נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/סח

נודע ביהודה תניינא אבן העזר סח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה

שלום לכבוד אהובי תלמידי ידידי וחביבי, האלוף התורני המופלג כבוד מוהר"ר דוד נר"ו:

קבלתי מכתבך, ואשר הוקשה לך על מ"ש בחיבורי נודע־ביהודה (חלק אה"ע סי' ס"ד) יישוב על קושיית חתני הגאון המפורסם מוהר"ר יוסף נר"ו שהקשה לר"י ברזולי למה תקנו נישואין לחרש הלא אפשר לתקן לו קידושי תורה שיקדש אחר בשבילו כמו בקטן לר"י ברזולי, וכתבתי אני דקטן מיקרי איתא בתורת קידושין שהרי אתי לכלל הויה כשיגדל כמ"ש בגיטין (דף פ"ה ע"א) ולכן יכול אחר לזכות בשבילו משא"כ חרש לא מיקרי איתא בתורת קידושין מן התורה שהרי לא יבוא לכלל הויה ולכן לא יוכל אחר לזכות בשבילו ולא משכחת לחרש קידושי תורה לכך תיקנו לו נישואין מדרבנן, ועל זה הוקשה לך מדברי תוס' בגיטין דף כ"ב ע"ב בד"ה והא לאו בני דעה שכתבו דחרש מקרי בר כריתות הואיל וכשיתפקח וכו'. והנה יפה תירצת אתה בעצמך דאטו ר"י ברזולי משועבד לסברת התוס' והלא התוס' בעצמם כתבו שם ישוב אחר לקושייתם. והנה עתה עבר אצלכם אחד מתלמידיי והקשה לך על מה שאמרו בגיטין דף פ"ה דקטנה מתגרשת בקידושי אביה אף דבעינן ויצאה והיתה משום דאתיא לכלל הויה והקשה התלמיד ההוא תינח קטנה אבל חרשת שהשיאה אביה שג"כ מתגרשת כמפורש במשנה ביבמות ריש פרק חרש והרי חרשת לא אתיא לכלל הויה ועל זה תירצת לו אתה עפ"י דברי התוס' דף כ"ב ע"ב הנ"ל דחרשת מיקרי בת הויה הואיל וכשתתפקח וכו' ועכ"פ עתה מוכרח סברת התוס' דחרש מיקרי בר הויה מהך גופא דחרשת מתגרשת וא"כ הדרא קושיית חתני הגאון למקומה לר"י ברזולי למה הוצרכו לתקן נישואין דרבנן לחרש והלא אפשר לקדש לו קידושי תורה ע"י אחר מטעם זכיה:

אהובי תלמידי יפה הקשית אבל אעפ"כ הט אזנך ישמע דלא קשה מידי, ודע כי אף דברי הגמרא בגיטין (דף פ"ה ע"א) דבעי רבא מרב נחמן חוץ מקידושי קטן מהו מי אמרינן השתא מיהא לאו בר הויה הוא או דלמא אתי לכלל הויה א"ל תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי אביה ואמאי והא בעינן ויצאה והיתה אלא אתיא לכלל הויה וכו'. הנה אי לא שרבותינו אמרו זה היה נחשב אצלנו דבר זר למדרש ויצאה והיתה לדבר זה שלא תוכל לקבל גט אם לא שתהיה ראויה אח"כ לקבל הויה ולא מצינו זה בשום מקום בש"ס רק כאן בסוגיא זו, ואמנם אין גירסא זו מוסכמת ויש דלא גרסי כלל להך א"ל תניתוה ולא איפשטא הך בעיא כלל וגרסי או דלמא אתיא לכלל הויה חוץ מן הנולדים מהו וכו' ועיין בחידושי רשב"א שכתב שר"ח לא גריס לה וכולהו הני בעיות לא איפשטא. ואמנם אע"פ שכתב הרשב"א דלמאן דלא גריס לה א"כ גם בחוץ מקידושי קטן הויא ספק מגורשת, בזה יש לי לדון בקרקע ולומר דאפי' לאותה גירסא אכתי בחוץ מקידושי קטן אינו גט כלל עפ"י הכלל המסור בידינו מהרמב"ם דבכל מקום דאיכא אחר בעיא אחת שוב בעיא שניה באת"ל אז הוי הראשונה כמו דאיפשטא וא"כ הכי נמי הרי הך בעיא שאחר זה דחוץ מן הנולדים לא שייכא אלא באת"ל דחוץ מקטן אינה מגורשת דאל"כ א"כ איך מספקא ליה בחוץ מנולדים דהרי גם מנולדים כשיולדו אכתי קטנים יהיו וא"כ הרי כבר איפשטא הבעיא דחוץ מקטן באת"ל וא"כ שוב הדין אצלנו דהגט בטל. ולכן אני אומר שאף שפסק הרמב"ם בפ"ח מגירושין הל' ה' דחוץ מקידושי קטן אינו גט מ"מ אין מזה ראיה שהיה גורס בגמרא הך א"ל תניתוה:

ולא עוד אלא שאני אומר דאדרבה אפי' מוכח דלא גריס ליה להרמב"ם דהנה מצינו להרמב"ם בסוף פ' יו"ד מגירושין שהביא דמי שנתחרשה אשתו הרי זה מגרשה בגט והוא הדין המפורש במשנה ביבמות פרק חרש וכרבנן ודלא כר' יוחנן בן נורי שם ואף שלא הביא הדין דחרשת שהשיאה אביה שהוא עדותו של ר' יוחנן בן גודגדא היינו משום שלא היה צריך להביאו דהיינו הך כמו שאמרו שם במשנה לר' יוחנן בן נורי אף זו כיוצא בה. ואמנם דין זה דקטנה מתגרשת בקידושי אביה לא מצאתי לרבינו הגדול שהביא בהל' גירושין בשום מקום, ואין לומר ג"כ דלא הוצרך להביאו דג"כ הוא נלמד מדין חרשת דמה בין קטנה לחרשת. אומר אני צריכא וצריכא דהרי יש לדקדק לפי גירסא דידן בגמ' דאמר לו תניתוה וכו' והתוס' הקשו בד"ה תניתוה דדלמא מן האירוסין מיירי וביש לה אב שבת הויה היא ע"י האב ועוד אמאי לא מייתי מתניתין דפ' התקבל קטנה שאמרה כו' ואומר ר"י דהך ברייתא משמע ליה בכל ענין אפי' אין לה אב ואפי' מן הנישואין וכו'. והנה אכתי תמוה למה לא הביא המשנה בפ' הניזקין דף נ"ה ע"א העיד ריב"ג על חרשת שהשיאה אביה והרי שם מפורש דמיירי מן הנישואין שהרי אמר שהשיאה אביה, והנה ראיתי שהרגשת בזה ונדחקת מאד לומר דניחא ליה למפשט מקטנה הואיל והספק שלו היה בקטן, וזה דוחק גדול דהרי עתה הפשיטות הוא מברייתא וגם אינו הכרח שהרי איכא למידחק דמיירי בארוסה רק עיקר הפשיטות מדסתם וקאמר קטנה משמע גם נשואה והרי הפשיטות מחרשת היא משנה מפורשת ומפורש דמיירי בהשיאה:

ולכן נלענ"ד לפי גירסא זו דשייך בזה דבעינן ויצאה והיתה וצ"ל בקטנה דאתיא לכלל הויה כשתגדל ובחרשת כשתתפקח לא אתיא לא קטנה מחרשת ולא חרשת מקטנה דחרשת יכולה להיות תיכף בת הויה אם תתפקח מיד אבל נגד זה הוא דבר דלא שכיח ואינו ודאי וקטנה בודאי לא יכולה לבוא לידי הויה מיד רק אחר שתגדל ונגד זה היא עומדת להתגדל ואורחה בהכי. ולפ"ז כאן בגיטין למיפשט דקטן מיקרי בר הויה הואיל ויהיה בר הויה כשיגדיל אי אפשר להוכיח זה מגירושי חרשת דשאני חרשת שגם עתה לשעתה אפשר לה לבוא לכלל הויה אם תתפקח לכך הוצרך להביא מקטנה. ולפ"ז קשה על רבינו הרמב"ם למה לא הביא דין קטנה שמתגרשת בקידושי אביה המפורש בברייתא זו שהביא הש"ס בגיטין דף פ"ה ע"א והיינו אפי' נשואה או אין לה אב ואף שהביא דין חרשת הרי כבר הוכחתי דזו מזו לא אתיא א"ו שהרמב"ם לא גריס כלל הך א"ל תניתוה ולא מיתניא ברייתא זו כלל בשום מקום ואין בזה שום חידוש דלא שייך כלל למדרש ויצאה והיתה לדבר זה ודין נתחרשה שהביא אין הטעם והחידוש בזה דלא נימא דבעינן ויצאה והיתה רק עיקר החידוש לאפוקי מר"י בן נורי דסובר בריש פרק חרש דכשם שאם נתחרש האיש אינו מוציא כך אם נתחרשה האשה אינה יוצאה. ומעתה שהוכחתי שכמה גדולי הראשונים לא גרסי להך ברייתא א"כ לא דרשינן כלל ויצאה והיתה לזה ולא קשיא כלל מנתחרשה דמתגרשת דלא בעינן כלל ויצאה והיתה ואעפ"כ מוכח דקטן מיקרי בר הויה שהרי אעפ"כ איפשטא הבעיא דחוץ מקידושי קטן מכח האת"ל דבעיא דחוץ מן הנולדים וכמ"ש לעיל ולכך סבר ר"י ברזולי דקטן מיקרי דאיתא בתורת קידושין וזכין לו לקדש לו אשה משא"כ חרש לא מיקרי בתורת קידושין כשם שלא מקרי כותי בר הויה אף דעביד דמיגייר מ"מ גירות לא שכיח וכמפורש שם בגיטין דף פ"ה ע"א ופשיטא דפקיחת החרש ג"כ לא שכיח כלל ולכך אין לו זכיה וליכא גביה קידושי תורה ולכך תיקנו לו חכמים נישואין ומתורץ קושיית חתני הגאון מעל ר"י בר ברזולי. דברי רבך הד"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >