מתנות כהונה על בראשית רבה/צח
מתנות כהונה על בראשית רבה צח
< הקודם · הבא > מפרשי המדרש ידי משה |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
א [עריכה]
בראש השנה. בהזכרת מלכיות זכרונות ושופרות ותפלה ותחנונים על כפרת עונותינו והקב"ה גומר עלינו להודיע שקבל תחנונינו ביום הכפורים במה שמודיע איזה שעיר עולה לה' ועולה בימין ואיזה לעזאזל ארץ גזירה ועולה ביד שמאל:
לפי מה שהוא. לפי מה שבירכו יעקב לכל אחד ואחד קיים הקדוש ברוך הוא ועיין בפרשת פנחס:
ב [עריכה]
ויקרא יעקב לאל. להש"י ודייק מדלא כתיב את בניו משמע שקרא אל אל לצורך בניו:
זימנו לבניו. פירש האב"א כזה שמזמן חבירו לסעודה כך זימן להקב"ה על ראש שמחתו שיבא ויראה בשמחתו ושמטתו שלימה בלי עון ומכשול:
האספו וגו' גרסינן:
והקבצו לשבט יהודה כו'. שיהיו נקבצים אליהם כמו שנקבצים העם אל מלכם:
נעשו בני ישראל כו'. אם נעשו:
התקינו עצמכם גרסינן:
ה"ג באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי וגו' ופסוק הוא ביחזקאל סימן ל"ח כך מצאתי בספר אות אמת:
אשר יקרא אתכם באחרית הימים ואח"כ כתוב ראובן בכורי אתה וגו'. ולא מצינו שגלה לו מענין הקץ כלום:
נפנה. נפטר ופונה והולך והניח חיים להנשארים:
מסטירין. דבר סתר ודוגמתו תמצא לעיל פרשה ס"ח:
והביט במלך. נתבייש בפניו שיגלה מסטיריו והתחיל בדבר אחר וצוה אותם על כבודו:
ורבנן אמרי כו' עד ויעל אין כאן מקומו ומקומו הוא לקמן וכן מצאתי באב"א:
ג [עריכה]
דתמן. בא"י:
שמעו לאל. דאם לא כן אל למה לי הוה ליה לומר לישראל:
בורא עולמות. נראה במה שפסק הרעב מיד בואו למצרים גם הנילוס עלה לקראת פרעה מדי בואו שמה מברכתו של יעקב אשר כל זה כעין בריאה חדשה:
מחלוקת. חלוקה וספק:
ד [עריכה]
להביא. מיותר להביא אף מן הגזל וכמו שפי' שם:
ואת לא עשית כן אלא וילך וגו'. ועיין עוד בילקוט:
קציר חטים. בשעת ההפקר ועיין שם בפי' רש"י ולפיכך ולך נאה הבכורה ולא לו:
זעקפי. כמו זוקפי מלחמה פי' גבורים ורמז לראובן שהלך חלוצי צבא בראשי הגייסות ודריש כחי ואוני שניהם מלשון כח וגבורה:
שאת. עיין בילקוט:
ופני אריה פניהם. פסוק הוא בד"ה א' סימן י"ב ואע"פ ששם מדבר בבני גד ראובן וגד שניהם עברו חלוצים לפני בני ישראל:
שירוי חילי כו'. כן הוא בתרגום ירושלמי חילי לשון חולי ובמעשה בלהה הוא היה ראשית צערו וחליו:
כהונה. דרש שאת מלשון נשיאות כפים לברכת כהנים:
עז. זה מלכות כד"א ויתן עוז למלכו:
בכורה. בהדיא כתיב בכורי אתה:
כל החרישות גרסינן. ורמז לשמוש מטתו ולשון ערומים תבחר לשון נקייה:
ברחל הייתי ראוי כו'. שכל עצמו של יעקב לא עשה עם לבן אלא בשביל רחל ובספר הזוהר מפרש יותר שים עיניך עליו:
לבעליה. ליוסף בכורה של רחל:
זע יצרך גרסינן לקמן פ' צ"ט כלומר נזדעזע וגבר עליך ודוגמות דרשות אלו עיין בפ' במה בהמה:
פסעת על דת גרסינן:
למתנותיך. למתנות כהונה:
עד עכשיו כו'. אחר כל הדרשות האלו אין הדיעה מתיישבת אלא בדברי ר"א המודעי:
זעת כו'. הופך התיבה ודורשה:
זעת. נזדעזעת ונתחרטת והיית חרד ומהיר לשוב בתשובה ופרח החטא ממך:
כפחזים. הנמהרים:
שוקיהן. נראה פירושו כלי משקין שלהם נשתברו ומן המים לא נשתייר בו כלום וה"ג בתנחומא ולקמן בפרשה צ"ט מהו כמים אדם אם יש בו בידו קיתון של מים ונשפך אין משייר בו כלום אבל יש בו שמן או דבש נשתייר לכך נאמר כמים אל תותר:
משוי ממים. משה רבינו שנאמר בו כי מן המים משיתיהו:
ויקרבך. שנאמר יחי ראובן ואל ימות וכמו שפי' רש"י שם:
הותרה לך. נמחל ונתוותר לך אותו עון ויש לומר להיפוך:
מקוה של מים. רמז לתשובה גמורה וטהורה:
לא ויתרת לך כלום. מן הבכורה וכהונה ומלכות:
ויתרון עון. יתור עון אל יותר לך שנמחל לך לגמרי:
עלית בודאי. נסתלקת לגמרי מן אותן ג' מעלות הנ"ל:
עלית. נסתלקת כד"א כעלות גדיש בעתו:
ר"א כו'. היינו ר"א המודעי דלעיל ודריש עלית כמשמעו לשון מעלה והיכן בדודאים שפי' מן הגזל ומחמתן נולד יששכר או דרש עלית כמו העלית משכבי אל לאה ויצא יששכר אכן לקמן פרשה צ"ט לא משמע הכי:
תנינן. במסכת בכורות פרק ד':
שהוא עתיד גרסינן:
שהוא. ראובן:
והוא עושה כו'. בתמיה והיאך ידין עליו שוב:
עלבון. חרפה:
להתקנא. להיות שנואה ורחוקה כד"א בקנאו את קנאתי פירושו בקצפו את הקצף שהיה לו לקצוף:
פליג עליה. על ההיא דאמר לעיל שר' יהושע בן לוי אמר בשם רשב"י כך אלא כך אמר משמו לאחד כו':
בקשו. בדקו וחפשו:
ומינו אותו כו'. שיהא הוא ממונה על השער שבשוק שלא יעשה בו עול ובזה הכל יודעין שלא מצאו אחריו כלום וכן כשראו שצוה הקב"ה שיהא ראובן עומד על הר עיבל ידעו שלא נמצא עולתה בו:
אז חללת ודאי. ור"א המודעי לא פליג ע"ז שודאי חלל אלא שעשה תשובה ופרח החטא מעליו:
נראה דה"ג ר"א ור' יהושע אומרים עלה ממתנותך ור"א המודעי אומר עלה מחטאתך וכן עולה יפה כל אחד ואחד כפי שיטתו וסברתו דלעיל:
עלה ממתנותיך. מעון חלל משכבי אביך נסתלקת ממתנות כהונה ובכורה ומלכות ור"א המודעי דרשו שנסתלק מחטאת במה שעשה תשובה שלימה וכמ"ש למעלה:
איני לא כו'. כך אמר יעקב:
ברפיון. באויר כלומר לא לרחק ולא לקרב ודוגמתו תמצא למעלה פרשה כ"ג ועיין עוד בערוך ערך דפן:
יחי ראובן. ע"ש בפירש רש"י:
היך דכתיב לעיל. בפרשה זו כתובים דברי רבנן השייכים פה:
ה [עריכה]
לדינה. שמסרו נפשם עליה בשכם ולא ליוסף שהם היו שאמרו זה לזה לכו ונהרגהו כמו שהוכיח שם רש"י ז"ל וכן הוא בתנחומא בהדיא בפרשה זו:
הכלים הללו. כלי זיין הם ראויין לעשו שמכר בכורתו ליעקב ודרש מכרותיהן לשון מכירה ממש:
ליטול עצה. עיין זה בפי' רש"י בחומש:
בקהלם וגו'. פי' הרד"ק בד"ה כשנקהלים מעצמם שם אל תחד כו' אבל כשמקהילים אותם לעבודת הש"י יזכר שמי:
תלתיהון כו'. שלשה אמרו שכן כתוב בדברי הימים א' סימן ו' בן קהת בן לוי בן ישראל:
שורן של גרים. חומה שלהם ובטחונם שכל הגרים היו להם במי לתלות לאמר הלא שכם מדינה כולה נתגיירו וניצולו מן המיתה ועתה אתם עקרתם אותו חוזק ויאמרו להיפוך:
ששינו לתלמי. כדאיתא בפרק קמא דמגילה:
ריבה בהן בוהקנין. היה מקלל אותם שיהיו הבוהק נראה בפניהם והם סימן כעס:
ליט חויא כו'. מקולל וארור יהא הנחש שעתיד לנשוך את בני וכן עשה יעקב שקלל חרי אפם הכעס הבא מזוהמתו של נחש:
ועבירתם. ועברתם קרי ביה ועבירתם:
דאנו מפרשין גרסינן. פי' שאנו מצינו כתוב מפורש שאמר הכתוב כו':
הכי גרסינן מאחוזת בני ישראל וגו' מאת הרב תרבו וגו' כולן כו' וכ"כ בפרשת מסעי:
כולן משל שמעון היו גרסינן. ואותן הערים מפוזרין היו בכל גבולי ישראל נמצא ששבט שמעון היה מפוזר בכל תפוצות ישראל והיה זה לפי שאותן עשרים וארבע אלף שנפלו במעשה זמרי כולם היו משבט שמעון כמו שפי' רש"י שם וכן מצאתי בתנחומא בפרשת ויחי בפסוק אחלקם ביעקב והם היו ראויין ליטול חלק בארץ שהרי באותו פרק כבר כלו מתי מדבר כמו שפי' רש"י בפרשת חקת בפסוק ויבואו בני ישראל כל העדה ואע"פ שהרמב"ן ז"ל קיהה בזה מ"מ יש להוכיחו שמיד צוה הש"י שאו את ראש וגו' לידע מנין הנותרים ואם היו מכלל מתי מדבר על החטא המרגלים לא היה הכתוב מקפיד עליהם כמו שלא הקפיד מדי שנה בשנה וחלק נחלתם הראוי ליפול בגורלם היה נוסף על נחלת כל השבטים עד שמהתוספת ההוא באו כל מ"ח ערי הליים שני ערים לכל אלף ופי' זה נתאמת אצלי ממה שכתוב בתנחומא פרשת ויחי ולקמן פרשה צ"ט וזה לשונו אחלקם ביעקב עשרים וארבע אלף נפלו משבט שמעון במעשה זמרי ואלמנותיהם כ"ד אלף ואחלקם שני אלפים לכל שבט ושבט שנאמר אחלקם ביעקב עכ"ל ולא מצינו שעשה כן לשאר אלמנות של מתי מדבר אלא אלו הלכו להתפרנס מנחלת בעליהם כדין ארמלתא דמתזנא מנכסי עזבון בעלה כל ימי מיגר ארמלותא:
היו מסתלקין כו'. שאר השבטים הלכו להם מן הצד:
ו [עריכה]
ה"ג יודוך אחיך אחיך מודים בך אמך כו'. וכן מצאתי שוב בספר אות אמת והנאני:
מודים בך. שאתה צדיק וישר ואינם בושים ממך:
אני בעצמי כו'. על שחשדתיך בחיה רעה אכלתהו ועכשיו אני מודה לך כי צדיק אתה:
יהיו כל אחיך גרסינן:
וחלק עם אחיו. כן יודוך אחיך הרי חלקו עם אחיו ואח"כ ברכו חלק חלקו בפני עצמו:
ידך כו'. פטיריקין. פי' הערוך מתנה מן שלו כלומר מאותה ברכה שברכו אביו ידך בעורף אויביך:
בני אמך. ולעולם האם יותר ודאית וברור מן האב:
בני אביך. שכולם היו מאב אחד:
ז [עריכה]
עלית כו'. דרשו מלשון הסתלקות ולשון עלייה ומעלה וכרע לשון שפלות כמה דאת אמר ויכרעו ויפולו וכן רבץ כמה דאת אמר רובץ תחת משאו:
כרע שכב. הנאמר בנבואת בלעם משמע לו שכיבת מנוחה וכבוד וכמה דאת אמרת והשכבתים לבטח הושע סימן ב' וכן כרע כמו שפי' רש"י בחומש:
מפרץ כו'. שלא בא יהודה לכלל מלוכה עד דוד:
ויש אומרים כו'. עתה חזר לפרש כרע רבץ לשון קיום וחוזק כאדם המאמץ ברכיו לעמוד על עמדו ואין מחריד כארי על טרפו וכן פי' רש"י בחומש וכן רבץ כמה דאת אמרת ורבצת ואין מחריד איוב סימן י"א וזה מפרץ עד צדקיהו שלא היתה לו נפילה ומשם והלאה היה שוכב ונרדם ולא יכול קום כמה דאת אמר וישכב וירדם יונה סי' א':
בעולם הזה. חזר לשטתו הראשונה וקל להבין:
שאין לו שונאים. הנכון היה שיהיה הגירסא בהיפוך שבשעה שאין לו שונאים ישכב במנוחה ומרגוע וכן מצאתי אח"כ באב"א שהגיה כן:
כל קבל שונאים. נגד שונאיו:
ח [עריכה]
זה מכיר כו'. לא שמעתי ולא מצאתי בזה דבר המתיישב ונראה שרמז למפיבושת בן יונתן שנשאר חי מכל בית שאול והיה נחבא בבית מכיר בן עמיאל ככתוב בספר שמואל ב' סימן ט' ואף הוא נאמר שם וישלח המלך דוד ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל וגו' עד ויפול על פניו וישתחו ובזה נשאר שבט מלכותו שריר וקיים בלי יורש עצר שיערער עליו וטוב להגיה זה מפיבושת שנאמר הנה הוא בית מכיר וגו' וכעין רמז לזה מצאתי באב"א ועיין שם:
זה מלך המשיח. ושילו פי' שהמלוכה שלו כמו שפי' רש"י בחומש וכן הוא בתרגום ירושלמי:
נמנו ואמרו כו'. מדכתיב לא יסור שבט הממשלה מיהודה נקיט ליה הכא שהרי הלל בא מיהודה ושוב כל הנשיאים שעמדו מבני בניו של הלל היו:
דבית כלבא שבוע גרסינן:
דבן ציצת כו'. כל אלה שמות משפחות גדולות הם:
ט [עריכה]
שכחה רע. שאינה טוענת פירות כל צרכה:
אסרין לה ברקום אחד. קושרין בו עיר אחד לטעון פירותיה. ברקום לא מצאתי פירושו ולפי הענין הוא עיר בן אתון וכדאיתא בפרק שני דייני גזירות:
ומצאתי בספר אות אמת דצ"ל אוסרין לה ברקום והוא הנזכר בפרק במה בהמה מין חמור והם דברים המתיישבים על הלב:
זה החלב. כלומר יין לבן והאב"א כתב שבלשון ערבי קורין ליין לבן חלבין:
האדום. יין אדום:
מאוסרי לגפן כו'. נראה דה"ג מאסר לגפן כו' ופירושו יאסר הש"י ויקשר ישראל הנקראו גפן ממצרים תסיע:
עירה. לעיר ירושלים ה"א בסוף התיבה משמשת במקום למ"ד בתחלתה כן מוכח בתנחומא בהדיא:
ולשרקה. ישראל שנקראו שורקה כד"א ואנכי נטעתיך שורק יעמוד מהם בנים האיתנים הצדיקים והנביאים החזקים וכן תרגם אונקלוס:
אני נאסר. כמו אני אוסר ואולי שצ"ל כן ופירוש אני קושר לישראל הנקראו גפן ושורקה עירה ואתנו וכדמפרש ואזיל:
שהוא מחוור גרסינן. פי' שמלך המשיח מלבן להם דברי תורה באר היטב:
טעיותיהן. במה שטעו בדברי תורה עד עתה יחזור להם מלך המשיח ודריש סותה ל' טעות כד"א כי יסיתך הכי איתא בהדיא בתנחומא ועיין לקמן בפרשה צ"ט:
וליתן להם. פירוש לאומות העולם והכי איתא בירושלמי ריש פרק אין מעמידין וזהו לשונו אילו שלשים מצות שאומות העולם עתידין לקבל עליהם:
ל' מצות. היינו כדלקמן אליבא דר' יוחנן:
שלשים גבורים. שלשים צדיקים הנקראים כסף כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק גיד הנשה ובירושלמי וז"ל אילו שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהם כו' עד שנאמר ואברהם היה יהיה וגו' יהיה בגימטריא שלשים ובשוחר טוב מזמור ה' גרס שלשים צדיקים כאברהם:
לא שמיעא ליה. כלומר לא סבירא ליה שאינו מדבר אלא באומות העולם לפרש על השלשים מצות שיתן להם לאומות העולם אלא על השלשים צדיקים שנקבעים בישראל:
על דעתיה דרב. מילתא באפי נפשיה היא לומר אליבא דרב שפירש הכתוב על שלשים הצדיקים שבישראל שבשעה שישראל זוכין רובן מהם בארץ ישראל כי שם צוה ה' את הברכה ביתרון הכשר טובה וברכה והכי מוכח בירושלמי דמלתא באפי נפשיה היא כן נראה פירושו של סוגיא זו אליבא דירושלמי והכי סליק שפיר ואע"פ שאינו מיושב לפי הסוגיא דגיד הנשה ולפי פי' רש"י ז"ל שם:
ה"ג רובן בארץ ישראל ומיעוטן בבבל וכן הוא בשוחר טוב מזמור ה' והתם גרס כשישראל זוכין שמנה עשר בארץ ושנים עשר בחוצה לארץ:
י [עריכה]
חכלילי עינים מיין. הסנהדרין הם עיני העדה ויין בגימטריא שבעים והם שבעים שבסנהדרי גדולה:
בשינים. כלומר בדיבור ובשנים שהעיקר בו השינים:
כחולות. כלומר מאירים ובהירים כאלו הם מכוחלים בכחול ודרש חכלילי כחלילי כלומר מכוחללים:
לבן שנים. כלומר זקן שבע בשנים ודריש לבן שנים כלומר לבן שנים וכדאיתא בפרק הרואה:
יותר מחלב גרסינן:
אחד עם חבירו גרסינן:
חרדלי וגורדלי. שני מקומות הם ובחרדלי היה יין אדום ובגורדלי היה יין לבן כדאיתא בפרק במה אשה ויין אדום לעולם הוא יותר טוב מיין לבן:
יא [עריכה]
הוו נסבין כו'. הוו לוקחין כל אחד מהם שני סלעים בכל שבת לקבץ העם לדרשת רבי יוחנן ובשבת זה היה רבי יהודה המקבצם ובשבת אחר היה רבי לוי המקבצם ובעוד שהיה האחד מקבץ העם היה חבירו נכנס לבית המדרש והיה דורש דבר מה קודם שבא רבי יוחנן כדי שלא ישבו הציבור בבטלה וכן הוא בירושלמי בפרק החליל:
עאל ר' לוי. לבית המדרש ואותו שבת היה ר' יהודה המקבץ הציבור:
הדין יונה. זה יונה בן אמתי הנביא משבט זבולן היה:
מזרחה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא גתה חפר:
בן אמתי וגו' גרסינן וסיפיה דקרא אשר מגת החפר:
גובבתא דציפורין. הערוך לא פירשו ובירושלמי דפרק החליל ליתא ונראה שהוא לשון גבשושיות וגבעות וציפורי היא יושבת במקום הרים:
אעל ר' יוחנן כו'. נכנס ר"י ודרש שיונה בא משבט אשר:
קום לך צרפת. ונקטינן שאותה צרפית היא היתה אמו של יונה והכי איתא בספר הזוהר וכן הביא הרד"ק בשם מדרש:
ה"ג אמר ליה רבי לוי לרבי יהודה אע"ג כו':
אע"ג כו'. אע"ג ששבת זה הוא שלך שתדרוש אתה בבית המדרש קודם שיבא ר"י קח נא שני סלעים ולך וקבץ את הציבור אל הדרשה והנח אותי שאכניס גם היום לדרוש בבית המדרש והכי איתא בירושלמי:
הכי גרסינן בירושלמי דפ' החליל עאל ר' לוי ואמר יפה למדנו:
ירך שיצא ממנו. והוא אביו כד"א יוצאי ירך יעקב:
א"ל אמרת כו'. הענין הוא שבראות הציבור או ר' יוחנן שיפה דרש אמרו שלא ישמש עוד אלא יכנוס וידרוש בקביעות ואולי היה דורש עם ר' יוחנן בשוה זה בשבת זה וזה בשבת אחר וכן פי' האב"א ומ"ש נחמן קיים ר"ל רבי יהודה בר נחמן יעמוד וישמש תחתך ואתה תבא למימרא שלנו כלומר לדרוש והוא יותר ראוי לפי כבודך משתשמש וכן עשה ונמשך כן כ"ב שנה וקראו נחמן בשם אביי כמו שקרא רבה לאביי נחמני ע"ש אביו והאב"א פי' נחמן שם אחד של התלמידים צוה לשמש במקומו ובירושלמי ליתא להאי:
זבוד דגלילה. בגדל דיו. מיני ארצות הן:
יב [עריכה]
ברורין. חזקים וברורין וכו'. ר"ל כמו שנאמר ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם כמו שהביא רש"י ז"ל בחומש:
והר מכאן. כלומר שהיא ארץ הרים ובקעות והיא מעלה טובה כמו שפי' רש"י ז"ל בפרשת עקב:
בקעת כסלן כו'. שמות מקומות הן:
יתירות. מצאתי פירושו מיושבי ארץ כנען שלא הורישו ולעיל סוף פ' ס"ב גרס יתידות על שם הכתוב והיו לשכים והיינו יתידות:
אף שבטי כו'. וזה למס עובד:
אלא שהיה גרסינן:
הם מעלה מסים כו'. כלומר הם שבטו של יששכר בעצמם היו מעלים מסים ונראה שהמס הוא מה שהיו מספיקים הוראות לכל אחיהם בני ישראל וכן הוא בתנחומא:
כמו שנשתעבדו צ"ל לבני זבולן שיצאו ועוסקין בפרקמטיא ושבט יששכר נשתעבדו לספק להם הוראות של תורה:
לכאורה נראה דה"ג והיה שבטו של זבולן נוטל מהם ומפרש כו'. אבל המעיין לקמן בפרשה צ"ט יתבאר לו דה"ג שבטו של יששכר נוטל מהם על החמור והביאם לזבולן וזבולן נוטל מהם ומפרש כו'. וכן מצאתי שוב באב"א שכתב שעל כל פנים יש פה טעות סופר והמעיין יראה ויבחר:
ומתמיהין. על גודל הפירות:
ה"ג אומרים להם ישראל על אילו:
לאדוניהם כו'. בני יששכר שעוסקין בתורה יומם ולילה היה לכם לתמוה ולפיכך אין לכם לתמוה על גודל הפירות כי זה לעומת זה עשה האלהים:
גרים. גרם דרש לשון גרים:
לגרמיה. כלומר לעצמו יהיה שכרו לעולם הבא ולא יתערב עמו זולתו ודרש גרם לשון גרמיה ונראה דה"ג גרמיה כלומר החמור היה גורם שבא לעולם וכדלקמן פר' צ"ט וכן מצאתי שוב בספר אות אמת:
יג [עריכה]
כמיוחד כו'. זה שבט יהודה:
אילולי שנדבק כו'. אמו של שמשון היתה משבט יהודה וכן הוא בספר במדבר רבה בפר' י':
בר תלתא יומין. בן ג' ימים היה אותו חמור שכן בלשון יון קורין לשלשה טרי"א ואין לומר ג' שנים שבכל מקום תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת:
בטנה תרין. היתה מעוברת שני חמורים שורו עבר ת"י תוריה מבטין וכן תחלל גשם ועיין באיכה רבה במאמר חד מן אתנוס השביעי וכן פירש הערוך:
חמור חמורתים. משמע חמור של תאומים משני חמורים וזה הלחי היה של אחד מהם ואינו גדול כלחי משאר חמורים בעלמא:
דמפטפט. מי שמדבר הרבה הוא צמא למים וגם הוא מדבר ללא צורך שאמר בלחי החמור חמור חמורתים וגו':
צרצור. כלי זכוכית רחבה למטה וקצרה למעלה ופירושו היה צרצור מונח לפניו ולא היה כו'. ואולי שהספר חסר מונח לפניו:
אם איני כו'. אפילו אם איני כו':
אלא המילה. דייק מסיפיה דקרא ונפלתי ביד הערלים ולא כתיב הפלשתים:
שלא אפיל גרסינן:
המקום כו'. ופירוש הכתוב המכתש שהיתה מונחת במקום שנקרא לחי:
מכתש שמו. ופירוש הכתוב במקום מכתש שהיה שם מונח הלחי:
מבין שיניו. מבשן דרש נוטריקון מבין שיניו:
יד [עריכה]
נחש. דרש לשון לא תנחשו:
נאסר בשבועה. שהמחבר נחשים משביע אותם לאיזה מקום שירצה:
ריסו. הוא לשון קצר כמו ארסו וכן הוא במדרש קהלת בפסוק טוב אחרית דבר ופירושם ארס שלו הוא מפיל חללים אף לאחר מיתתו כהאי עובדא דויקרא רבה פרשה כ"ב שנגע בו במקלו לאחר מיתתו ונישל אברים אברים:
מחלחל. נימוק ומפיל חללים:
במותו וגו' גרסי':
קראו לשמשון וגו'. כלומר כמו שכשנושך הנחש עקבי סוס נשמט הסוס ונופל גם רוכבו לאחור כן שמשון היה שומט שני עמודי התווך ושעל הגג נפלו:
על שפת הגג. דכתיב על הגג שהיו נראים רק על הגג:
ואתה אמרת כו'. והיאך מצאו אותו בין כל ההרוגים האלו:
בקש רחמים. דכתיב ויפול רוכבו אחור שכולם נפלו לאחוריהם ולא עליו:
אף זה מת. לשון תימה מאחר שאף גם זה מת צריך אני לצפות עוד לתשועת ה' וכדמפרש ואזיל:
אילו יסורים. שנקראו משפט כד"א וישם את בניו שופטים שמואל א' סימן ח':
טו [עריכה]
והניחו את בניהם. בארץ סיחון ועוג ככתוב בפרשת מטות:
בן עשרים וארבע. ששהו שם י"ד שנה של כבוש וחלוק:
שאולה בידו. שהרי במותו פסקה ממנו המלוכה:
היו. אלו בני ראובן וגד מגדלים שער כדמפרש ואזיל:
ואלו. בניהם שנשארו בערי מבצר בעבר הירדן מגדלים שער דרך אבל ודאגה:
וישמעאלים מגדלים שער. נראה שהוא טעות:
ההגראים וגו' גרסינן וסיפיה דקרא כי לאלהים זעקו:
גייסא כו'. חיל הבא לשלול ולקפח אותם היו הם משוללים אותם וזהו גד גדוד וגו' חיל הבא לשוללם יגודנו הוא לשוללו:
טז [עריכה]
בגדי שמונה. דרש שמנה כמו שמונה ר"ל שמונה בגדי כהונה וכדאמרי' לעיל ס"פ ע"א ששבטו של אשר היה משיא בנותיו לכהנים גדולים שנאמר הוא אבי ברזית:
כפליות כו'. מיני פירות הם ועיין בערוך ונראה שצריך להיות כפניות:
יז [עריכה]
בית השלחין. שלוחה דריש מלשון בית השלחין:
ירח כו'. מיני שמות מקומות ועי"ל פרשה צ"ד:
ושמה כנרת. תחום של בית שאן היה קורא כנרת:
גני שרים. גנות של שרים כלומר גנות חשובות מגדלות כל מיני פירות וגנוסר דרש כן בלשון נוטריקון:
על שם גרסינן:
שופר. דרש אמרי שפר לשון שופר תרועה ולשון יפוי כמשמעותו מייפים הם דברי תורה כו' וכן דרשו בתנחומא נפתלי נופת לי כלומר דברי תורה שנקראו נופת צוף ועיין עוד בספר צרור המור:
את מוצא כו'. מלתא באפי נפשיה היא:
הספר. שטר מכירה:
ושיפר כו'. השקיט המריבה שביניהם:
יח [עריכה]
שהפר. היה מפר עמהם ברית אחוה והביא דבתם רעה אל אביהם:
שהפירו כו'. שמכרוהו לישמעאלים:
שהפר לאדונתו. שלא היה נשמע אליה:
שהפירה לו. שנתנה אותו בבית האסורים:
ה"ג בן פירות רבית בן פרות רבית ודרשו מלשון פרות ופירות ולשון גדולה ורום קומתו כלומר שנתגדל על ידי חלום הפרות והשבולים ונשתרבב קומתו לפני אמו ועי' עוד לעיל פרשה ע"ח. ובתנחומא פרשה זו:
אותה העין גרסינן:
עלי לפרוע. עלי דרש כמו עלי ועיין בפרשת נשא פרשה י"ד:
מציצות. מביטות כמו דאת אמר מציץ מן החרכים:
שירין וקטלין. פי' הערוך טבעות וצמידין או חגור סביב הצואר:
שיתלה עיניו. להביט למעלה ואעפ"כ לא עשה:
צעידה. שיעור מדה כמו מצעדי גבר:
פרשה. פרשת נחלת בת במקום שאין בן נאמרה על ידי בנות צלפחד בן חפר משבט יוסף:
יט [עריכה]
ה"ג בן שהמר לאדונתו בן שהמירה לו אדונתו:
ומי ירבה. ר"ל מי הם הרבה והפציר ולא הניח ת"ל ורבו שהם החזיקו במריבה:
בעלי מחיצתו. אלו אחיו השוכנים עמו במחיצה ובחבורה אחת וחצים דרש לשון מחיצה ושוב דרשו מלשון חץ:
מה ראה. הכתוב להמשיל לשון הרע אל החצים:
דאמור כו'. לשון הרע נאמר כאן דרך משל ברומי וממית בעיר סוריא:
ולא ככל גחלים. אינו ממשיל לשון הרע לגחלים בעלמא אלא כו':
לפי גרסת הספר שגורס קיץ וחורף וקיץ צ"ל י"ח חדש אכן גופא דעובדא הביא שוחר טוב מזמור ק"כ ושם גורס י"ב חדש:
כ [עריכה]
עכסילו. כתב באב"א כוכב כסיל והוא קבוע במזל קשת והוא חם מאד וכן יוסף נתחמם מאד וקרוב היה להיות קשתו ננערת:
להדחות. להיות נדחה מבין האיתנים גדולי מלכות ולהיותך בבית האסורים ודרש ותשב לשון ביטול ושביתה כד"א תשביתו שאור:
ה"ג א"ר שמואל:
הקשת. בלשון נקי מדבר:
דרך צפורניו. במה שכבש מעיינו לבטל חזקו וקשיותו:
ראה וצינן דמו. דייק מדכתיב מידי אביר יעקב כן הוא במדרש שמואל ובירושלמי בהדיא:
ה"ג בירושלמי בפרק שני דמסכת הוריות אף איקונין של אמו ראה וצינן את דמו משם רועה אבן ישראל ע"כ ודרש אבן ישראל על רחל כי היא היתה אבן פנה ועקרת בית ישראל אבינו לפי זה נראה שחסר הספר וצ"ל איקונין של אמו ראה וצינן דמו משם רועה אבן ישראל אבן ישראל ראה וצינן דמו ודרש רועה כמו ראה בחילוף אל"ף בעיי"ן כמשפט אותיות אחה"ע ומשם מאותו זכות זכה למלכות וכמו שדרשו צואר שלא פשט לעבירה יבא וילבש רביד כו'. עד שעל ידי זה נתפרנסו כל בית ישראל וזאת היתה בסבת מאל כו':
זו אזכרות כו'. לפי הענין שם מקום בגובה ההרים:
בית שאן. שם מקום בעמק של בית שאן ושם היו פירות טובים מאד:
טפילה לה. טפלו ודבקו אחריה כדמפרש ואזיל:
יתברכון כו'. יהיו מבורכים הדדים שכן הניקו בן חכם ויתברכו המעיים שכן הוציאו בן חכם וכן תרגם תרגום ירושלמי:
ברכות אביך וגו' גרסינן:
ללמד. נראה דצ"ל על מלמדי ועל מעבדני והורי דרש לשון הריון כלומר האבות מעבדיי פירוש האבות כד"א הלא הוא אביך קנך הוא עשך וכתיב וחבל את מעשי ידיך ודרשו חכמים ז"ל איזה מעשה ידיו של אדם זה בניו ובנותיו וכה"ג הוא דכתיב ישמח ישראל בעושיו כפי מדרש הזוהר בפרשת פנחס וגם דרשו לשון הוראה כלומר רבותיו שם ועבר שלמדוהו תורה ובודאי לא יצא מהם בלא ברכה ועי' לעיל ריש פרשה ס"ח:
מה שנתאוו כו'. עי' בפי' רש"י ולהלן בפ' וזאת הברכה:
תבואתה גרסינן:
תבואתה תאכל כו'. כלומר הפירות אכל בעולם הזה:
והקרן כו'. תהיין דרש דבר שהוא בהוייתו וקיומו בלי שינוי וחילוף וזהו עולם הקיים:
ועשו אותו נזיר. מרוחק ומנוזר מהם כד"א נזורו אחור:
כלילהון. עטרה ונזר שלהם:
הכי גרסינן עמו עמו שתו ועיין לעיל פרשה צ"ו:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |