נתיבות המשפט - חידושים/חושן משפט/רמג
נתיבות המשפט - חידושים 
חושן משפט רמג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) לשלוחו של שמעון. פי' כגון שהגזברים דברו עם ראובן שידור לצדקה ואותו הצדקה היה בשביל שמעון ולא הודיעו שהוא בשביל שמעון ונדר צדקה וכיון שהגיזברים הודו שהוא לצורך שמעון יכול שמעון בעצמו להוציא מידו (ט"ז):
(ב) הולך לפ' דוקא בהלואה הוי הולך כזכי משא"כ במתנה כמבואר לעיל סי' קכ"ה:
(ג) המקבל עני. ודוקא בממון אבל אם נדר להטריח בגופו מסתפק המהרי"ק אי חייב לקיים דבריו ובנדר ממון ולא היה בידו לקיים בשעה שנדר ע"ל בסי' קכ"ה:
(ד) בשעת חליה. ע"ב:
(ה) אינו ברשותו. אבל הוא ברשות הנותן דאם לא כן הוי דשלב"ל וע"ל סי' קכ"ה דלדעת הרמ"ה בעינן דוקא ידו ולא רשותו וע"ב:
(ו) יכול לחזור בו שלא יכתבו. הטעם כיון דבשטר בעינן שליחות וכיון שמבטל השליחות אין העדים יכולין לכתוב מה שהוא חובתו וממילא נתבטל המעשה כיון שתלאן זה בזה ובתנאי דמאתים זוז אף דלא הוי חובת הנותן ל"א יקיימו התנאי בע"כ כמו בכל התנאים והטעם הוא כיון דלאו תנאי הוא יתקיים המעשה אף בלא תנאי ז"א דדוקא לטובת הלוקח הוא כאילו אינו אבל מה שיש בהתנאי טובת המוכר התנאי במקומו עומד וכיון שמבטל התנאי ממילא נתבטל המעשה:
(ז) שישאו זא"ז. פי' שעשו קנסות למי שיעבור על השידוך אבל אם עשו קנין על שישאו זא"ז גרידא ל"מ קנין דהוי קנין דברים:
(ח) ומוחה בכתיבת השטר. וה"ה אם כבר נכתב למוחה בהנתינה:
(ט) נתבטל הקנין. ופטורים מהקנס ואפי' משום בושת א"צ ליתן:
(י) אבל אינו טורף ממשעבדי אף שהיה קנין ומבואר לעיל סי' ל"ט דלהרבה פוסקים גובה בעידי קנין ממשעבדי וגם אפי' מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי כיון דאיכא קלא מ"מ כשמוחה בעדים אף הם נזהרים למלאות רצונו ולא מפקי קלא וע"ב דעיקר הטעם משום דכ"ז דלא נכתב השטר והלוה מיחה ושוב ידוע להלוה שלא יהיה השטר ביד המלוה עביד הוא לפרוע בלא שובר מש"ה נאמן לומר פרעתי ומש"ה אינו גובה ממשעבדי ולפ"ז אם הוא תו"ז גובה ממשעבדי:
(יא) הואיל ומיחה בהשטר. אבל כשלא מיחה אף שלא נכתב עדיין השטר מ"מ גובה ממשעבדי דהמוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי משום מאן דזבין בפרהסיא זבין:
(יב) להלוקח או להמקבל עצמו הטעם דכשמזכה להמקבל או להלוקח בעצמו יודע המזכה שכל כוונת הזוכה הוא על השטר מש"ה אמרי' דגם כוונת המזכה היה לכך משא"כ באחר שזכה בעדו אין משגיח שיהיה דעתו בשעת זכיית הקרקע על השטר:
(יג) וזכו לו בהשטר. הטעם דכיון דבהא שעתא ליתא לשטרא בעולם אין אדם מזכה דבר שלב"ל וע"ב טעם מחלוקתן ודוקא כשהיה הקנין בק"ס אבל בשטר מקנה שאמר כתבו וזכו ודאי דצריכין להמלך בו קודם שיזכו בשבילו ואפי' לאחר שנכתב:
(יד) אלא לאחר מיתת נותן. פי' שהשטר הוא ביד המקבל שמודה שבא לידו אחר מיתת נותן רק שטוען שקיבל קנין מחיים בלי שום תנאי והשטר הוא לראיה נאמן במיגו דאי בעי אמר מחיים בא לידי (סמ"ע):
(טו) יחזרו ליורשי נותן. מיירי בשטר שאין בו קנין ויודעין שבא מיד הנותן כגון שהיה קשור עם שאר שטרי הנותן ולכך מחזירין ליורשי נותן אבל בא"י מהיכן בא אין מחזירין לא לזה ולא לזה כמו בשטר הנמצא בשוק ובשטר שיש בו קנין אז כשידוע שבא לידו מנותן לא יחזיר לא לזה ולא לזה דחיישינן שמא התנה עם העדים ואמר תנו לידו אם לא שידוע בעדים שהקנה בסתם ואם א"י שהשטר בא מהנותן מחזירין אותו למקבל אם לא שידוע בעדים שאמר תנו לידו (ש"ך דלא כסמ"ע):
(טז) גדול. פי' בן י"ג שנים:
(יז) אפי' א"א. כגון ראובן שמזכה לשמעון ע"י אשת לוי או ע"י שפחתו של לוי:
(יח) במקום דזכי לנפשי' כגון שראובן נותן מתנה לאשתו ולשמעון יחדיו דאמרי' מיגו דיש לה יד ברשות בעלה לזכות לה זכיא נמי לאחריני (סמ"ע):
(יט) שאין ישראל נעשה שליח לעכו"ם אבל עכו"ם לעכו"ם נעשה (ש"ך) וע' במגן אברהם בא"ח שחולק ע"ז:
(כ) אבל במציאה לא. אבל עכ"פ יש בו גזל מפני דרכי שלום (סמ"ע) ואפי' בפחות מכן שהוא בבחינת צרור וזרקו והש"ך כתב דכשהגיע לבחינת צרור וזרקו זוכה אפי' במציאה מדאורייתא ומהא דתנן דמציאות חש"ו זוכה רק מפני דרכי שלום הוא כשהוא פחות מכשיעור זה צרור וזרקו וע"ב דהעיקר דכשהגיע לצרור וזרקו יש בו גזל במציאתו מפני ד"ש ופחות מזה אפי' מפני ד"ש אין לו דכמונח באשפה דמי ואם נתן חמש סלעים דבכור לקטן אז אם נאבד מהקטן חייב ליתן אחרים אבל אם אכלו הקטן יצא:
(כא) השוטה אינו זוכה. אפי' ע"י דעת אחרת מקנה:
(כב) והמזכה לשוטה. דלא גרע מקטן בן יומו. לענין אם הקטן יכול לזכות לגדול ע"י אחר ע"כ:
(כג) בן יום אחד ע"ב לענין אם מת אביו של בכור תוך שלשים אי הבית דין חייבין לפדותו:
(כד) שמי שמתחייב לקטן. וכן מבואר בסי' רל"ה מסעיף ה' עד סעיף יו"ד שאין לקטן אפי' הגיע לפעוטות שום קנין רק בהגבהה או משיכה שבא לידו אבל קנין אג"ק או חליפין שלא בא לידו אין לו עד שיגדיל (סמ"ע) אבל כשמזכה לקטן ע"י אחר אפי' ע"י ק"ס מהני וע"ב:
(כה) ויש חולקין דכיון דדעת אחרת מקנה א"צ שיהא משומר אלא לדעת המקנה:
(כו) ד' אמות ולענין מו"מ ומתנה ע' בסי' ר' ובגניבה לא תיקנו ד' אמות אפי' בסימטא (ש"ך):
(כז) קטנה עמ"ש לעיל בסי' ר':
(כח) קטנ' שאין לה אב והש"ך מסיק דאפי' יש לה אב ע"ב דבמציאה או במתנ' כשהיא סמוכה על שולחנו המתנ' הוא לאב ואין חצירה קונה להקטנ' אבל במתנה כשאינה סמוכה על שולחנו מתנה הוא שלה זוכה לה חצירה המתנה:
(כט) הזורק ארנק' בעיא דלא איפשטא הוא בש"ס אי אויר שא"ס להניח כגון שזרקו בכח וידוע בשעת זריקה דא"ס לנוח אי כמונח דמי וזכה בעה"ב בין במתנה בין בהפקר ואין הנותן או המפקיר יכול לחזור בו או לאו כמונח דמי מש"ה במתנה מוקמינן לה בחזקת מ"ק אבל בהפקר שכבר יצא מרשות מר"ק ובא לתוך אויר ביתו קודם שזכה בו אחר נותנין אותה לבעה"ב שזכה בו מספיקא קודם לאחר:
(ל) בעודו באויר בית. וה"ה אם חזר אחר שיצא מהבית:
(לא) ולא זכה בעה"ב אפי' תפס מוציאין מידו (סמ"ע וש"ך):
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |