מתנות כהונה על בראשית רבה/יט

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה יט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

מרבה עליו כעס כו'. כמו שמצינו גבי שלמה שסמך על רוב חכמתו ואמר אתי אל ואוכל לעמוד וארבה כסף וסוסים ונשים ולא אסור מדבר ה' ולבסוף נכשל בשלשתן והכעיס להקב"ה. או י"ל כי כל אדם נתפס לפי רוב חכמתו כמש"ה וסביביו נשערה מאוד שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וחבר אין צריך התראה וכדלקמן וע"י שהוא מוסיף דעת ר"ל מאחר שנברא אדם בן דעת ולפיכך הכרח הטבע נותן שיהיה החומר המקבל הצורה יותר זך ונקי כמו שהאריך בזה בעל העקידה בפרשה זו. ולפיכך לפי רוב זכותו הוא מעותד יותר לכל נזק וכל חולי יותר מן הבהמות וחיות השדה. והאב"א פי' אדם בן דעת יוכל לשמור עצמו מכל נזק לפיכך טבעו רך וחלש יכהו צינה כו'. משא"כ בהמה שמתוך שאינה בת דעת טבעה חזק ושומר פתאים ה' ולקמן במדרש קהלת משמע דקאי נמי ע"ז שהקב"ה מדקדק אחריו לפקוד עליו עונותיו וכן משמע במדרש שמואל שגרס הרביתי עלי יסורין:

חככים. מיני שחין שצריך לחכך בשבילם ובערוך גרס אבבים ופי' בו קור ועיין בפ' נ"ד ובקהלת בפסוק כי ברוב חכמה:

אין ת"ח כו'. וכדפירשתי לעיל. והמשל מבואר:

מתפחמין. לשון שחרות ופחמין:

הארבילין. הבאים ממקום הנקרא ארבל וע"ל במדרש קהלת והערוך גרס אדבל:

כמה הם וכו'. כלומר אין דמי שוויין כלום ואף שנתפחמו מה בכך וכן הוא במדרש שמואל:

לפום גמלא שיחנא. לפי גודל וחוזק הגמל כן הוא המשא שמניחין עליו. [ועי' ערוך ערך שחן]:

לקפילין. לחנות שמוכרים בו מיני מאכל והמוכר נקרא קפילא:

קופר כו'. בשר צלוי ופת נקייה ויין טוב:

פתא כו'. פת קיבר ותרדין מין עשב:

דין אכל פת נקייה וכו'. המאכל מזיקו אע"פ שאכל מאכלים דקים וטובים מפני שאין נפשו יפה עליו וטבעו רך ואסטניס וזה שאכל המאכל הגס אינו ניזוק מפני שכחו גדול וטבעו חזק ונפשו יפה עליו והנמשל מבואר:

רבה. גדול ולא יוכל לסובלו ולעכלו:

דקרטים. ראשו זקוף ואדון על כל החיות עיין בערוך ערך קרטים וכן מצאתי בפירש"י:

אפיקורס. מין ודרש ערום כי רשע ערום היה כמ"ש והייתם כאלהים כו'. מן האילן אכל וברא העולם. הרי שהאמין בקדמות העולם ורש"י פירש עז פנים מפקיר עצמו בפני בוראו בפרהסיא:

כגמל היה. אותו הנחש ועיין בפרק ד' מיתות:

שאלמלא כן. שחטא ונתקלל:

ב  [עריכה]

שפתחו באף כו'. ברית כרותה לשפתים ואף הוא לשון חרון וכעס וכן נאבדו בחרון אף. ונאבדו באף גרסי':

ג  [עריכה]

בדרך הארץ. עם אשתו ונתייגע:

בית נטע. ראוי לנטוע אילנות. ה"ג אדם שם לא ישב אדם הראשון שם וכן הוא בילקוט. ה"ג אשר בתוך הגן וכו'. ולא תגעו בו הה"ד אל תוסף כו' וכן הוא בילקוט וכן הביאו הרקנ"ט:

הגדר יותר. גבוה יותר שלא יפול הגדר ויקצץ וישבור הנטיעות. ה"ג לא אמרה כן אלא אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו:

במקרביה. בנגיעתו:

כן לא תמות במכליה. וא"ת מכל מקום היא היתה יודעת שהאכילה אסורה לבדה באמת ולמה עשתה שקר בנפשה כבר כתבו באבות דר' נתן בפ"ק שאדה"ר עשה גדר וסייג והוסיף לו לעצמו הנגיעה וכך אמר לה שאכילה והנגיעה אסורה והיא לא ידעה שהנגיעה היא סייג וכשראתה שאין מיתה בנגיעה סברה ששקר אמר לה אדם וה' לא צוה לא על הנגיעה ולא על האכילה ולפיכך אכלה ומ"מ חטאה לנפשה שהיה לה לשאול את פיו ולא לחשדו בדובר שקרים בשם ה':

ד  [עריכה]

השאלה הזו כו'. פירש"י דכתיב כאלהים לשון רבים והשיב להם ראש המקרא יוכיח דלא כתיב יודעים אלהים אלא יודע לשון יחיד וסיפא דקרא יודע שב על והייתם כאלו אמר והייתם יודעי טוב ורע כאלהים:

התחיל. הנחש לדבר דליטוריא [פי' הערוך] חנף ורכילות:

דכל איניש כו'. כל איש ואיש שונא בן אומנתו:

אינו סובלן. בתמיה וכי הרקיע אינו סובל השמים ותומך אותו והרי הוא תחת כולם:

אינו מספיקו. הרקיע מספיק מים לדשאים:

שליט בחבירו. הקודם לו:

פירותיו. של יום שלישי הרי שהוא שולט עליו שאם אינו מבשל פירותיו לא יצמחו ולא יגדלו פירותיו. [ה"ג במדרש קהלת פ' ברבות הטובה ותרא האשה וגו' מכאן שהוא טוב למאכל:

ה  [עריכה]

סחטה כו'. מפריו משמע דבר היוצא מתוך הפרי]:

בישוב הדעת. בדברים של טעם. וכדמפרש ואזיל. ודרש ותקת מפריו ותקח ראייה והטעם מצד הפרי כמו ויקחו מצידם ביהושע וזהו ותתן לו דברים של טעם נתנה בפיו. דאלו הפרי היה יכול ליקח בעצמו והאב"א פירש דדייק מדכתיב עמה:

אין כל חדש כו'. לפיכך לא אמות וא"ת שאתה לבדך תשאר יחידי בלא אשה לא תוהו בראה ולפיכך אם תאכל גם אתה לא תמות משום הני תרי טעמי:

הטליס. [פי' הערוך] פנוי ובטל:

מיללת. צעקה עליו בדברי נרגן ודייק מדכתיב לקמן לקול אשתך. [כמ"ש לקמן בפ"כ ובפ' ראה אנכי]:

וחוזר ומגדל אברים. פי' האב"א אף על פי שלא אכל מהפרי כיון שאכל אדם שהוא עיקר הבריאה ונקנסה עליו מיתה נקנסה גם על כל הנבראים שלא יהא כח העבד יפה מכח רבו וחי אלף שנה כי יומו של הקב"ה הוא אלף שנים ומ"מ חוזר וחי כיון שלא אכל. ועי"ל שכן היתה כוונת המצוה יתברך שמו שאם לא יאכל יחיה על זה האופן שאחר אלף שנים יאסוף לעפרו ויתחדש כנשר נעוריו:

ו  [עריכה]

לעירוני. אדם הדר בעיר ולא בכרך:

זגג. אומן עושה כלי זכוכית:

דייטרוטין. [פי' הערוך] כלי זכוכית חשוב:

א"ל הזגג יודע אני שאין יכול ליהנות ממך לשלם לי הכלים שאין בידך כלום אלא בא כו':

כך הראה כו'. וזהו פקחות עינים:

נתערטלו כו'. דאל"כ גם הסומא יודע שהוא ערום. [כפי' רש"י בפי' החומש]:

הביאה תאנה. יללה ובכי שמאותו עץ שאכל לקח [עלים] לחגורה:

קלקלת כו'. קלקלת מעשיך קח חוט ותפור שקודם זה לא היו צריכים לזה כי ערומים היו בלא בושה:

אסטכיוין כו'. מיני מלבושים הם [ועי' בערוך] וכולם של זכר ופי' רש"י דדייק מדכתיב חגורות לשון רבים:

כשם וכו'. פירש"י כשם שאתה דורש שעשה אדם חגורות הרבה כך אתה יכול לדרוש על חוה שהרי כתיב להם בשוה:

ז  [עריכה]

מקפץ וכו'. דרש מדכתיב מתהלך לשון מתפעל משמע שאינו הליכה ממש כד"א מתרושש מתעשר שאינו רש ועשיר באמת אך מדמה עצמו כן:

עמד משה כו'. דכתיב וירד ה' על הר סיני:

פורחים באויר. בתמיה. [ועי' בפ' נשא בפ' י"ג ובמדרש חזית פ' באתי לגני דכתיב אצל הצדיקים וישכנו לעד עליה]:

לא השכינו שכינה כו'. אלא גרשוה מן הארץ משא"כ הצדיקים שהשכינו השכינה בארץ קרי ביה וישכינו:

ח  [עריכה]

אל תקרי כו'. נראה דדרש ביה הכי לפי שעל קול ה' אינו נופל לומר וישמעו כי לא ברעש ה':

דברייה. של בוראו:

מת אותו כו'. קרי ביה מת הלך כלומר אותו שבגן הלך לו למיתה:

מתהלך לו כו'. הלך ובחר לו דרך לעצמו:

הקשה כו'. החמיר בדינו כמו שחום היום הולך ומתגבר ופירש"י בתחלה א"ל איכה ואח"כ המן העץ ואח"כ ארור:

ריתה. [פי' בערוך] הניח ודנו במדת רחמים [וכן פירש"י ז"ל וענין הנחה הוא] שבתחלה אמר כי ביום אכלך ממנו וגו' ואח"כ הרויח לו היום לאלף שנה כמו שרוח מערבית הולך ומצטנן. [וכ"ה לקמן פכ"א]:

גרעה קומתו כו'. דאל"כ היאך התחבא הלא מלא כל העולם היה כדלעיל פי"ב ומאה אמה נפקא ליה מדכתיב ותשת עלי כפך כ"ף גימטריא מאה הוה:

בארונות כו'. מדכתיב בתוך העץ והל"ל בין העצים:

ט  [עריכה]

איך הוות. איך נהיית ונשתנה דעתך. ועכשיו בתוך עץ הגן כלומר שנגרע קומתך ויכולת להתחבא בין עצי הגן:

וקוננתי עליו איכה. איכה קרי ביה איכה. [ועי' בפתיחה דאיכה רבה]:

י  [עריכה]

לשואלת חומץ כו'. שם המשל בחומץ כי היא בחלקלקות לשונה כעשן לעינים וכחומץ לשניים:

של חבר. פירש רש"י חובר חבר נחשים ועקרבים ולפיכך הם בחבית:

קוזמיקין. פי' הערוך מיני תכשיטין:

יא  [עריכה]

שהקיש [גרסי']. ופי' כזה שמכה על הקנקן לנסות אם יעמדו או ישברו כך נסה אותם אם יענו כהוגן ולא ענו:

ויאמר האשה כו'. שהיה לו להתוודות ולומר חטאתי והוא היה כופה בטובה שנתן לו הקב"ה:

[מי האנשים כו'. הי"ל למימר אלהים אתה ידעת:

בקי. בר לבב ומכיר] להשיב תשובה שלימה:

אי בעית כו'. אם תרצה היא חיה ואם תרצה הרי היא מתה שבידך להמיתה:

יב  [עריכה]

כאותו. כאדם הראשון:

דינה. בת יעקב:

כאחת הנבלות. וכתיב גבי דינה כי נבלה עשה. [וע"ל פנ"ז ופ' ע"ז]:

נאים בטובה. נקבל נוטריקון נאים לקבל ומלתא באפיה נפשיה הוא. [ובאב"א פי' דמיניה דייק כי היא היתה דינה]:

ואכלתי. הוא לשון עבר ודאי. ואוכל הוי"ו קמוצה מהפך א' האית"ן לשעבר ומדלא כתיב ואכלתי דרש ביה לשון עתיד כמשפט אית"ן שהוי"ו בשו"א או י"ל שדרש הכתיב:

שחרף וגידף. במה שאמר ואוכל עוד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף