נשמת אדם/ב/צג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נשמת אדם ב צג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כך כתב המ"א בסי' תק"י דעיקר הטעם מפני שנעשית לימים הרבה ודומה לקוצר ודש דאסור. אפי' לא היה אפשר לעשות מעי"ט שנאנס וכן הוא בהדיא בתשובת מהרי"ל סי' ס"ט כמו שנבאר א"יה דבריו גבי מכשירין כלל צ"ד וא"ר כתב דמשמע מלבוש שכתב הטעם משום דאפשר לעשות מעי"ט. וא"כ משמע שאם לא היה אפשר מותר לעשותו בי"ט ע"ש אבל מסתימת הפוסקים משמע דאסור. וכן משמע בגמרא שבת קל"ד דא"ל אביי לרב יוסף מהו לגבן א"ל אסור ואם איתא דבאם לא אפשר מותר ל"ל למהדר אאיסורא הו"ל למימר ישנה כמו בכל אוכל נפש דמותר לעשותו בי"ט ע"י שינוי. אלא משמע דאסור לגמרי והנה הר"ן בריש אין צדין הביאו הב"י סי' תק"ו כתב מדלא אייתי ברייתא דהמצניע דאיתא התם החולב והמגבן חייב לפשוט דגיבון אסור בי"ט. ומזה הוכיח דאינו אלא מדרבנן. ודבריו לא זכיתי להבין כלל. דהכי איתא בפרק המצניע (שבת צ"ה.) ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה דברי ר"א וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. פרש"י אחד שבת וא' יו"ט והנה פליגי הפוסקים די"א דחולב ומחבץ ומגבן לכ"ע חייב. ופלוגתא דר"א ורבנן הוא רק ממכבד ואילך. וי"א דאכולהו פליגי וס"ל דאינו אלא משום שבות ועכ"פ לכ"ע אסור מדרבנן. וא"כ מה זה שכתב הר"ן דהזיד ביו"ט לא קאי אמגבן נהי דלר"א לא לקי מדרבנן אסור. וא"כ עדיין קשה למה לא הביא ברייתא זו בפרק ר"א דמילה. ואם כונתו די"ל לכ"ע גיבון בי"ט מותר לגמרי. א"כ אין הדברים מדוקדקין וצ"ע. והש"ג בפ' כלל גדול כתב דלכ"ע אפי' לדעת הסוברין דרבנן לא פליגי במחבץ ומגבן דבשבת חייב מ"מ בי"ט ודאי פליגי דאינו אלא משום שבות וגם זה צ"ע דאיך נפרש דברי חכמים. ועוד שהרי להרמב"ם דס"ל דבונה ביו"ט חייב ע"כ צ"ל דמגבן בי"ט ג"כ לוקה דאל"כ למה בונה חייב נימא הואיל או מתוך כמ"ש המ"מ בהדיא וכ"כ הפ"ח בפי' תצ"ה ואיך שיהיה קשה דמאי פריך התם בפ' ר"א דמילה מ"ש מלישה הו"ל לתרץ דשאני לישה שהיא מלאכה המותרת ביו"ט משא"כ מגבן דהוא ממלאכת בונה כמו שכתב הרמב"ם בהדיא בהלכות שבת דהמגבן חייב משום בונה. והבונה ביו"ט אפי' לצורך אכילה חייב כמ"ש המ"מ בהדיא. ואף לדעת התוס' בפ' המצניע דבאמת גיבון מותר מה"ת ולכן גם הבונה אינו לוקה דאמרינן מתוך עכ"פ גיבון הוא משום בונה ומה ענין זה ללישה וגם לפי מה שמתרץ משום דאפשר מעיו"ט. וכי יהיה מותר לבנות ביתו כשנפל בי"ט. ונ"ל ע"פ מה שכתב המ"א בסי' ש"מ דמגבן חייב משום בונה היינו דמכוין לייפותו ולהשוותו ע"ש שהוכיח כן מהרמב"ם ועכ"פ מבואר בהרמב"ם דבנין גבינה הוא מפני שמחבר החלקים יחד ע"ש במ"א בסוף סי' שי"ט וא"כ הא תינח כשעושה גבינה ומשוה אותו לבעל תמונה עגול או ארוך דבזה שייך בנין. אבל כשנותן לתוכו דבר שיתקבץ רק החלב מתייבש מעט דזהו משום בורר וזה מותר בי"ט וזה שהיה שואל אביי מהו לגבן אין כוונתו לגבן לבעל תמונה דבודאי ידע הברייתא דמגבן חייב משום בונה. ולכן א"ל מ"ש מלישה פירש"י דזה נמי ללישה דמי דמכיון שאינו עושה. בעל תמונה אין כאן כלל וע"ז השיב ר"י שאני לישה דא"א מעי"ט אבל זה אפשר מעי"ט ולפי"ז היה אפשר להתיר לעשות (צווארך) אם לא היה אפשר מעי"ט אך כיון שהמ"א אוסר משמע הכל אסור ומי ייקל ראשו ובזה יתיישב היטיב דבגמ' שלנו אמרי' דמגבן חייב משום בונה ובירושלמי שבת במלאכת ממחק איתא בהדיא דחייב משום לש. ובזה מיושב היטב דהעושה גבינה בעל תמונה הוי בונה אבל המגבן ביד דהיינו שמערב אותו ומדביקו בידיו זהו משום לש והירושלמי מיירי בהכי וכן אביי דפריך מלישה מיירי בהכי:

ב

[ב] בביצה ד' ח' אמרי' בעפר תיחוח ופריך והא קעביד גומא ומשני כרבי אבא החופר גומא וא"צ אלא לעפרה פטור ופרש"י מטעם דהוא מקלקל וכ"כ הרמב"ם בפ' א' מהלכות שבת ולפ"ז דוקא בבית או בשדה שייך קלקול אבל כשמונח בכלי ודאי אין כאן קלקול וחייב ואמנם תוספות שם כתבו דלכך פטור דהוי מלאכה שאצ"ל ופטור לר"ש וכן הוא בהדיא בריש כלל גדול דאמרינן בגמרא החופר גומא כו' פטור ואפילו לר' יהודה דאמר משאצ"ל חייב הכא פטור דהוי מקלקל. והנה הרמב"ם דפסק משאצ"ל חייב הוצרך לכתוב דפטור מטעה מקלקל ורש"י אף דמשמע דס"ל להלכה כר"ש מ"מ דחק לכתוב דפטור אפי' לר"י דהא שקלא וטריא דש"ס התם אהא דאר"י א' רב דמשני בעפר תיחוח ורב ס"ל דבר שאין מתכוין אסור וכתב הרב מ"מ והלח"מ בפ"א מה' שבת דלפ"ז כ"ש דמשאצ"ל חייב וא"כ קשה מה משני הש"ס כדר' אבא החופר גומא דאין זה לר"ש ולכן הוצרך רש"י לכתוב דהוי מקלקל דבזה גם לר' יהודה פטור וצ"ל דתוס' לא נחתי להכי וכתבו הטעם אליבא דהלכתא דפסקי כר"ש ולא צריכין לדחוקי דוקא בשוחט בשדה העומד לחרישה או ששוחבו בבית ונוטל מקרקע הבית בענין שמקלקל דאפי בשדה שאינו עומד לחרישה ובחצר שאינו מקלקל אפי' הכי פטור והנה תוס' כתבו שם דמשום שמחת י"ט מתירין לכתחלה אף דאינו אלא פטור אבל אסור א"כ דוקא התם דא"א בענין אחר ולכן מותר אבל בנידון ליקח חול לפזר הבית אף דנאמר דגם זה בכלל שמחת יו"ט ליפות הבית הא לשיטת רמב"ם במקום שאינו מקלקל כגון בחול המונח בכלי יש בו איסור דאורייתא וא"כ בודאי צריך ליזהר בו שלא יעשה גומא ואפי' לשיטת הפוסקים כר"ש מ"מ מאן יימר דזה הוי בכלל שמחת י"ט ופשיטא דיכול ליקח באופן שלא יעשה גומא כגון שיקח בשוה. נ"ל דצריך ליזהר בזה שלא יעשה גומא:

ג

[ג] המ"א בסי' תצ"ח ס"ק ל"ב כתב דאסור לתחוב נר בחול משום שעושה גומא. ובסי' תקי"ד כתב דמותר לתחוב בחול. ואפשר דבסי' תקי"ד לא מיירי מדין גומא אלא משום כיבוי. וא"כ יש לומר דמיירי שם שיש כבר גומא בחול ואמנם מה שהביא ראיה מתוס' ור"ן שכתבו דדוקא בענין זה שכשמניח הביצה על החול נכנס מאליו מותר אבל לתתוב בידים אסור צ"ע שמקור דין זה הוא מגמ' בשבת דף נ"ט דאיתא לא יטמיננה בחול מ"ט רבה אמר שמא יטמין ברמץ ורב יוסף אמר שמא יזיז עפר. ופרש"י שלא יהיה לו חול עקור לכל הצורך ואתי לאזוזי עפר הדבוק ואמרינן שם מאי בינייהו ואמרינן עפר תיחוח. ופירש"י דשמא יזיז ליכא. והקשו התוס' דעכ"פ מוכח דרש"י ס"ל דבעפר תיחוח ל"ש גומא דרש"י מפרש שיקח עפר ויפזר על הביצה להטמין. ובעפר תיחוח א"צ לעקור ואף שמכניס ידו בעפר ולוקח לפזר על הביצה ש"מ דס"ל לרש"י דזה לא שייך בעפר תיחוח אף שעושה גומא. ובביצה פריך אהא דמשני בעפר תיחוח והא קעביד גומא ותירצו התוס' בביצה מיירי כשמסיר האפר תשאר הגומא והכא בשבת מיירי שהוא תיחוח כל כך שתיכף כשיקח העפר יפול סביביו לגומא וכ"כ הרשב"א בחידושיו ור"ת גורס מפני שמזיז העפר ומפרש דמיירי שהניח הביצה על החול ודוחק אותו לתוך החול עד שנטמן. והא דאמרינן א"ב עפר תיחוח מפרש דמיירי שהוא תיחוח כל כך כשמניח הביצה עליו נכנס מאליו וכ"כ הר"ן. ואף דהר"ן כתב תירוץ זה על רש"י כבר כתב מהר"מ מלובלין שם דתירוץ זה אינו לרש"י. וכ"כ מהרש"א שם דא"א לפרש ברש"י כפירוש ר"ת והקשו תוס' שם לר"ת למה פליג רבה על ר"י וע"ש במהר"ם לובלין דלפירוש רש"י ניחא ותירצו תוספות דרבה ס"ל דל"ש גומא אלא כשנוטל בידו מן העפר ונשאר מקום מן הגומא. אבל בנעיצת ביצה לא שייך גומא לפי שאינה ניכרת וידוע דכ"מ שנחלקו רבה ור"י הלכה כרבה. וא"כ אין שום ראיה לדברי המ"א לאסור לתחוב בחול דתוס' ור"ן לא כתבו סברא זו אלא אליבא דרב יוסף. ואנן קיי"ל כרבה וצ"ע. ועוד צ"ע על תוס' בביצה דמשמע דמפרשים שם כר"ת שמטמין הביצה בחול. ומשמע להדיא דמה שדוחק הביצה להטמין בחול מותר. והיינו משום שהגומא אינה ניכרת וכסברת התוס' בשבת אליבא דרבה רק דהאיסור הוא כשמוציא הביצה יהיה ניכר הגומא וזה אסור. וזה היפך ממה שכתב המ"א דבהוצאת עמודים ל"ש גומא דגומא ממילא הוי דמתוס' משמע להדיא דמותר לתחוב הנר בחול ואסור להוציא. ודוחק גדול לומר דס"ל לתוס' דוקא בעמודים שכבר היו תחובים בארץ. ומה שמוציאים הוא מתעסק נגד הגומא ולכן מותר משא"כ כשמטמין הביצה או הנר ביו"ט דאף דבשעה שתוחב אין כאן גומא שאינה ניכרת. מ"מ כשיוציא איגלאי מילתא שעשה גומא בשבת וי"ט. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שיש ט"ס בתוס' בביצה דבלא"ה אין דבריהם מובנים בסוף דבריהם שכתבו אבל הכא כו'. וא"כ כשמגביה הביצה ניכרת הגומא. ומה שייכות לביצה לשם לענין כיסוי וצ"ל דכונתם כשמגביה העפר לצורך כיסוי דומיא דביצה. ועכ"פ צריך לדחוק. ועוד דתירוץ זה הוא תירוץ חדש שלא כתבו כן בשבת בין לר"ת ובין לרש"י וכן הרשב"א והר"ן לא חלקו בכך ולכן נ"ל שמלת ביצה הנזכר ב' פעמים בתוס' הוא ט"ס. וצ"ל וכשמגביה העפר אזי נופל הקרקע וכן בסוף דבריהם צ"ל וא"כ כשמגביה העפר. וזה ממש כדבריהם שכתבו בשבת לשיטת רש"י וכ"כ הרשב"א וא"כ אין סתירה לדבריהם כלל ומלבד זה דבריהם דחוקים מאד שדבריהם מורכבים משיטת רש"י שמפרש שנוטל עפר להטמין בו הביצה והתירוץ הוא אליבא דר"ת וראיתי שבב"י העתיק וכשמגביה הדקר וב"ה שכוונתי אל האמת. וכוונתו נמי שע"י הדקר מוציא העפר. וקרוב הדבר שגם מה שכתב וכשמגביה הביצה צ"ל וכשמגביה העפר והיינו כדפירשתי ובירושלמי שבת פ' כירה פריך למאן דמתיר תולדות חמה ממתני' דלא יטמיננו בחול כו' ומשני שנייא שהוא עושה חריץ. י"ל דהיינו כתירוץ של רב יוסף מפני שמזיז עפר ממקומו ובגירסת ר"ת:

ד

[ד] כתב המ"א בסי' תקי"ט ס"ק ד' בשם מהרי"ל דמהרי"ל מתיר לפתוח אגרת מחותם מהאי טעמא ובמהרי"ל לא כ' שום טעם אלא דכונת רמ"א דלא עדיף מכלי של פרקים וא"כ אם א"א לפתחו אא"כ יקרע הנייר בודאי אסור דהא בסי' תק"ט כתב דפוצעין אגוזין במטלית ול"ח שמא תקרע ולא קאמר דלכתחלה קורעין וכ"ש שלא לצורך א"נ דאסור ועי' בהל' שבת במלאכת קורע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף