נחלת יעקב על מסכת גרים/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחלת יעקב על מסכת גרים ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

גר נימול כו'. יש לתמוה דקשי' רישא אסיפא דרישא קתני גר נימול לעולם לח' ובסיפא מפליג דנימול פעמים לשמונה. ועוד דהאיך שייך בגר לחלק בין טבלה ללא טבלה. אכן בתר עיונא בגמ' נראה ברור שיש כאן כמה טעיות וה"ג במס' שבת דף קל"ה ע"ח א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לח' אין אמו טמאה לידה אינה נימול לח' שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ושם ע"ב כתנאי יש יליד בית שנימול לא' ויש יליד בית שנימול לח' יש מקנת כסף שנמול לא' ויש מקנת כסף שנימול לח'. יש מקנת כסף שנימול לא' ויש מקנת כסף נימול לח' כיצד לקח שפחה מעוברת ואח"כ ילדה זהו מקנת כסף הנימול לח' לקח שפחה וולדה עמה זהו מקנת כסף הנימול לא'. ויש יליד בית הנימול לח' כיצד לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית הנימול לח' ר' חמא אומר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית הנימול לא' הטבילה ואח"כ ילדה זהו יליד בית הנימול לח' ות"ק לא שני ליה בין הטבילה ואח"כ ילדה ובין ילדה ואח"כ הטבילה דאע"ג דאין אמו טמאה נימול לח' ע"כ. פרש"י יש יליד בית נימול לח'. תרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף חד כתיב בי' ח' וחד לא כתיב בי' ח' (בראשית י"ז:י"ג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש בי' לח' ימים וכתיב (שם) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף ומסתברא דהאי דמפרש בי' ח' היינו היכא דדמי לישראל מעליא שנולד בביתו של ישראל משקנאה דדומיא דלכם בעינן דכתיב בהאי קרא ימול לכם כל זכר והדר יליד בית ומקנת כסף הלכך לקח שפחה מעוברת וילדה ה"ז מקנת כסף דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאה שנימול לח' דדומי' דלכם שנולד ברשותו של ישראל. לקח שפחה וולדה עמה שכבר ילדתו אע"פ שלא עברו עליו ח' ללידתו מלו מיד כדכתיב המול ימול דלאו דומיא דלכם הוא. לקח שפמה ונתעברה אצלו. לא הוי עובר מקנת כסף אלא יליד בית נימול לח' דדומיא דלכם הוא ולקמן מפרש יליד בית נימול לא' אליבא דת"ק. רב חמא אמר הטבילה לשם עבדות וחלה עניה שם תורת שפחת ישראל דנתחייבה בכל מצות שהאשה חייבת בהן והוי טמאה לידה זהו יליד בית שנימול לח' ילדה והטבילה זהו יליד בית שנימול לא' דכל שאין אמו טמאה לידה אין ממתין לו לח' כרב אסי ע"כ. ומעתה הדבר ברור מ"ש כאן גר נימול לעולם לח' טעות הדפוס הוא ואדרבה בסוגיא דיבמות מוכח דמלין אותו מיד דבהדיא קתני התם קיבל מלין אותו מיד והכי קי"ל בש"ע סי' רס"ח וכן תמה הב"י בסי' הנ"ל על מ"ש הרמב"ם פ"א מה' מילה גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחלה. ואם מל כשהוא עובד כוכבים צריך להטיף ממנו דם ברית ביום ח' שנתגייר עכ"ל וכתב עליו הב"י ועל מה שהצריך הטפת דם ברית ביום ח' יש לתמוה דהיכן מצינו בגר שיצטרך ביום ח' אדרבה אמרי' קבל מלין אותו מיד משום דשהוי מצוה לא משהינן וז"ע עכ"ל הב"י א"כ מוכח דליכא מאן דס"ל בגר דמלין לח'. ואף הרמב"ם לא קאמר רק בהטפת דם ברית וגם בזה לא קי"ל הכי וא"כ האיך קתני הכא גבי גר דלפעמים נימול לח'. לכן נראה דכצ"ל הגי' בהלכה זו גר נימול לעולם לא'. ויליד בית נימול לא' ונימול לח' הא כיצד עד שלא טבלה אמו נולד בן נימול בן יומו כו' וזהו ממש כדעת רב חמא במס' שבת שהבאתי לעיל דקאמר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית הנימול לא' הטבילה ואח"כ ילדה זהו יליד בית הנימול לח'. אכן אנן לא קי"ל הכי אלא כת"ק דר"ח מפליג בין אמו טמאה לידה לאינה טמאה ומשכחת לה יליד בית נימול לא' כדמפרש ר"י התם בלוקח שפחה לעוברה וכ"כ בש"ע סי' רס"ז ס"א וע' בב"י שהאריך בדברי הרמב"ם בדין זה:

ב

הלכה ב' והלכה ג'. הנהו תרי הלכות מישיך שייכי להדדי וכן איתא במס' שבת דף קל"ה ע"א ר"א הקפר אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו ד"ב על מה נחלקו לחלל עליו השבת בש"א מחללין עליו את השבת ובה"א א"מ עליו את השבת ומשמע לגמ' דהכא לר"א הקפר ליכא חילוק בין תינוק לגר אע"ג דבגמ' הנ"ל לעיל מניה מפליג רשב"א בין תינוק לגר אבל ר' מתיא בן חרש ס"ל דליכא חילוק וע"ש בתוס' ד"ה לא נחלקו שמחולקין עם הלכות גדולות והביא הטור בסי' רס"ח ומסקנתו בשם אביו הרא"ש ז"ל דליכא חילוק אלא בין בתינוק שנולד מהול ובין גר שנתגייר מהול צריך להטיף מהן ד"ב וא"מ עליהן השבת ועבב"י סי' רס"ו והיינו כגמ' דהכא. ומ"ש בהלכה ב' גר שנתגייר מהול ר"ל ערבי וגבעוני מהול. ומ"ש או ספק שנולד מהול. הלשון ספק הוא דוחק ונ"ל שכצ"ל גר שנתגייר מהול או נולד מהול ואפשר ליישבו משום דנולד מהול הוי ספק ערלה כבושה ומש"ה נקט לשון ספק וה"פ או ספק ומהו הספק שנ"מ והוי ספק ערלה כבושה כדאיתא בשבת דף קל"ה ע"א וע"ש:

ד

עבד שטבל כו'. ביבמות דף מ"ה ע"ב א"ר חמא בר גוריא א"ר הלוקח עבד מן העובד כוכבים וקדם וטבל לשם ב"ח קנה עצמו בן חורין מ"ט לעובד כוכבים גופה לא קני לי' מאי דקני לי' הוא דמקנה לי' לישראל וכיון דקדים וטבל לשם ב"ח אפקעי' לשעבוד' כדרבא דאמר רבא חמץ והקדש ושחרור מפקיעין מידי שעבוד מתיב רב חסדא מעשה בבלוריא הגיורת שקדמה עבדי' וטבלו לפני' ובא מעשה לפני חכמים ואמרו קנו עצמן ב"ח לפני' אין לאחריה לא אמר רבא לפני' בין בסתם בין במפורש לאחריה במפורש אין בסתם לא. פרש"י עובד כוכבים גופא לא קני עובד כוכבים לא קנאה לגופא של זה מתחלה כדאמר לקמן ולא הם קונין זה מזה: לפני' אין לפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים ועובד כוכבים לישראל לא קנה לגופיה:לאחרי' לא אלמא גבי ישראל אמרי' קנה עבד עצמו ב"ח:

בין בסתם. שלא פי' הרי אנו טובלין לשם ב"ח:

במפורש. כדר"ח בר גוריא כדקתני וקדם וטבל לשם ב"ח עכ"ל ומעתה פי' הלכה זו מבואר הא דקתני עבד שטבל לפני רבו כו' מיירי בשעה שקנה אותו מן הנכרי טבל עצמו לשם ב"ח קנה עצמו ב"ח כדמפרש רבא טעמא דנכרי ל"ק ליה לגופו של עבד וכיון דטבל עצמו לשם ב'ח אפקיע לשעבוד. או די"ל דהכא מיירי בנכרי שבא להתגייר עם עבדו וקדם העבד וטבל עצמו קודם לרבו קנה עצמו נ"ח ומיירי אפי' בסתמא וכ"כ הטור סי' רס"ז הלוקח עבד מן העובד כוכבים אין הגוף קנויה לו עד שיטבול לשם עבדות הלכך אם קדם וטבל עצמו לשם ב"ח ה"ה ב"ח:

מעשה בבלוריא כו'. זהו אתיא בין לרבא ובין לר"ח לרבא הא דקתני לפני' ב"ח מיירי אפילו בסתם כיון שטבלו קודם שטבלה היא את עצמה ועדיין נכרי' היא וקנה עצמן ב"ח אפי' בסתמא ואלו שטבלו לאחריה ואז היא כבר ישראלית ומש"ה בסתמא ל"ק עצמן ב"ח. ולר"ח אתיא כפשטא לפניה ב"ח. ולאחריה משועבדין אפי' כשטבלו לשם ב"ח והכי מבואר במכילתא פ' בא ר' נתן אומר שאין ת"ל המול לו אלא לרבות את העבד שטבל לפני רבו שיצא ב"ח מעשה בבלוריא שטבלו מקצת שפחותיה לפניה ומקצת לאחריה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו את שטבלו לפניה ב"ח ואותן שטבלו לאחריה משועבדות עכ"ל. ופי' המפרש למכילתא וז"ל עבד שטבל לפני רבו שהיה רבו מגייר עצמו ועבד שלו טבל עצמו לשם גרות קודם לרבו ה"ה ב"ח והטעם מפורש ביבמות דאין קנין לנכרי וגופו של זה לא קנויה לנכרי ואח"כ כשרבו מגייר עצמו כבר יצא לחירות. בלוריא גיורת היתה ונתגיירה שפחותיה עמה וקצתם טבלו קודם לה ואמרו חכמים אלו שטבלו קודם לה ב"ח לפי שאין קנין לעובד כוכבים וכיון שטבלו קודם לה יוצאין לחירות עכ"ל וזהו ממש כמו שפירשתי לברייתא דהכא:

ה

כשם שישראל נכנסין כו'. במסכת כריתות דף ט' ע"א ככם כגר יהיה לכם רא"א ככם כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים. ושם אמר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה כו' בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים א"נ מהכא ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמייך חיי כו' הרצאת דמים דכתיב וישלח את נערי ב"י אלא טבילה מנ"ל דכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה ופירש"י כל העם היוצאין בשעת יציאתן מלו. בדמייך חיי. דם פסח ודם מילה. הרצאת דמים על המזבח וכ"כ הרמב"ם ריש פי"ג מהא"ב וסיים שם ומהו קרבן הגר עולת בהמה או שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולות ובזה"ז שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה וכשיבנה בהמ"ק יביא קרבן עכ"ל. וזהו שכתוב כאן שנים מעכבין דהיינו מילה וטבילה מעכבת וכ"כ הרמב"ם בפ' הנזכר דאינו גר עד שימול ויטבול והא דקתני הכא וא' אינו מעכב. דהיינו הקרבן אינו מעכב:

רא"א גר שנתגייר כו'. גם זה מבואר בגמרא הנ"ל דף ט' ע"א ת"ר גר בזה"ז צריך שיפרוש רובע לקינו אר"ש כבר נמנו עליו ריב"ז ובטלה מפני התקלה. רש"י צריך שיפריש רובע דינר לקינו. דלכשיבנה בהמ"ק יביא קן דאמרינן לעיל דצריך קרבן וקרבן פחות מרונע א"א להפריש דאין מצוי קן פחות מרובע כדאמרי' במתני' ועמדו קינין ברבעתים אבל פחות לא אפשר:

מפני התקלה. שלא יהנה ממנו עכ"ל. וא"כ הא דקתני הכא רש"א א"צ ר"ל שאינו רשאי והכי קי"ל שם בגמ' דהלכתא כר"ש וכ"כ בפרק הנ"ל:

ו

הלכה ו' והלכה ז' שני הלכות הללו מבוארין בגמרא דיבמות דף מ"ח ע"ב אלא שיש בהן איזה שינוי גרסאות והכי איתא שם תני ר' חנניא בנו של ר"ג אומר מפני מה גרים בזה"ז מעונים ויסורין באין עליהן מפני שלא קיימו ז' מצות ב"נ ר' יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני מה מעונין מפני שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל אבא חנן אומר משום ר"א לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה אחרים אומרים מפני ששהו עצמן להכנס תחת כנפי השכינה א"ר אבהו ואיתימא ר"ח מאי קרא ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו. רש"י : שלא קיימו שבעה מצות בעודן עובדי כוכבים ועד השתא לא איפרעו מנייהו דפורענות גנוזה להן לע"ל אבל כשמתגיירין נפרעין מהן כדי למרק חובתן:

כקטן שנולד. ואינו נענש על שעבר:

מיראה. מיראת גיהנם והפורעניות האמורה עליהם:

אשר באת שמיהרת ולא איחרת עכ"ל. ולפ"ז נ"ל דבהלכה צ"ל הגירסא איפכא דר"י אמר נפרעין מן הגרים ור' יוסי אמר אין נפרעין דהא בהדיא א"ר יוסי בגמ' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינו נענש על שעבר והכא קאמר דנפרעין מן הגרים משמע דנענשין על העבר א"ו דגרסי' איפכא. ומה דאיתא הכא דרחב"ג ס"ל הטעם דמעונין מפני שהן מחשבין כו' היינו כדעת האחרים בגמ' הנ"ל מפני ששהו עצמן. וע"ז מקשה בגמ' דהכא אלו ממון הן כדבריך ר"ל לטעמך דאמרת מפני ששהו עצמן וא"כ אין החטא גדול כ"כ והיה די להם על עון זה בעונש ממון אבל מ"ט נענשין בגופן וע"ז מסיק הטעם מפני ז' מצות וכפי' רש"י שם גם בזה הגי' דהכא אינו מיושב דבגמרא קאמר רחב"ג תחלה מפני ז' מצות ואחרים אומרים לפי ששהו והכא משמע דכל זה מדברי רחב"ג והוא מותיב והוא מפרק וטוב להגיה כאן אחרים אומרים מפני מה גרים מעונין מפני שהן מחשבין והיינו ששהו עצמן וע"ז הקשה להם רחב"ג אלו ממון הן כדבריך כו' וע"ז מסי' רחב"ג הטעם מפני ז' מצות והיינו כמו דס"ל לרחב"ג בגמ' ולא ס"ל לרחב"ג דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ועם זה נתיישב לי מדרש תמוה במגלת רות וז"ל ישלם ה' פעליך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלהי ישראל א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו ע"כ. והמדרש הזה אין לו שחר דמאי חידש ר"ח כי לא הביא רק סיפא דקרא ומה יתן ומה יוסיף עליו ועיין בסוף ספר פרשת דרכים שמיישב מדרש זה בטוב טעם. אמנם עם גמ' הנ"ל נ"ל ליישב מדרש הזה בטוב דקשיא לבעל המדרש הא דקאמר בועז לרות ישלם ה' פעליך ותהי משכורתך שלימה כו' משמע שתהא טוב להם בעוה"ז ובעוה"ב ולא תהא מעונה כלל בעוה"ז עז"ק הא הגרים מעונין בזה"ז. ע"ז בא ר"ח במתק דבריו ליישב קושיא זו והביא סיפא דקרא אשר באת לחסות תחת כנפיו ופרש"י בגמרא הנ"ל אשר באת משמע שמיהרת ולא איחרת מש"ה תהא משכורתה שלימה מעם ה' בעל הרחמים בלי תערובת דין כלל לפי דר"ח ס"ל כדעת האחרים בגמ' דטעמא דגרים מעונין לפי ששהו לבוא וטעם זה לא שייך אצל רות לפי שמיהרה לבוא ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף