבת בפרהסיא אינו נקרא מומר לאותה העבירה אלא דוקא כשהוא רגיל בה בעשיית אותה העבירה אבל לא כשעושה אותה פעם אחת או ב' פעמים עדיין אינו נקרא בזה בשם מומר, וכמו כן אין קרבנו נפסל משום זבח רשעים תועבה כל זמן שאינו רגיל בעשיית אותה העבירה, וכן כתב עוד המ"ל שם וז"ל ובזה אתו שפיר דברי רבינו דפ' ג' מהל' מ"ק דגבי מומר לאותה העבירה התנה שהוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה, וגבי מומר לע"א או לחלל שבת לא התנה וכו' משום דגבי מומר לע"א אף שאינו מורגל בכך מ"מ אין מקבלין ממנו משום דהוי זבח רשעים תועבה וכו' ודע דכפי מה שכתבנו דפ"א וכו', ואחרי כל הבא עלינו קשיא לענ"ד טובא דמאי פריך הגמ' דשבועות האי עשה ה"ד אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה וכו' דלמא לעולם מיירי בדלא עשה תשובה רק דהמשנה מיירי בשלא עבר אלא פ"א או שתים שלא הורגל לעבור על העשה ההוא, ומש"ה מקבלין ממנו קרבנות ואין זה נקרא זבח רשעים תועבה, ומכ"ש דמכפר עליו שעיר המשתלח וצ"ע לכאורה, וליישב את כל הקושיות האמורות, אומר אני בס"ד עפ"י מה שכתב עוד המל"מ בהלכות שגגות שם ז"ל וכ"ת ע"כ לא קאמר רבינו אלא אליבא דת"ק דלא דריש דרשא דאינו שב מידיעתו דהוא דרש מלת מכם להוציא את המומר מ"ה ס"ל דמומר לא מיקרי בשביל שעשה דבר עבירה רק פ"א, אבל אליבא דר"ש כיון שאכל חלב פ"א במזיד (פירוש דאף דבזה עדיין אינו נקרא בשם מומר וכנ"ל) שוב אינו מביא קרבן על אותו החטא משום דלא קרינן בי' שב מידיעתו, ובזה ניחא דלא הביאו התוס' וכו', אך כדמעיינינן שפיר נראה דהא ליתא דא"כ מה הקשה בחולין דף ה' ובהוריות מאי בינייהו הא טובא א"ב דלת"ק בעינן שיורגל באותה העבירה ולר"ש בפ"א שעבר במזיד לא קרינן בי' שב מידיעתו וכו' א"ו דאין חילוק בזה בין ת"ק לר"ש וכו', ודבר זה מה שהמ"ל לחלק יצא דרבינו לא קאמר דינו דבשאר עבירות אינו נקרא מומר גמור שלא לחוש עליו לחזרתו בתשובה ולהיות קרבנו זבח רשעים תועבה, אלא דוקא כשהוא רגיל בעשיית העבירה ההיא, אינו אלא רק אליבא דהת"ק אבל אליבא דר"ש דתלוי בשב מידיעתו ואפי' בפ"א ג"כ אין מקבלין ממנו קרבן ונקרא זבח רשעים תועבה, החילוק הזה הוא ראוי אליו כי הדברים בעצמותן ישרים הם, אמנם מה שהמל"מ עצמו רוצה להשיב ע"ז מכח ההוכחה דא"כ מאי שאיל הגמרא בחולין ובהוריות מאי בינייהו וכו' דהא טובא איכא בינייהו, אומר אני בס"ד אחרי העתרת המחילה כי אין כדאי בהוכחה זו לסתור דברים ברורים בעצמותם, וביאור זה נראה לענ"ד בס"ד דאין כוונת קושית הגמרא בחולין ובהוריות בשאלת מאי בינייהו על עיקר פלוגתתן של הת"ק ור"ש אלא דכוונת קושיתם היתה כך כיון דבקרא ההוא של מע"ה הא לא נזכר בפירוש מומר אלא שהמ"ם שבראש תיבת מע"ה הוא מורה על מיעוט קצת ע"ה דהיינו שאין כל ע"ה מביאים קרבנות אלא רק המיעוט הם שמביאים קרבנות ומקצת מע"ה אינם מביאים קרבנות, וכמבואר ברש"י שם וא"כ הת"ק לשיטתי' דהוא ס"ל כתנא דבריי', דמפיק לרובע ונרבע דפסול להקרבה מפסוק של משחתם בם וכו' וכמבואר במסכת תמורה דף כ"ח וממילא אייתר להת"ק תיבות מן הבהמה, ומוקי לה לכדדריש לה בברייתא דחולין שם, מן הבהמה להביא בני אדם שדומים לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהם בתשובה וכו' ועיין ברש"י שם ופושעי ישראל היינו מזידין, וכמו שפירש"י כך להדיא שם (ודע דתיבת בהמה איצטרך ג"כ למעט רובע ונרבע וכדאמרינן במסכת תמורה כתיב גבי בהמה ואיש כי יתן שכבתו בבהמה וכו' וכן כתבו התו' בב"ק דף מ' בד"ה מן הבהמה וכו') וא"כ כבר מוכח מהך קרא של מן הבהמה דאף אם הוא פושע ישראל שעשה עבירה ההיא במזיד אפ"ה שפיר מקבלין ממנו קרבן ממילא צ"ל דהא דכתיב מע"ה למעט דמקצת אינן מביאין קרבן הנה א"א לומר דהוא קאי למעט מי שעשה עבירה אפילו רק פ"א במזיד דאין מקבלין ממנו קרבן, דהא שמעינן מהך קרא מן הבהמה דשפיר מקבלין ממנו קרבן וע"כ צריכין לאוקמי המיעוט של מע"ה למעט מומר גמור דהיינו למי שהוא רגיל ומפורסם באותה העבירה שאין מקבלין ממנו קרבן משא"כ ר"ש לשיטתיה, דהוא ס"ל להדיא במסכת תמורה דהך מן הבהמה איצטרך למעט רובע ונרבע וכדאמרי' התם אמר ר"ש אם נאמר רובע למה נאמר נוגח וכו' וכיון דאיצטרך מן הבהמה להוציא את הרובע ונרבע שוב א"א למידרש מיניה הך דרשא דהברייתא דחולין דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל דליכא למידרש תרתי לימודים מחד מלמד, ולזה שפיר מ"ל אליבא דר"ש דהך קרא מעם הארץ ממעט שאין מקבלין קרבנות ממי שהוא פושע ישראל דהיינו שעשה עבירה במזיד אפילו רק פעם אחת שהוא מומר לאותו הדבר אע"ג שאינו רגיל בכך דאטו מומר כתיב בקרא ושפיר שייל התלמודא מאי בינייהו וכו' דלמה ליה לר"ש למעט פושע ישראל דהיינו מומר לאותו הדבר שאינו מביא קרבן מכח השב מידיעתו וכו' והלא היה יכול למעטו ג"כ מדכתיב מעם הארץ וכו' וע"כ צ"ל דיש נפקותא בין אם ממעט ליה מדרשא דמעם הארץ ובין מקרא דאשר לא תעשנה וכו' השב מידיעתו וכו' ושייל שפיר מאי בינייהו וכו' (ודע כי לא נעלם ממני מה שכתבו התו' בתמורה שם בד"ה והאי תנא מייתי וכו' תימא דהכא משמע וכו' וי"ל זה דקאמר ר"ש לעיל לדבריו דת"ק קאמר ליה וכו' אבל הנה התו' בעצמם ובכבודם כבר כתבו בחולין דף כ"ג ע"א בד"ה כי משחתם בהם מום בם וכו' דלא כדעתם בתמורה שכתבו שם כ"ע אית להו דרשא של משחתם בהם מום בם רק דהת"ק ור"ש פליגי עם התנא דבריי' אם דרשינן מן הבהמה, והת"ק ור"ש וסייעתם דדרשי להקרא של מן הבהמה ג"כ היינו דאינהו סוברים דאיצטרך תרווייהו קרא דמן הבהמה וכו' וגם קרא דמשחתם בהם מום וכן כתבו התו' בבכורות דף נ"ז ע"א בד"ה כל שהמום פוסל בו וכו' וכן נמי מוכח מהתו' בסנהדרין דף י"ד ע"א בד"ה ור"ש וכו' וכן מוכח מהתו' דמנחות דף נ"א ע"ב בד"ה ו' לא דריש וכו') ומשני הגמרא מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו וכו' וכוונת הגמרא היא כך דאלו הוי ר"ש מפיק ליה מהך קרא מעם הארץ וכו' דהיינו דהקרא ממעט מי שאינו דומה לרוב ע"ה אינו מביא קרבן והא אף מי שהוא מומר לאותו דבר (שהרי רוב עם הארץ אינם מומרים ח"ו לאכול במזיד דבר איסור) הייתי אומר שהוא גזה"כ דכל מי ומי שאינו דומה לרוב עם הארץ שהתורה הרחיקה אותו מלהביא קרבן ממילא אף מי שאינו מומר לאכול אלא רק חלב ולא דם ושגג ואכל דם גם הוא אינו מביא קרבן על שגגתו דהא סוף סוף הרי הוא אינו דומה לרוב עם הארץ וזה הוא לפחות מומר לאכול חלב ואינו ראוי להביא קרבן דה"א שאף איש כזה הוא בכלל זבח רשעים תועבה דהא מיהא הוא רשע שהוא מומר לעבירה אחת ממצות ה' אשר לא תעשנה (וכמו שהוא כן לפי האמת מומר לע"א ולחלל שבתות) ולזה איצטרך ר"ש למידרש ליה השב מידיעתו וכו' לא שב מידיעתו וכו' להעי' לנו אזן ולגלות לן דהא דממעט הכתוב מקרבן מומר לאותו הדבר היינו מפני שהוא אינו שב מידיעתו לזה אידחי מקרבן ממילא מומר לאכול חלב אף שאינו שב מידיעתו על אכילתו חלב אבל הא מיהא הרי הוא שב מידיעתו לפחות על אכילתו דם ולזה שפיר מביא חטאתו על שגגת אכילתו דם, והמורם מזה דהך דינא אם מומר לאותו הדבר ואינו רגיל בעשיית אותה העבירה אינו מביא קרבן או מביא קרבן הוא תלוי בפלוגתא דהת"ק ור"ש דלהת"ק מומר כזה מביא קרבן ואינו נקרא בשם זבח רשעים תועבה וכדינו של רבינו ולר"ש אינו מביא קרבן כי הוא זבח רשעים תועבה מעתה שפיר פריך הגמרא דשבועות האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה וכו' דל"ל דמיירי בשלא עשה תשובה רק שאינו רגיל באותה העבירה ממילא אינו נקרא זבח רשעים תועבה דזה אינו דהא הך משנה דשבועות דשעיר המשתלח הוא מכפר על עשה ולא תעשה היא סתם משנה וא"כ סתמא כהת"ק דר"ש ותקשה מהכא על ר' יוחנן דאיהו אמר בשבת דף ס"ט ע"א כיון ששגג בכרת והזיד בלאו ור"ל אמר עד שישגוג בלאו וכרת וכו' אמר קרא אשר לא תעשנה וכו' עד שישגוג בלאו וכרת שבה ור' יוחנן מיבעיא ליה לכדתניא מעם הארץ פרט למומר וכו' אשר לא תעשנה וכו' השב מידיעתו מביא קרבן וכו' לא שב מידיעתו וכו' הרי מבואר דר' יוחנן ס"ל כר"ש דנפקא מקרא דאשר לא תעשנה וכו' ממילא סובר נמי ר' יוחנן אף בדבר זה כר"ש דאפילו אינו רגיל ומפורסם בעשיית אותה העבירה מ"מ שוב אינו מביא קרבן על החטא ההוא שהוא עליו מומר והרי הוא בכלל זבח רשעים תועבה והנה כי כן תקשה עליה דר' יוחנן מהך סתם משנה דשבועות דהיא סתמה דלא כר"ש והרי ר' יוחנן ס"ל בעלמא דהלכה כסתם משנה, אפס הניחא אליבא דר' יוחנן לשיטתיה דהוא פסק במסכת שבת שם כר"ש הנה לדידיה שפיר פריך אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה וכו' והוצרך ר' זירא לדחוק ולשנוי דהך מתנית' אתיא כרבי דסובר דיוה"כ מכפר אף על שאינן שבין אבל רבינו לשיטתיה דאיהו פסק בהלכות מעשה קרבנות כהת"ק דר"ש דאף אם הוא פושע ישראל שעושה עבירה במזיד שהוא מומר לאותו הדבר מ"מ אינו נדחה מלהביא קרבן ואינו בכלל זבח רשעים תועבה כל זמן שאינו רגיל וידוע ומפורסם בעשיית אותה העבירה וכמבואר בדברי מרן והמשנה למלך וא"כ לא היה צריך לדחוקי בשינויא דשני ר' זירא לומר דהך סתם משנה אתיא דלא כהלכתא כרבי אלא דלרבינו שפיר א"ל דהך משנה דשבועות אתיא כהלכתא כר' יהודה דפליג עליה דרבי וסובר דאין יוה"כ מכפר אלא על השבין ואפילו הכי לא קשיא האי עשה ה"ד דא"ל דהשעיר המשתלח מכפר על הקלות דהיינו עשה ולא תעשה אפילו לא עשה תשובה ואפ"ה אינו בכלל זבח רשעים תועבה דמיירי שלא עבר על העשה ההיא כ"א פעם אחת או שתים ושפיר מכפר השעיר המשתלח אעפ"י שלא שב מידיעתו דהא אין הלכה כר"ש דדריש השב מידיעתו וכו' והיינו דתנא דמתניתן ס"ל דעל הקלות שעיר המשתלח מכפר אע"ג שלא עשה תשובה ואפילו אליבא דר' יהודה דר' יהודה לא פליג עליה דרבי דיוה"כ אינו מכפר אלא על השבין כ"א דוקא בחמורות כריתות וחייבי מיתות ב"ד ותו לא קשיא דלמה לי' להתנא למיתני קלות וחמורות דלא הוי ליה למיתני אלא רק חמורות לבד ונדע דמכפר גם על הקלות מכ"ש מהחמורות דלפי האמור ס"ל להתנא דקלות וחמורות הם חלוקים בעיסתן בדיניהם דהיינו דעל הקלות מכפר השעיר המשתלח אפילו לא עשה תשובה אבל על החמורות אין שעיר המשתלח מכפר אלא א"כ עשה תשובה ולפיכך הוצרך המשנה למיתני תרווייהו קלות וחמורות קלות אף שלא עשה תשובה חמורות בשעשה תשובה דוקא והיינו כדברי רבינו, ואפשר לתת טעם בס"ד לחלק בין הקלות לבין החמורות לענין אם בעינן עשיית תשובה בהדי שעיר המשתלח דלא בלבד דאיכא לחלק בינייהו מכח הסברא גרידא אלא מצינן למימר דמקרא נפקא לן לחלק בינייהו והוא דלכאורה ק' לענ"ד על ר' יהודה דפליג עליה דרבי ואמר דיוה"כ אינו מכפר אלא דוקא על השבים מכח הדרש של אך חלק וכמבואר בשבועות דף י"ג הנה תקשה לדידיה ל"ל תיבת "הוא" בקרא יוה"כ הוא דאייתי אידך ברייתא בשבועות דדרשינן מיני' דיוה"כ מכפר אפילו על שאינן שבין דקתני יכול לא יהא יוה"כ מכפר וכו' שהתענה בו וקראו מקרא קדש וכו' לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש וכו' מניין ת"ל יוה"כ הוא מ"מ וכו' בשלמא על רבי דסובר דיוה"כ מכפר אפילו על שאינן שבין ל"ק למה לי תיבת "אך" להורות דאין יוה"כ מכפר על הכל די"ל כתירוצם השני של התו' שם בד"ה דאי לא תימא הכי וכו' שהקשו כן אליבא דרבא התם למה לי תיבת "אך" וכתבו שמא איצטרך מלת "אך" אפילו אם חזר בו מעבירה רק שמבעט בכפרה שאינו רוצה שיוה"כ יכפר, ודן מיניה לרבא אליבא דרבי דגם לדידיה איצטרך תיבת "אך" למבעט בכפרה וחוזר בו מהעבירה אבל לר' יהודה שפיר קשיא דלמה לי לדידיה תיבת "הוא" אלא ודאי צ"ל לחלק בין קלות לחמורות דאף ר' יהודה מודה דשעיר המשתלח עם עיצומו של יוה"כ לפחות מכפר על הקלות אפילו לא עשה תשובה ודבר זה מגלה לן תיבת "הוא", ומתיישב בזה מה דלכאורה ק' על המשנה דשבועו' דקתני שם על שאר עבירות שבתורה וכו' עשה ול"ת שעיר המשתלח מכפר וכו' דלכאורה תקשה על הך משנה ג"כ קושית הגמרא ביומא דאם קתני לא תעשה למה לי דקתני עשה ולפי האמור בס"ד ניחא כיון דבמשנה דשבועות הוכרחה למיתני קלות אף דקתני התם ג"כ חמורות מכח הטעם שאמרנו לעיל שעל הקלות מכפר שעיר המשתלח ועיצומו של יוה"כ אף שלא עשה תשוב' משא"כ חמורו' והרי תיבת "קלות" וכן תיבת, חמורות" הם לשון רבים והנה בחמורות קתני שני מינים והם כריתות ומיתות ב"ד והתם בעי למתני תרווייהו כריתות וגם מיתות ב"ד דאע"ג דמיתות ב"ד חמירי מכריתות איצטרך לאשמעינן גם כריתות דלא נימא דכריתות הואיל וקיל עיצומו של יוה"כ מכפר עם התשובה אף בלא שעיר המשתלח שאינו צריך עוד ליסורין למרק ודלא כמו שאמר ר' ישמעאל לזה קמ"ל המתני' כרבי ישמעאל דבזמן שאין בהמ"ק קיים אין כח ביוה"כ עם התשובה בלא קרבנות לכפר לגמרי אלא יסורין ממרקין וכמו שכתב כן הריטב"א בחידושיו לשבועות דהמשנה אינה מחולקת עם ר' ישמעאל בהנך ד' חלוקי כפרות אלא דר' ישמעאל מיירי בזמן הזה ומתני' מיירי בזמן דאיכא קרבנות וכיון דהוצרך למתני גבי חמורות שני מיני חמורות כריתות ומיתות ב"ד קתני גם גבי הקלות ב' מיני קלות והם עשה ולא תעשה שהן קלות בערך כריתות ומיתות ב"ד (אף שגם בלא תעשה יצדק בהן לשון חמורות מהעשה סוף סוף גם לשון קלות יצדק בהן נגד חייבי כריתות ומיתות ב"ד) ודע דקלות דקתני במשנה שם וכן עשה ול"ת וכן חמורות חייבי כריתות ומיתות ב"ד הנה עשה ול"ת הוא פירושו של קלות דקתני וחייבי כריתו' ומיתות ב"ד הוא פירושו של חמורות, וכדמסיק בשבועות דף י"ב ע"ב היינו קלות היינו עשה ול"ת וכו' אמר רב יהודה ה"ק וכו' ואלו הן קלות עשה ול"ת ואלו הן חמורות כריתות ומיתות ב"ד, אולם זה יתכן במשנה דהכא דהיא הוכרחה למתני ראשון תחלה קלות וגם חמורות להורות החילוק שיש בין הקלות לבין החמורות לענין אם לא עשה תשובה, ממילא הוצרך למתני ג"כ עשה ול"ת לפרש מה הן השני מיני קלות אבל התם בהך משנה דיומא דקתני תשובה מכפרת על עבירות קלות על עשה ול"ת ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יוה"כ ויכפר וכו' שפיר מיותרות לכאורה כל הנך תיבות על עבירות קלות על עשה דלא היה צריך למיתני אלא תשובה מכפרת על ל"ת ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יוה"כ ויכפר וכו' וכמו דקתני כך באידך בבי דהתם, ולזה שפיר פריך הגמרא התם השתא ל"ת מכפרת על עשה מיבעיא וכו' והוכרח רב יהודה לשנויי דהך ל"ת דקתני פירושו הוא ל"ת הניתק לעשה דוקא, ומעתה הסוגיות אינן מתנגדות אהדדי ושניהם צדקו יחדיו, וסרו בס"ד כל קושיותיו של מרן על רבינו.

ד

עבר על כריתות ומיתות ב"ד וכו' ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה וכו' ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם וכו' אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות וכו'. מה שרבינו שינה ושילש זה שלש רגלים לשון גמר, גומרין לו וכו' כפרה גמורה וכו' כפרה גמורה וכו' עיין לעיל הלכה ב' בד"ה שעיר המשתלח מכפר וכו' מה שכתבתי בס"ד בביאורו.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.