מתנות כהונה על איכה רבה/ב

מתנות כהונה על איכה רבה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על איכה רבה - פרשה ב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  כג  כד  כה  

א  [עריכה]

מבהלת. בלהות פירושו בהיפוך אותיות בהלות כן פירשו המפרשים:

בלהות אתנך. בנבואת יחזקאל סימן כ"ו על צור:

לחליו. חולי עגולה מכותרת העמוד שמתגלגלת בפלטין עד שהגיעה לצרור והצרור סמכה כך היתה החמה נסמך בהם:

ה"ג סמכה חמתך תרדוף ברוח:

תרדוף ברוח כו'. סיומא של מקרא ההפך עלי איוב סי' ל':

מרדפן ברוח גרסי':

יעיב. ל' עב וענן:

תאמר בניחותא. ובספר ישן ל"ג ליה:

בכהן ונביא. פירש"י בספר ישעיה וה"ג בס"י ישראל היו גולים ועמהם כהן ונביא אותם שיצאו ממצרים בשעה שכבשו את הארץ היה עמהם כהן ונביא וזהו כגוים אשר ה' מאביד גו':

בשופר ותרועה. גבי יריחו כתיב ויריעו העם ויתקעו בשופרות:

כך אלו. דכתיב בירמיה סי' ד' עד מתי אראה נס אשמע קול שופר וה"ג בילקוט בפ' עקב:

דיניא כו'. רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר כנותהון דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכויא בבליא שושנכיא דהיא עלמיא ושאר אומיא ושאר עבר נהרא וכענת הרי י"ד:

תאמר אף אלו גרס':

אף אלו י"ד. י"ב שבטי תם ואפרים ומנשה הרי י"ד וכמו שהשיב ר"מ לאותו עובד כוכבים בב"ר פ"ע:

דכתיב. מביא עוד ראיה שיאבדו המה כענין שנאבדו הגוים:

כדאימרי. כמו האמורי וכן משמע בפרש"י בישעיהו:

אלו בנפילת חומה. דכתיב טבעו בארץ שעריה:

בעבים ובכפים. פסוק הוא בירמיה סי' ד' ויש לתמוה שהרי נבואה זו נאמרה ג"כ חזות קשה על גלות ישראל ובילקוט פרשה עקב ובספר ישן לא גרס לההוא חלוקה כלל ואולי צריך לומר דכתיב כאן כעב טל בחום קציר אף אלו בעבים דכתיב בעבים ובכפים הדא הוא דכתיב איכה יעיב ופירושו דכתיב כאן גבי מפלת גוג ומגוג לעתיד בישעיה סימן י"ח כעב טל וגו' אף אלו ישראל כן דכתיב בעבים ובכפים וכאן כתיב איכה יעיב:

איכה יעיב:

ב  [עריכה]

כייב. ל' כאב וצער:

שיים. ל' שממה וחורבן כעבים הללו:

לא הוות כו'. לא היתה ירידתו כמו עלייתו שעלייתו היתה מעט מעט בראשונה על הברכיים כו' עד על כתיפו וירידתו כולה בפעם אחת:

ומחותיתיה כולא חדא גרסינן:

כלום אתם מקניטין. ענין הכעס הוא שהיו בוטחים בזה שאיקונין של אבינו הוא חקוק בכסא וע"ז היו מתגאים וחוטאים כן מצאתי בספר ישן נושן:

הא לכון כו'. הרי היא לכם מושלך ונתונה לפניכם:

משמים ארץ וגו' גר'. ותפארת ישראל היא איקונין של יעקב כידוע לחכמי האמת:

ג  [עריכה]

ולא זכר הדום. דרש הדום כמו הדם:

פשרו. עיין לעיל בפסוק לא אליכם:

ה"ג בספר ישן ובילקוט יחזקאל עון אפרים ורעת שומרון אמר הקב"ה באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל ונגלה רעות שומרון:

כתיב והנה ששה גרסי':

אשר מפנה צפונה גרסינן:

חמש גזירות. כדלקמן זקן בחור וגו':

ה"ג בעיר אחריו והכו אל תחוס וגו':ה"ג אמר ר' יוחנן למלאך קשה שביניהם אמר זה גבריאל וכן הוא בפרק במה בהמה ולפיכך חשיב ליה בפני עצמו דוגמת מה שאמרו בפרק אלו טריפות אדונקי שבהן חמשה ובילקוט יחזקאל גרס למלאך רחמים ומסייע ליה הא דאמר לקמן שהוא כהן גדול שמיכאל הוא כהן גדול של מעלה:

קסנטור. בערוך גרסי' קייסטור ופי' סופר:

ספקלטור. רב טבחים ההורג החייבים מיתה:

החרימם כו'. הרי שהקב"ה מעניש ע"י טבח כמד"א רב הטבחים כתרגומו רב דקטוליי':

ה"ג בד קדש ילבש ואיש כלי מפצו בידו מאני כו':

מאני סיתורייתא גר'. לשון סתירה ונתיצה:

גלותא. גלות ממש:

מאניה זייניה. כלי זיין:

מנופצות. מנותצים וכתיב הכא כלי מפצו מפיץ ומפזר וכתיב הכא מפצו:

עד מקום מחיצתו גרסי'. פי' במקום שהיה עומד המזבח בעוד שבית המקדש קיים כי בימים ההם כבר נחרב הבית והאי דכתיב נחשת מפרש בגמרא בפ' במה בהמה שהפורענות התחילה מן הלוים המשוררים בכלים של נחשת:

ה"ג דכתיב ביה ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר:

פסלו ועשאו גר':

אלו. לשון חוזק כד"א ואת אילי הארץ:

שקיימו את התורה כו'. פירש"י בפרק במה בהמה התי"ו סימן להם שקיימו את התורה מראש ועד סוף:

חתוכין כו'. חתוך ושבירה וכן פי' הערוך:

ה"ג ורב אמר על שנתונה בכל צד. פירוש תי"ו יש בה סימן תחיה לצדיקים וסימן תמות לרשעים כדאיתא בפ' במה בהמה:

תיהי כו'. ומלת תי"ו דרש לשון חרדה ותוהא ועיין בערוך כלומר יש להחריד ולתהות על כל התועבות הנעשות בקרבה ועיין בילקוט ושם תמצא נוסחא אחרת לגמרי:

תמה זכות כו'. התי"ו רמז תמה הזכות:

של קצין. ריש גלותא והכי איתא בהדיא בפרק במה בהמה:

אין אתה מוכיחן גרסי':

הלואי כו'. מי יתן ונהיה בכלל הצדיקים הנאנחים ומצטערים על כל התועבות ונרשמו לחיים והמה למות כי ראוים המה לכך והכי מוכח בילקוט תהלים מזמור י"ב:

א"ל וכי לא מהן התחילה הפורעניות. על שלא הוכיחו אותן וכדמפרש ואזיל:

ה"ג אמר באזני א"ר אלעזר לעולם אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה כו'. ואגב אורחיה כתב הספר דברי ר"א אבל ראייתו של ר' הושעיא היא כדמסיים ואזיל וממקדשי תחלו כו' והיאך זה כלומר מהיאך יהיה זה שצוה להתחיל מן המוקדשים והלא עליהם כתוב תי"ו של תחיה דכתיב ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו:

ממקדשי. דרש בפרק במה בהמה אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי:

באותה שעה. שצוה הקב"ה שלאי גשו בהצדיקים:

איזה מהן. איזה מן הצדיקים מסר נפשו עליך להוכיחן ואף אם ימיתהו:

אמר אין בהם כדי שטר גרסי'. כלומר לא נתמלא סאתם לגבות מהם שטר עונותיהם אלא מבהמ"ק תחלו וכדמפרש ר' איבו ואזיל:

יחרב בהמ"ק. וזהו וממקדשי תחלו ולא בצדיקים:

הוא והם יש בהם גרסי'. ופי' בהמ"ק והצדיקים שניהם יחד יש בהם כדי גביית השטר וזהו וממקדשי וי"ו מוסף על הנזכרים ראשונה ומאמר זה נתיישב יותר לגירסת הילקוט ועיין שם:

ואין שארית כו'. כדאמרינן בעלמא אין העולם מתקיים אלא במי שעושה עצמו שיריים:

ולא חמל וגו'. נאות יעקב אלו הצדיקים הנאים והמשובחים שבבית יעקב:

ד  [עריכה]

בלע: הכי גרסי' ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות והכי גרסינן בפירוש רש"י בישעיהו ובילקוט וכן הוא בירושלמי ריש פרק שני דייני גזירות:

מלתי כתיב. חסר אל"ף גימטריא שלו ארבע מאות ושמונים:

ר' יוחנן הוה דרש גרסי':

שתין אפין. ששים מעשים שנעשו בישראל אשר עליהם נאמר בלע ה' כן הוא בירושלמי סוף מסכת תענית:

ה"ג בירושלמי ור' הוה דרש עשרים וד' אפין. ופריך ולא דר' יוחנן יתיר כו'. וכי הוא היה יודע יותר ענין החורבן משהיה יודע רבי שהיה לפניו הרבה ומשני ר' ע"י שהיה סמוך לחורבן היה קשה עליו ובוכה והיה צריך להתנחם ולפסוק אבל ר' יוחנן לא היה קשה עליו כל כך מפני שהיה אחר החורבן הרבה וגם יש לפרשו בניחותא וק"ל:

כוזב. ר"ל בן כוזיבא:

כד הוה כו'. כשראה לאותו בן כוזיבא:

ועדיין. משיח אינו בא:

קול אדריאנוס כו'. ר"ל מ"ש הקול קול יעקב פירושו קול צעקה וצוקה שגרס אדרייאנוס וכן הוא בהדיא בפרק הניזקין ובירושלמי פ' בתרא דתענית וכך צריך להגיה פה:

שמונים אלף תוקעי גרסי':

מקוטעי אצבע. כל אחד ואחד היה קוטע בעצמו אצבעו מחוזק לב ואמיץ כח:

יבדקו. אם הם גבורים ואמיצי לב:

איסטרטיא. חבורה ודוגמתו בב"ר פ' כ"ז:

מכאן כו'. כלומר מאלו ומאלו:

לא תסעוד כו'. כלפי מעלה אמרו לא תסייע אותנו ולא תסייע לאויבינו להשחית ולהחליש אותנו:

ה"ג לא תסעוד ולא תסכיף. וכן הוא בירושלמי ובערוך ופירש הערוך ענין השחתה ונראה שהוא מלשון סקבא דשתא רגלא בפ' עשרה יוחסין ובפרק חלק בין סקבי דרומי שפירושם ענין חבורות והשחתה ועיין סוף פסוק היה כאויב:

ולא תצא וגו'. אין אנו צריכין שתצא בצבאותינו ועיין עוד בפרק הניזקין שהרי דוד נמי אמר הכי:

וע"ז. על פלאי גבורותיו של בן כוזיבא היה אומר ר' עקיבא שהוא מלך המשיח כדלעיל:

ולבסוף נתן. אדריאנוס את דעתו לחזור לארצו:

מתגעגע. מתאפר ומתפלש בעפר ועל ר"א אמר כן על שהיה מתפלש בשק ואפר ותפיל':

דאנא כו'. שאני עושה לך שתכבוש אותה יום הזה מיד נכנס בשער העיר ומצא את ר"א שהיה עומד ומתפלל:

בבוביא. פירושו שער ומלת בבא ידוע:

עבד גרמיה גרסינן. פי' עשה את עצמו כאלו לוחש באזנו של ר"א והלכו הרואים ואמרו לבן כוזיבא דודך ר"א רוצה להשלים ולמסור העיר לאדריאנוס:

לאדריאנוס גרסינן:

שלח בן כוזיבא והביא לאותו כותי:

מוטב כו'. מוטב שימית אותו איש את עצמו ולא יתגלה סודות המלך כיון שבין כך ובין כך יומת. ובירושלמי יש שאמר לו שלחש לו להשלים העיר ביד האויב וגירסת הספר לא כן היא:

לאשלמא. למסור ולהשלים אותה ביד האויב וכן הוא בירושלמי:

ה"ג כיון דחסל ר"א כו'. פי' כיון שסיים ר"א תפילתו שלח בן כוזיבא אחריו ואמר לו כו':

דאנא בצלותי גר'. פי' שאני בתפלתי עמדתי:

בעיטא גרסי'. ופירושו דריסה ברגל:

אמרה לו. הבת קול רמזה לו בפסוק זה:

מיד גרמו גר':

ואייתיאו כו'. והביאו ראשו כו':

גנותאי כו'. פי' מל' גונדא שפירושו חיל. ובירושלמי גרס כותי ובילקוט האזינו גרס גינאי:

אייתי לי. לך והבא לי גופו וכן הוא בילקוט האזינו והלך והביאו ומצא נחש כרוך על צוארו אמר אם לא שאלוהיו המית לזה מי היה יכול לו:

ארבעה מילין. ארבע מיל היה מהלך הדם ניכר בתוך מי הים:

רחוקה מן הים גרסי':

כמן טבריא. כמו שיש מן טבריא כו':

והקיפו גדר. בירו' יש שהגדר היה גבוה מלא קומת איש עם פישוט ידיו למעלה:

הכי גרסי' בירושלמי ר' הונא אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה:

עשתה. עכבה שלא נחרבה:

הדליקו נרות. מ שום שמחה:

הבוליוטין. העשירים וחכמי עצה היו יושבים באמצע ירושלים וכשהיה עולה אחד מהם מאנשי ביתר להתפלל בירושלים ואמרו לו אנשי ירושלים שמעתי עליך שרצונך ליעשות חכמי עצה ועירוני בירושלים וכדי לכנוס עמו בדברים אמר כן שוב אמרו לו ולא תרצה ליעשות שר וחשוב ועיין בערוך ערך ארכין:

ה"גמן בגין דשמענא כו' עד איסיא את בעי כו'. ופירוש שוב אמר הלא שמעתי עליך שיש לך נחלות שדה התרצה אתה למוכרה לי ואמר לו אין בדעתי כלומר איני רוצה למוכרה וה"ג בירושלמי בתשובות שאלות הראשונות והיה הירושלמי כותב שטר מכיר' בשמו של אותו איש מביתר ובירושלמי יש שחביריו כתבוהו וחתמוהו לו:

ומשלח אונותיה גרסי'. פי' משלח שטר מכירה זו לעיר ביתר לבן ביתו של אותו איש הממונה על כל אשר לו והיה אומר לו אם יבא אדוניך פלוני אל תניחנו לבא עוד בנחלתו שכבר מכרה לי:

ביתיה גרסי':

והוה אמר כו'. מי יתן ונשבר רגלי ולא עליתי לאותה זוית ולירושלים קרא כן דרך בזיון מרוב צערו ושוב קלל גם הבית כדמפרש ואזיל:

צדיאה כו'. כלומר יהיה רצון שיחרב הדרך שלא יעלו בו עוד באלו הרים ודרך בזיון קורא לירושלם הר חרב ודוגמתו בב"ר פ' ל"ב עבר בהדין פלטאנוס לפי פי' הערוך וכן במדרש חזית בפסוק כמגדל דוד ולפי פי' רש"י בב"ר פ' ל"ב פירושו כמו פלטין המלך שקורין פאלי"ש:

קיצא דההוא ביתא. יקרב קיצו של ב"ה ועיין לקמן בפסוק צדו צעדינו:

אף אינון כו'. אף הם בני ביתר לא הרבית להם טובה ובירו' גרס לא נפקת להון טבאת פירוש לא יצא להם לטובה:

שלש מאות מוחי כו'. כך הוא בירושלמי ולפי גירסת הספר דלקמן צריך להיות מאה קופות של קצוצי כו' אבל בירושלמי גרס שלש קופות של שלשה שלשה סאין ויש אומרים תשע של שלש סאין:

וכשאתה כו'. בירושלמי לא גרס ליה כלל:

במכתבין. קולמוסין ועטי סופר:

כרכו כו'. כל ספריהם היו עשויים בגלילה כעין ספר תורה שלנו:

לנפשי וגו' גר':

ולא היו שבקין כו'. לא היו מניחים הרומיים לעבור שם שהיו הורגים אותם אמרו כל סם ושורש הדבר נצא לחוץ ונהרוג כלם עד שנקח כתר המלך ונשב אותו על ראש שמעון והוא היה ראש שלהם ובירושלמי וכן בילקוט פ' האזינו הגירסא באופן אחר וע"ש:

דהא כו'. שהרי הרומיים באים ונצא לקראתם ובירושלמי ובילקוט אינו:

מן דנפקון כו'. משיצאו פגע בהם זקן א' ואמר להם הבורא ית' יהא בעזרכם מן צרה וצוקה וקינה:

אליון. ענין צרה וקינה כדאמרינן בערכין איליא בעלמא הוא דנפל בפומייהו ופירש"י קינה:

ה"ג בירושלמי ובילקוט אמרו ליה לא נסעוד ולא נסכיף. ופירושו תמצא לעיל דף ס"ז ע"א:

פיטומייהו. גופיהם ויש לומר שנקרא כן על שם גדלו שנתפטם גדול ורחב או הוא מלשון שורש כמה דאת אמר פיטומן דאתרוג שפירושו העוקץ או ראש העליון בין כך ובין כך הוא עיקרו ושרשו:

ה"ג בירושלמי שני ארזים היו בהר המשחה ותחת אחד מהם כו':

לקנים. קני נדות שתי יונים קרוי קן:

ה"ג בירושלמי טור שמעון והוא שם מקום וכן הביאו הרוקח בהלכות שבת בערוך גרס רבינו שמעון והוא טעות סופר:

ה"ג בירושלמי ובערוך ערך גרב שלש מאות גרבין דמרקוע לקיטיא בכל ערובא דשבא ולמה כו'. ופי' הערוך הוה מפיק שלש מאות כפיפות של פיתותי לחם היה מוציא לעניים בכל ערב שבת. מרקוע. לשון טלאים וחתיכות ועיין לעיל:

ריבה. נערה והיא היתה זונה ואמר כן לפי שיש אומרים בירושלמי שמשום זנות נחרבו:

לר' אלעזר בן חרסום היו האלף גרסי'. פי' אלף מהם היו לר' אלעזר בן חרסום:

ה"ג בירושלמי הטימס שלהם עולה לירושלם בעגלה. ויש לומר שהוא מלשון טימי שפירושו אוצר ודמים. ור"ל המס שהיו מעלים לירושלים היה הרבה מאד והיו צריכין להעלותו בעגלה ולפי פי' הערוך ערך טמש לא ידענא מאי אידון ביה:

מוציאות כפליים כו'. כך האנשים היו בהם:

אכסנייא. לא היו מקבלים אורחים:

ה"ג דהוו מרבין בניהון כאילין כו'. פירוש היו מגדלין בניהם ומפרנסים אותם בשחליים:

הוה אתית כו'. היתה באה לשם והיתה יולדת זכר. ואשה שבתוך העיר כשהיתה רוצה לילד נקבה היתה יוצאת חוץ לעיר:

ה"ג וכדו כד את נצעהון כו'. פי' ועתה כשאתה נועץ על מקומם ששים רבוא קנים לא יכולה לשאת ולהחזיק אותם ובירושלמי גר' בהדיא לא נשייא:

נצעהון ה"ג בירושלמי ונראה שהוא כמו נעצהון ועיין בירושלמי עוד:

אורגי פרוכות. בירושלמי גרס פלגס ונראה שגם כן הוא גירסת הערוך שגרס פילגין ועיין שם ופי' פידולי"ן בלע"ז:

ה"ג בירושלמי חוץ מאחים בלא אחיות חוץ מאחיות בלא אחים:

והללו את השם. בירושלמי לא גרס ליה אבל לעיל בפתיחא וזכור את בוראך ולקמן בפסוק מחטאת גרס ליה וצריך לומר דשבת ויום כפורים חשיב ליה כחדא כי שבת שבתון הוא:

רתיח. תוסס ומנענע כדבר הרותח:

לא אידום. לא נדמה לו:

ולא אמרי כו'. הכי גרסינן ג"כ בפסוק מחטאת ובמדרש קהלת בפסוק מקום המשפט ופירוש אפי' בהגזמה ובהפחדה זאת לא אמרו לו כי חשבו כי יאמין להם מאחר שעמדו בדבריהם על כל ההגזמה והפחדה הזאת ועכשיו שעל כל זאת אמר להם אינו כן כמו שאמרתם ולא האמין להם אמרו לו מה נעלים ממך נביא כהן היה והיה מוכיח אותנו לשם שמים ואמר לנו קבלו דברי ולא קבלנו ממנו אלא עמדנו עליו והמתנוהו ובפ' הניזקין ובפ' חלק צ"ו איתא שמיד שהגזים עליהם היו אומרים לו האמת:

א"ל. נבוזראדן כלפי אותו דם של זכריה:

כך כתיב בו כו'. כלומר פירושו של פסוק זה הוא כך שיאבדו כ"כ כמה נפשות על נפש אחת:

מיד נתמלא כו'. בירושלמי גרס ליה קודם והרהר ולקמן בפסוק מחטאת גרס כמו כאן:

ה"ג בירושלמי ובילקוט ישעיה שמונים אלפים פרחי כהונה בקעו כו':

בקעו כו'. הלכו בחיקה בקרב כל המחנה כדאמרינן בשלשה גבורי דוד ויבקעו במחנה פלשתים:

נשתה קדמיי. נשתה קודם שנאכל אמרו להם אכלו מקודם ואח"כ תשתו משאכלו לקחו כל א' וא' נוד ונתנו לתוך פיו והיה הרוח נכנס בכריסו וכריסו נבקעת:

מי נתון כו'. כלומר מי יתן הערביים שילינו ביער שהוא הלבנון אלא מפני שהוא הדרך שיבאו שם בגולה ישראל שהן בני דודיהון והערביים הקדימו ולנים ביער דרך העברת השיירות והיו מקדמין אותם במיני מלוחים כן הוא בפי' רש"י בספר ישעיה ובילקוט ואגב זה דרש ארחת דודנים וכי כן הוא דרך בני דודים לעשות כן לבני דודיהן וכי כן עשה הקב"ה שהוא אביהם של ישראל לאביכם ישמעאל כו' עד ואתם לא קיימתם להביא מים לקראת הצמאים ושוב דרש פסוק כי מפני חרב וגו':

ה"ג וכי מטיבותהון אתיין כו'. פי' וכי מפני טובתם באו אצלכם והלא לא באו אצלכם אלא מתוך צרה צרורה ולפי' היה לכם לרחם עליהם:

ה"ג בירושלמי וילקוט שמטותיהן כראוי כד"א והשביעית תשמטנה ונטשתה ומפני קשת דרוכה ע"י שלא היו שומרים שבת כראוי כמד"א בימים כו':

מגיבתון. מעיר גבת:

בית שמש וגו'. סיפיה דקרא שבעים איש נ' אלף איש ואיתא בפ' אלו נאמרין ר' אבהו ור"א חד אמר חמשים אלף וכל אחד שקול כשבעים איש מסנהדרין וחד אמר שבעים היו וכל א' שקול כחמשים אלף:

וכדון. ועתה אחר החורבן אפילו מאה קנים אינן יכולין לעמוד בה כי קטן הוא מהכיל. והטעם ככתוב למעלה שקפצה א"י:

משמרתה כו'. של בית שמש וענין המשמרות עיין בפרק בשלשה פרקים במסכת תענית:

פולמסאות. חיילות כד"א במסכת סוטה בפולמוס של אספסייאנוס כו':

של תדמור גרסי':

והוא שם מקום כמו שנאמר ויבן את תדמור במדבר. ונזכר במסכת שבת פרק במה מדליקין עד דכליא רגלא דתרמודאי:

קשתין. רובה קשת ובירושלמי גורס קשטים והוא ג"כ לשון מורה חצים כד"א גבי קטב מרירי קשט כחץ:

ה"ג בחורבן ראשון העמידה פ' אלף ובשני העמידה מ' אלף ועיין בילקוט סוף פ' וירא ושם ברבה ובערוך ערך קשת:

הם כראשון גר'. פירוש בחורבן אחרון העמידה כמו שהעמידה בראשון ואתיא כרבי יוחנן דאמר בירושלמי שבשניהם העמידה שמונים אלף:

ה  [עריכה]

הרס: ראויה כו'. ה"ג לא היתה ראויה להכבש פחות מארבעים יום:

אנא מקיף כו'. בהשבעת שמות שרי מעלה אקיף סביב לירושלים חומות מים והאחד אמר כו':

בדידי כו'. במלאכים שלי אתם מתגאין וסומכין עליהן ולא תחזרו בתשובה ברקנ"ט בפרשת כי תצא הביא מאמר זה וגרס בדידי אתם מתגאים והוא נכון יותר:

דעל מיא גרסינן. פירוש השר הממונה על המים היה הקב"ה ממנה אותו על אש:

התחילו מזכירין גרסי'. פירוש היו משביעים אותם לאמר אתה שר פלוני בא ועשה לי דבר פלוני והוא א"ל אינו בכחי ורשותי שמורם ומופרש אנכי ממלאכה זו וברקנ"ט גרסינן כבר מורם אנא מיניה:

ה"ג אלו שרים של מעלה:

ו  [עריכה]

גדע: עשר קרנות. בכל אחד מאלו כתיב קרן כדמפרש ואזיל:

לידידי. זה אברהם כמו שדרשו על מה לידידי בביתי:

ברווח גר'. פירוש ואני שורה ברווח בלי צער:

גילה אותם. שימינו היא עמם בצרה כביכול:

ליתן דין. דרך שאלה אמר לו כן:

ותנוח. בלא דין וחשבון:

הכי גרסינן בס"י והנחה לעולם. כלומר וכי לא אעמוד לתחיית המתים:

הימים או הימין. עיין מזה בספר הזוהר בפרשת בראשית בפסוק ויבא קין מפרי האדמה. ונרמז ג"כ בריש פרשת מקץ:

גאלתי את בני כו'. כשאגאל את בני כבר נגאל ימיני:

ח  [עריכה]

דרך: הם לא פלשו בו'. נתבאר לעיל בפסוק היתה כאלמנה:

ט  [עריכה]

היה: לדפני אנטוכיא. פי' הערוך שפם הרבלה תרגום דפני:

סכופים כו'. פי' הערוך ענין אנינות וסיגוף ושברון ודוגמתו לעיל בפסוק בלע ה' וגר' סכופים וסכיפים:

י  [עריכה]

ויחמוס: שנחמס. נשחת ונרפס המעין שממנה משקין אותו:

ויגרש את האדם וגו' גרסי'. וסופיה דקרא לשמור את הגן:

שכו כתיב. בערוך ערך סך ובס"י גרס אמר רבי אבהו שכו כתיב כיון שגלו ישראל שככה חמתו של הקב"ה:

יא  [עריכה]

זנח. טרון. מושלך:

תחת ערפיהם. הניחו ראשם על היד כדי שיוכלו להסתכל היטב כלפי מעלה:

גליאסין. פירוש הערוך רומח והענין שעשו מסגר מן רומחיהן בב"ה וראשי הרומחים על הארץ והחוד כלפי מעלה להכעיס את עצמן וגירסת הערוך בערוך גלגס ועושין רושם במסמרות הגוגלסים בקרקע בית המקדש:

מסגר. לשון הסגיר קדרש וקל להבין:

מכח אותו גרסינן:

נפלה נפלה כו'. וסבירא ליה שנפלה מאותו קול כדמפרש לקמן בשם ר' ינאי דכתיב מקול נתפשה בבל:

המלכות הזו. המלכות הד' דכתיב קול נתנו כו' וכתיב אצלה קול שאון כדמפרש ריב"ל לקמן וגירסת הילקוט מוכח כמו שפירשתי וע"ש:

אף היא כו'. פי' מלכות הד' ושוב גרס מקול מפלתה רעשה הארץ:

קול שאון כו'. בישעיה סימן ס"ו:

ה"ג ולמה שקולו של עשו מקטרג וטעות הסופר נגלה לעין. ובס"י גרס של היכל:

קול שאון כו'. פי' קול שאון תעלה מעיר מפני הקול שהיה עולה מהיכל ה' שנא' קול נתנו בבית ה' וגו' ובש"ר סוף פ"ט משמע דהכי פי' בשביל קול שאון שתעלה מעיר ירושלים ומהיכל ה' קול ה' משלם גמול כו':

יב  [עריכה]

חשב: לא מן הכרוז. י"ל לא מצינו שאמר בפי' שבדעתו להשחיתו רק מצינו שחשב כן מדכתיב כי על אפי וגו' ירמיה סימן ל"ב. ובספר אות אמת הגיה לא מן כדון אלא מן עלמא הה"ד ופירושו לא מעתה עלתה בדעתו להשחית אלא מימי קדם חשב ה' להשחית:

על אפי וגו' גרסי':

חוטמו. אפו דורש לשון חוטם:

שורא ובר שורא. חומה גדולה וחומה קטנה זו לפנים מזו:

יג  [עריכה]

טבעו. חלקו כבוד כו'. כד"א פ"ב דשבת שהשערים נשאו ראשם כדי שיכנס הארון ועיין שוב במדרש תהלים ובסדר נשא רבה פי"ד:

לא שלט בהם כו'. אלא טבעו כו':

הה"ד שאו שערים וגו'. הרי הכבוד אמור וכתיב מקרא זה טבעו הרי שכרן שלא שלט בהן יד האויב:

גם. לרבות אף נביאי אמת:

יד  [עריכה]

ישבו: ה"ג כשגלו יכניהו מינהו כו':

הבאים ירושלם אל צדקיהו גרסינן:

והוה עליל כו'. היה נכנס ויוצא להיכל המלך בלי שאלת רשות כמנהג שאר השרים:

יום אחד נכנס אצלו ומצאו שתלש בשר מארנבת בעודנו חי א"ל השבעה לי שאין אתה מגנה אותי לגלות דבר זה ועיין כל זה במס' נדרים פ"ט:

יתבין כו'. יושבין ומשחקין ומספרין בגנותו של נבוכדנצר לפני צדקיהו כן פי' הערוך:

מפרתין. מגנה ומהתל כך פי' הערוך:

ואמרין כו'. ואמרו לו לא נאה המלוכה לנבוכדנצר אלא לך כו' ואף הוא היה מגנה אותו ואמר אני ראיתי שהיה תולש בשר מארנבת בעודנו חי ואכל אותו מיד שלחו ואמרו לנבוכדנצר אותו יהודי שהיה יוצא ונכנס אצלך בלי רשות אמר לנו אני ראיתיו כו':

חמיתיה גרסי':

בדפני כו'. פי' הערוך שפם הרבלה:

קתדראות. כסאות חשובות להושיבם עליהם:

זקני. אלו סנהדרין בכל מקום כמו שדרשו חז"ל בפרק קמא דקידושין:

טו  [עריכה]

כלו: סיקוסי'. לשון מדה ושיעור ועי' בויק"ר פי"ב וכן פי' הערוך שיעורים וגבולים לטובה וכדמפרש ואזיל שיש דמעות לטובה ויותר מאותו גבול רעים הם:

סם. שנותנים בעין כעין קלורי' ובערוך גרס שום וכן במסכת שבת פרק שואל:

ה"ג בית הכסא ושל תשחורת קשה מכולם מעשה באשה. ועיין ערוך ערך חסית:

תשחורת. פי' הערוך נאה וחשוב כד"א הדבק לשחוור:

אסייא. רופא:

כחולי כו'. כחול העינים מן כחול שלי ואתה מתרפא ובספר ישן יש שא"ל שתקח עצם מעצמיו ותטחן אותו עד אשר דק ותכחול העין ממנו ועשתה כן ולא הועיל לה לקיים מה שנא' כלו בדמעות עיני:

מנשמה. מתרפא בלשון ירושלמי וכן פי' הערוך:

דנחת כו'. שהוריד כבדי ונתקע ממקומו מן הבכי שבכיתי עליו ולא הועיל לי כלום:

טז  [עריכה]

לאמותם. גלוסקין. דגן היינו גלוסקין שדגן לאו בר אכילה הוא:

קונטיטון. יין קונדיטון מבושם בדבש ובשמים:

חמר עתיק. יין ישן:

שירא. צמיד:

קדש. נזם:

וסק לשוקא. ועלה לשוק אולי תמצא מאומה לקנות לנו לאכול והיה עולה לשוק וראה ולא מצא כלום והיה מפרפר ומת:

ה"ג והיא אמרה לברה חמי כו'. פי' והיא אמרה לבנה צא וראה מה אביך עושה ועלה לשוק וראה את אביו שמת והיה גם הוא מפרפר ומת עליו:

היינו בעלה כו'. בהתעטפם לשון רבים לזכרים ונתעטפו ומתו זה על זה:

ברא זעירא כו'. בנה הקטן רצה לינק ולא מצא חלב:

יז  [עריכה]

מה אעידך. כל נביאי גרסי':

ה"ג השכם ושלוח השכם בבקר ושלוח בערב:

צווחין כו'. קורין לביזה עדיתא וכן ת"א:

ויעודין כו'. דרש אעידך לשון בית וועד:

שנים. שני בית עולמים:

קישוטין. אעידך דרש מלשון תכשיט ועדי ועיין בשמות רבה פרשה נ"א ובמדרש חזית בפסוק מצאוני השומרים:

זוני. פי' הערוך אזורות:

לאיזה אומה דמיתי. לאיזה אומה עשיתי נסים כמו שעשיתי לכם עד שתהיו דומים זה לזה:

לכשאשוה לך. שאהיה שוה לך שאשב לי לבדי שנאמר ונשגב ה' לבדו וכתיב הכא איכה ישבה בדד. ונאמר ה' בדד ינחנו:

המצויינים. מסומנים:

ובתגלחת. שנאסרו בהקפת הראש ובהשחתת הזקן:

שברו של ים. עיין בשמות רבה פרשה ט"ו:

שירה על הים. ופירוש הכתוב אותו שהגדלת על הים הוא ירפא שברך או קרי ביה שברך בשיבולת לשון תקוה ואחרית טוב:

זה אלי כו'. יותר היה נראה להגיה מי כמוכה באלים וזהו מי ירפא לך. וכן מצאתי בספר ישן:

ה"ג ריב"ל אמר מי ירפא לך כו'. פי' אם תשמע לקול הנביאים אז תתרפא או י"ל נביאיך ירפאו לך כמו שנאמר נחמו נחמו עמי וכן מצאתי בהדיא בס"י ומלת ירפא לך נמשך למלת נביאיך הכתוב אחריו:

יח  [עריכה]

נביאיך: על אפוי. בערוך ערך חף גרס חפיו. ופי' שהנביאים היו מעלימים ומכסים כסוי על כסוי חטאה שהיו המה מכסים עליהם:

מאסיין. פי' ענין כסוי כמו מיאמוס דלעיל בפתיחא ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ולגי' הספר פי' ג"כ היו מניחים על פניהם כסוי כאלו אינם רואים רוע מעללם:

ומדוחם כתיב גרסי'. וכדלעיל בפסוק קראתי למאהבי. פירוש הנביאים היו מדיחים אותם תוך הגולה בנבואת שקר שהיו מתנבאים להם לטובה:

יט  [עריכה]

ספקו: בן יוחאי גרסי':

הכי גרסינן ומחשב שם שלא יחשוב בירושלים ויצטער. והכי מוכח בהדיא סוף פרשת פקודי ועיין שם:

ויצטער. אם לא יעלה לו החשבון כפי רצונו:

הכי גרסינן ורבי נתן אומר פרקמטוטא סליק כו'. ועיין סוף פרשת פקודי:

עמריה. מלאכתו כמו לא תתעמר בו. ובספר ישן גרס סרק עמרא סליק כו' פירוש אומן הסורק ומתקן הצמר:

הכי גרסינן דמך ולא זבן. פירוש לן וישן שם ולא מכר מלאכתו אמר זו היא העיר שאתם אומרים עליה שהיא משוש לכל הארץ בתמיה:

כ  [עריכה]

קרן גרסי'. פי' הקדים והשכים בבקר ומכר את שלו אמר טוב ואמת אמרתם שהיא משוש לכל הארץ:

כא  [עריכה]

עשה ה':

משעה שאמר כו'. כלומר מאחר שאמר כך שמא תאמר שכן עשה ח"ו וטוב להגיה שמא בך עשה:

אלא עשה ה' גרסי'. וסיפיה דקרא בצע אמרתו אמירתו בצע והפשיר הפשרה נקרא ביצוע כמו שדרשו חז"ל בפ"ק דסנהדרין על פסוק בוצע ברך:

בזע. קרע:

פורפרין. לבוש מלכותו ועיין לעיל בפסוק ראשון:

אחרים. אבל הוא אינו בשמחה ועל זה נאמר צעק לבם על שהרים קרן הצרים:

כב  [עריכה]

קומי: הכי גרסינן בירושלמי פ"ק דברכות ארבע משמרות בלילה וארבע משמרות כו'. ועיין שוב שם הגירסא קצת באופן אחר:

וארבע משמרות כו'. פי' יום ולילה נחלקים לשמנה חלקים ועיין לקמן:

כדי לאומרו גרסינן. פירוש שיעור שיאמר אדם מלת רגע:

וששת אלפים כו'. בפ"ק דברכות גרס שמונת אלפים ושמונה מאות ושמנים ושמנה.

טעמיה דרבי. דאמר לעיל ארבע אשמורות יש בלילה נמצא שבחצי הלילה הוא ראש אשמורה שלישית וסוף אשמורה שנייה:

הא ניחא. דכתיב חצות לילה וגו':

הכי גרסי' טעמיה דרבי נתן ראש אשמורת התיכונה (שופטים סימן ז'):

ורבי נתן מה מקיים כו'. הא בחצות הלילה לאו ראש אשמורה היא:

ואיך עבידא. היאך נעשה זה והא כיצד שפעמים היה מקדים ופעמים היה מאחר ובירושלמי גרס הא כיצד:

ה"ג בילקוט תהלים וכן מוכח בירושלמי עד תשעה שעות וישן עד ראש אשמורה התיכונה ועמד ועסק בתורה:

ובשעה כו'. והטעם כשנהג עצמו כמנהג המלכים באכילה היה ממעט בשינה ב' שעות שלא להמשיך כולי האי בתענוגים וכשסעד סעודת עצמו היה ישן שיעור שינה הראוי לכל אדם שיעור ב' אשמורות דהיינו שמונה שעות והקדמונים ז"ל נתנו בו סימן ישנתי א"ז ינוח לי א"ז גמטריא שמונה:

איתער כו'. התעורר כבודי מפני כבוד בוראי שכבודי אינו כלום לפני כבוד בוראי ברוך הוא לפיכך אני מעורר השחר והשחר אל יעוררני שיאיר היום ויעירני משנתי:

והיה עומד. דוד היה עומד והיה מנגן זמירות ותשבחות לאל ית':

ה"ג בירושל' ויהי כנגן במנגן אין כתיב כו'. פי' במנגן משמע הוא היה מנגן בכלי המנגן וזהו הכנור המנגן משמע הכנור עצמו היה מנגן:

הכי גרסינן מה מקיים רבי קרייה דרבי נתן:

ה"ג אמר רב הונא סופו של שנייה וראשה של שלישית שמתווכות הלילה:

שמתווכות. שממצעין ומחלקין הלילה באמצע:

ה"ג אלו נאמר תיכונות יאות הות. פי' תיכונות לשון רבים מורה על שני אשמורות תיכונה כינוי ליחידה ומשני האשמורות הראשונה לא היתה נחשבת כלום לענין מלחמות גדעון שעדיין לא הגיע הזמן שבאשמור' הראשונה היו השונאים עדיין נעורים שלא נשתקעו בשינה ובירושלמי גרסי' דעד כדון ברייתה עיירון. וקצת מאמר זה תמצא במדרש רות ריש פ' ו':

כג  [עריכה]

ראה: והיתה ממדדת כו'. ומה שנוסף עליו היתה נותנת משקל זהב ועיין לעיל דף ס"ד ע"א שדואג היה הנמדד והנשחט וצריך לומר שמת אביו והניחו בן קטן:

כד  [עריכה]

שכבו: ה"ג ילכדו זקן עם מלא ימים לפיכך שכבו לארץ חוצות. ור"ל לפי חטאתם היה עונשם וה"ג בהדיא בספר ישן:

כה  [עריכה]

תקרא: ה"ג מגו ביתאי. פי' אותו הדר בתוך ביתי קראת עלי למלחמה כדמפרש רבי מרינוס ואזיל:

קוסי פורפיראן שלי גרסי'. והערוך גרס קוסי טרפיזי שלי ופירש בו אוכלי שלחני. טרפיזי הוא שלחן. קוסי לשון אכילה כמו הכוסס חטים והכס פלפלין ובלשון יון קוסי נשיכה וגירסת הספר פרפיראן פי' ג"כ מאכל מל' פרפרות:

זה דאתי עלי. הרי זה בא עלי למלחמה:

כנגד כו'. כלומר אפילו הבנים שהיו עתידים וראוים לצאת מהם היה החטא מאבדן שלא ימצאו לעולם:

ורביתי. וי"ג קמוצה והרי"ש פתוחה והוא לשון עבר כמו טפחתי אבל ורביתי הוא בשו"א המורה על העתיד לצאת מהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף