נחלת יעקב על מסכת גרים/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחלת יעקב על מסכת גרים ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

איזהו גר תושב כו'. מבואר במס' ע"ז דף ס"ד ע"ב רק דהתם קתני איפכא מהא דקאמר ר"י הכא. והכי תנא שם דר"י סבר איזהו גר תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וחכ"א כל שקבל עליו ז' מצות ואחרים אומרים זהו גר אוכל נבלות ומקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות. ולכאורה נראה דגי' הגמ' דהכא ט"ס הוא וצ"ל בדברי ר' יהודה זהו אוכל נבילות ומקיים כל התורה דהא בהדיא כתיב גבי נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וס"ל לר"י דברים ככתבן מוכח מהתם דג"ת אוכל נבלות והיכא קאמר הכא ר"י דג"ת הוי כל שאינו אוכל נבלות אע"כ צ"ל כמ"ש דגרס הכא בדברי ר"י כל שאוכל נבלות והיינו כדעת האחרים במסכת ע"ז:

ב

רוקו ומושבו כו'. פשוט הוא דקי"ל דנכרים הן כזבין וכן מ"ש ויינו טהור. מבואר בגמרא הנ"ל שהבאתי לעיני דקתני התם שמנו כיינו ומקשה בגמרא שמנו ס"ד שמן מי קא הוי יי"נ אלא יינו כשמנו ופרש"י דמותר בהנאה כשמנו וקודם שהותר השמן באכילה קאי אבל כשתיה אסור:

ועובר על בל תונו כו'. ר"ל שאסור להונו ואסור לעושקו והכי איתא בהדיא בירושלמי דיבמות ר"פ הערל אלא במקום דקתני הכא ועובר על בל תלין קתני בירושלמי וגולה על ידו כישראל. ולכאורה נראה טפי כגי' הירושלמי דבהדיא איתא במסכת ב"מ דף קי"א ע"א גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר כו' לכ"נ כגי' הירושלמי. או דצריכין להגיה במקום בל תלין צ"ל לא תבוא עליו השמש והיינו כגי' הש"ס דב"מ:

ג

לא מלווין אותו כו'. טעות הניכר יש כאן דבהדיא איתא בפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע' ע"ב) לווין מהן ומלווין אותן ברבית וכן בג"ת וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהל' מלוה ולוה. ומבואר יותר במסכת הנ"ל דף ע"א כתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך ורמינהו לווין מהן ומלווין אותן ברבית וכן בגר תושב ארנב"י מי כתיב אל תקח מאתם מאתו כתיב מישראל פרש"י ד"ה מאתו כתיב אאחיך קאי וכי כתיב ג"ת לענין וחי עמך כתיב שאתה מצווה להחיותו ע"כ. מכל זה מוכח דכצ"ל הכא מלווין אותו ולווין ממנו ברבית:

ד

אין מושיבין כו'. מבואר בספרי והובא במ"י פ' כי תצא וז"ל לא תסגיר עבד אל אדוניו מכאן אמרו המוכר עבדו לעובד כוכבים או לח"ל יצא ב"ח אשר ינצל אליך מעם אדוניו לרבות ג"ת. עמך ישב ולא בעיר עצמו בקרבך ולא בספר. במקום אשר יבחר במקום שפרנסתו יוצא כו'. בטוב לו מנוה הרע לנוה היפה. לא תוננו זה הונאת דברים ע"כ:

ה

כל ערוה כו'. וזהו כדעת ר"מ אליבא דר"א במס' סנהדרין נ"ח ע"א דס"ל דב"נ אין מצווין רק על חייבי כריתות ולא על חייבי מיתות ב"ד. והא דקתני הכא אין הגרים מצווין עליה' יתבאר בסמוך בהלכה וי"ו:

ו

הא כיצד כו'. להבין הלכה זו צריכין להציע גמרא דסנהדרין כי נפלו טעיות רבות בהלכה זו. והכי איתא בסנהדרין דף נ"ז ע"ב והא תניא גר שהיה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב הא כיצד נשא אחותו מן האם יוציא ומן האב יקיים אחות האב מן האם יוציא מן האב יקיים אחות האם מן האם יוציא אחות האם מן האב רמ"א יוציא וחכ"א יקיים שהי' רמ"א כל ערוה שהיה משום שאר האם יוציא משום שאר האב יקיים:

רש"י. שהורתו שלא בקדושה. וכל גר שנתגייר כקטן שנולד עכשיו בלא אב וקרובים דמי ואין עליו קורבה מקודם לכן ומיהו רבנן הוא דגזר עליהם בכל האסורות לו בהיותו נכרי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה הלכך נשא אחותו מן האם שנולדה קודם שנתגיירה אמו ונתגיירה עם אמו ונשאה זה משהגדיל יוציא דאחותו היא ולא גרע מב"נ ומדרבנן שלא יאמרו כו' קסבר ר"מ אחותו מן האם אסורה לב"נ ואפי' אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האב ויליף לה מעל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו דאביו זה אחות אביו ואמו זהו אחות אמו כדדריש ליה ר"א לקמן בשמעתין: מן האב יקיים דלא נאסר איסור אחוה בב"נ אלא מן האם דכתיב וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי אלמא בת האב שריא להו בת האם לא שרי להו:

רמ"א יוציא. גזירה משום אחותו מן האם דכיון דשם צד שאר האם כאן אע"ג דמן האב היא אי שרית ליה אתיא למימר אין לגר אפי' שאר האם ואתיא למישרי אפי' אחות מן האם וכ"ש אחות אמו ואחות אביו מן האם:

וחכ"א יקיים כו' ולא גזרינן כו' עכ"ל רש"י ז"ל ועפ"ז יתבאר הא דקתני הכא באחות אמו ובאחותו מן האם דפליגי ר"מ ורבנן ע"כ ליתא דבשאר האם כ"ע מודו דיוציא כיון דאסורים לב"נ א"כ שייך שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא ודאי כצ"ל בהלכה זו נשא אחות אמו מן האם יוציא והיינו אחות אמו מן האם יוציא לכ"ע. אחות האם מן האב רמ"א יוציא וחכ"א יקיים והיינו ממש כגי' הגמרא דסנהדרין דר"מ גזר משום אחותו מן האם כיון דאיכא צד שאר האם וחכמים לא גזרו ומ"ש כאן יקיים אחד מהן ט"ס הוא אלא כצ"ל וחכמים אומרים יקיים ושגירא דלישנא דמסכת סנהדרין נקט לה דקתני התם נשא אשה ובתה יוציא אחת ויקיים אחת:

ז

ישראל שבא כו'. תיבת ישראל טעות דמוכח הוא. חדא דישראל שבא על עובדת כוכבים אינו חייב מיתת ב"ד. ועוד מה ענין ישראל להכא דהא במסכת זאת דיני גרים אתא לאשמעינן אלא וודאי כצ"ל עובד כוכבים הבא על בת עובד כוכבים כו'. והכי איתא להדיא בסנהדרין דף נ"ז ע"ב כל ערוה שב"ד של ישראל ממיתין עליהן ב"נ מוזהרין עליהן אין ב"ד של ישראל ממיתין עליהן אין ב"נ מוזהרין עליהן דברי ר"מ וחכ"א הרבה עריות יש שאין ב'"ד של ישראל ממיתין עליהן וב"נ מוזהרין עליהן בא על עריות ישראל נידון בדיני ישראל בא על עריוה ב"נ נידון בדיני ב"נ ואנו אין לנו אלא נערה המאורסה בלבד פרש"י אין ב"ד של ישראל ממיתין עליהם כגון חייבי כריתות אחותו ואחות אביו ואחות אמו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואחות אשתו:

אין ב"נ מוזהרין עליהן. כדמפרש לקמן דר"מ אליבא דר"ע אמרה דנפקי ליה עריות בב"נ מעל כן יעזוב איש כו' והתם חייבי מיתות כתיבי:

הרבה עריות יש. כגון כל ח"כ ב"נ מוזהרין עליה דלרבנן איתרבי ב"נ מאיש איש לכל האמור בפרשה ור"מ לא דריש איש איש לרבויי:בא על עריות ישראל עבריות עריות ב"נ עובדת כוכבים:ואנו אין לנו שיהא ב"נ חילוק בין ישראלית לעובדת כוכבים אלא נערה המאורסה משום דלדידהו לית להו קטלינן להו בקטלא דידן עכ"ל:

הרי מבואר דחלוקא זאת בין ישראלית לעובדת כוכבים לא איירי אלא בעובד כוכבים התם איכא חילוק בבא על עריות דידן או על עריות דידהו. לכ"נ דה"ג הכא עובד כוכבים שבא על בת עובדי כוכבים כו' ואין להקשות אכתי מאי אתא לאשמעי' הכא דיני עובד כוכבים. דאפשר ליישבו כיון דבהלכה ו' קתני כל ערוה שחייבין עליה מיתות ב"ד וס"ל דב"נ אין מצווין עלי ח"כ קתני נמי חילוק זה בין בא על עריות ישראל לבא על עריות עובדת כוכבים:

ח

גר שמת כו'. דקי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ בניו שנתגיירו עמו אין יורשין ומש"ה הוי נכסיו הפקר והכי איתא בקדושין דף י"ז גר את הגר אינו יורש אביו לא מד"ת ולא מד"ס דתניא לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו:

אם היו העבדים פקחין נקנין במשיכה. לכאורה אין הבנה לזה האיך תליא משיכה בעבדים פקחין. וכן הא דקתני מפני שאמרו כו' מאי נתינת טעם הוא ע"ז דנקנין במשיכה. ועוד שהוא היפוך האמת דקי"ל נכסים שאין להם אחריות אין נקנין בחזקה אלא במשיכה כדאיתא בקדושין דף כ"ו להדיא במתני' לכנ"ל דכצ"ל נכסיו הפקר ועבדיו ב"ח ואם היו עבדים קטנים במשיכה מפני שאמרו נכסים שאין להם אחריות נקנין במשיכה. וה"פ דאיתא בקדושין דף כ"ב ע"ב דעבד קטן נקנה במשיכה כבהמה ואפי' קראו ובא לו קנייה משא"כ בעבד גדול שהלך לדעת עצמו לא מהני קראו ובא לו. וקי"ל נמי במס' גיטין דף ל"ט גר שמת והניח עבדים גדולים וקטנים גדולים יצאו ב"ח קטנים כל הקודם בהן זכה. והיינו כדעת אבא שאול שם והכי קי"ל. וא"כ ה"פ גר שמת כו' נכסיו הפקר ועבדיו ב"ח והיינו בגדולים ואם היו העבדים קטנים נקנין במשיכה מפני שאמרו נכסים שאין להם אחריות נקנין במשיכה ועבדים קטנים הוי כמו נכסים שאין להם אחריות כדאיתא במס' קדושין שהבאתי לעיל ועפ"ז עולה הלכה זו כהוגן:

ט

ר"א אומר לא זו בלבד כו'. קאי אהא דלעיל דקתני המחזיק בנכסי הגר קנה או במשיכה או בחזקה. דהיינו נעל וגדר ופרץ כל שהוא. וע"ז אמר ר"א לא זו בלבד דחזקה קנה אלא אפי' הילוך קני בנכסי הגר וחכ"א לא קני בהילוך אלא עד שיחזיק והכי איתא נמי בפי' בתוספתא פרק שני דב"ב. רק דהתם לא גרס ולא זו בלבד וטעם פלוגתייהו מפורש במס' ב"ב דף ק' ע"א דאיתא התם אמר ר' אלעזר מ"ט דר"א דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותא דא"י הא דקאמר לי' הכי כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו. פרש"י ד"ה כדי שיהא נוח לכבוש דהו"ל כיורשין ולא כגזלנין ולא יהא רשות לשטן לקטרג ולא פתחון פה למדה"ד:

י

זה בא מן הדרום כו'. בתוספתא דב"ב גרסינן הכי. הלך בה בין לארכה בין לרחבה קנה הלכו בה שנים זה קנה מקום הילוכו וזה קנה מקום הילוכו דברי ר"א וחכ"א שניהם לא קנו עד שיחזיקו עכ"ל. והיינו ממש כמו דקתני הכא:

יא

היה עליו כתובת אשה כו'. דין זה לא מצאתי בגמרא ובפוסקים. ואפשר לפרש ע"פ מ"ש בש"ע ח"מ סימן ער"ה גר שמת והיה משכון הגר ביד ישראל ובא ישראל והחזיק בו קנה הראשון נגד מעותיו והאחד קנה השאר ע"כ וא"כ י"ל דה"פ הכא אם היה עליו כתובת אשה ואמרה האשם אלו שלי ואלו לכתובתי ר"ל שהחזיקה תחלה בשאר נכסים ואח"כ אמרה ואלו לכתובתי זכתה בכל. אבל נטלה תחלה כתובתה ואח"כ בא אחר והחזיק בשאר נכסים אין לה רק כתובתה. וכן הדין גבי ב"ח כנ"ל:

יג

היו לו ב' עבדים כו'. דרישא מיירי בעבדים קטנים שאין להם להחזיק בעצמן מש"ה אם בא אחר ואמר עבדים הללו והצאן שלי הרי אלו שלו:

היו העבדים פקחין. ר"ל גדולים שיש להם יד לזכות בעצמן יכולים לומר אנו ב"ח והצאן שלנו דאנו קודמין לכל לזכות בעצמינו ויצאו ב"ח ואח"כ זכה בצאן והכי איתא במסכת גיטין דף ל"ט כמ"ש לעיל בהלכה ח' וכ"כ הטור בי"ד סימן רס"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף