נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/סז

נודע ביהודה תניינא אבן העזר סז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה

מבן המחבר בן אחותי יורד לעומקה של הלכה, ראה במשנתו סימן ברכה, ה"ה ב"א הרבני המופלג החרוץ ושנון המושלם מו"ה גבריאל איצק נ"י:

מה שעמדת על הגהת משנה למלך בפ"ד מהל' אישות סוף הל' י"ט שמסתפק במקדש באתרוג שאינו שוה פרוטה ובשביל מצותו שוה אי מקודשת ע"ש, וכתבת לפשוט ספק זה מהא דפסק הרמב"ם בסוף פ"ד מהל' ממרים דאם נחלקו בדבר מדברי לולב או ציצית או שופר זה אומר פסול וזה אומר כשר אינו נעשה זקן ממרא, ומזה כתבת לפשוט ספיקתו של הגהת משנה למלך דאי שויה של המצוה מיחשבא לשוה פרוטה א"כ גם אם מחולקים בדבר מדברי לולב אמאי לא נעשה זקן ממרא הא ג"כ מביא לידי חיוב מיתה כגון דלית ביה שוה פרוטה אך בשביל המצוה שוה פרוטה וא"כ אם קידש בו אשה לדברי הזקן ממרא שהוא פסול אין בו שוה פרוטה ואינה מקודשת ולפי דברי הב"ד שהוא כשר יש בו שוה פרוטה:

ועוד הקשית על הרמב"ם בפ"ד מהל' ממרים הל' ב' דכתב בזקן ממרא אם המרה באכילת חלב שזדונו כרת והקשית הלא בזקן ממרא חייב אפילו בדבר שמביא לידי חיוב כרת כמו שמבואר בגמרא וברמב"ם הנ"ל, ולפ"ז המצאת אתה דגם אם המרה בדבר שאסור באכילה בלאו גרידא ג"כ יכול להסתעף מיניה חיוב מיתה לבן סורר ומורה לפי מה דאמרינן בגמרא דאם אכל נבילות וטרפות לא נעשה בן סו"מ דכתיב איננו שומע בקולנו פרט לזה שלא שמע גם לקול המקום ב"ה וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מהל' ממרים הל' ב'. ולפ"ז אם הזקן ממרא מחולק בנבילות וטריפות שאיסורם בלאו גרידא ג"כ יש נפקותא לענין חיוב מיתה דאם הזקן מתיר דבר זה באכילה ואכל הבן סו"מ ממנו חייב מיתה ולפי דעת הב"ד הגדול שאסור באכילה בלאו לא נעשה בן סו"מ דקרי ביה איננו שומע בקולנו פרט לזה שאסור, ע"כ קושייתך. והנה עלה בדעתך ללמוד ק"ו שאם נעשה זקן ממרא בדבר שמביא לידי חיוב כרת מכ"ש שיעשה זקן ממרא בדבר שמביא לידי חיוב מיתה כגון בן סורר ומורה:

אהובי ב"א זה לא קשה דאנן קיי"ל כר"מ בסנהדרין דף פ"ז ע"א דאינו נעשה זקן ממרא אלא בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דיליף דבר דבר, ואף דלדעת רש"י גם בחיוב על שגגתו קרבן עולה ויורד ג"כ נעשה זקן ממרא עכ"פ צריך להיות דבר שיש בשגגתו קרבן אבל בבן סו"מ לא יצוייר בו מעשה שוגג ומכ"ש שלא מצינו בו חיוב קרבן וא"כ אם המרה בדבר שאיסורו באכילה בלאו לא נעשה זקן ממרא דמה בכך שמביא לידי חיוב מיתה בבן סו"מ אכתי לא מצינו בו לא שוגג ולא חיוב קרבן. אמנם דבריך הראשונים לפשוט ספיקתו של בעל הגהת מ"ל לכאורה יפה כוונת. אעפ"כ אהובי בן אחותי דע לך דמה שכתב הרמב"ם דאם נחלקו בשופר ובלולב ובציצית אם הם כשרים לא נעשה זקן ממרא באמת מיירי באופן דלית ביה נפקותא לענין קידושי אשה וכגון שיש בו שוה פרוטה אפי' אם הוא פסול ואינו ראוי למצוה ואי קשיא לך דלא ה"ל להרמב"ם לסתום וה"ל לפרש ולחלק דאם הוא באופן שהמצוה גורם שיהיה בו שוה פרוטה אז יש בו נפקותא לענין קדושין ויש במחלקותם דבר המביא לידי מיתה ונעשה זקן ממרא. הנה אין זה קושיא כלל דבלא"ה למה לא תקשה לך הלא אם מחולקים גם בדבר שאסור באכילה רק בלאו גרידא ג"כ הוא דבר המביא לידי דבר שזדונו כרת ומיתה ושגגתו חטאת וכגון אם זה מתיר באכילה יש בו שוה פרוטה ואם קידש בו אשה מקודשת וזה אוסר באכילה ולית ביה שוה פרוטה במקום שאין נכרים מצויים שם ואינו ראוי לימכר ואם קידש בו אשה אינה מקודשת. אלא ודאי אין להקשות כן דאטו הרמב"ם כרוכלא לחשוב וליזיל כל הדברים שיש במציאות שיכולין להביא לידי איסור שיש בו חיוב כרת וחטאת. והרמב"ם נשמר מכל זה שכתב שם בפ"ד סוף הל' ב' כשחשיב כל הני מילי המפורשים בגמרא שיש בו דבר המביא לידי דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת מסיים שם הרמב"ם וכן כל כיוצא בזה צריכין לבדוק ולחקור אם מחלוקת זה מביא לידי דבר זה וזה מביא לידי דבר שני אפי' אחר מאה דברים אם יבא בסוף לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת כיון שהוא מיקל והם מחמירין או שהוא מחמיר והם מקילין חייב עכ"ל. הרי שמביא כלל זה שצריכין לחקור בו, ומעתה מה היה לו להרמב"ם עוד להתנות אח"כ בלולב וציצית ושופר שיהיה באופן דליכא ביה נפקותא לקידושי אשה אם כבר כתב מקודם שצריכין לחקור על זה וק"ל. כ"ד דודך השמח בתורתך:

הק' שמואל סג"ל לנדא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >