מתנות כהונה על בראשית רבה/כ

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה כ

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

אלו ואלו. המלשינים והערלים:

על בוראו. שאמר מן העץ אכל וברא את העולם:

בל יכון כו'. שלא היה לו כן ובסיס ורגלים כמו שהיו לו בראשונה:

למדחפות. דחיפות הרבה משמע וכדמפרש ואזיל:

ב  [עריכה]

[שהיפך כו'. מן העץ אכל וברא את העולם]:

שריגן. לשון תלונה כד"א וירגנו באהליהם שאמר לא מות תמותון:

שהפריד אלופו כו'. אדה"ר שהיה אדון על העולם כולו:

ופסק את דינו. מפני שאין מהפכין בזכות של מסית שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידו הניסת בגיהנם ועי' בפרק ד' מיתות. [הכל משמשין גרסי' ופי' כל הבהמות וחיות כדאיתא בפ"ק דבכורות]:

ג  [עריכה]

ודג. עיין בסוף פ' אין מעמידין:

[ה"ג את יונה]:

ד  [עריכה]

כי עשית זאת א"ר בשביל זו. פירש"י דהל"ל יען כי עשית ואמר כי עשית זאת כלומר כל מה שעשית מן הפתוי לא עשית אלא בשביל זאת בשביל חוה שימות אדם ואתה תקחנה:

שנידון. הנחש בסנהדרין שלימה:

הלין סלעיא כו'. החברבורות כמו סלעים שעל הנחש צרעת הם:

במקל. כלומר מכה גדולה:

ברצועה. מכה קטנה כך בתחלה אררו מכל הבהמה שצער עיבורה י"ב חדש ואח"כ מן החיה שיולדת לו' חדשים:

ומשני תני בהמה כו'. עד לג' שנים והנה בתחלה אררו מן הבהמה שצער עיבורה רק י"ב חדש ואח"כ מן החיה שצער עיבורה ג' שנים ועיין פ"ק דבכורות:

מתעסקין כו'. בדרך ארץ:

נתכרכמו פניו. ונשתנו לירקון מפני הבושה:

[חולניות. גרס ל' חולי]:

שבעה. שבעה פעמים חמשים יום הם ימות השנה:

כמפני רמשא. לפנות הערב עלה ר"ג לאותו פילוסוף ואמר לו שימי עיבורו ז' שנים:

מטיח. הכה ראשו לכותל:

ה  [עריכה]

קולה כנחש כו'. ש"מ שקולו של הנחש הולך ועדיין לא ידענא עד היכן הולך ולא בא לסתום אלא לפרש מסוף העולם ועד סופו וקצוץ ידים ורגלים נמי ילפי מסיפיה דהאי קרא דכתיב בקרדומות באו לה כרתו יערה וגו' ולא מצינו שחסר הנחש רק ידים ורגלים. [ועי' זה במדרש קהלת בפ' אם ישוך הנחש]:

גחונים. כפופים דרך אבילות:

[הכל מתרפאין. עי' פכ"ה]:

יעבדהו. ינהגו בו מנהג עבדות:

ועובד העיר. אלו הגבעונים שהיו שואבי מים וחוטבי עצים לבית ה' אשר בעיר ירושלים. [כך מצאתי הגירסא בילקוט ישעיה ואתה לא בקשת ארור אתה מכל הבהמה כו'. אני עשיתיך שתהא מהלך כו' קוממיות כאדם ואתה לא בקשת על גחונך תלך:

ה"ג ולישא את חוה ואיבה עשית:

ו  [עריכה]

לא נזקק כו'. וזה שדבר עם חוה אין זה קרוי שיחה אלא תוכחת מגולה ושיחה היינו שמדבר עמה סיפור דברים או דבר צורך לה:

[או מיתה גרסי']:

[הצדקת. שרה כדלקמן פמ"ה ופמ"ח ועי' מזה בירושלמי ר"פ אלו נאמרין]:

ע"י עילה. סיבה ועלילה מפני שאמרה לא צחקתי כי יראה היה צריך להשיב לה לא כי צחקת כך פירש"י:

כרכר כו'. פירש"י כמה גלגולים גלגל. כרכר הוא קנה חלול שכורכין עליו הערב ואורגין אותו עם השתי:

ע"י שם. בן נח:

כל שהוא הרבה. שהוא במעי אמו כמנין הרבה כמו שמפרש והולך דהיינו ז' חדשים שלימים דהיינו ר"י ימים ואע"ג שהרבה הוא רי"ב פי' רבינו בחיי ביום הג' של התשמיש נקלט הזרע ואז מתחיל ההריון:

[ה"ג ונולד לז' אינו חי לח' אינו חי נוצר לז' ונולד לח' חי ק"ו לט':

[בעון כו'. עיין לעיל פי"ד וכ"מ בירושלמי פ' החולץ וכן כתיב באב"א שגי' זו היא מוטעת]:

ה"ג זיט"א אפט"א איט"א אוכט"א ועיין לעיל פי"ד:

הן ועבוריהן. כמנין ימים שיש בט' חדשים ועיבוריהן ימי קליטתן ג' ימים היינו רע"ג ולפעמים נקלט ביום ב' ואז הוא רע"ב ולפעמים ביום ראשון ואז הוא רע"א. [ומצאתי בשם רש"י ועיבוריהן גימטריא של הריון ע"כ ולא עמדתי על דעתו]:

הוה מסבר ליה כו'. להבינו טעם הדבר ולא הבין כו':

בעית למילד כו'. היא רוצה לילד שכבר הגיע זמנה:

תיצון. תצטנן:

מאי איכפת כו'. הרי לא הגיע עדיין זמן לידתה שלא נשלמו לה עדיין י"ב חדש מיום שעלה עליה הזכר וכן הוא בהדיא בירושלמי פרק החולץ ובמסכת נדה פ"ק:

א"ל פעמים כו'. ומאי דביני ביני איכא למיחש כל שעה שמא תלד השתא:

ימות הלבנה שנ"ד ימות החמה שס"ה:

ירחים תמלאנה. משמע דפחות מי"ב חדשים אינה יולדת:

בדקה אינה פוחתת משיעורה. והיינו ה' חדשים כדלעיל ופ"ק דבכורות:

בקרות. פי' הערוך עדרים ומאי לאו דאף בהמה דקה הוו וש"מ דבהמה דקה פוחתת ומוספת והאי קרא דתספור ירחים ע"כ איירי בגסה וא"ל לא ההיא דבית ר' הוי גסות והא דפחתו והותירו יותר משיעור שבין שנות לבנה לשנות החמה התם היו טהורות ואנא אמינא מטמאות כל זה פירשתי לפי גירסת הספר. [וה"ג בילקוט וכ"מ שוב בפי' האב"א וכן בירושלמי דפרק החולץ ופ' קמא דנדה וכ"מ בתוס' פ"ג דמסכת בכורות וכן הביא רש"י הגי' קצת באופן אחר וטוב עין יעיין עליו]:

הערוי. בערוך משמע שהוא ווסת האשה ומייתורא דקרא קדייק ואולי הוא מלשון אחרי בלותי היתה לי עדנה:

ה"ג בילקוט לגיון אחד משל זיתים. ופירש"י טוב לו לאדם לפרנס חיל אחד בגליל ששם גדלים זיתים הרבה:

בא"י דוחק פרנסה וקשה לפרנס אפילו תינוק:

ז  [עריכה]

תשוקתך. נוטריקון תשים וקווים:

שרפרפה בלבה. פירש"י הרהרה הנדר בלבה ולא הוציאתו בפה:

קרבן מרופרף. קל וקטן ב' בני יונה:

ממשלה מכל צר. ומצאתי בשם רש"י אפילו למשכנה:

לא יחבול. [וסמיך ליה] ושמח את אשתו אשר לקח לא יחבול רחים ורכב לומר שאפילו באשתו לא יחבול כו' וקרוב לשמוע פה פי' אבן עזרא שפי' שהוא רמז ואזהרה שלא ימנע ממנה העונה והעד כי נפש הוא חובל ע"ד שדרשו חז"ל בפסוק טוב מראה עינים מהלך נפש. [וכ"מ שוב בדרשות הרי"ן שועב פ' מצורע]:

מנורה כו'. רמז רמזה אע"פ שאני חשוב כמו הזהב והוא כחרס מ"מ הוא עליון עלי ואהבתו עלי:

לקיים וכו'. כאן הוא מקיים:

ח  [עריכה]

בישוב הדעת. בדברים של טעם ולא ברעש כרבנן דלקמן:

אין כל חדש וכו'. שלא יהא שוב בריאה כבריאת ימי בראשית רק ע"י אב ואם:

הטליס. פי' הערוך יחיד ופנוי וק"ו שלא נמות שנינו משום אין כל חדש ולא תוהו בראה. [וכ"ז הוא לעיל פי"ט]:

אתרוג היה. שטעם עצו כטעם פריו וזהו ותאכל מן העץ עצמו:

ותעלה לך גמל. נראה מפני שהגמל מזיק בריר היוצא מפיו כל הנוגע בו ועוד שהורג את כל בריה כשבא לעסוק בדרך ארץ:

ט  [עריכה]

בעצבון. לשון רבים משמע:

גאולה פלאים. שנאמר לעושה נפלאות וגו' וסמיך ליה ויפרקנו וכן בגאולת מצרים כתיב נורא תהלות עושה פלא:

גאולה בכל יום. שהשם יתברך מפר מחשבות ערומים הקמים עלינו כהמן וחבריו ואנטיוכוס והקב"ה הצילנו מידם:

[פותח כו'. עי' לקמן פצ"ד]:

לגוזר וגו'. סיפיה דקרא והעביר ישראל בתוכו ואילו פרנסה לכל העולם כולו והכי איתא בהדיא בפרק ערבי פסחים:

י  [עריכה]

עכביות קנרים. [פי' הערוך] מיני צמחים הם וצריך למתקן ע"י האור ברותחין. [וגירסא זו הביא כן הר"ש בסוף פרק ה' דמסכת כלאים והרמב"ם בפ"ג דמסכת עוקצין והערוך גרס עכביות וקונדוס כאותה ששנינו אבל מתקנים את הקונדוס והעכביות בפרק המביא כדי יין]:

דרין דרין. כך הקונדס צומח מדורין מדורין כמו האגוזים וע"ש כך נקרא דרדר לשון דירה:

היתה האדמה מעלת כו'. משליף. שולף ותולש:

הזיעו. נרתת ברתת ומורא מהדר גאון עוז ה' ית' עד שהזיעה יצאת מפניו מפני הפחד:

הואיל והזיעו כו'. בזעת אפיך וגו' קדריש:

בקללתו הראשונה. לאכול עשב השדה כבהמה שהיה מתפרנס בלי דאגה ופרנסתו מצוייה בכל מקום:

זיעה מניין כו'. בזעת אפיך וגו' משמע כשהוא מזיע יאכל לחם ולא ימות:

הילוך מעים בדרך הארץ. עשיית צרכיו כי כן דרכן של בני אדם ובפרק הרואה גרס בהדיא שלשול ובשם רש"י מצאתי גרס כדרך הארץ. ופי' בו שלא ישלשל יותר מדאי:

מיהר צועה כו'. סיפיה דקרא לא ימות:

בל יחסר לחמו. סיפיה דקרא של מיהר הוא ור"ל שלא ישלשל יותר מדאי ויצטרך לאכול הרבה ואם יחסר לחמו ימות כן פירש"י בישעיה:

לא גזולה כו'. דכתיב אשר לוקחת:

תשוב. משמע תחזור לעפר חי כמו שאתה עכשיו ובשם רש"י מצאתי תשוב משמע אף על פי שתלך אל עפר תשוב:

יא  [עריכה]

ניתנה לו להיותו. כי לא טוב האדם להיות לבדו ועל זה אמר כי היא היתה וגו' כלומר נתנה לו להחיות נפשו ועכשיו היא נהפכת כחיויא לשון חוה:

כהיויא. כנחש:

חיוה. הגיד כד"א כתר לי זעיר ואחוך:

[רב אחא אמר גרסינן]:

חיויא חויך כו'. הנחש הוא היה נחש ומסית שלך ואתה היית נחש ומסית לאדם:

עם כל חי. כלומר קרי ביה עם כל חיים טובים היא וכדמפרש ואזיל:

תני העשיר כו'. לענין הא דאיתא פרק אף על פי בכתובות אם העשיר וקנה שפחות היא פטורה מהמלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה וכן אם הכניסה לו היא ז' שפחות פטורה מכל המלאכות אף אם העני שוב ומכר כל השפחות הרי אע"פ שהעני חשוב כמת היא נשארת חיה וקיימת כבראשונה וכן לענין המזונות כדאיתא התם:

והיא יולדת וכו'. הרי שהיתה אפילו אמן של השדים וזהו כל חי:

[מאדם ומולידות גרסינן]:

ומולידות ממנו. והיא היתה הגורם לו שפירש ממנה וע"כ נקראו על שמה אם כל חי:

נגעי בני אדם. איתא בעדרש הזוהר שכל אלו הנולדים ממנו נקראו נגעי בני אדם וזהו שמפרש והולך בנוי דאדם קדמאה בניו של אדם הראשון:

מאן דאמר רוחין כו'. יש מי שאומר שהרוחות המצויות בבית טובים הם ואינם מזיקים אותו מפני שמתגדלים עמו ונהנין ממנו ויש מי שאומר שהם רעים לו מפני שמכירים רוע לבבו ומחשבתו הרעה ומזיקין אותו:

[ה"ג וכ"ה בילקוט רוחין דחקלא מאן דאמר דאינון טבין דלא חכמין יצריה ומ"ד דאינון בישין דלא רבין עמיה]:

דלא רבין עמיה. ולא נהנין ממנו ולפיכך מזיקין אותו:

יב  [עריכה]

בתורתו של ר"מ כו'. [עי' מזה לעיל בפ"א הר"י בן שועב בפ' כי תשא וז"ל] פירש הרמב"ם ז"ל שר"מ היה חושב בכתנות אור שהיה לאדם תחלה ועתה נהפכו לעור ולחומר ובחשבו ר"מ כזה כתב אור עכ"ל:

לפיגם. בערוך משמע עשב שקורין רוטא ורש"י גרס פנסה ופי' מאורות כמו נר דלוק. [וכ"ה בילקוט]:

רחבות מלמטה. כדרך בני אדם בבגדיהם:

שהם דבוקים לעור. פירש"י בשם תנחומא שמתוך דקותן היו דבוקות לעור ולא היה מרגיש בהן:

איגיאה כו'. [פי' בערוך] מיני בגדים משובחים:

בכורות משתמשים. בעבודתן:

לפום חילך כו'. פירש"י לפי כחך ויכלתך אכול שנאמר מכל עץ הגן אכל תאכל:

פרא. כמו פחות ממה שיש לך לבוש שהרי הקב"ה עשה לו כתנות עור וממעיל היה יכול לעשות ולא עשה:

ויותר ממה דאת שרי. ויותר ממה שיש לך עשה לך בית דירה:

פרא. פחת וצמצם ביצי צפעוני בקעו ת"י מפרתין. תבקע אפעה ת"י מפרתין וכן משמע בערוך ע' פר הראשון וא"כ צ"ל דפליג אתלמודא דידן בפ' הזהב דאמר עשוק לגביך ושוי לכריסך פי' אם תקנה מלבוש [לא תחוש אם] תקנה יותר מכדי שויו ומאכל לא תקנה יותר מכדי שויו ויש לפרש פרא לשון גודל ומפריא ומרבה ועיין בערוך פר השני והרביעי ופירושואכול לפי יכולת ולא תוסיף לפזר עוד והוי מרבה לפזר במלבושיך ויותר עוד בדירתך ולפי זה הוא שוה לההוא דפרק הזהב שהתיר לאכול מן הצומח והלבישו מן החי ודירתו בכל העולם כולו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף