נתיבות המשפט - חידושים/חושן משפט/פב
נתיבות המשפט - חידושים 
חושן משפט פב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כתוב בו נאמנות. דיש לו מגו דמזויף הוא עם הנאמנות ודוקא כשאומר תכ"ד אבל אם לאחר כ"ד אמר פרוע או אמנה א"נ דמגו למפרע ל"א:
(ב) אמנ'. ואפילו אומר שהעדים ידעו מזה ומשוי אותן רשעים (כיון דאינו עושה אותן לפסולין) נאמן במגו אבל העדים עצמן א"נ במגו במקום שעושה עצמן רשעים:
(ג) כשאר שטרות. ומ"מ הלוה חייב לישבע ואינו יכול לו' לא אשבע עד שתקרע השטר:
(ד) וגובה בו. אפי' מלקוחות שקנה אחר שנשבע:
(ה) אפי' אם גם המלוה. ואם הלוה טוען ברי והמלוה טוען א"י אינו גוב' ע"ל סי' נ"ח:
(ו) הבא מעות ואם הלוה אומר אין לי מעות יכול ליתן משכון או"ת:
(ז) ישבע הלוה. ודוקא בשטר שמן הדין נוטל בלא שבועה אבל בנגזל ונחבל א"צ לישבע שאין לו עד שישבעו הן תחלה:
(ח) אין מוציאין מידו. ובאיש דעלמא אף שאין מוציאין מ"מ מנדין אותו או"ת:
(ט) שבועת היורשין. כשטוען ישבעו לי:
(י) והכי מסתברא ובכתובה מנה ומאתים אינה נוטלת כשהיא חשודה:
(יא) מחרימין שלא בפניו. ובזמנינו נוהגים שכל מקום שנזכר חרם סתם כופין אותו שיקבל בחרם:
(יב) והמלוה עומד בשטרו. ואם היה לו שטר ועוד שטר אחר שנשבע לפרוע לשטר הנ"ל והלה מוציא שטר זה קרוע וטוען שיש לו מזה ראי' שהכל פרוע ופסק דאין זה ראי' לגרוע גוף השטר שביד מלוה ד"מ:
(יג) אין שומעין לו אפי' לירא נאמנות בשטר ויש לו מגו דפרעתי דהיה המלוה צריך לישבע אפי' הכי אין משביעין אותו בטענ' זו דחזק' דלא היה רבית או אמנה ואם מודה שהיה רבית רק שטוען שבהיתר נעשה מגרע לשטרו וצריך המלוה לישבע בנקיטת חפץ:
(יד) ואם כפר. אבל בטענת מזויף ומקיימו אי"צ לישבע אחר הפירעון ואם מודה שלקח רבית רק שטוען בהיתר נעשה אפילו היסת ליכא דחזקה דלא שביק התירא סמ"ע:
(טו) או בלא שום. חדא מינייהו סגי או שיכתוב בלי תנאי או בלי שיור סמ"ע:
(טז) אין הלוה נאמן. הקשה הסמ"ע דבסי' ע"ו מבואר דיכולין העדים לומר מה שנכתב בלא שום שיור היינו בגוף המכר וא"כ אף כאן יטעון הלוה כן ומחלק דבהלוא' אם אין שיור בגוף הלואה חייב לשלם:
(יז) נשבע המלוה. היינו בנקיטת חפץ כדין נשבע ונוטל וכתב הש"ך דהיינו אפי' למ"ד דבכת"י יוצא ממקום אחר נאמנים העדים לומר תנאי היה אבל למ"ד אינם נאמנים אפי' שבועה אינו יכול להטיל הלוה על המלוה:
(יח) נאמנות. דנאמנות הוא לפירעון ולא נגד תנאי:
(יט) היסת ויפטר. והש"ך פסק דנאמן המלו' במגו כיון דלפי דבריו השטר השתא כשר היא ואפי' אם המלו' מודה שבתחלה היה שטר אמנה רק שאח"כ הלו' לו ביום הכתוב בשטר כיון שטוען שעכשיו השטר כשר נאמן:
(כ) שנעשה על תנאי היינו בתנאי דעל בעל השטר לקיים בקום ועש' דאם הלוה נאמן שלא קיים בעל השטר דבתנאי שהוא על בעל השטר בשב ואל תעשה נאמן המלוה שלא עבר על תנאי ויתר דיני תנאים נתבאר בסי' מ"ו:
(כא) טען הלו'. כתב הסמ"ע אם הלו' טען על שטר שהוא פרוע ומביא ראיה שלא כתב המלוה שטר זה במזכרת נכסיו נגד המס שגובין ופסק שאין זה ראי':
(כב) ועדים מעידין. מיירי שהעדים לא העידו עד אחר שהודה במחצה דאם העידו קודם ה"ל כמשיב אבידה ופטור בלא שבוע':
(כג) מבנ"ח. בדלקוחות מצי למימר אנן אעדים סמכי וטעם הדין דסעיף זה ע"ב סי' ל': (ועש"ך סק"י יש ט"ס וכצ"ל אבל אם אחר שנתקיים אומר פרעתי אח"כ נאמן כשמביא עדים וכו' וגם בש"ך סק"ט יש ט"ס וכצ"ל המלו' משיב א"י ואם הלוה בא בטענת דברי ותיבת כיון ט"ס):
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |