נחלת יעקב על מסכת גרים/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נחלת יעקב על מסכת גרים א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הרוצה להתגייר אין מקבלין אותו מיד אומרים לו כו'. כל זה מבואר במסכת יבמות דף מ"ז ע"א. ת"ר גר שבא להתגייר בזה"ז אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שאומה ישראל בזה"ז דווים דחופים וסחופים ומטורפין ויסורין באין עליהן ע"כ פרש"י סחופים שפלים וכפויין כמו סחופי כסא כפי' הכלי וכ"כ הטור בי"ד סימן רס"ח וכ"כ הרמב"ם פי"ז מהא"ב. והטעם שאומרים לו מה ראית להתגייר מפרש שם בגמרא משום דאי פריש נפרוש דא"ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת. והב"י בסי' רס"ח הביא בשם הסמ"ג טעם אחר כדי שלא יאמר לאחר מכאן אלו הייתי יודע עונשן של מצות לא הייתי מתגייר:

ונהרגין על המילה ועל הטבילה כו'. מבואר בכמה מקומות בש"ס שהמלכות גזרו על המילה ועל טבילה ועל שומרי שבת כדאיתא במס' שבת [דף קל] ובמס' מעילה [דף יז ובר"ה דף יט] וכן איתא במד"ר פרשת אמור פרשה ל"ב על הפסוק סביב רשעים יתהלכון סביב לצדיקים הרשעים מהלכין הא כיצד בשעה שהרשעים עולין מתוך גיהנם ורואים את הצדיקים יושבים בשלוה בתוך ג"ע נפשם מתמענה עליהם הד"ד רשע יראה וכעס אימתי כרום זולת כשירומם הקב"ה מצות בזוית בעולם מה לך יוצא לסקול שמלתי את בני מה לך יוצא לשרוף על ששמרתי השבת מה לך יוצא להרג שאכלתי מצה כו' הרי מבואר שכמה פעמים נהרגין על המצות וכל זה היו אומרים לו כדי לאיים עליו דאי פריש נפרוש:

ב

אם אמר איני כדאי כו'. בגמרא דיבמות שהבאתי לעיל לא מצינו לשון זה אלא הכי איתא התם אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד פרש"י איני כדאי ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך וכ"כ הטור והרמב"ם במקומות הנ"ל כלשון הש"ס דיבמות אבל לפי גירסא דהכא צריכין לפרש דהכי פי' אם אמר איני כדאי ובשביל כך אינו רוצה לקבל עול המצות פוטרין אותו מיד. ולשון הרמב"ם מבואר יותר ואם אמר איני רוצה פוטרין אותו מיד:

ג

קבל עליו הורידהו לבית הטבילה כו'. יש לתמוה על זה דהל"ל דמלין אותו ואח"כ מטבילין אותו והכי איתא להדיא במסכת יבמות דף מ"ז ע"ב קיבל עליו מלין אותו מיד נתרפא מטבילין אותו מיד וכ"כ כל הפוסקים בתחלה מלין אותו ואח"כ מטבילין וא"כ קשה על הש"ס דהכא דקתני קיבל עליו מטבילין אותו משמע דטבילה קודם המילה ואפשר לומר דהש"ס דהכא לא נחית לפרש הסדר אלא דבפ' זה מפרש כל דיני טבילה ובפרק השני מפרש דיני המילה אבל לעולם דהש"ס דהכא ס"ל נמי דלענין הסדר בעינן מילה קודם טבילה. ועי"ל ע"פ מה שהקשה הרמב"ן למה משהינן טבילה אחר המילה דהא צריכין להמתין עד שיתרפא מן המילה וא"כ צריכין להשהות הטבילה ולמה לא טבלינן לי' מיד ותירץ כיון דהמילה קשה עליו מש"ה מלין אותו תחלה דאי פריש נפרוש אבל בדיעבד אי טבל תחלה כשר עכ"ל הרמב"ן ז"ל וכ"כ הב"י בדיעבד אי טבל תחלה הוי גר ולפ"ז י"ל דברייתא דהכא ס"ל כקושית הרמב"ן ז"ל לכן ס"ל באמת דמטבילין אותו תחלה כדי שלא נצטרך להשהות הטבילה עד שיתרפא מן המילה:

ואומרים לו מקצת דקדוקי מצות כו'. הכי איתא ביבמות דף מ"ז ע"א אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו מיד ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומפרש בגמרא מ"ט א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להשבון פרש"י ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה שלא יאמר עניים הללו הלוקטין פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגן בדיניהם שבני נח מוזהרין על הגזל בסנהדרין ואזהרתן זו היא מיתתן דלא בעי התראה לפיכך ב"נ נהרג על פחות משו"פ משום דקפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הוי מחילה. ולא ניתן להשבון אינה בחזרה אלא נהרג דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזילה אשר גזל אבל בבן נח אמרינן בסנהדרין אזהרתן זו היא מיתתן וכיון שעבר על אחת משבע מצות נהרג. לישנא אחרינא מודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה הואיל והן מקפידין על הממון כ"כ כדאמר דנהרג על פחות משו"פ מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר ולשון זה עיקר דאי משום טעמא קמא מאי לשון עון שכחה ופאה יודיעהו שילקטו עניים בשדהו עכ"ל רש"י. ועפ"ז י"ל דגמ' ס"ל כל"ק דרש"י ומש"ה קתני הכא ע"מ שהוא נותן בלקט כו' כקושית רש"י ז"ל אבל בש"ס דיבמות דקתני ומודיעין אותו עון לקט כו' ס"ל כלישנא בתרא דרש"י ודו"ק:

ד

כשם שאומרים לאיש כו'. שם ביבמות דף מ"ז ע"ב אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה ושני ת"ח עומדים לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ע"כ. אבל דאיתא הכא ע"מ שתהא זהירה בנדה ובהדלקת הנר לא מצינו בש"ס מזה. וכן הרמב"ם והטור והש"ע לא כתבו מזה מידי ואפשר דגמרא דהכא ס"ל דמש"ה מודיעים אותה הנהו מצות דאיתא במסכת שבת פ' במה מדליקין על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר וע"ש הטעם ומש"ה מודיעין אותה כי היכא דאי פרשה נפרשה וכמו דמודיעין לאיש עון לקט שכחה ופאה ומעשר מה"ט דאי פריש נפרוש ה"נ באשה מודיעין אותה מה דקשה לה כי היכא דנפרשה וצריכין לומר דהא דקתני הכא בנדה ובהדלקת הנר לאו דוקא אלא דה"ה חלה דמ"ש חלה מהני ואפשר שהוא טעות הדפוס ובאמת כצ"ל ע"מ שתהא זהירה בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:

ה

טבל ועלה כו'. בגמרא משמע דקודם מילה היו אומרים לו דברים הללו דהכי איתא התם כשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן אומרים לו הוי יודע שעה"ב אינה עשויה אלא לצדיקים וישראל בזה"ז אינן יכולין לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. והרמב"ם פרק י"ד מהא"ב הוסיף בדברים אלו וז"ל ומודיעין אותו שע"י עשיית מצות אלו יזכה לחיי עוה"ב ושאין שם צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודען. ואומרים לו הוי יודע שעוה"ב אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעוה"ז טובה היא צפונה להם שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעוה"ז כאומות שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר עוה"ב כענין שנאמר וישמן ישרון ויבעט. ואין הקב"ה מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו אלא כל האומות כלין והן עומדין ומאריכין בדבר הזה כדי לחבבן אם חזר בו ולא רצה לקבל הולך לדרכו ואם קבל אין משהין אותו אלא מלין אותו מיד עכ"ל הרמב"ם. הרי להדיא דכל הנ"ל היו אומרים לו קודם מילה וטבילה והכא קתני שהיו אומרים לו כן לאחר טבילה ואפשר לומר דאפ"ה לא פליג גמ' דהכא אתלמודא דידן דבברייתא דיבמות קתני ומטבילין אותו ושני ת"ח עומדים ע"ג ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות וא"כ י"ל דמודיעין אותו נמי שכרן של מצות וזהו בכלל מה שאמרו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ר"ל עונשן ושכרן וכן יש לפרש כוונת הרמב"ם במ"ש לעיל בפ' שהבאתי לעיל ומאריכין בדבר הזה כדי לחבבן. כוונתו דלאחר הטבילה אומרים פעם שנית שכרן של מצות כדאיתא הכא:

ו

גר שמל ולא טבל כו'. הלכה זו תמוה מאוד. חדא לפי גרסא דהכא קשה מאי איכא בין ר"א ור"ע כיון דר"א ס"ל הכל הולך אחר המילה משמע אם מל ולא טבל הוי גר ואם טבל ולא מל אינו גר. ור"ע אמר דאין הטבילה מעכבת משמע נמי דמילה היא עיקר וא"כ מאי בינייהו ובמאי פליגי. ועוד לגי' דהכא קשה דר"א אדר"א דאיתא במסכת יבמות דף מו ע"א ת"ר גר שמל ולא טבל רא"א ה"ז גר שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו טבל ולא מל ר' יהושע אומר ה"ז גר שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו וחכ"א טבל ולא מל מל ולא טבל אינו גר עד שימול ויטבול ור"י נמי נילף מאבות ור"א נמי נילף מאמהות ומסיק הש"ס אלא בטבל ולא מל כ"ע ל"פ דמהני כי פליגי במל ולא טבל ר"א יליף מאבות ור"י באבות נמי טבילה הוי ע"כ רש"י ד"ה באבותינו שמלו בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה. מאמהות נשותיהן שטבלו כדמפרש לקמן דאם לא טבלו במה נכנסו תחת כנפי השכינה. הרי מוכח מזה דבטבל ולא מל מהני בין לר"א ובין לר"י ולא פליגי רק במל ולא טבל דלר"א גם זה מהני ולר"י לא מהני וא"כ לר"א בין מל ולא טבל או טבל ולא מל מהני והכי קאמר ר"א הכל הולך אחר המילה משמע דטבל ולא מל לא מהני וכן הא דקתני הכא רע"א אין טבילה מעכבת הוי נמי נגד סוגיא דיבמות פרק הערל (יבמות דף עא ע"א) דמסקינן אליבא דר"ע דקרא דתושב ושכיר האמור גבי פסח אתיא למעט גר שמל ולא טבל דאינו אוכל בפסח דס"ל לר"ע דאינו גר עד שימול ויטבול והכא קתני דר"ע אית ליה דאין הטבילה מעכבת. לכן אם אנו רוצין ליישב שלא יהא גמרא דהכא חולק על הש"ס דיבמות צריכין להגיה וכצ"ל הכא טבל ולא מל ה"ז גר מל ולא טבל ה"ז גר דברי ר"א רי"א טבילה מעכבת וזהו ממש כמסקנת הש"ס דיבמות. וכן אי גרסינן רע"א טבילה מעכבת נמי א"ש דר"ע ס"ל נמי כר"י וכן הוכיחו תוס' שם ד"ה כי פליגי דס"ל לר"ע כר"י אבל לא מטעמיה ע"ש ודו"ק:

ז

כל המתגייר כו'. כ"כ הרמב"ם פי"ג מהא"ב הלכה י"ד וז"ל המצוה נכונה כשיבוא גר או גיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני פחד בא להכנס לדת ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל ע"כ:

משום אהבה משום יראה ר"ל מאהבת אדם או מאהבת הגדולה וכמ"ש הרמב"ם ומשום יראה היינו מיראת אדם או מפני הפחד וכמ"ש הרמב"ם:

ורבים מעמי הארץ כו'. מסיפא דקרא דייק דכתיב כי נפל פחד היהודים עליהם וא"כ כיון שנתגיירו מפני פחד אינן גרים וה"נ איתא ביבמות דף כ"ד ע"ב ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה עכ"ל:

ח

האיש מטביל כו'. ביבמות דף מ"ז ע"ב אשה נשים מושיבות אותה במים עד צווארה ושני ת"ח עומדים מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות והא דקתני הכא האיש מטביל את האיש לאו דוקא איש אחד דהא קי"ל דלטבילת גרים בעינן ג' כדאיתא ביבמות דף מ"ו ע"ב א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב בי'. פרש"י משפט כתיב ביה משפט אחד יהיה לכם ולגר ואין משפט פחות מג' ע"כ וכ"כ הטור סי' רס"ה וכל עביניו בין להודיע המצות לקבלם ובין המילה ובין הטבילה צריך להיות בג' הכשרים לדון וביום. וא"כ מוכח דלא סגי באיש א'. אלא הא דנקט הכא האיש מטביל את האיש לא אתי לאשמעי' אלא דאיש צריך לטבול בפני אנשים ואשה בפני נשים והת"ח עומדים מבחוץ בטבילת האשה וכ"כ בש"ע סי' רס"ח דאשה הנשים מושיבין אותה במים ובית דין עומדין מבחוץ. ואף על גב לברייתא שהבאתי קתני נמי ושני תלמידי חכמים עומדין מבחוץ משמע דסגי בשנים כבר הקשה זה בש"ס בדף הנ"ל ומשני הא אמר ר' יוחנן לתנא תני שלשה:

ט

גר שנתגייר כו'. יגעתי הרבה לפרש הלכה זו כי לא מצאתי רמז מזה בש"ס עד כי האיר ה' עיני וראיתי כל הלכה זאת מפורשת בתוספת' דמסכת טהרות פרק ט'. רק שיש כאן איזה טעיות. וז"ל התוספתא ע"ה שקיבל עליו והיו לו טהרות ואמר ברי לי שלא נטמאו בזמן שהן עשויות אע"ג אחרים אסורות לו ואסורות לכל אדם ע"ג עצמו מותרות לו ואסורות לכל אדם רע"א אם [מותרות לו מותרות לכל אדם ואם אסורות לכל אדם אסורות לו וכן עובד כוכבים שנתגייר והיה לו יין ואמר ברי לי שלא נטמא בזמן שהוא עשוי ע"ג אחרים אסור לו ואסור לכל אדם ע"ג עצמו מותר לו ואסור לכל אדם רע"א אם] מותרת לו מותרת לכל אדם ואם אסור לכל אדם אסור לו ע"כ לשון התוספתא והביאה הר"ש בריש פ"ח דטהרות וכתב עלה וז"ל על גב אחרים שיש עמי הארץ אחרים שעשו לו קודם שקבל עליו דברי חבירות והוא אמר ברי לי שבטהרה נעשו. וכן עובד כוכבים שנתגייר לענין יי"נ נקט ליה כגון שהיתה לו גת בעוטה שנתעסק בה עובד כוכבים קודם שנתגייר זה והוא אומר ברי לי שלא התחיל למשוך בידו עכ"ל הר"ש. ועפ"ז מבואר היטב הלכה זו אלא שחסר כאן בבא אחת והיינו החלוקה בין נעשית ע"ג אחרים או שנעשית ע"ג עצמו דבזה הוא עיקר פלוגתייהו דבנעשו ע"ג אחרים ת"ק נמי מודה דאסורות לו ולאחרים וא"כ עיקר הפלוגת' חסר הכא. ומ"ש כאן אם אמר ע"ג חבר נעשו כו' בזה ר"ע נמי מודה כיון שאמר שחבר עשא' בטהרה נאמן וכיוצא בזה איתא במסכת דמאי פ"ג וד':

י

ישראל שהלוה כו'. מפשט' הלכה זו משמע דר"י חולק על הת"ק דאילו לת"ק ליכא חילוק בין זקפן במלוה מתחלה ור"י מפליג. אמנם לפ"ז יהא סוגיא זו נגד גמרא ערוכ'. דבפ' איזהו נשך (בבא מציעא דף ע"ב ע"א) גרסי' הכי ת"ר ישראל שלוה מעות מן העובדי כוכבים ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם קודם שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם לאחר שנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית. וכן עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ברבית וזקפן עליו במלוה ונתגייר אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן וגובה את הרבית ואם משנתגייר זקפן עליו במלוה גובה את הקרן ואינו גובה הרבית ר' יוסי אומר עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ברבית בין כך ובין כך גובה את הקרן וגובה את הרבית. אמר רבא מ"ט דר' יוסי כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה ע"כ הגמרא. פרש"י וזקפן עליו במלוה. לאחר זמן חישכ עמו על הרבית וזוקף הכל ביחד במלוה וכתב לו שטר עליהם כך וכך אני חייב לפלוני. וגובה את הרבית. דמשעת זקיפה הוי כגבוי. בין כך ובין כך אסיפא פליג וטעמא כדמפרש ואזיל שלא יאמרו כו' עכ"ל רש"י. ולפ"ז אי ס"ד דר"י פליג את"ק ולת"ק ליכא חילוק בין זקפן עליו במלוה ללא זקפן אלא דבכל ענין ס"ל לת"ק דאינו גובה את הרבית. א"כ ת"ק דהכא דלא כמאן לא כר"י ולא כת"ק דר"י בגמרא. לכן היה נ"ל בהשקפה ראשונה דר' יהודא לפרושי טעמא דת"ק אתא וה"ק ר' יהודה הא דקאמר הת"ק דא"ג הרבית מיירי שלא זקפן עליו במלוה קודם שנתגייר אבל אם זקפן עליו מתחלה במלוה מודה ת"ק דגובה הכל וא"כ ר' יהודה ות"ק דהכא ס"ל כת"ק דר' יוסי בגמ' ואע"ג דקתני ר' יהודה אומר והאי לישנא משמע דפליג. אין זה קושיא ועי' בתוי"ט פ"ג דמס' בכורים ד"ה הגיע לארמי אובד אבי שהביא כמה משניות ששנוים בלשון מחלוקת ולא באו אלא לפרש. אכן ראיתי בתוספתא דב"מ פ"ה וז"ל ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ועובד כוכבים מישראל ונתגייר בין שזקפן עליו עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה את הריבית דברי ר"מ ר' יוסי אומר עובד כוכבים שלוה מנות מישראל ונתגייר בין שזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר ובין שזקפן עליו במלוה משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה הרבית וישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ונתגייר וזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר גובה את הקרן ואת הרבית משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה הרבית עכ"ל התוספתא. ועפי"ז יש לומר דר' יהודה פליג על הת"ק. ובאמת דלת"ק ליכא חילוק בין זקפן ללא זקפן וס"ל כר"מ בתוספתא דלא מפליג כלל אלא דבכל ענין א"ג הרבית ורבי יהודה דמפליג ס"ל כת"ק דרבי יוסי דבפ' איזהו נשך. אכן אין ראיה מתוספתא הנ"ל דבלא"ה קשיא דרבי יוסי אדר' יוסי בתרתי דבגמ' קאמר ר' יוסי עובד כוכבים שלוה מישראל בכל ענין גובה הרבית ובתוספתא קאמר דבכ"ע א"ג הרבית. וכן בישראל שלוה מעובד כוכבים. בגמ' לא פליג ר' יוסי את"ק ובתוספתא מפליג בין זקפן ללא זקפן וזהו מלתא בלא טעמא ומיהו אנן קי"ל כר' יוסי בגמ' ועיין בי"ד סי' קע'"א:

יא

הא כיצד נולד כו'. ר"ל כיצד דין בכור אצל הגר מפרש ואזיל. ואע"ג דלא תנא מידי מבכור קודם לזה שייך לישנא דכיצד ומצינו כיוצא בזה במנחות פי"א משנה ד' כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים ואין בהן מעשה כלי מבחוץ. כיצד שתי לחם ארכן ז' ורחבן ד'. ואע"ג דמקודם לא איירי מידי משתי לחם קתני הלשון כיצד ומפרש אח"כ מעשה שתי לחם ולחם הפנים. וכתב התוי"ט שם ד"ה כיצד וז"ל הוא שואל על סבת היות לחם הפנים נאפה בדפוסים וא"כ ה"נ שייך לשון כיצד ר"ל כיצד דין הבכור ומפרש אח"כ הדין:

נולד לבן אדם בן בכור כו'. נראה דמיירי שנתגיירה אשתו עמו דהא בכור לכהן בפטר רחם תלה רחמנא אע"כ דמיירי שנתגיירה אשתו עמו ולא היה להם בני' בגיותן לכן נולד לו בן בכור עד שלא נתגייר פטור ומשנתגייר ילדה לו אשתו בן בכור חייב והכי איתא בר"פ יש בכור משנה א' מי שלא היה לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה עודה שפחה ונשתחררה עודה עובדת כוכבים ונתגיירה משבאת לישראל ילדה בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. ופי' הרע"ב דלענין נחלה דאב כתיב ראשית אונו והרי לא היה לזה בנים ולענין כהן תלה רחמנא בפטר רחם. ר"י הגלילי אומר בכור לנחלה ולכהן שנאמר פטר רחם. בישראל עד שיפטרו רחם מישראל ופי' הרע"ב דבנים הנולדים בנכריותה לא פטרי ע"כ. ואנן קי"ל כת"ק דר"י הגלילי וכ"כ הטור בי"ד סי' ש"ה וז"ל שפחה שילדה ואח"כ נשתחררה ועובדת כוכבים שילדה ואח"כ נתגיירה וילדו אח"כ פטורין מן הבכורה נתעברה השפחה והעובדת כוכבים ובעודן מעוברת נשתחררה השפחה ונתגיירה העובדת כוכבים וילדו חייבין בבכורה ספק אם ילדו קודם שנשתחררו ונתגיירה אם לאו פטור עכ"ל הרי מבואר דנקט הכל באשה. א"כ ע"כ צ"ל דהכא נמי מיירי שנתגיירה אשתו עמו וכמ"ש. או אפשר לומר דברייתא דהכא ס"ל כר"י הגלילי ולפ"ז י"ל דמיירי אע"פ שהיה להם בנים מקודם לכן אפ"ה אם נולד להם בן אחר שנתגיירו חייב דבנים שהיה להם בגיותן אינן נחשבין עד שיפטרו רחם בישראל:

ואם ספק פטור. משום דהוי ספק ממונא ולקולא והכי איתא במסכת חולין דף קל"ד גר שנתגייר וה"ל פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור. ר"ל פטור ממתנות כהונה. משנתגייר חייב אם ספק פטור שהמוציא מחבירו ע"ה ופריך עלה והרי עיסה נעשית עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק חייב א"ל ספק איסורא לחומרא ספק ממונא לקולא דא"ר חסדא וכן תני רבי חייא שמנה ספיקות נאמרו בגר ארבע לחיוב וארבע לפטור קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב ראשית הגז ומתנות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור לפטור וע"ש ברש"י ותוכן דבריו דבארבע קמייתא הוי ספק איסורא לחיוב וד' בתרייתא הוי ספק ממונא ולקולא. ומש"ה קתני הכא בבכור אם ספק פטור דפדיון הבן הוי ספק ממונא ולקולא:

היה לו עיסה לעשות כו'. ר"ל לענין חלה אם נעשית העיסה עד שלא נתגייר פטור מחלה ומשנתגייר חייב כמבואר במסכת חלה פ"ג. והא דתני הכא שדהו לקצור מיירי לענין לקט שכחה ופאה כדאיתא פ"ד דמס' פאה. אכן הא דקתני הכא גבי הלה אם ספק פטור יש לתמוה דבהדיא תנן במתני' דחלה אם ספק חייב וכן מבואר מגמ' דחולין שהבאתי לעיל דקחשיב חלה בהדי ד' ספקות לחיוב משום דהוי ספק איסור וכ"כ הטור והש"ע סי' ש"ל דספק חלה חייב. ועכצ"ל שטעות נפל בדפוס בגמ' דהכא או דגבי חלה צריך למתני ואם ספק חייב או שאנו צ"ל דבמקום חלה צ"ל היה לו פרה לשחוט וזהו מארבע ספיקות דפטורין. אמנם יותר נראה כפי' הראשון דגבי חלה צ"ל חייב. דלפי' השני שכתבתי א"כ קחשיב ג' ספיקות לפטור וקשה הא הוי ד' וע"ק מ"ט לא קחשיב הכא הד' ספיקות לחיוב דהא עיקר הך מס' מיירי מדיני הגר וה"ל לאשמעי' כל הספיקות. אבל אי גרסי' גבי חלה חייב וא"כ קתני הכא שני ספיקות לפטור וא' לחיוב לק"מ די"ל בכל חלוקה תנא ושייר ול"ק מאי שייר דהאי שייר. דהא שייר תרתי. אבל אי גרסי' במקום חלה פרה וא"כ קחשיב ג' לפטור דהיינו פדיון הבן ושדה לקצור ומתנות ולא שייר אלא חדא קשה מאי שייר דהאי שייר. ואין להקשות על הגמ' למה לא קחשיב חמשה לפטור דהיינו שדה לקצור וי"ל דהוי בכלל מתנות דקחשיב בברייתא והיינו מתנות כהונה ומתנות עניים ועוד נ"ל לקיים גי' דהכא דקתני גבי חלה פטור והוא ע"פ ירושל' דפ"ג דחלה עלה מתני' דקתני גבי חלה ואם ספק חייב תמן תנינן גר שנתגייר והיה לו פרה נשחטה עד שלא נתגייר פטור משנתגייר חייב ספק פטור שהמוציא מחבירו ע"ה תמן אמר ספק פטור והכא אמר ספק חייב א"ר אחי איתותב תקומי רב אמי ואמר מי יאמר לי שהוא נוטל דמים מן השנט עכ"ל וטעות יש בירושל' וכצ"ל מי יאמר לי שאינו נוטל דמים מן השבט וע"ש במפרש לירושלמי. ר"ל שמפריש חלה מספק אבל אינה נותנה לכהן בחנם אלא נוטל דמיה מן הכהן משום דהמוציא מחבירו ע"ה וא"כ כיון דאינה נותנת לו בחנם מש"ה קתני הכא פטור ר"ל שאינה כחלה וודאי שנותן לו בחנם אלא שנותנה לכהן ויטול דמיו מן הכהן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף