מתנות כהונה על איכה רבה/ג

מתנות כהונה על איכה רבה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על איכה רבה - פרשה ג

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  יז  יח  כ  כא  כב  כג  

א  [עריכה]

אני. ה"ג ד"א שלישים אני הגבר דהוא מתלתא:

דיליפנא יסורין כו'. אני הוא שכבר הורגלתי לקבל באהבה היסורין על קדושת שמך ומה שהנאה והטוב בעיניך גם הוא הנאה לי ואקבלנו ברצון אע"פ שבעיני נראה שלא היה לך להביא אותי לידי מדה זו ועל כל פשעים תכסה אהבה במה שקבלתי עלי תורתך ואלהותך יותר מכל העמים וכדמפרש ואזיל כך יש ליישב גירסת הספר ולפי המשל שמביא:

והכי מוכח גירסת הילקוט. אנא היא דיליפא כל מה דאת בעי איתי עלי. כלומר אני הוא שצריכה לקבל ממך כל מה שתביא עלי קבלתי אלהותך ותורתך ואחר כל זה ראיתי עני:

אקשית אפך. הקשת והעזת פניך:

נעשה ונשמע. בילקוט מוסיף עוד ומסיים ואחר כל השבח הזה אני הגבר ראה עני:

איוב. בערך היסורין שקבלתי ועיין עוד בילקוט:

כיון שראה אותי כו'. דרש ראה קמץ כולו לשון עבר:

גברני. עשה אותי גבור לעמוד בכל היסורין:

בעולם הזה גרסינן:

מתייאש כו'. שהניחם ביד היסורים כמי שמתייאש מדבר מה וכן הוא לקמן סוף פסוק ויגרס ובילקוט הגירסא נשתנה קצת:

ב  [עריכה]

בלה: עיצומי. חזקי וגבורתי:

נראה דגרסי' שהיו כבני העצומים ור"ל כבני הענקים:

ד' חשובים במתים. בפ"ח דמסכת נדרים:

ג  [עריכה]

גדר: ערביא קסטרא כו'. מיני ארצות הם וישראל סגורים הם בתוכם לא יוכלו לצאת ועיין בערוך ערך קסטרא:

ארנוניות כו'. מיני מסים מאדם ובהמה ונכסים:

אני מקבל גרסי':

נפרטין. נמנין בפרוטרוט א' א' והקב"ה מדקדק בהן:

בא אחד באחרונה גרסי':

תיסתם. תשבר ותסתר ואולי שצריך להיות תסתר:

חביתו. אותו חבית שחפץ לכבד בו את המלך:

לפי שתמו כו'. קרי ליה שתם לשון תמימות ובספר תניא ל"ג לי' ופי' הוא ז"ל שתם הפריד והפריש כד"א וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן:

גדר דרכי כו'. כל המעשים הללו להורות שבזמן ההצלחה היו ממהרים אורחותם בסיעתא דשמיא ואח"כ נהפך למשחית והנני צריך להוסיף ולגרוע על פי הירושלמי דסוף מס' מעשרות ועל פי הערוך בערך צמד:

ועולות ומתפללות. בירושלם:

ה"ג ויורדות עד שלא יחמיצו:

ה"ג ושבחן בבית מיקדשא ולא כו'. עד לתאינא קדמי מנהון והאי כו':

הווין סלקין כו'. בבקר היו עולות ומשבחות בתפלה בבית המקדש ושבו לאהליהם טרם שהשכים שום אדם לתאנתא ללקוט אותן שנשרו בלילה שצריך להקדים ללוקטן קודם שיזרח השמש עליהם כדאיתא בהאי עובדא דר"ע ותלמידיו במדרש חזית בפסוק דודי ירד לגנו:

ושבחן. בירושלמי גרס ושבתן ומוכח התם מדבר הלמד מעניינא כי כן עיקר ומ"מ גי' הספר אין למוחקו:

ה"ג והאי ספרא דמגדלא הוה מסדרא קנדילי בכל ערובה שובא סליק שבה ונחת כו' ועיין בערוך ערך צמד:

ספרא. פי' שמש בית הכנסת וכן היו קורין את השמש ועיין בב"ר פ' ס"ה ובירושלמי גרס והאי שמש כו':

דמגדלא. שם עיר והוא מגדל צבעים:

מסדר כו'. היה מתקן ומסדר הנרות בבית הכנסת סמוך להכנסת שבת לכבוד שבת ולא היה מדליקן עדיין ועלה לירושלם להתפלל וירד והדליקן קודם הכנסת שבת ועיין בערוך ערך צמד:

ה"ג ומדליק יתהון ואית דאמרי ספרא הוי בכל ערובא שובא הוה סליק ופשט סדריה בבית מיקדשא ונחית שבית בביתא. פירוש מלמד תינוקות היה או חזן הקורא בשבת ועלה לירושלם וחזר הסדר ועשה שבת בביתו ויש לקיים גירסת הספר ולומר שהיה שמש בית הכנסת וחזן הקורא בספר תורה:

ופשט כו'. וחזר על סדריה ועיין סוף פ' כי תשא:

דהוה קאי כו'. היה עומד וחורש וברחה ממנו פרתו יצא הוא לבקשה ואמר לבריות כזאת מה שקרה לו אמרו לו באיזה דרך באת התחיל להראות להם ולא מצא הדרך והיה קורין עליו מקרא זה גדר כו':

אצדי. החריב ובירושלמי גרס הכי פסקת תורתי קמיה הוה פרייה והוא פרי עד דהשתכח יהיב בבבל א"ל אימת נפקת א"ל יומא דין א"ל בהדיית' אתית' א"ל בדא א"ל אתי חמי לן נפיק בעי מחמי לוי ולא חכים בהדיא ע"כ והרואה יראה לעינים שטוב להגיה כך:

ד  [עריכה]

דוב: תילהי. פי' הערוך חתיכות ושסע אותו ת"י ותלהי יתיה והוא כמו תילחי תילחי דפ' אלו טריפות שפירושו חתיכות חתיכות ובחילוף אותיות אחה"ע:

שנפשח גרסינן. פי' נסדק ונשבר:

בורמא כו'. הערוך הביאו ולא פירשו:

גברני. חזקני ואמצני להיות נצב ועומד בכולן כדלעיל דף ע' עמוד ב':

ה  [עריכה]

הביא: בני אופיכיה. לקמן במגילת אסתר ויהי בימי גרס בני אוכפיא כו' והם שמות של אומות ועיין בערוך ערך אמר האחרון:

ישיחו בי יושבי גרסי'. ועיין מאמר זה לעיל בפתיחא ישיחו בי:

ה"ג ושותים ומשתכרים הן יושבים כו':

אכלו החוחים גרסי':

ה"ג ומכניסין המומוס לטיאטרון:

ה"ג אוכלים בשבת ואין להם ועצים כו':

על מצות כו'. ע"ל בפתיחת השביעני:

ו  [עריכה]

ויגרס: בכליבא. בכלוב של עופות והוא כעין תיבה ועיין לעיל בפתיחא בושנו:

תנן כל שהוא גרס':

כל שהוא כו'. כל סעודה שהיא באה בשביל ט"ב כלומר שמפסיק בה מלאכול עוד:

פחית. קטן וגרוע ונתן עליו אפר וכל זה הוא בירושלמי סוף מסכת תענית וגירסת התוספות הוא צבע פיתתיה בקיטמא פי' היה טובל פתו באפר:

אומנות. של הנחתומים:

בחטי מנית. פסוק הוא ביחזקאל סי' כ"ז ופי' שם רש"י והרד"ק ז"ל מנית שם מקום בא"י שחטיה יפים וגסות שנמכרות במנין והביא כן רש"י בשם המדרש וכן הערוך בשם ילמדנו בערך מן ופי' בו כפי' רש"י דלעיל ולפי זה צריך לומר כאן חטים דמנין ודייק מרבנן כמה מינים יש בו אבל גם בקהלת בפסוק כל הדברים יגעים גרס כמו כאן ויש ליישב הגירסא ולומר שהספר סבר כדעת תרגום יונתן שתרגם שם חטים ריחוש ופרש"י ריחוש קביצות מניינים הרבה והיינו דקאמר הכא דלא מנין:

וקמו. ועמדו ופסקו שלא ידעו לחשוב יותר:

פרכוטס. לפי הענין פירושו קפילא אומן המתקן מאכלים:

לא ראינו כו'. אנחנו לא ראינו שום טובה שהיה לו דבר חידוש שיהיו מאה מינים בביצה לבד ור' שמעון אמר אפי' לא שמענו מאחרים והכל דרך קובלנא ואבל שאבותינו אמרו נשיתי טובה ואנחנו לא ראינו ולא שמענו:

ופסק. הפסיק סעודתו מלאכול עוד:

שמע ריש גלותא. שרבי יהודה בא לעיר והלך אליו וא"ל היה משגיח כו' לבקשתי ובא עמי וסעוד אצלי א"ל כבר אכלתי ופסקתי מלאכול. א"ל היה משגיח בי שלא יאמרו הבריות ר' יהודה לא היה מחשיב לריש גלותא ולא השגיח בבקשתו והיה מטריח עליו ביותר עד שהלך עמו וכיון שהלך אמר ריש גלותא לנערו אותו מין תבשיל שתביא פעם אחת לפנינו לא תביא לנו בפעם אחרת כדי שבכל פעם יבא לו טעם חדש דרוחא לבסומי שכיחי משהיו אוכלים הביאו לפניהם שמונים מיני מאכל:

מגירסת הערוך ערך נפש וערך כס ותוספות בפ' בכל מערבין וסמ"ג ותניא בהלכות ט' באב נתבאר דה"ג אייתון קדמיהון שמונים פטיליקין אכל מכל פטיליק חד פת ומכל פתיס חד כס א"ל רבי מן דאכלית ופסקית אייתון קדמך תמנין פטיליקין מחדא פטיליק אכל ר' חדא פתית. ומחדא פטיס אישתי רבי חד כס כו'. ופי' ריש גלותא אמר כן לר' יהודה מאחר שאכלת והפסקת מלאכול אכלת מכל פטיליק כו'. וכדי להשביח את עצמו א"ל כן כלומר האמנם כבדתיך שודאי בפעם ראשונה לא אכלת כל צרכך וא"ל וכי בחנם קורין לגוף האדם נפש מפני שהיא כל מה שנותנין לה היא גדולה ורבה עליהם:

פתית. הוא פת:

פטיס. מין חבית כהאי דאמרינן בפ' שני דביצה הללו בעלי פטסין:

איתקבל כו'. נתארח אצל יוסי רישא הביאו לפניו שמונים מיני מוחין מעופות ותקטן עוד זאת בעיניו ואמר ליה לא יכעוס ר' על מיעוט המאכלים שלא היתה הצידה מספקת היום כלומר לא עלה לי במצודה כדי הסיפוק ולכן היו קורין אותו יוסי רישא על שלא היה מאכלו רק מוחות מעופות:

בשבתא כו'. בשבת מה אתם עושים ומרבים לכבוד שבת א"ל אנו כופלין כו' בשבת עושין שמונה וארבעים תבשילין:

ויהיב כו'. ר' חייא נתן לתלמידיו של רבי יהושע מעות דרכמונים ואמר להם לכו ועשו לו לרבכם רבי יהושע כמנהגו כי אני לא אדע מנהגו:

כד הוה ליה כו'. כשהיה לו היה מתקן מאכלים אלו וכשלא הוה ליה כו':

נראה דה"ג נסיב גילעינין ומני כו' והם גרעינין בתלמוד ירושלמי והסופר ראה גי מן גילעינין וכתב שלשה עשר ומצאתי און לי בספר ישן דגרס גרעינין ופירושו שהיה מונה גרעינין על כל מין תבשיל כפי רוב התבלין והתיקונים הצריכים לו כדי שלא ישכח סדרם:

רחיצת ידים כו'. נראה דהכי גרסינן רחיצת ידים ורגלים בחמין וכן הוא בפרק במה מדליקין וכן הסברא נותנת כי לאחר שהרחיץ כל גופו במרחץ למה לו שוב למים חמים או אולי צריך לומר רחיצת ידים ורגלים במרחץ ופרש"י בפרק במה מדליקין שהנביא היה מתאונן על שנמנע מהם טובה:

חוזר כו'. ופי' הכתוב אמרתי שאבד נצחי אבל תוחלתי מאת ה' שדרכו לשוב ולרחם ועיין לעיל סוף פסוק אני הגבר:

ז  [עריכה]

זכר עניי:

יצאו אלו כו'. תנכה זה נגד זה:

ה"ג מי יתן עמי עמי כמראש כו'. כלומר אע"פ שחוטאין ומלינים עלי הכל אקבל:

אדמתם וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא ויטמאו אותה משמע הלואי וישבו על אדמתם אע"פ שיטמאו אותה ובילקוט הגירסא יותר ברורה ועיין שם:

אף כאן כו'. אמר הנביא ידעתי כי זוכר אתה אותי שתשוח עלי נפשי והכי מוכח בילקוט:

שאתה זוכר כו'. ליקח נקמתי מהם אבל מה אעשה ונפשי תשוח ולא אוכל להמתין עליו:

ה"ג עד דשמינא עביד קטין כו'. פי' קודם שהבהמה השמנה נעשית קטן וגרוע רע נפש של הרעה יוצאת ואינה יכולה להמתין לראות ברעתם ודלותה של שמנה והכי מוכח גי' הילקוט וגי' הערוך ערך חשך ועיין עליו אם בעל נפש אתה:

ארגוונות. מיני בגדים של ארגמן:

מתנחמת. על שהיא יושבת בתוחלת ממושכה ויהי בעיני' כימים אחדים:

אלמלא כו'. שבראותי אותה נחמתי על ההמתנה:

ומייחדים כו'. אוחיל דרש לשון תפלה מלשון ויחל משה:

ח  [עריכה]

חסדי ה': מתייאש כו'. עיין לעיל סוף פסוק אני הגבר.

מחדשנו כו'. עיין בב"ר פרשה ע"ח:

בבקרן כו'. עיין שם:

ה"ג א"ל אין א"ל ולאן אינון אזלין א"ל מן הן דמתבריאן א"ל ומניין מתבריין כו':

נטר הוינא גרסי':

דוכסין כו'. מיני מושלים הם:

נסיב כו'. אני לוקח הדוכוס אצלי ולעיל בפרשת ואתחנן איתא שכל א' בירר לו אחד להיות עליו למושל ומגן ומושיע.

ט  [עריכה]

טוב ה': כבישין כו'. כבוש וכמוס בלבבם דרכי התורה ועיין בויקרא רבה פי"ז:

לשארית נחלתו. למי שעושה עצמו כשירים הכי מפרש לה בפ"ק דמסכת ראש השנה:

מתיאש כו'. עיין לעיל סוף פסוק אני הגבר:

י  [עריכה]

ישב: הפנסין. לטערנ"א ועיין מאמר זה בפסוק ראשון:

פשיט קרייה. חוזר על המקרא לדורשה ועיין סוף פרשת כי תשא:

מטי לאילין גרסי'. פי' כשהגיע לאלו הפסוקים היה בוכה ועיין בויקרא רבה פ' כ"ו וסוף מדרש קהלת:

להעלות אותי. ואמרו בפ"ק דחגיגה ששמואל היה מתיירא מיום הדין וזה היה ענין ההתרגזות ולכן היה בוכה ומה אם שמואל היה מתיירא אנו עאכ"ו:

שאין בהם ממש. כלומר אפילו שיחה קטנה שאינה חשובה לכלום ונ"ל זה היה בוכה כמו שאמרו בפ"ק דחגיגה עבד שרבו מגיד לו שיחתו תקנה יש לו בתמיה:

בקשו וגו'. וסיפיה דקרא אולי תסתרו ביום אף ה' כולי האי ואולי:

הכי גרסינן ואהבו טוב וגו':

ואהבו טוב גו'. סיפיה דקרא אולי יחנן ה' אלהי צבאות וגו' כולי האי ואולי:

כי את כו'. יביא במשפט וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא על כל נעלם ואמרו בפ"ק דחגיגה עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות תקנה יש לו:

פיהו וגו' גרסינן כולי האי ואולי ועוד כתיב אחריו יתן וגו':

יא  [עריכה]

כי לא יזנח:

לא שביק כו'. לא עזב ולא יעזוב וכן הוא במגילת אסתר בפסוק ישנו עם אחד ועי' לעיל בפסוק בכה תבכה בלילה:

מתייאש כו'. עיין לעיל סוף פסוק אני הגבר:

יכזבו לו וגו' גרסי':

בבבל פעלו כו'. עיין זה משלם במדרש חזית בפסוק זאת קומתך:

ה"ג ויבא לב שבבבל:

והגה. הגיה והאיר וגילה את מכתם ועי"ל מענין מיסמוס ומשמוש כדאיתא בב"ר פרשה א' ופרשה ס"ט ושמתיך ביד מוגיך אילו דממיגין מחתיך ועיין שם:

יב  [עריכה]

לדכא: נראה דה"ג תחת רגליו וגו' זה נבוכדנצר. וכך מצאתי שוב בספר אות אמת בשם נוסחא אחרינא:

יהב בידך גרסי':

יג  [עריכה]

מי זה:

לא יצאת טובה כו'. כלומר הרע והטוב לא יצא מפאת הגזירה והמערכת עד שלא תשקיף ותבחין בפעולת המקבל אם טוב ואם רע הוא וימשוך מזה שהטוב יקבל הרע והרע הטוב אך הוברר ואיגלאי מלתא שהכל נמשך לפי פעולת המקבל אם טובות הנה יקבל הטוב מטוב לכל ברוך הוא ואם רעות הנה ישלם ה' לעושי רעה כרעתו שהרע לנפשו ואמת פי' זה ועיין ריש פרשת ראה אנכי כי שם תמצא מאמר זה בשם אמרו בשינוי לשון ועיין שם בעקידה:

וחי. י"ל ועוד חי אתה ולא חסר לך כלום במה שחיותך בידי:

ה"ג על חי העולמים. ועיין בערוך ערך מה ובתנחומא בפרשת בהעלותך:

בני תורעמנין. ישראל הם בניו של מתרעמים וכדמפרש ואזיל:

להמליך את בנו גרסי':

גוסא כו'. מיני חוליים הם ועי' בערוך ערך גס:

אף ציון כו'. והקדוש ברוך הוא חשבה לטובה שיצרפו ויתלבנו בכור הגלות ככתוב תם עונך בת ציון ועיין בפ' תם עונך:

יד  [עריכה]

נחפשה: דרש ר' בא בר זבדאי גרסי' וכל זה הוא בירושלמי דמסכת תענית בפ' סדר תענית כיצד:

אפשר כו'. כלומר אם פי' הפסוק שישא הלב אל הכפים היאך אפשר שתשוב אליו אלא נשא פי' נשווה לומר שנשוה הלב לידים לנקותם מכל דבר רע ואח"כ נבא אל אל בשמים וכדמפרש ואזיל:

וחזר עליה גרסי'. ובירושלמי גרס אפשר כן אית בר נש דנסב ליביה ויהב ליה בידיה אלא מהו נשא נשווי לבבינו כו':

מבגין כו'. בשביל כי אדע שיש פה מי שאמר עלי לשון הרע לפני ר' יוחנן לפיכך דונו עצמכם ויתוודה האומר על חטאו ויקבל עונשו אמרו חז"ל היה שם ר' חייא כו' עמדו ויצאו כדי שלא יתבייש האומר בפניהם:

כרנכי. מין ירק יש מהם מרים ויש מהם חמוצים מאד ויש מהן חמוץ מעט כשאור הזה כלומר כן יש עבירות חמורות וחמורה שבחמורות וקלות ובערוך ערך עלת תמצא גירסא אחרת:

בסימא. חומץ:

אין דעובדין כו'. אם יש מעשים רעים אינם רע רק לבעלים העושים אותם ודרש מרינו לשון מרות ואדנות:

כמדותיך גרסינן:

והחרבת כו'. וזהו אתה לא סלחת להאריך להם וליפרע מהם מעט מעט כמשמעות לשון סליחה כמ"ש ויאמר ה' סלחתי כדברך ואולם חי אני וגו' שימותו במעט מעט באופן שלא יחריב בית המקדש אלא החרבת בית מקדשך:

טו  [עריכה]

סכותה: ה"ג בשוחר טוב ובפרשת ואתחנן לעולם פתוחין אמר רב ענן אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם הה"ד כו':

ואין קריאה. במקום הזה אלא תפלה:

שלא תשמע. שלא תהא נשמעת:

מאסייא כו'. כך קורים אותנו האומות מאוסים ופסולים:

יז  [עריכה]

עיני: מאי טעמא. כלומר איזהו הם השלשה מקומות:

משוש פראים גר':

עד יערה כו'. הרי רוח הקדש והיה המדבר הרי הגאולה וכן עד ישקיף הרי הגאולה וירא ה' הרי רוח הקדש:

חמש מאות כו'. עיין לעיל בפסוק בלע ה':

יח  [עריכה]

צוד: זה יוסף כו'. כל אלו נתנו בבור:

כ  [עריכה]

רבת: ואית יהודאי כו'. וכי יש יהודי עובר לפני אדרייאנוס ושואל בשלומו וכי חשוב אתה לשאול בשלום המלך ואמר לעבדיו לכו וקחו את ראשו ממנו:

אחר זמן. עבר יהודי אחר וראה מה שנעשה בראשון ולפיכך לא שאל בשלומו:

ואית יהודי גרסי':

אמר להו גרסי'. ופירוש אמר להם לעבדיו לכו וקחו את ראשו ממנו א"ל בעלי עצה שלו אין אנו יודעים מה אלו המעשים שאתה עושה מי ששאל בשלומך הומת ומי שלא שאל בשלומך הומת גם כן אמר להם ואתם רוצים ליעצני היאך אני אהרוג לשונאי:

מלכה. עצה כמו מלכי ישפר עליך דדניאל:

עוותתי. לשון עוות הדין:

כא  [עריכה]

שמעת: אנא זמריהון. אני זמר שלהם שעושים שירים וזמרים עלי ועל גלותי כדלעיל בפתיחא ישיחו בי וגו' שותי שכר ופסוק הביא בכליותי:

כב  [עריכה]

תשיב: בחיקו של עולם. באמצע הישוב יושבת ציון כחיק הזה שהוא אמצעי של אדם:

ה"ג בחיקו של עולם כד"א ומחיק כו':

שהיו נוטלים. העמלקים כשבא עמלק ונלחם עם ישראל בצאתם ממצרים שנא' ויזנב בך כל הנחשלים:

ארבע קונדסין גרסי'. פי' עמודים:

כך ממיתין. בתמיה ובמדרש שמואל גרס הכן ממיתין דרש אכן כמו הכן בחילוף אל"ף בה"א כדין אחה"ע:

השרים. דרש סר כמו שר:

ה"ג כלפי מעלה על דא נפרע ממנו:

מלמד כו'. מדכתיב וישסף ואיני יודע אם דרך ארכו או דרך רחבו ולא בא הכתוב לסתום אלא לפרש:

ה"ג וחד אמר עזיזות לבא:

עזיזות כו'. לב אמיץ וחזק כדי שיסבלו היסורים ויתיסרו מאד כמו שכתבו המפרשים בפסוק ואני אקשה את לב פרעה שיקשה לבבו למען יוכל לקבל המכות:

תלי. לשון עייפות ולאות ומלת תאלתך דרש כמו תלאתך:

אלות כו'. דרש תאלתך לשון אלה וקללה תחשב להם:

כג  [עריכה]

ה"ג לפי שבקש לאבד את ישראל שהם עתידין כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף