מתנות כהונה על איכה רבה/א

מתנות כהונה על איכה רבה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איכה רבה - פרשה א

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  כג  כד  כה  כו  כז  כח  כט  ל  לא  לב  לג  לד  לה  לו  לז  לח  לט  מ  מא  מב  מג  מד  מה  מו  מז  מח  מט  נ  נא  נב  נג  נד  נה  נו  נז  

א  [עריכה]

ה"ג ואחד ראה אותה בפחזותם. ל' אנשים ריקים ופוחזים:

ה"ג של עולם ובי' הדברות ובמילה כו' עד ובחמשה:

מנין איכה. אל"ף רמז לה' אחד. יו"ד לעשרת הדברות. כ"ף למילה שנתנה לאברהם לעשרים דור. ה"א לחמשה חומשי תורה:

איכה. גימטרי' ל"ו רמז לשלשים ושש כריתות:

בדד. גמטרי' עשרה:

מלתין. משי:

בגדי בדד. מחוץ למחנה:

אפקלטורין. פי' הערוך מיני בגדים חשובים:

הפנסין גרסי':

שהיו הפוכין. שהיו הופכין הכסאות דכתיב דכרסוון רמיו לשון רבים:

אבק רגליו. מכלל שרגליו יחיפים:

פורפירא. לבוש מלכות:

מפרש ליה גרסי':

מבזע. בצע כמו בזע בחילוף זסשר"ץ:

אמרתו. שפת הבגד לשון אמרא בלשון רז"ל:

יושב ודומם. כמו שאחז"ל אבל לא ירבה בדברים כמו שנאמר האנק דום.

פה למיסב כו'. לישא וליתן והיינו מתווכחים עמהם פה אל פה ועכשיו צריכין להביא ראיה עליה מצד טובה ומנהגה וכדמפרש ואזיל:

נאמר דידה. ענינה של עבודת כוכבים ומה שהעיד הקב"ה עליה:

ונאמר דיליה. ענינו של הקב"ה ומה שמעידין עליו:

איכה. אותיות איכה נוטריקון אוי לך:

פתרונו כו'. ישבה משמע שכבר היא יושבת:

ב  [עריכה]

העיר רבתי עם:

פלטיות. רחוב ושוק גדול כד"א סרטיא ופלטיא במס' עירובין:

שווקים ושקקים כו'. כולם מיני רחובות ושוקים הם זה קטן מזה:

שיירא. סוחר אחד היה וע"ש שהיו עמו מאתים גמלים טעונין פלפלים עבר לאותו מקום שנקרא צור ומצא חייט א' שיושב על שער המדינה:

פילי. פי' הערוך פילי ופתח תרע כולן פירושן שער:

א"ל כו'. החייט אמר לו מה אתה טוען א"ל פלפלין אמר ליה אין אתה מוכר לי מעט מעט אמר לו לא אלא אמכרם הכל יחד ואמר לו אין אתה יכול למוכרם כאן אלא בעיר אחרת כיון שהגיע לירושלים מצא חייט אחד שישב על שער העיר אמר לו מה אתה נושא א"ל חתוך חתיכתך כלומר עשה מלאכתך שלא השגיח עליו שסבר שלא יקנה ממנו מצאו חייט אחר וא"ל מה אתה נושא ואם אוכל לקנותו הרי טוב ואם לא אביא אליך איש א' שיקנה ממך הכל ומדי דברו בו שאלו עוד מה אתה מביא הגד נא לי וא"ל פלפלין לקח החייט לאותו תגר ונתן אותו באוצר א' והראה לו בית כור מלא דינרים ואמר לו ראה מטבע זה אם הוא יוצא בארצך קח מהם בחליפי פלפלך:

דרא. פי' דירה כלומר חדר או שורה:

ה"ג מוניטא אי נפיק:

לצפרא כו'. למחרת הלך לו אותו סוחר לטייל בשוק ומצאו אחד מן אוהביו ואמר לו מה אתה נושא כלומר איזה סחורה הבאת למכור ואמר לו פלפלין ואמר לו אין רצונך שתתן לי בק' דינרין שיש לי סעודה ביום זה:

ארסטוון. סעודת שחרית נקראת כן וכן סעודת הערב כדלקמן:

כבר כו'. כבר מכרתים לפלוני א' ור"ל אותו החייט הנזכר והלך אותו איש אצל אותו פלוני שקנה אותן פלפלין וא"ל דרך שאלה יש לך פלפלין של מכירה כלומר למכור תן לי מעט שיש לי סעודת בקר א"ל מה אומר לך כבר מכרתי לחייט א' ומכל מקום אומר אנכי לו שימכור לך הלך עמו אצל אותו חייט ומצא שם בני אדם הרבה שנתקבצו שם לקנות פלפלין:

דיראתא. לאותה דירה או חצר שדר בו אותו חייט:

דאיטם קמייתא נסבין גרסי'. פי' שורה ראשונה שבאו לקנות לקח כל א' וא' אונקא והוא משקל קטן ושורה שנייה לקחו כל אחד וא' חצי אונקא ושורה שלישית לא מצאו ליקח רק לכל א' כ"כ מעט עד שלא הרגישו בו כלל במשקל ע"י מעוטו או ר"ל לא הרגישו כלל שהיה שם פלפלין למכור כלל כי כבר נמכר כולו באותן שתי שורות הראשונות וכן נראה עיקר הרי שהיו עם רב:

בסדקי. שוק שמוכרין שם תבואה ועיין לעיל ריש מגלת רות:

מן כהנים. מן הכהנים וכדמפרש ואזיל:

פר קרב כו'. היה נקרב ע"י כ"ד כהנים וכדשנינן במס' יומא פ' בראשונה:

ה"ג ואיל באחד עשר:

מי שהיה טמא כו'. שעשו פסח בחדש השני:

רמסוהו. מפני הדוחק:

שלום על ישראל. שלא יצרכו לזיקות יבום וחליצה ולא אתו לאינצויי וירושת קרובים דודו או בן דודו כדאיתא בכתובות:

ג  [עריכה]

היתה כאלמנה:

הם לא פלשו. ישראל לא דקדקו אחר מדת הדין לגלות ולפרסם חטאתם בפרהסיא מלשון מבוי מפולש פירוש מגולה וכן מדת הדין לא דקדקה אחריהם לענשם על חטאתם כפי תגמולם וכדמפרש ואזיל:

לחזור אליה גרסי':

לשומרת יבם. הוא טעות סופר וצריך להיות לאלמנה ועיין בפ' החולץ ביבמות ובפרק בתרא דכתובות ואלמנה דינה הכי שמתפרנסת מנכסי יתומים כל זמן שאינה תובעת כתובתה כדאיתא בכתובות פ' הנושא ולכן אמר כאלמנה ולא אלמנה ממש שעדיין סומכת על אביה שבשמים:

מי' השבטים. שגלו תחלה ועדיין לא גלו יהודה ובנימין:

כי לא אלמן גרסינן:

ד  [עריכה]

רבתי בגוים:

רבתי בדעות. שהיו בני ירושלים גדולים בדעה ובינה והשכל לעיני העמים וכדמפרש ואזיל:

רבתי. גדולים כד"א פרו ורבו וישרצו וירבו ובשביל חכמתם היו שרים לבני המדינות וכדמפרש ואזיל:

שרתי במדינות. טעות סופר בכאן והכי גרסינן בדעות רבי הונא כו' ועיין לקמן ובילקוט נשתנית הגירסא קצת:

מציעין לו גרסינן:

קתדרא. כסא מכובד ממוצע בכרים וכסתות:

אזל למדינתא כו'. הלך לו לאחד מן העיירות:

אירע כו'. קרה מקרהו והגיע זמנו למות ורבים הם בתלמוד כך אירע לפלוני וכה"ג:

אייתי כו'. קרא והביא בעל הבית והפקיד בידו:

מדליה. פי' עשרו כדאמר בסוף הענין לכל עותרא ומדלא הדין שפירושו עושר וגדולה ועיין במדרש קהלת בפסוק עת להשליך אבנים (ג' ה') וא"ל אם יבא בני מירושלים ויעשה לך ג' דברי חכמה תן לו מה שיש לי אצלך ואם לא לא תתן לו וקודם צאתו מביתו אמר לבנו כן שאם יארע שימות חוץ מביתו שיצוה כן לבעל הבית ולכן עשה בנו שלשה דברי חכמה קודם שתבע ממנו ירושתו וכדמפרש ואזיל:

ועבדין כו'. תקנה עשו ביניהם בני אנשי אותה עיר שמת שם שלא יהיה אחד מהם מראה לאכסנאי בית חברו אם ישאלנו האכסנאי:

נח נפשיה. מת אותו איש מירושלם ונפטר לבית עולמו לאחר ימים בא בנו כיון שהגיע לשער פתח של אותו עיר ראה לא' שהיה טוען עליו משא עצים וא"ל דרך שאלה תמכור משא העצים וא"ל הן וא"ל קח ממני דמי אוצר שווייהם והולך אותם אצל פלוני והוא היה אותו בעל הבית שמת אביו בביתו לקח ממנו דמי אוצר שווייהם והיה מוליכם אצל אותו פלוני בעל הבית והיה הולך הוא אותו בעל העצים והאכסנאי הלך אחריו עד שהגיעו לחצירו א"ל בעל העצים לבעל הבית:

אי. לשון צעקה והתחלת דיבור:

תא כו'. בא קח ממני משא העצים א"ל וכי משא עצים אמרתי לך להביא לי א"ל אין באמת שלא אמרת לי אלא אותו איש הבא אחרי שלו הם והוא אמר להביאם לך מיד פתח ביתו ונכנס ונתנו שלום זה לזה:

הא מיליא כו'. הרי דבר א' של חכמה:

א"ל כו'. בעל הבית א"ל מי את א"ל אנכי הוא בנו של אותו האיש שמת אצלך הכניסו ועשה לו סעודה והיה לאותו איש בעל הבית שני בנים זכרים ושתי בנות:

כד כו'. כשהגיע עת וזמן של הסעודה לאכלה הביאו לפניו בסעודה:

חמשה פריגין. פי' הערוך תרנגולים או עופות קטנים:

בתבשילא. בתבשיל אחת היו אלו ה' פריגין כשהתחילו לאכול אמר בעל הבית לאותו אורח קח וחלוק מנות לכל המסובים וא"ל אין זה משלי שאתה בע"ה ועליך לחלק כרצונך א"ל אני רוצה שתקח ותחלוק לקח וחלק ונתן עוף א' בין האיש בעל הבית ואשתו לשניהם יחד נתן עוף אחד ושוב לקח עוד עוף אחד ונתן בין שני האנשים יחד שהם שני בניו ולקח העוף השלישי ונתן בין שתי בנותיו יחד ולקח שני עופות הנשארים ונתנם לפניו ולא אמרו לו דבר לגעור בו הרי זה דבר חכמה השנית וכדמפרש לקמן מה היתה חכמתו לעת ערב הביאו תרנגולת פטומה לסעודה:

ברעותי. ברצוני:

רישא. ראש התרנגולת נתן לפני בעל הבית:

בני מעיה. בני מעים שבתוך התרנגולת:

אטמאתא. הירכיים:

גפיא. הכנפים:

בני מעיה. בערוך ערך חבטא גרס חובטא ומעיא ויש ספרים גורסיתם קרביא ומעיא:

אמר הכדון כו'. בעל הבית א"ל וכי חלוקה זאת חולקים בעירכם חלקת פעם ראשונה ולא אמרתי לך דבר וגם עכשיו אתה עושה כזאת א"ל וכי לא אמרתי לך שאין מלאכה זו מוטלת עלי ואעפ"כ שחלקתו יפה חלקתי:

בפעם ראשונה ה' פריגין אייתת גרסינן:

את כו'. אתה ואשתך עם העוף שנתתי לפניכם הרי בין הכל ג' וכן כולם:

ואנא ותרין כו' גרסי':

נסבית כו'. וכי לקחתי מאומה מחלקכם הרי כל המנות היו משולשין בשוה:

האידנא. עכשיו:

אייתת גרסינן:

רישא דביתא. אתה ראש ובעל הבית:

דמינה כו'. שממנה יוצאין הבנים מן בני מעיה והיא המנה המתייחסת וראויה לה:

עמודיא כו'. עמודי הבית שהם נשארים בבית אע"פ שלוקחים נשים כד"א בבבא בתרא קל מסובין חתן הדר בבית חמיו:

דלמחר יפקון גרסינן. פי' למחר יוצאות ויפרחו מביתך וילכו להם לבעליהם:

ולקחתי לי. גוף העוף הדומה לספינה מכוסה רמז כי בספינה באתי ובספינה אלך לי ועמוד ותן לי מה שלי או עושרי שהפקיד אבי אצלך ואלך מיד נתן לו מה שהיה שלו והלך לו לשלום:

אתי לאתינא כו'. באו למקום שנקרא אתינא ונתקבלו שם אצל איש א' לערב עשה להם סעודה משאכלו ושתו הכין להם ארבע מטות ואחת מן המטות היתה שבורה וסמוכה על המטה האחרת משעמדו להם לילך ולישן אמר בעל הבית שמעתי שבני ירושלים חכמים הם ביותר אלך ואשמע מהם דבר ממה שידברו נכנס וישן בחדר לפנים מחדר שישנו בו המה עמד בלילה אותו אורח שהיה ישן על מטה השבורה ואמר להם לחביריו מה אתם סבורים על מטה אני שוכב אין אני שוכב אלא על הארץ שאנכי תלוי באויר על הארץ:

אנא דמיך גר':

חורן אף בשרא דאכלינן גר'. ופי' אמר להם אף הבשר שאכלנו אמש טעם כלב היה בו:

חמרא כו'. אף היין ששתינו טעם קבר היה לו אמר להם האחר ועל אלו אתם תמהים אף איש שהוא בעל הבית אינו בנו של אותו איש שסבור הוא שהוא אביו ואמו זנתה עם אחר כיון ששמע בעל הבית דברים אלו אמר א' מדברים אלו אמת אותו של מטה שבורה וג' האחרים הם שקר עמד והלך בבקר אצל הטבח וא"ל תן לי מאותו בשר שנתת לי ממנו אמש א"ל אין לי ממנו כלום א"ל אמור לי עסקו וענינו של אותו בשר שהיה לו טעם טוב א"ל כשב א' היה לנו והיה אותו כשב יונק מאמו הכשבה ומתה אמו והיה לנו כלבתא כלבה נקבה והיה הכשב יונק ממנה ובאמש אצטמטמינן פי' הערוך לשון צמצום פי' היה לנו בשר בצמצום ובאת אתה לקנות בשר ולא היה לנו בשר אחר ונתננו לך ממנה:

ה"ג אמר תרין קושטא. פי' אמר שנים מדבריהם כבר הם אמת וב' האחרים הם שקר:

קפילא. חנוני מוכר יין:

ה"ג ברמשא א"ל לית לי א"ל כו':

חד גופנא כו'. גפן א' היה לנו והיה מוצבת נטוע על קבר של אבינו ועצרתי אותו בגת ונתתיו בקופות:

ואין לא כו'. ואם לא תגידי לי אחתוך את ראשך:

ודחלית כו'. יראתי שלא יקחו קרוביו עשרי וגדולתי ויגיע כפי רעה עשיתי בתמיה שהלכתי והייתי מזנה והבאתי אותך לכל עושר וגדולה הזה אמר לה מה אנו רואין לפנינו כאן יבואו בני ירושלם ויעשו אותנו כולנו ממזרים שוב נעשה תקנה בינינו שלא נקבל באכסנאי אחד מהם:

ה  [עריכה]

אזל גבי תגרא כו'. הלך לו אצל סוחר בעיר אתינס בא ונתקבל להתאכסן בחנות ששם לנים האורחים ומוכרים להם אכילה ושתייה ומצא שם בני אדם התחילו לישב ולשתות יין:

שרון. התחילו. או הוא לשון שיר פי' משוררים:

מדאכל כו'. אחר שאכל ושתה אותו ירושלמי רצה לישן א"ל עשינו תקנה בינינו שלא נקבל ללון פה אורח עד שיקפוץ קודם ג' קפיצות א"ל לאותו מדבר אליו וכי מה יודע אני היאך קופצין אלא קום אתה ועשה לפני והראני נא ואעשה כן אחריך:

קודמוי גרסי'. קם אחד מהם וקפץ קפיצה ראשונה ונמצא עומד באמצע החנות ושוב קפץ קפיצה אחת ונמצא עומד על פתח פי החנות ושוב קפץ קפיצה שלישית ונמצא עומד חוץ לחנות ועמד מהרה אותו ירושלמי וסגר הדלת לפניהם וא"ל חייכם לשון שבועה מה שהייתם רוצים לעשות לי עשיתי אני לכם וצ"ל שהלכו כולם אחריו לראות עד היכן קפץ שיקפוץ הירושלמי ג"כ שמה ובס"י איתא שבעל החנות א"ל כן ולא היה שם כי אם האכסנאי לבדו וגרס הכל בלשון יחיד ובעל החנות קפץ לחוץ ועוד יש נוסחאות שונות ולפיהן נתיישב יותר מעשה שהיה וכן במאמרם הקודמים והמאוחרים ועל המעיין ליישב:

ו  [עריכה]

אשכח חד ינוקא כו'. מצא תינוק אחד ונתן לו פרוטות:

וא"ל זיל גרסי':

נראה דה"ג ואייתי לן. ור"ל א"ל לך והביא לנו תאנין כו':

א"ל יישר כחך. כלומר יפה אמרת להביא לשנינו ביחד שוה בשוה שאתה תקח חליפי פרוטתך ואנכי אקח שכר רגלי משבא התינוק א"ל האורח קח וחלוק בינינו לקח התינוק ונתן לפני עצמו התאנים הרעים והביא התאנים הטובים ונתן אותם לפני האיש האורח אמר האורח יפה אומרים הבריות שבני ירושלים המה חכמים מאד כי בשביל שידע התינוק שלא נתן הפרוטות משלו לקח לו הרעים ונתן לפני הטובים אבל מ"מ לא אחפוץ בזה אלא בא ונעשה גורל בין שנינו:

אין אנא גרסי'. פי' אם אבא אנכי אליך ואקח את אשר לפניך ואם יבא לך מה שיש לפני קחנו לך ועשו ביניהם כן ונפל הגורל שהתינוק לקח אותן שהיו לפניו וענין השחוק היה שהיו כותבין כל אחד שמו על עץ קטן ונתנו בקלפי ואחד מהם שלח ידו ולקח עץ אחד ואם עלה בידו שם חבירו בא לו בגבולו ונטל את אשר לפניו. וחכמת התינוק היה שנתן לפניו הרעים מדרך המוסר ושוב היה קרוב לשכר ורחוק להפסד:

נאוזין. כך נקרא הגורל על שם שנעשה בעצים דקים כדאיתא בפרק כיצד הרגל דמסר ליה גאוזין לפי פי' הערוך:

מאן דאית קמך גרסי':

ז  [עריכה]

מינוקא. כמו ינוקא:

מה דאכול גרסי'. פי' הבא לי דבר מאכל שאוכל ממנו ואותיר ואקח לי לדרך:

לאסטרטא. פי' הערוך כמו סרטיא ופלטיא דעירובין וכן תמצא לקמן בפסוק גדר בעדי:

ט  [עריכה]

ה"ג מדוכא תבירא מטלקא. פי' מדוכה שדוכין בה פלפלין היתה מושלכת לקחה והולכה אצל החייט ואמר ליה תפור לי מדוכה זו הנשברת ולהונו ולקנטרו נתכוון שלא ידע מה להשיבו הוציא הוא אליו מלא קמצו חול וא"ל שזור לי מחול הזה חוטין ואני אתפור לך בהם את המדוכה:

ביעין. ביצים:

וחובצין. גבינות משבא התינוק א"ל הראיני נא איזה גבינה היא מן עז לבנה או איזהו מן עז שחורה:

דעיזא גר':

א"ל איהו. התינוק א"ל אתה איש זקן ובן דעת והראני נא איזה ביצה היא מתרנגולת לבנה או איזו היא מתרנגולת שחורה:

י  [עריכה]

דקיסין. גר'. פי' משא של עצים כמה עשן הוא עושה:

תלתא. שליש:

קטם. אפר:

ותלתא כו'. ושלישי האש שורפו והא דאמר כולה תנן הרי היא כאלו אין שם עץ כלל שמפני יבשתו לא נשאר שם כלום וכאלו הוא כענן כלה וילך. ובס"י גרס רטיבתא כולה תנן ביבישתא שליש:

מן הין כו'. מהיכן היה לומד כן אותו כהן:

יא  [עריכה]

על לבי ספרא. נכנס לבית הספר ששם התינוקות יושבין לפני רבן ורב שלהן לא היה שם עמהם והיה שואל להם דבר חכמה והיו משיבין אותו ואמרו בא ונעשה בינינו שכל מי ששואל דבר חכמה ומנצח בו את חבירו שאינו יודע להשיב שיקחו לו את בגדיו אמר להן הן אבל אתם תאמרו ראשונה מה שאשאל אתכם שאתם בני העיר ואני איש נכרי ובני העיר קודמין אמרו לו לא כן אלא אתה איש זקן ולך נאה להשיב ראשון אמרו דברים אלו מה הם תשעה יוצאין ושמנה נכנסין ושנים מוזגין המשקה ואחד שותה המשקה וכ"ד הם משמשין אותו ולא היה יודע להשיב להם ועמדו ולקחו בגדיו ובא לו אצל רבי יוחנן רב שלהם:

אהא. לשון צעקת חמס כד"א אהה ה' אלהים:

כל הדא כו'. כ"כ רעה גדולה יש ביניכם שכשבא איש אורח אליכם אתם באים ולוקחים את בגדיו א"ל דלמא דבר שאלה אמרו לך ולא יכולת להשיבם א"ל הן:

ה"ג א"ל אין א"ל ומה כו':

ירחא דביטנתא. חדשי ההריון וכן לקמן בטנה תרין:

דילידתא. ירחי ההריון עד הלידה הם תשעה בסתם אשה וח' הנכנסים הם ח' ימי המילה ושנים המוזגים אלו ב' דדי האשה שמניקין את הולד ואחד השותה הוא התינוק הנולד וכ"ד המשמשין אלו כ"ד ירחי היניקה שכך הוא הזמן שהאשה חייבת להניק את בנה כדאיתא במסכת כתובות ויבמות:

לאלתר כו'. מיד הלך לבית הספר והשיב להם כך והם החזירו לו את בגדיו והרגישו שרבי יוחנן רבן א"ל וקראו עליו מקרא הזה לולא וגו':

יב  [עריכה]

עבר ג' שנין. עשה ונתעכב שם ג' שנים ומחצה ללמוד לשון חכמה דוגמת הא דריש פ' בכל מערבין ולקמן במדרש קהלת בפסוק כל הדברים יגעים:

לישן דחוכמתא גרסי':

ולא יליף. לא היה יכול ללמדו:

זבין כו'. קנה עבד שהיה עור בא' מעיניו וכדלקמן ובטעות קנאו ואמר על עצמו דרך תימה לאחר ג' שנים ומחצה שטרחתי ללמוד עניני חכמה לא הועיל לי כלום עד שקניתי עבד עור בא' מעיניו וא"ל המוכר בחייך שהוא חכם הרבה מאד ומביט למרחוק בחכמתו:

מן דנפקין כו'. משיצאו משער העיר א"ל העבד לאדונו נמהר לילך שנגיע מהרה לבני לוייה:

נוד. פי' מהר והמשך עצמך לילך במהירות והכי איתא ריש פ' יש נוחלין:

א"ל כו'. וכי יש לוייה לפנינו א"ל אין יש לפנינו גמל א' עור באחת מעיניה והזקיקה לזכר והיא מעוברת תאומים וטוענת עליה שני נודות א' של יין וא' של חומץ ורחוקה ממנו ד' מילין לכל היותר והגמל המוליכה הוא עובד כוכבים ולא ישראל א"ל האדון אתה קשה עורף ועור בא' מעיניך מניין אתה יודע שהוא סומא בא' מעיניה א"ל שצד א' מן הדרך נאכלת המרעה וצד הב' לא נאכל ובאותו צד שעיניה פתוחה ראתה המרעה ואכלה:

ה"ג רבעית לה וחמית כו'. פי' היתה רובעת בתוך האבק וראיתי רושם מקום שניהם:

מטפייתא. הטיפות שנטפו בתוך האבק של היין הוא מסתפג כלומר נבלע כמו בתוך הספוג ושל חומץ אינו נבלע אלא תוסס ומלחלח:

דאישתין. לשון שתן כלומר שהשתין והטיל מים באמצע הדרך:

בחד זוייא. בזוית אחת:

פרסתיה. מקום דריסתו:

אנקא. היא גמל נקבה ועיין בערוך ערך נקה:

פרגה. פי' החליפה ושינתה את עצמה ?ענינה ומעמדה הראשון והחליף תרגם יונתן ופרג לא נמר לא פרגו בפרשת קדושים ומפרגה בדינריי פי' ומחליפים בדינרין והוא לשון נקיה וכן בלשון אשכנז אומרים על אדם שנשא אשה. (ער האט זיך כאר ענדערט) פי' ממש שינה את עצמו ובספר ישן ל"ג ליה:

ובטנה. פי' מעוברת וכן פי' בערוך. שורו עבר. תרגם יונתן תורין נבטין. וכן תחולל גשם ת"י בטנא מטרא ועיין בב"ר פ' כ"ד ובערוך ערך בטן:

דתביר קדל. נשבר ערפו כלומר קשה עורף וה"ג במקצת ספרים:

יג  [עריכה]

מפלי. לקמן פי' בו המבאר לשון בדיקה וי"ל מלשון פלא שהיה מפלי בהם פלאי חכמתו והערוך פי' בו מלעיג ומקום מוצאו לא אמר וכן פי' התוספות בפרק כל כתבי:

מפליא כו'. היה מקנטר ומלעיג הרבה באנשי ירושלים אמרו אנשי ירושלים מי משלנו ילך ויביאנו אלינו:

ומייתי ליה גרס:

אמר לון כו'. אמר להם א' אני אלך ואביאנו וראשו יהא מגולח. ויגלח את חצי זקנם תרגם וגרע כך פי' הערוך:

אזל כו'. הלך ירושלמי א' למקום אתינס ונתקבל להיות אורח בבית אותו איש המקנטר למחרת היו הולכין שניהם לטייל בשוק והיה נפסק רצועה של סנדל לאותו ירושלמי ואמר לאומן קח לך טרימיס הזה והוא מין מטבע ועשה לי הסנדל הזה ועשאו למחרת יצאו עוד לטייל בשוק:

אפסיק גרסי'. פי' היה נפסק לאותו ירושלמי רצועה מסנדל אחרת:

ה"ג א"ל לאומנא סב כו'. א"ל לאומן קח לך מטבע זה ועשה לי באומנות הסנדל הזה שלי א"ל האיש המקנטר וכי כ"כ יקרים הסנדלים אצלכם בעירכם א"ל הן א"ל בכמה דינרין מוכריך זוג סנדלים א"ל מתשעה כו' וכשהן בזול הם משבעה או משמונה דינרים א"ל אם אבא אני אצלכם בסחורה הזאת נמכרת היא לי או פי' תמכרנה אתה בשבילי א"ל הן רק שלא תבא אל תוך העיר חוץ מדעתי כלומר שתודיעני תחלה:

כמה דעבד כו'. כשעשה מלאכתו וקנה הוא סחורה הסנדלים הלך ועלה לירושלים וישב לו על שער העיר ושלח אחר הירושלמי ובא כיון שבא א"ל עשינו בינינו תקנה שלא יכנס שום בני אדם למכור ממכרו אא"כ ראשו מגולח ונשתחררו פניו:

ה"ג ומה אנא מנזק דאנא גרע ראשי. פי' מה אהיה ניזוק ומה איכפת לי אם אגלח ראשי אם אמכור אני מלאכתי משגלח ראשו לקחו והושיבו באמצע השוק וכשהיה בא בן אדם לקנות סנדלים א"ל אלו הסנדלים הזוג בכמה דינרים כו':

ברם כו'. אבל אין אני פוחת משמנה דינרים וכששמע הלוקח כך היה מכה בסנדל על ראשו על שא"ל כל כך ביוקר והלך ולא קנה ממנו א"ל הסנדלר לאותו הירושלמי וכי כל כך רעה גמלתיך כשהיית בעירי א"ל מכאן ואילך אל תלעג בבני ירושלים:

יד  [עריכה]

חד כותאי עבד כו'. עשה את עצמו פותר חלומות:

לית אנא אזיל כו'. וכי לא אלך ואראה טפש הלב הזה המלעיג ומטעה הבריות הלך וישב לו אצלו בא איש אחד ואמר לאותו כותי ראיתי בחלומי זית המשקה שמן א"ל הזית הביא אורה לעולם שנאמר והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ וכן השמן הרי כפל אור מורה על שתראה אור באור הרבה:

דההוא גברא כו'. ר"ל אותו כותי:

אימיה כו'. החכים ופתה את אמו לזנות וכמ"ש המבאר בפנים. והאדם ידע את חוה ת"י חכים ית חוה ועיין בערוך ערך חכם:

אתא חורן כו'. בא עוד איש אחר ואמר לו ראיתי בחלומי חד כו':

ה"ג עינא בלעת כו'. פי' עיני האחת היתה בולעת חבירו ר"ל העין השני:

תרין בנין כו'. שני בנים יש לו והם בן ובת והבן פתה את הבת ובירושלמי דמסכת מעשרות בפ' הכובש ישנו כל הענין וחלום זה לא ראיתי שם:

ובלעת. ובלעתי:

ואתה נהור. ר"ל ששמו היה נהוראי או כהאי גונא המורה על האור:

ומן הין. מהיכן למד לומר כן:

וספור את הכוכבים. וסיפיה דקרא כן יהיה זרעך הרי שישראל נקראו כוכבים ובירושלמי גרס שנאמר דרך כוכב מיעקב:

ה"ג בירושלמי חמית בחלמי אית לי תלת עיינין:

אפיי. אופה העושה תנורים ושני העינים רמז על ב' עיניו ממש והשלישי רמז על עין התנור וכדלקמן בחלום האזנים כן הוא בירושלמי וזה לשונו תנורין את עבד תרתין עיינך ועיינא דתנורין וענין עין התנור עיין בפ"ח דמסכת כלים:

ה"ג בירושלמי חמית בחלמי אית לי ארבע אודנין:

וכל עמא כו'. וכל העם מקשיבים לקולי ובירושלמי ל"ג ליה:

שמיע סגיא. כלומר שמעך ילך למרחוק:

מגבב כובין כו'. מקושש קוצים וכשהוא נושא אותם כל העם בורחים מלפניו ובירושלמי יש שפתר לו שהיה חמר חמורים וב' אזנים רומזים על ב' אזניו ממש וב' הנותרים הם ב' אזני החמור ובכל אילו היה בקי בהם ובמלאכתם והיה משער שכל א' וא' ראה איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה ועליו רעיוניו ומחשבותיו כל היום וגם בלילה לא תזוז ממנו וכמו שהוכיחו חז"ל בפרק הרואה שאין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו:

מן הכא. כלומר מצד זה:

סליק לרבו. עולה לגדולה ועושר ויהיו עסקיך רבים לכתוב ולמחוק:

מרדעת. בירושלמי ובערוך יש שהוא מין לבוש שהיה לבוש בו בירושלמי גרס' אסטבא והוא מין מלבוש כמו שפי' בערוך ובערוך גרס קמיץ שחוק פי' בגד בלוי:

מרקעין. טלאים:

חייט. תופר:

ומתבזע. והוא נקרע:

דאנא טעין כו'. שאני נושא קנה וכן הוא בספר ישן ושוב גרס וביה מיסרא וכו' ופי' ובה תולה אגודה של עשב לטוג"א מאלמים אלומים ת"א מאסרין אסרין:

ונפק כוליה בסיס. ויצא כולה לחומץ וילך כל העולם ויביא אותו יין בחביותיו ויכבשו בתוכו חסין לקיום:

לפום קרא. י"ל יתנו אותו בכלים עשויין מדלועין ואולי בו מתקיים יפה חסין הנכבשים ובספר אות אמת כתב שהוא טעות סופר:

מחמץ כו'. מראין ומרמזין עלי באצבעותיהון:

מחמין לך כו'. מראין עליך כל אחד ירמוז לחבירו באצבע להראותך לו:

הב לי כו'. תן לי שכרי:

כבר פתיר. כבר הוא נפתר ואין אני צריך לך ולפתרונך:

אתא זימנא חורן גר'. פי' פעם אחרת:

בלועיהון. בלחייהם:

ה"ג בלועיהון ומקלסין באצבעותיהון כו'. וכן מצאתי בספר ישן שראה זה החלום בפני עצמו פעם ג':

וכד מחמיין כו'. ואשר ראית בפעם א' שהיו מראין עליך באצבעותיהן הוא רמז שהדלף יורד עליהם. ואשר ראית שהיו מנפחין כו' רמז שהחטים יהיו נפוחין מפני המים שירדו עליהם. ואשר ראית שהיו מקלסין כו' רמז שצמחו כבר ולא יהיה לך מהם הנאה של כלום מפני שכבר נתקלקלו ולכן שאל מתחלה שכר שאם היה נותן לו שכרו היה פותרו לטובה שכל החלומות הולכין אחר הפה כענין שאמרו חז"ל בפרק הרואה בעובדא דאביי ורבה עם בר הדיא ועיין שם ובירושלמי יש מראה זו בענין אחר מתייחסת יותר על הפתרון ועיין שם:

הכי גרסינן מנהון כלום אזל ואשכח דהוה כן:

טו  [עריכה]

סבא דיהודאי. זקן וחכם של היהודים ועל ר' ישמעאל אמר כן:

חמית בחלמי כו' לא ראה כלום אלא בא להונות ולקנטר את ר' ישמעאל והכי איתא בירושלמי בהדיא ולכן קללו לבסוף:

שקמין. עצים של שקמה:

דור דתבן. י"ל משא של תבן וכן פירש רש"י סוף פ"ג דשבועות ועיין בערוך ערך אדר:

ותורא כו'. ושור רוכב עליהם:

תיפח רוחיה כו'. הרגיש שבא לנסותו ולהלעיג עליו וע"כ קללו אעפ"כ לא רצה להוציאו ריקם ולהודיע שהבין חידתו וכן הוא בהדיא בירושלמי:

ה"ג בירושלמי ארבעת שיטתא דערסא. ופי' הד' שורות שמן ארבע צדדיו:

חבלין. החבלים הסרוגים מצד זה לצד זה:

משכא כו'. עור של שור השטוח על החבלים ושוכבין עליו:

ולא נחית. ולא ירד ממנה שימות שמה:

בשעת נצבא. י"ל בעת הנטיעה שנוטעין אותם ובירושלמי גרסי' בשעת נצא פי' בשעה שמוציאה נץ שלה:

תקן חרציה כו'. התקין מתניו למכות:

דין חמא כו'. הראשון ראה הזיתים בשעת הנטיעה והוא סימן טוב שתצמח ותעלה נצה:

ודין. וזה האיש ראה אותם בשעת חבטה רמז למכות העתידות לבא עליו:

טז  [עריכה]

חד מתלמידוי כו'. א' מתלמידיו היה יושב לפניו ללמוד תורה והיה ר' יוחנן מסבר ליה תלמודו ולא הבין וא"ל למה אין אתה מבין היום כמו בשאר הימים א"ל שלשה דברים קשים ראיתי. בחלומי בלילה הזאת ואין אני יודע מה הם:

מה הינון. מה הם אותן ג' דברים א"ל ראיתי בחלומי שאמרו לי באדר אתה מת וניסן אין אתה רואה ותזרע ולא תקצור:

בהידורא כו'. באדר דרש כמו בהדר בחילוף אל"ף בה"א:

אתה מיית. אתה מת ובירושלמי גרס' מתרוממות:

נסיונין כו'. שהקב"ה לא יביאנו לידי נסיון:

מה דילידית כו'. בנים שתלד אל תקברם ודוגמת זה עיין במסכת מועד קטן בפ' משקין:

פטיש. מין מלבוש שעל הרגלים כמו בסרבליהון כטשיהון דניאל סימן ג' שפירש הרד"ק בשם תנחומא לבוש שעל הירכים ובערוך גרס פשיט ולא פירש:

דמטי חגא כו'. שיגיע חג הסכות:

ולא הוה ליה כו'. לא יהיה לו כלום והיה מכיר בו שכליו רעים כי איש עני היה והנה חלום טוב הוא שהוא מובטח שיהיה חי לשנה הבאה כי בא מועד ובירושלמי יש שראה רגלו קטינא ופתר לו שלא יהיה לו בשר לאכול במועד ועיין במסכת מעשרות סוף פרק הכובש:

רגל ברגל לשון נופל על לשון:

יז  [עריכה]

חד בר נש כו'. כל זה נתבאר בבראשית רבה פרשה ס"ח:

סליק ליה אבוך גרסי':

מד. לשון מדה ומנין כלומר מנה:

קפודקיא. דרש נוטריקון כפא דוקיא:

עבד כן ואשכחיה האחרון טעות סופר הוא:

יח  [עריכה]

חדא אתתא כו'. כל זה נתבאר בבראשית רבה פרשה פ"ט:

דלמא דאתון כו'. שמא אתם חכמים ובקיאים לפתור חלום שראיתי כמו שבקי רבכם אמרו לה אמור לנו מה שאתה חפץ ואנחנו נפתור לך:

ה"ג ההיא אתתא דשריתא כו'. ובירושלמי גרסי' תניתא וכן גירס' הערוך ועיין בב"ר פ' פ"ט:

נראה דה"ג ההיא אתתא מאי אתת למישאל וע"ל בב"ר פ' פ"ט. ובירושלמי סוף פ' הכובש ובעקידה פ' מקץ ותמצא גירסות שונות:

אחר פתרונו. כפתרון הפותר כן יהיה:

יש שותה כו'. תלמיד חכם טוב לו ועם הארץ רע לו והכי מסיים בו בירושלמי:

יט  [עריכה]

מעשה ברבי יהושע כו'. בגמרא דכיצד מעברין משמע שהלך בדרך חדש בתוך שדה זרוע ולכן אמר לו לסטים כמוך כבשוה:

ה"ג ואמר לו בני וכי זו הדרך:

וזו רחוקה וקרובה. כלומר רחוקה בכמות המדה אבל קרוב הוא להגיע אל העיר במהרה מפני שאין שם גנות ופרדסים המעכבין אותו:

אלו בעיתא כו'. אלו היתה רוצה אמי שתדע מה בתוכה לא היתה אומרת לי שאכסנו:

מימיה כו'. כלומר מתוקין או מרים ומה טבעם:

כמעשה רבקה. שאמרה שתה אדוני וגם לגמליך אשאב:

כמעשה אליעזר. שנתן לה צמידים ונזמים:

ואין מניחין כו'. פרש"י כשהשמש מערה מן האלפס לקערה אין מנהג להניח כלום באלפס לצרכו אבל כל א' וא' מניח פאה בקערה ומחזירה לשמש והוא מאכל שמש וצריך לומר שהיא עשתה לו מעשה אלפס:

לא מיעטת כו'. שהרי אכלת פת מרובה:

ה"ג למה לא הנחת בשני פעמים הראשונים:

כ  [עריכה]

שרתי במדינות:

היתה למס גרסי':

אתוי דדין כו'. אותיות של תיבה זו הם אותיות של תיבה זו:

למסא דליבא. כלומר לבם נמס מרוב הצרות:

מה לידידי גרסי':

סוגיהון בישין. כללותם רעים כלומר אין טוב בהם אין גם אחד:

כא  [עריכה]

עד תכא כל דעתם לפניך. לפי הענין יש לגרוס כאן מאמר אזכרה כו' עד סופיה מתרצה הכתוב לקמן ואחר כך גרס בכה וכן מצאתי בס"י:

כב  [עריכה]

שהלחם תדיר. שא"א לאדם בלעדו:

אינו אוכל. וע"כ אמר דמעתי היה לחמי:

וכך. מגומגם הוא ובס"י ל"ג ליה:

נותן בה קמח. כגי' הספר כן הביאו הערוך והר"ש ז"ל בפ' כ"ד דמסכת כלאים ובילקוט גרס חמת נותן בה מים ונותנה כו' ועיין בילקוט יחזקאל:

שטיח. שהוא דף או עור ששוטחין אותן לשכב עליו:

קופה של ד' אזנים. זהו כלי גולה שא"ל הקב"ה:

את הכל גרסי'.

וכל אילין כו'. כל הצרות לא נתתים אל לבי לצער עליהם ואימתי נכנסה בלבי באמור כו' שחילול שם שמים ברוך הוא קשה עלי:

כג  [עריכה]

אזכרה: ה"ג מאל"ף עד תי"ו מתנחמין:

וקדוש אשכון גרסי':

שבר. נגינתי דרש לשון שברון כד"א מגינת לב וכן הוא בהדיא בשמות רבה פי"ח:

שבר שהשברתי גרסי'. ועי' בב"ר ובילקוט תלים:

שירין. דרש נגינתי לשון ניגון ושיר:

משתעי אנא כו'. מדבר אני בלבבי ומפשפש אני במעשי ודרש ויחפש ענין חיפוש ופשפוש מעשים:

חס ושלום כו'. הוא דברי הספר בשם הנביא שאמר הלעולמים יזנח בלשון תמיה משמע דודאי לא יזנח לעולם רק חלותי שנות ימין עליון וכדמפרש והולך:

לא שבק כו'. לא עזב לשעבר וגם לא יעזוב לעתיד:

לא לרצות כו'. חוזר לפירוש הפסוק ולא יוסיף לרצות:

לא לרצות. הוא אחרים בשבילו וכדמפרש ואזיל שהיה רגיל לעשות כן ולא לירצות להיות מרוצה ומתפייס מאחרים כמו שנתפייס פעמים רבות על כי משה רבינו ע"ה:

ואמר אפס. פסוק הוא בתרי עשר עמוס ו' ופירשוהו המפרשים אין וכלה מלשון כי אפס כסף נגמר ונשלם ואפס:

שאמר וחנותי וגו'. ועכשיו לא יוסיף לרצות עוד:

ה"ג הא חסילה והא מסכמא. כלומר הרי מסויים ומקויים ומוסכם מה שנא' ע"י ירמיה:

שנאמר על פי ה' יחנו. וזה היה מרוב אהבה שאהב לישראל ודרש חנות מלשון חנייה ואח"כ דרשו מלשון חנון:

אם קפץ כו'. דרש אם כמו אע"ג כד"א לה' הרחמים והסליחות כי מרדנו בו כי מנשה הבכור לדעת קצת המפרשים וכי משמש בארבע לשונות אי דלמא וכו' ואי היינו אם:

רחמיו קרובין. רחמיו מרובין וא"כ למה תאמר ציון עזבני ה' ובילקוט ל"ג ליה:

ה"ג עזבני ה' ואדני שכחני:

חלינו. דרש חלותי לשון תפלה ותשובה מלשון ויחל משה וכדומה לו כלומר תפלתי גרמה לי ע"י שלא התפללתי אליו נשתנית ימין עליון:

נתחללה. דרש חלותי מלשון לא יחל דברו:

ה"ג גלגל חמה חולה ואינו כו':

לשמשיו. של הקב"ה אין להם חולי:

ולפניו כו'. בתמיה אלא מפני חולי שלי שמרוב עונותי נשתנה ימינו כביכול:

ה"ג פעם אחת באו הגייסות אמר להם ימיני חששה לי אבל כו'. וכן הוא בילקוט תלים וכן עיקר:

אמר להם ימיני כו'. וכן היה באמת ולפיכך לא יכול להושיע:

הן לא קצרה וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא כ"א עונותיכם היו מבדילים:

ה"ג אם חליין הן אית סבר דכל דחשש סופיה כו'. פי' אם מחמת חולי נשתנית כח הימין עוד יש תקוה שכל החולה בא' מאיבריו סופו יכול להתרפא אבל אם נשתנת שוב אין תקנה וכאן הוא ע"י חולה שנאמר כ"א עונותיכם וגו' אם נשוב לו כבר יש תקוה וימין ה' פשוטה לקבל שבים. שינוי ימין גר':

מאוס מאסתנו. עי' בסוף המגלה:

תפלות. בחנם ועל לא דבר מלשון שוא ותפל:

ביהוד מדינתא. היא ירושלים כרך נחמד של יהודה:

עגל א'. שעשה במדבר שאין לך פקידה שאין בה מפקידת עון העגל:

ב' עגלים. של ירבעם:

ה"ג א"ר זעירא חיצה היה גביה דנכסיניה. ועי' בב"ר פ' נ"ו ובילקוט ישעיה ור' זעירא בא לחלוק ולומר שאין הכתוב מדבר אלא בעקידת יצחק וכדמפרש ואזיל ואולי שאין מקום המאמר פה אלא אגב שנדרש כן בב"ר כתבו ג"כ כאן:

חיצה כו'. ענין חיצוני הוא מן השכל שהאב ישחוט את בנו וכן ויוצא אותו החוצה חוץ להשגת השכל הוא שישלוט הוא על גבי מערכת המזלות:

שלא ישלוט כו'. ויחרבו מן העולם ומצאתי באות אמת דגרס שלא יצדה העולם מהם:

יצדה. פי' יחריב:

כנסת ישראל. ידוע הוא למביני דעת ודייק מדכתיב ותשא כל העדה כינוי לנקבה יחידה והוה ליה למימר וישאו כל העדה כמו שמסיים ויתנו את קולם ויבכו:

ותשא. כתיב בשי"ן לשון כי תשה כו' משאת מאומה לשון הלואה:

חובי גרסי'. פי' הלואה רעה הלויתם לדורות הבאים שבעון אותה בכיה הוקבעה בכיה לדורות בלילה ההוא:

כד  [עריכה]

בלילה: שאין הקול הולך. מרחוק אלא בלילה ובערוך ערך רבך הביא גי' שאינה כתובה פה:

מושך עמה קינה. שהשומע גם הוא מקונן ומיילל עמו כדמפרש ואזיל:

תשחורת. לשון שררה כדאמרינן הדבק לשחוור כלומר בן חשוב מאד:

כה  [עריכה]

ודמעתה: על כהניה. על לחי דרש על כהניה וכדמפרש ואזיל:

וימצא לחי וגו'. ובה הראה גבורתו ככתוב בספר שופטים:

ונושרות. נראה דצריך להיות ונושכות ובאות אמת הגיה ונקשרות:

כו  [עריכה]

אין לה מנחם:

הוה ליה. אח"כ ועי' בב"ר סוף פרשת נח:

כז  [עריכה]

זה מיכאל כו'. שלא עמדה לעזרתם או כמו שאמרו לקמן בפסוק הרס בעברתו שהחליף הקדוש ברוך הוא פקידתן ולא יוכלו ישראל להשתמש בהם:

כח  [עריכה]

גלתה: אומות העולם כו'. הלא מצינו שגם הם גולים ככתוב בס' ישעיה וירמיה ויחזקאל ולא מצינו כתוב אצלם לשון גלות ולמה כתיב אצל גלות יהודה לשון גלות:

שאוכלים מפתם. של אותן אומות שגלו שם:

באסקפטיות. פירש הערוך שקרפיט"י והוא לשון יון מנעול עשוי מבגד כמדת מנעול של עור ולובשין אותו על הרגל תחת המנעלים ורצה לומר שהם לובשים מלבושים כמותם:

כאן הוא אומר גלתה. לשון נקבה:

ולהלן. במלכים ב' סימן י"ז:

כיון שגלו כו'. והתם אמר הכתוב שהקב"ה הגלה אותם:

ה"ג לכך נאמר גלתה יהודה מעוני כו':

טבל של מעשר עני. חטין שלא פירש מהם מעשר עני:

חייב מיתה. י"ל הטעם משום שנאמר אל תגזול דל וגו' וקבע את קובעיהם נפש:

א"ר אחא כו'. גם זה אין כאן מקומו אלא אגב שמביא פסוק קול ענות מביאו פה ובילקוט ל"ג ליה:

כט  [עריכה]

ומרוב עבודה:

לא היתה חוזרת. לארץ ישראל:

לא מצאה מנוח. לפיכך חזרה אל תוך התיבה:

ובמצרניו. בין מצר וגבולי השדות כמו שפירש"י במגילה זו:

דעקא. צרות דרש המצרים לשון צער ומיצר:

דהוא גזיז סוגיא דיומא. פירושו עובר וחותך עיקר עיצומו של היום דהיינו מראש שעה ששית עד סוף שעה תשיעית שזה עיצומו של יום ופי' קטב ענין כריתה ישוד לשון שולל ושודד ועי' בבמדבר רבה פי"ב ותמצא כי כן הוא:

ה"ג ור' לוי אומר דהוא גזיז סוגיא דטיהרא מסופיהון כו'. פירוש שהוא עובר וחותך מהלך של צהרים דהיינו מסוף שעה רביעית עד ראש שעה תשיעית וכל זה תמצא מבואר בפ' נשא ע"פ מדרש שוחר טוב:

חמתיה. ראה אותו קטב מרירי:

עכן בית. נחש בית הוא שאינו מזיק כדאיתא בב"ר פ' נ"ג לפיכך לא היה מתיירא ממנו. אכן בפרשת נשא פי"ב גר' ולא נפל אמרו אעפ"כ מת וטעות הסופר נגלה לעין:

בהדא כנישתא כו'. בבית הכנסת ממקום קסרין ראה איש אחד נושא בידו מקל של עץ והלך להכות חבירו ראה ר' אבהו מזיק אחד עומד מאחורי אותו איש ובידו מקל של ברזל עמד רבי אבהו ותפשו והפציר בו שלא יכנו וא"ל מה אתה רוצה להרוג את חבירך וא"ל וכי בזה שהוא עץ קטן יכול אדם להרוג חבירו א"ל מזיק אחד עומד ובידו מקל של ברזל אתה תכנו בזה שבידך והוא יכנו באותו שבידו וימות ובפ' נשא ישנו קצת בסגנון אחר:

ה"ג קטל חבריה א"ל הא מזיקא קאים טעין קטיתא דפרזלא את מחי ליה כו'.

הוה מפקיר כו'. היה מצוה למלמדים עם התינוקות מקרא ומשניות שלא ירימו אפילו רצועה להכות בו התינוקות באלו ימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב:

ה"ג טעונין ערקא על מיניקיא:

ערקא. פי' רצועה כדאמר ערקתא דמסאנא:

דיהוון מפטרין כו'. שיפטרו התינוקות ולא ילמדו עמהם באותן ד' שעות שבהן קטב מרירי שולט פן יבואו להכותן:

ל  [עריכה]

דרכי: תפקידן. פקידת עונתו בזוגו כמו שנא' ופקדת נוך כדמפרש ואזיל:

כופרית. בערוך גרס קרטית וע"ש:

ה"ג אפי' ארזים מבקשין כו'. ועיין מזה בערוך ערך נס:

לכאן. לא"י:

היו שמחים כו'. על שבקשו תפקידן להיות מורכבין מארזים שבא"י וכה"ג איתא בב"ר פרשה מ"א ובבמדבר רבה פ"ג:

ה"ג בערוך מבלי בורגנין מבלי בוליטין. ופי' בורגנין בני אדם הדרים בבתים קטנים כעיים על הדרכים ובוליטין חכמי עצה הדרים בעיירות ובכרכים:

אלא מבלי כו'. אלו ישראל שהיו רגילים לעלות לרגל ואליהם היתה תאות הדרכים:

כדונג. כשעוה כלומר לבם בקרבם המס ימס ודרש נוגות לשון דונג:

כנוגות. כלומר כדונג ובערוך ערך כליון גרס אלו הבליונין שהיו נאים כבתולות ונעשו נוגות עכ"ל ולא פירשו:

עד שהגו. המסו וגילו כד"א הגו סיגים מכסף וכמו והגה את מכתן שפירושו העיר וגילה ועיין לקמן סוף פסוק כי לא יזנח:

לא  [עריכה]

היו צריה:

מה טעם. מה טעמיה של רבי הלל ומנא יליף ליה:

לא היתה. שום מדינה נחשבת לכלום:

קסרין. שם מקום והיא עיר ואם של בני אדום:

מטריפולין גרסינן. ופי' הערוך נוטריקון מטרי בלשון יון אם ופולין עיר כלומר אמן של עיירות:

תנופילין. גם הוא נוטריקון תנו כמו תניין פי' שנים ופולין פי' שררה כלומר שררה כפולה ומכופלת כן פרש"י בפ' החליל על דיו פוליטון כאלו כתוב דיופילון ועיין שם:

דערביא כו'. מיני ארצות הם:

הכי גרסינן והיו עמו ארבעה דוכסין ודוק וכן הוא לקמן:

פנגר שמיה. לקמן סיפר מה עלתה בו ולפיכך אמר כאן מה שמו ומי הוא:

בוליטין. חכמי ומנהיגי העיר ועשיריה:

בן בטיח. ריש בריוני היה כדאיתא בפ' הניזקין:

ואוקד כו'. ושרף כל האוצרות כדי שיהיו מוכרחים לצאת מן העיר ולערוך עמהם מלחמה:

ווי. אוי למעשה הרע הזה:

חביבך. דודך דוד אהרן ת"י חביבא דאהרן:

שלח. בן בטיח והביאו לרבי יוחנן:

א"ל למה גרסי':

אלא וה גרסי'. והוא לשון שמחה ועיין ריש מגילת אסתר:

א"ל וה כו'. כלומר אם אמרת וה שהוא לשון שמחה אשאלך למה אמרתיה ועל מה שמחת א"ל על ששרפת האוצרות אמרתי שכל זמן שהאוצרות קיימין לא ימסרו עצמן למלחמה:

גשמיהון. גופיהון כלומר את עצמן:

בין ווי לוה כו'. כלומר מבין דקדוק משמעות לשון בין ווי לוה ניצל ר' יוחנן וקרא עליו ר' יוחנן על עצמו:

ששולקין תבן כו'. מפני הרעב:

כל סמא כו'. כלומר כל עיקר וסם ושורש הדבר וסופו אין כאן הצלה רק שאצא מן העיר לפייס האויב:

אפקוני כו'. הוציאוני מחוץ לעיר ואע"ג שלמעלה אמר שכעס על ר' יוחנן ובקש להמיתו זהו בפני שאר הבריונים אבל הוא בעצמו נהג בו כבוד ומורא:

עבדינן כו'. עשינו בינינו שלא יצא שום אדם לחוץ אלא מי שמת א"ל הוציאו אותי כדמות מת שנושאין במטה ויחשבו הבריונים שאני מת:

מהלך קומי. הלך לפניו כאלו הולך לפני מטתו:

מן דמטין. כשהגיעו לפתח שער העיר כן הוא בגיטין פ' הניזקין:

בעו כו'. רצו לדקור בו בחרב לראות אם חי היא אם לא:

שיהיו אומרין. יאמרו השונאים שמבחוץ רבן דקרו ונהיה לשמצה בקמינו:

מן דנפקין כו'. משיצאו חוץ לשער נתנוהו במערה אחת שהיתה למת וכך היה מנהגם שלעולם היו מכינים מערות לקבור בהם המתים לכשימותו כדאיתא במס' ב"ב:

אן הוא כו'. אנה ואיה הוא המלך הלכו ואמרו לאספסינוס יהודי א' רוצה לשאול בשלומך א"ל יבא משבא א"ל וביבא כו'. כך היו שואלין בשלום המלך ובערוך ערך דומיני גרס ביבי דומינ"י אמפ"רטור ופירש אומר חיים אל האדון ועיין ערך אמפרטור וערך דמנו:

א"ל שאילא. שלום של מלך שאלת בי ואני אין אני מלך ומעתה ישמע המלך זאת וימית אותי על שאני מחזיק עצמי כמלך א"ל אם אינך מלך עדיין סופך אתה נעשה מלך שאין הבית חרב אלא ע"י המלך:

נסבוהו כו'. לקחוהו לר' יוחנן ונתנוהו לפנים מן שבעה חדרים שהיו ז' חדרים זה לפנים מזה ונתנוהו בשביעי הפנימי שהיה שם חשך מאד והיו שואלין אותו כמה שעות בלילה והגיד להם וכן כמה שעות ביום ואמר להם:

מפשוטיה. כלומר מעצמו ברוב חכמתו ובבקיאותו בטבעי העתים או סוד ה' ליריאיו כדאיתא בפ"ק דמסכת סוטה גבי בן עזאי לענין שיעור ביאה ועיין לעיל בסדר נשא פ"ט:

מפשוטיה. מחזרת תלמודו ולשון זה רגיל בספר זה כדלקמן פשוט עליה מאה פרקין ושמעתי עוד פי' שונים והשומע ישמע:

לבתר כו'. לאחר ג' ימים אלו הלך אספסיינוס ורחץ את עצמו תחת גפן אחד או בהדא גופנא פי' בנהר ששמו גפנא משרחץ ועלה והיה נועל מנעל אחד בא לו בשורה ובשר אותו שמת נירון והמליכוהו בני רומי עליהם ורצה לנעיל המנעל האחר ולא נכנס רגלו במנעלו שלח והביא את ר' יוחנן וא"ל האין אתה יכול לומר לי כל הימים העוברים לבשתי ב' המנעלים והיו רגלי נכנסים בהם ועתה אחד נכנס והאחד אינו יכול ליכנס א"ל בשורה טובה נתבשרת כו':

מה נעביד כו'. מה נעשה שיכנס גם רגל זה א"ל היש פה בן אדם שאתה שונא לו או שפשע כנגדך יעבור לפניך ובשרך ישפל:

ה"ג דסנאית ליה או דחב לך יעברוניה כו':

שחי. שפל כד"א שחי ונעבורה וכד"א במקום ששח חטהו ועי' ערוך ערך שח:

מושלין כו'. כלומר לתפוס ריב"ז לומר שהוא וסיעתו היה להם לשבור חומות העיר ולבא אל המלך להביאו אל העיר והשיב להם שכך הוא יותר טוב להניח החומה אולי יתפייסו גם הבריונים ובפרק הנזקין מבואר כך בהדיא ועיין שם:

פנגר. הוא היה הדוכוס של הערביים:

הורגין כו'. ובעיני המלך היה נראה יותר טוב דברי ריב"ז ולפי' הרשהו לשאול שאלה כדלקמן:

כל מגירייא כו'. כל השכנים העושים רעה לשכנים הם עושים והערביים שוכנים סביב לא"י:

עד דלית כו'. כלומר לא די לך שאין אתה מלמד עלינו סניגוריא פי' מליצה טובה אלא שאתה מלמד עלינו דבר קטרוג א"ל לטובתכם אני רוצה ומתכווין שכל זמן שבית זה ר"ל ב"ה קיים המלכיות מתגרין בכם:

לעקל כו'. כך היה למשל בפיהם פי' הלב יודע אם כוונתך לקשור ולתקן או לקלקל וכן הוא (פ"ק) [פ"ג דף כ"ו] דסנהדרין וע"ש:

שאל לי כו'. שאל ממני שאלה ואני עושה אותה א"ל אני חפץ ממך שתניח העיר הזאת ותלך לך ממנה א"ל כו' כלומר וכי בשביל זאת המליכוני שאניח אותם והלא לא המליכוני אלא כדי שאכבש אותה אלא שאל ממני שאלה אחרת ואני אעשה א"ל אני חפץ שתניח שער המערבי שהיא הולכת ללוד וכל מי שיוצא ממנה עד ד' שעות על היום יהיה נשאר להצלה משכבשה א"ל אם יש לך מי שהוא אוהבך או בן אדם שהוא קרוב לך שלח לו והבא אותו טרם שיכנסו החיילים ושוב אין בידי לעכבם:

ה"ג דרחים אי בר נש.

לאפוקי. להוציא:

אזלין כו'. הלכו ר"א ור' יהושע ומצאוהו בפתח שער העיר כיון שבא רבי צדוק קם מלפניו רבי יוחנן:

מן קדם כו'. וכי מלפני זקן זה המאוס אתה עומד:

צותרא. לפי הענין פי' מאוס:

אי הוה חד כו'. אם היה בעיר עוד א' כמותו והיו אתך עם בכפלים כמו שיש עמך עכשיו לא היית יכול לכבוש העיר א"ל מה כחו וגבורת צדקתו:

ה"ג דאכיל חד גמזוז כו'. מפי' הערוך נראה שהוא מין פרי דומה לתאנה ואכל פרי זה ולא יותר והיה חוזר ולומד על אותה אכילה מאה דרשות:

פירקין. זמן שיעור הלימוד שלומדין בבית המדרש נקרא פרק והוא ידוע:

חשיך. כחוש ועיין ערוך ערך חשך:

מן חייליהון כו'. מכח הצומות והתעניות:

ואייתי אסוותא גרסי':

שלח. משמע אספסיאנוס שלח והביא רופאים שלו לרפאות את רבי צדוק וכן פרש"י בפ' הניזקין:

והוו מוכלין גרסי'. פי' היו מאכילין אותו מעט מעט כו' עד שחזר גופו עליו:

א"ל אלעזר בנו של ר' צדוק אמר לאביו תן להם לרופאים שכרן בעוה"ז שלא יהיה להם זכות עמך בעולם הבא וכן פי' בספר יוחסין:

חושבנא כו'. בערוך ערך כרסט משמע חשבון ומשקל באצבע ועיין שם:

מן דכבשה כו'. משכבש אספסיאנוס ירושלים היה מחלק ארבעה צדדי העיר לארבעה דוכסין שעמו ועלה שער המערבי בגורלו של פנגר:

אינון כו'. שלשה דוכסין האחרים החריבו כל א' חלק שלו ופנגר לא החריב את שלו:

לא אחריב דידיה גרס':

שלח אספסיאנוס והביא לפנגר כו'. וא"ל בשביל שבח של המלכות עשיתי כו' שאלו החרבתיו לא היה יודע שום בריה מה החרבת ושמא יאמרו עיר קטנה היתה ועתה יראו הבריות החוזק הגדול ויאמרו ראה כחו של אספסינוס מה החריב כמה עיר חזקה החריב וזהו שבחך:

ה"ג אמרין חייליה כו'. ובאות אמת הגיה חזו חייליה:

דייך כו'. די לך כי תשובה נכונה אמרת:

ה"ג מן בגין כו'. פי' בשביל שעברת על צוויי שלי יעלה אותו איש לראש העלייה ויפיל את עצמו אם יחיה יחיה ואס ימות ימות:

עלה והפיל את עצמו ומת ההוא גברא גרסי':

ופגעה בו כו'. שא"ל הלב יודע כו' שלולא זאת היה ראוי לינצל על שלא החריב שער המערבי:

קלוונין גרסי' ופירושו גזירה:

הכי גר' ההוא גברא לרישיה:

סליק וטרף גרסינן:

לב  [עריכה]

כי ה' הוגה כו':

על מגן. על חנם:

משכרות. כהונה ולוייה:

מיד. אחר שכתוב עולליה גו' כתיב ויצא מבת וגו' וכדמפרש ואזיל:

לג  [עריכה]

מן בת כתיב. והקרי מבת:

ה"ג דכתיב עוז והדר והסנהדרין הוד עוזם ותוקפם של ישראל וכן בשיר השירים כנה אותם כמגדל דוד:

מיד ויצא מבת. מן בת וכדלעיל ועי"ל דדריש מפני שיצא כל הדרה אלו התינוקות יצאה ג"כ מנה יפה זו היא השכינה:

כאילים. דרש ביה אילות וחוזק כד"א ואת אילי הארץ לקח:

ואני עושה כו'. שילכו בשבי כאילים בשעת שרב:

בגבורה של מעלה. וכן הוא במקום אחר בהדיא ועיין בויקרא רבה פ' כ"ג ובדברי ר' יהודה בר סימון צריך לסיים של מעלן דכתיב צור ילדך תשי וכן הוא בספר עבודת הקדש פ"ג מחלק העבודה:

והולכים גם הם. וענינו כשעושין רצון המקום מוסיפין כח בגבורה גם המה ובהיפוך מתישין גם כח עצמן ועיין בילקוט תהלים מזמור כ"ו:

ה"ג היה אדם אומר כו':

הקריני. למדני מקרא:

השניני. למדני משנה:

מלא. דכתיב רודף מלא וי"ו:

גואל כתיב ג"כ מלא וי"ו:

לד  [עריכה]

זכרה בימי כו'. דרש ימי חסר ב' השימוש וכפי' הראב"ע כמו ששת ימים עשה ה' וגו' שהוא כמו בששת:

נפל תורא כו'. כשנופל השור רבים שוחטים קמים עליו אף כאן משנפל ביד צר אין עוזר לה:

דהכא. בבבל כן משמע בפ' במה מדליקין בגמרא דעל שלש עבירות דאמר רבא הכא והוא היה בבבל:

נפל כו'. כשנופל השור מיד משחיזין הסכין וזריזין לשוחטו:

כד תספון כלה מדכרא גרסי'. וחוזר למעלה לראש הענין ופי' כשמכין הכלה לאחר חופתה היא זוכרת ימי חופתה שהיו הכל מהללין ומשבחין אותה וכן הבן כשהולך יחף בערום ובחוסר כל הוא זוכר השלוה והטובה שהיה לו בבית אביו וקודם זה לא הרגיש בטובתו כן ירושלים בימי עניה היא זכרה המחמדים והטובות שהיה לה מקודם:

תספון. לפי הענין הוא לשון הכאה ויסורין ועיין ערוך ערך ספת ופיוט אקדמות מילין ארום בגיניה ספית פירשו בו כי בשבילו לקית:

שלוותא גרסי':

מתוכה. מתוך העיר ככתוב למעלה בפסוק היו צריה:

לה  [עריכה]

חטא. שחוטאין אינן כלום. חטאתם אין עושה בהם רושם עיין לעיל ריש פסוק גלתה יהודה:

לו  [עריכה]

טומאתה. ערלים היו. בשוליה דרש על בגדי כהונה כד"א ועשית על שולי המעיל:

תפתה. פיתוי של עבודת כוכבים ככתוב בספר מלכים סימן כ"ג או ר"ל מעשים המביאים האדם לגיהנם הנקרא תפתה:

ה"ג ר' יוסי אומר חליתא דבר הינום. תרגום של תופת בן הינום תופת די בחילת דבר הינום ועל שם שהיה בעמק למטה מירושלים תרגומו כן:

חילתא. הוא תרגום של עמק:

קנקלים. חדרים:

בידו. ביד הצלם:

ה"ג וכירה היתה נתונה כו'. פירוש שהטס היתה נתונה ע"ג הכירה וכדלקמן בסמוך:

אחד. חדר א':

ונותנין אותו. אותו הבן היו נותנין לתוך אותו טס:

וכל כך למה. היו מקלסין כך לפניו כדי שלא ישמעו האבות צעקת בניהם הציעקים ויחזרו בהם ועיין בערוך ערך גיא שהביא הגירסא באופן אחר וכן בילקוט ירמיה סימן רע"ז:

נהמת בניהם גרסי':

היה כומרא כו'. היה כומר של עבודת כוכבים מולך בא לבן אדם ואמר לו באתי אליך בשביל שאמר לי צלם פלוני מכל בניך שיש לך אין אתה רוצה להקריב אחד מהם:

חד בדהב כו'. האחד עושה מלאכה בזהב ואחד בכסף ואחד רועה הבקרים ובתוך כדי דבור א"ל המתן שיש לי בן אחד קטן והוא בבית המדרש כשיבא אני אתן אותו לך:

רעיע. לשון רוע כלומר רשע רע מכל בניך שיש לך כו':

ה"ג דאית לך לית את כו':

לורטיא. נראה שהוא רומח והמבאר כתב על הגליון שהוא כסא והערוך גרס ברנט ופי' בו קומקו' שמחממין בו חמין וה"ג בילקוט יחזקאל סימן שנ"ו וגורס שוב מכל כלים שיש לך כו':

ועשתה לו חמין. שברה אותו לורט?א ושרפו באש להחם לו חמין:

ה"ג ליך לעשות חמין:

את בניך וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא אשר ילדת לי:

נחתה כו'. הורידה לנסיון נסה אותה אולי תחזור בה ובאות אמת הגי' לפיכך ותרד:

לז  [עריכה]

כד דמך. כשמת:

לגמילות חסדא. לגמול עמו חסדים טובים בקבורתו:

וסליק כו'. ועלה עמהם:

והוה תמן כו'. והיה שם זקן אחד ורצה לכנוס ולפתוח לדרוש עליו דברי תורה ולא הניחוהו הבריות:

קדם כו'. לפני אלו אריות בתורה כלו' אבירים וגדולים בתורה אתה תפתח את פיך בתמיה:

שבקוניה כו'. הניחו לאותו איש זקן שישתבח במקומו כלומר כיון שבמקומו הוא קודם. נכנס ופתח כו':

להפליא כו'. הרי שכתוב שלש פלאות ובחורבן המקדש לא כתוב רק שנים פלאים תרתי משמע ובתוכחות לא כתב רק פלא א':

יהוי דין כו'. כלומר פיו של זה האיש יהא מבורך שיפה אמר:

אילו לא כו'. אלו לא הנחתם אותו לדרוש מניין היינו שומעין מרגליותיו:

ורוח הקודש כו'. חוזר למעלה על נחתה לה לנסיונן אלא שהפסיק בדרשות הזקן:

וכאן אף אלהים עלה בהם וגו' גר'. סיפיה דקרא ויהרוג במשמניהם (רזון):

וכאן נהרגו גרסי':

או עוף וגו' גרסי'. וסיפיה ושפך את דמו וכסהו:

וכאן שפכו גרסי':

ים אמר ליבשה כו'. שנבראו מן העפר ויבשה אמר כו':

שהרי בתוך הים מתו:

שאינה מעמידה גרסינן:

לח  [עריכה]

ידו פרש:

אוניתו. שטר מכירתו:

דברים טובים הטיב אברם גר'. ובב"ר פרשה מ"א הגירסא יותר ברורה ועיין שם:

וילך אתו לוט. וזהו טובה שלקחו עמו הוא היה הולך בטוח בדבר ה':

וגם ללוט וגו'. משמע מי גרם לו הליכתו עם אברם וכמו שפרש"י שם:

ערי הככר וגו'. ויזכור אלהים את אברם וישלח את לוט מתוך ההפכה:

לפרוע להם. לבני אברהם בבראשית רבה גרס לנו:

אלא שעשו כו'. כלומר לא זו שלא עשו עמנו טובה אלא כו':

וישלח כו'. כל אלו היו עמון ומואב בני לוט:

ה"ג לעיל בב"ר בני עמון וגו' ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון ועמהן מן העמונים על יהושפט דברי הימים ב' סימן כ':

ידו פרש צר וגו'. ויהיו ג"כ ארבעה פסוקים:

חטייא כו'. חטא שלהם ששכרו את בלעם לקלל:

ה"ג מה יעץ בלק וגו'. כי לא קדמו וגו' ישראל בלחם ובמים וישכור עליו את בלעם לקללו (נחמיה י"ג). וישלח ויקרא לבלעם בן בעור לקלל אתכם (יהושע כ"ד) וכנגדן עמדו כו'. ודוק ותשכח כי נכון הוא וכן מצאתי בס"י וברוך האל שכוונתי דעת הגדולים וקצהו תראה בילקוט בפ' שופטים:

לט  [עריכה]

כל עמה: לבני יהודה. כלומר לבני שבט המלכות ובס' ישן גרס לת"ח עאכ"ו:

משלשלין. הורידו מעל החומה לבני חיל האויב:

שיתן ולא לקח גר':

מי שלוקח כו'. כמו שעשו האויבים שלקחו קופה של זהב ולא נתנו כלום:

עאכ"ו. שהעבירה היא בידן:

עובדא כו'. מעשה היה בב' נשים זונות בעיר אשקלון שהיו מריבות זו עם זו ואמרה א' לחברתה כשהיו מריבות זו עם זו עוד אינך הולכת מכאן שמראה פניך כמראה פני יהודית לאחר ימים נתרצו זו עם זו אמרה לה על הכל שדברת כנגדי יהא מחול ופטור לך חוץ על מה שאמרת לי מראה פניך דומין לפנים של יהודית זה לא יהא מחול ולא פטור לך:

לכך נאמר כו'. דרש זוללה לשון מאוס ומזולזל:

מ  [עריכה]

לא אליכם:

לא ייתי כו'. לא יבא עליכם מה שבא עלי לא יגיע עליכם מה שהגיע עלי:

תמן תנינן. במס' עדיות פ"ב:

אם יש כו'. שכל אילו דין עונש שלהם י"ב חדש וכאן כל א' שלש שנים ומחצה:

וקטף עוללתי. וכרת עוללות שלי ודרש עולל לי מלשון כרמך לא תעונל:

יום א' כו'. דכתיב ביום חרון אפו משמע יום א':

פשרו. היה מצנן אפו מחמימתו לשון מים פושרין:

מא  [עריכה]

ממרום: ו' שנים כו'. מאמר זה נתבאר בויק"ר פ' כ"ו:

עמומות גרסי':

להונך. פי' בערוך בערך הן בנחת ולאט:

שיש בהם גר':

רפשים כו'. כמה דריסות דרסתי ובויקרא רבה משמע דגרס כמה רשתות פרשתי:

ב' המאורות. דכתיב בהם מעשה אלהים את שני המאורות הגדולים וזהו דרך צדקה שתלה שני מאורות גדולים במרום להאיר על הארץ לבריותיו ועוד צדקה עושה במרומיו במה שכובש כו':

באותה שעה. שכבש האויב את ירושלם:

הא כל עמא כו'. הרי כל העם טוחנין חטין:

אתה היית כו'. בתמיה:

אריא כו'. ארי הרוג הרגת קמח נטחן טחנת עיר שרופה שרפת:

ה"ג בערוך מהו וירדנה נסחא כד"א כו'. ופי' הסירה והעתיקה:

רדיא. חרישה לא תחרוש תרגום לא תרדי:

רופש. זהו טורנוסרופוס ורופש הוא שמו טורנוס פירוש אדון ומושל:

ראה שמדת הדין כו'. וירדנה דרש נוטריקון וירא מדת הדין:

ספסלין. כסאות שיושבין עליהם:

מונחי. מונחים:

פרש. כמו פרס ובבליים היינו פרסיים:

לרגלי. כד"א מה נאוו על ההרים רגלי מבשר:

סום פרסי. כלומר סוס ורוכבו המלך עם חילו:

בא"י. במדרש חזית סוף פסוק אם חומה כו' גורס בקברי א"י:

לצדו. לרקות ולחורבה תהו ובהו ת"א צדיא וריקניא:

לגרדום. לכריתה וקטעיא כד"א גרדימין דציצי' וכן הדוה בנדתה היא פרושה וקטועה מבעלה וכעין שאמרו גמולא דא מבעלה או הוא לשון גרידא שבתלמוד כלומר יחיד ובודד כנדה היושבת יחידה מבעלה:

מב  [עריכה]

נשקד: שקודה. שקודה פי' מחובר ונקשר וטעונה ומכופל כמו שפירש הרד"ק ור"ל סבור הייתי יהיו עונותי מכופרים בחורבן הבית ושפלותי אבל לא כן הוא אלא צרה נגשת כדלקמן או ר"ל שקודה. כמו שקוטה כלומר בטוח ובשלוה הייתי מעונותי שאמרתי כבר נמחלו לי וסיום מאמר זה לקמן בסמוך:

הייתי גר':

אנולוגין. בערוך ערך אנלג משמע פי' כסאי והדומי או תיק הספר והענין במה שנטרד גדולתי מלמעלה אמרתי שדי בזה למחילת עונותי אבל ישתרגו כמו שמסיים לקמן בסמוך ואולי שצ"ל שאלוגין שלי נקרא מלמעלה פי' במה ששלח אש ממרום והגלני בין האומות ובכל מקום אלוגין הוא פסק דין וכן מצאתי בספר ישן:

שקד. לשון הקפדה וזירוז כדאמרינן בריש כתובות משום שקדו:

אין ענבים וגו'. פסוק הוא בירמיה ח':

מעונותי. מצאתי גירסא מן המלכיות והיא ישרה בעיני:

סריגות. כמו מטה מסורגת כלומר מכופל ומושלך שתי וערב כמה פעמים:

סריגיות. לשון סרוגין:

וכן מן כו'. כמו וכה"א:

אלא עלו. קרי ביה עולו עול של מלכות שמים:

מג  [עריכה]

ה"ג ר' הונא אמר ויהי האדם לנפש חיה עשאו כו'. ועי' בב"ר פי"ד ובקהלת (ב' י"ז) בפ' ושנאתי את החיים:

ה"ג בב"ר היא דעתיה דר' חנינא דאר"ח:

ה"ג לא אוכל קום בידי לא אוכל כו'. כלו' בידי קרי ביה בידי בקמץ כלומר נתן אותי בידי עצמו כמ"ש שהוא לעצמו הוא עבד מכודן כחיה זו שאין מי שיתן לה לאכול:

מכודן. משועבד ועיין לעיל בפ' מצורע וכך פי' הערוך:

ה"ג אי לא לעי ביממא בלילא לא אוכל קום ועיין בקהלת ובבראשית רבה הגירסא נשתנה והיא גרסת רש"י ז"ל ועיין שם ביאור המאמר משלם:

מד  [עריכה]

סלה עבדי סאתי כו'. עשו קומות האיברים עקום וכפוף כראש שיבולת הזאת: סאתי ראש שיבולת כד"א בסוטה ומעטרה ליה כסאתא לשיבולתא וראשי עוקצי שיבולת דומה לשיני מסרק וזהו סלה ל' סלסלה וכדמסיק בערבי קורין למסרק סלסלה:

בבר גמזא. שם מדינה:

קריין לסאתא סרקי. וסרקי היינו סלסלה ובאות אמת כתב שכל זה הוא טעות סופר ומה שנראה לי כתבתי:

שסילוקן גרסי':

מה  [עריכה]

על אלה:

בקלון. בבית זונות למשכב זכור:

אמרו לנשים כו'. גדולי ירושלים אמרו לנשים מישראל שהיו עמהם בספינות מבקשות אתם ורצונכם לכך שיושיבו אתכם בקובה של זונות ובפ' הניזקין תמצא הענין קצת באופן אחר:

א"ל לאו גרסינן:

ומה שדרכן כו'. כלומר מה אלו הנשים שדרכן כו':

מבין שיני. מבשן דרש נוטריקון מבין שיני:

שחיק עצמות. ימחו וישחקו עצמותיו וימח שמו וזכרו:

חמתא. לקיטין. שמות מקומות:

דיהוד. שבארץ יהודה:

ה"ג דיהוד אמר דערק כו'. מי שיברח מהכא יהא נצוד מהכא כו':

מפיק כו'. הוציא כרוזים שהכריזו אנה ואיה שיש יהודי טמון יבא שהמלך רוצה ליתן לו דבר מה שישאל ממנו והיו אותן כרוזים משמיעים קולם ומרמאין את היהודים:

מילא. דבר מה ויותר נראה פירושו לשון הבטחה כלומר המלך יבטיחנו שיחיה אותי וכן הוא בב"ר פ' צ"א במעשה דר' שמעון בן שטח הב ליה מילא שפירושו הבטחה ואמונה כדמוכח התם ועיין במדרש ילקוט בפסוק ושנאתי את החיים:

שאיל כו'. מצאתי פירושו שהכרוז היה חוזר ואומר להם באו ובקשו מאת המלך שלא תלקחו מכאן רק תשבו בארץ הזאת:

אלין דבחיין כו'. אותן בני בינה מישראל שהבינו שהוא רמאות לא יצאו ממחבואיהם ואותן שלא הבינו נכנסו כו' והוא מגומגם ונראה דהכי גרסינן ואילו מכריזין אייתון צלו שלא תינסבין דבחיין אלו דאתבוננו כו'. ופירושו ואילו היו מכריזים לאמר באו כלכם ואל תתייראו שלא תלקחו מכאן כל מי שהוא בחיין אלו שהבינו כו':

קרן כו'. כלומר חתיכה מן הגלוסקא העשויה משנים ושלשה קרנות:

אבקש כו'. כלו' ראה שאף אם אבקש א' מהם שלא אמצא שכולם תהרגם עד א':

מיד הקיפם גרסי':

אלין כו'. אותן שהיו חבושין וטמונים במחבואיהם מהם היו אוכלין בשר הנהרגים כל יום היה יוצא א' מהם והיה מביא להם והיו אוכלים יום א' אמרו ילך איש א' ממנו ויראה אם ימצא מאומה יביא ונאכל משיצא אותו איש לחפש אוכל היה מוצא את אביו שנהרג ולקחו וטמן אותו בעפר והניח סימן עליו וחוזר אל המערה שהיו נחבאים שמה ואמר להם לא מצאתי כלום אמרו ילך איש אחר:

בר נש חורן גרסי':

אי משכה כו'. אם ימצא מאומה ויביא ואנחנו אוכלים משיצא אותו איש הלך אחר הריח שהריח שהיה שם מת טמון וחפש ומצא לאותו הנהרג והביאו ואכלוהו משאכלוהו אמרו לו מהיכן הבאת הנהרג הזה אמר להם מן זוית פלוני. ואמר לו אותו איש שהלך בראשונה ומה סימן היה מונח עליו א"ל סימן פלוני השיב אותו שהוא בנו ואמר אוי לאותו איש שאכל מבשר אביו:

יאכלו בנים גרסי'. וסיפיה דקרא ובנים יאכלו אבותם:

טרכינוס כו'. נתבאר ריש מגילת אסתר והיא בירושלמי דפ' החליל:

השמיעו. לזנות:

עביד בארעאי כו'. עשה בתחתונים כדרך שעשית בעליונים:

מו  [עריכה]

מעשה בשני:

סרדיוט. פי' הערוך נוטריקון שר על ההדיוטים:

ונתן לה הזכר. באתננה:

לבתר יומין כו'. לאחר ימים הביאה אותה זונה אותו הנער לאותו החנוני וא"ל באתי אליך בשביל שיש לי נער א' הדומה לאותה הנערה שיש לך אין אתה חפץ שיקח זה את זו והולדות שיבואו מהם יהיו לאמצע כלומר נחלוק בין שנינו אמר לה הן מיד לקחו אותם ונתנו אותם בבית אחד והתחילה אותה נערה לבכות. וא"ל הנער ומה אתה בוכה. א"ל ולא אבכה שבת כ"ג תלך ותנשא לעבד א"ל בת של מי את א"ל בת של צדוק הכהן אני א"ל והיכן הייתם דרים א"ל בשוק העליון א"ל ומה סימן היה בחצר שלכם א"ל סימן פלוני א"ל וכי הוה לך אח או אחות א"ל היה לי אח א':

הוה ליה כו'. והיה לו יבלת אחת על כתפו וכשהיה בא מבית המדרש הייתי מגלה אותה יבלת והייתי מנשקת לו עליה א"ל אם תראה אותו תוכל להכירו א"ל הן והיה הנער מגלה את עצמו והכירו זה את זה:

ה"ג וחכים דין לדין והוו כו' והיו מחבקין ומנשקין זה לזה עד שיצאה נשמתן ורוח הקדש כו':

מז  [עריכה]

מעשה במרים. ואראה אותו גרסי':

טפטיות. קרמים המצוירים:

יתיחפו. שלא תלך יחפה על הארץ כלומר שלא תרגיש בלחלוחית האדמה ואעפ"כ הרגישה:

ה"ג אין פוסקין יין לאשה ר' חייא בר אבא אמר לשם זנות כד"א זנות ויין ותירוש יקח לב ר' יחזקיה ור' אבהו בשם ר' יוחנן אמרו לתבשיליה ועוד דתנן כו'. עד מזונותיה ואמר ריב"ל מאי מוסיף יין שהיין מרבה את החלב אמר ר"א כו' ופירוש והא תניא אין פוסקין כו' ורבי חייא נתן טעם משום זנות והיאך פסקו לה יין. והשיב רבי יחזקיה לתבשיליה פסקו ולא לשתייה ועוד תנן היתה מניקה כו' שמוסיפין על מזונותיה ואמר ריב"ל שמוסיפין לה יין ואולי שהיא היתה מניקה. וכל זה הגהתי על פי הירושלמי דס"פ אע"פ:

מח  [עריכה]

מעשה במרים:

וקללה אותם. שהיה מעט בעיניה ועי' בתוספות בס"פ אע"פ [צ"ל בפ' מציאת האשה דף ס"ו]:

אל תקרי. גם זה בפ' הנ"ל:

מט  [עריכה]

מעשה במרים:

זבנין לה כו'. היו קונין לה חלוק א' והלכה היא לכבסו במים בא גל ושטפה והיו קונין לה חלוק אחר והלכה לכבסו במים ובא גל ושטפה ולקחה רצו עוד לקנות לה חלוק אחרת אמרה להם הניחו לו להקב"ה שיגבה חובת עונותי ממני ומאחר שרצונו כך הוא שלא יהיה לי חלוק גם אני לא אקשה כנגדו ואקבל דינו באהבה:

נ  [עריכה]

מעשה במרים:

לגיו כו'. לפנים מן שבעה חדרים:

ואני כו'. כלומר אחי חכם וגדול ממני ולא השתחוה וצריך אני ללמוד ממנו וגם אני איני משתחוה ומצאתי בס"י שהקיסר א"ל אחיך כבר השתחוה לצלם וגם אתה השתחוה וע"ז אמר ח"ו אחי לא השתחוה וגם אני איני משתחוה ובס"י נשתנו תשובות הפסוקים לשבחן:

ושבעו חיים כו'. ולפיכך לא הקפידו הן על נפשם:

חבל. לשון קללה תחשב לו:

מתיירא כו'. שחרפה היא לך שאין אתה יכול להכריחני לעבודת כוכבים:

אללי. לשון אוי ואבוי:

תזוח. לשון גאות וגאוה:

בניתי גרסי':

נשתטית. נעשית שוטה חסרת דעת ופליג אתלמודא דידן בפ' הניזקין (נ"ז) דהתם איתא שבדעת שלימה עשתה זאת:

נא  [עריכה]

מעשה בדואג:

ונותנת כו'. בפ' אמר להם הממונה פי' רש"י שמה שנתוסף עליו מדי יום יום היתה נותנת משקלו זהב והתם מוכח שצ"ל שמת אביו והניחו בן קטן כו' ודואג היה הנמדד והנשחט:

זכריה בן יהוידע גרסי':

ולא היה לו דעת. הרי שהדעת נסתלקה:

ראשו בכותל גרסי':

אלא גרס כו'. כמ"ש חז"ל שנעצו לונביות של ברזל בעיניו ולא נסמה עד ששחטו בניו לעיניו:

יאבד לב וגו'. סיפיה דעניינא רוח מלא מאלה יבא וכאן כתוב אלה:

משמרות. אנשי המעמד שהיו עומדים על משמרתם מדי יום יום וכדאיתא בפ' בתרא דתענית:

על עצירת גשמים וגלות. י"ל שהוא בדבר א' לפי שע"י עצירת הגשמים הגלות באה כדכתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו' ואבדתם מהרה. ובירושלמי פרק בתרא דתענית גרס גשמים וגובאי והם ודאי דבר א' ששניהם גורמים בצורת וכן כאן שלא יפילו המעוברות ושלא ימותו בני המניקות דבר א' הוא:

כי לה' עין אדם. פסוק הוא בזכריה ט':

כשם מלכה. צ"ל מלך המשיח וכדמסיק ואזיל שנאמר שמו אשר יקראו ה' צדקנו:

שמה. ודרשו חז"ל בפ' הספינה אל תקרי ה' שמה אלא ה' שמה. על פי הירושלמי דפרק היה קורא נראה להגיה כך ומתחתיו יצמח ר' יודן בשם ר' איבו אמר מנחם שמו שנאמר כי רחק ממני מנחם א"ר חנינא ולא פליגי חושבנא דדין כחושבנא דדין הוא מנחם הוא צמח הדא מסייע להדא דר' יודן בשם ר' איבו:

עובדא הוה כו'. מעשה היה באיש א' שהיה חורש צעקה פרתו עבר לפניו ערבי א' א"ל מה אתה כלומר יהודי או ארמי א"ל יהודי אני א"ל התר שורך והתר צמדך דרך אבל ותוגה א"ל למה א"ל שבהמ"ק של היהודים חרב א"ל מניין אתה יודע א"ל מצעקת קול הפרה ואותו יהודי היה כ"כ רחוק מירושלים שלא ידע בדבר בעוד שהיה מתעסק ומדבר עמו היתה הפרה צועקת פעם אחרת א"ל חזור וקשור שורך וקשור צמדך שבשעה זו נולד מושיעיהם וגואלן של ישראל:

ואבוי כו'. ואביו מה שמו:

והיכן שריין. היכן המה דרים באיזה מקום:

בבירת ערבא. שם מקום בבית לחם יהודה:

זבן כו'. מכר אותו איש שוריו ומכר צמדו וקנה לבדין שמלפפין בו התינוקות כשהם קטנים כדי לבא למקום אם התינוק ולידע טיבו ומהותו:

עלל לקרתא כו'. נכנס לעיר ויצא לעיר אחרת כו'. כלומר הלך הלוך ונסוע מעיר לעיר וממדינה למדינה עד שהגיע לשם למקום בירת ערבא. באו כל בנות העיר לקנות ממנו לבדין לתינוקותיהם ואותה אשה אמו של אותו תינוק לא קנתה ממנו:

אמר לה גרסי':

למה כו'. למה אין את קונה לבדין:

דחשיה קשייה כו'. י"ל השגחתו כמו כל לשון חששה שבתלמוד כלומר סימניו והוראות מזלו הוא קשה ואולי צ"ל רחשיה ל' רחש לבי כלומר שיפוריו ועניינו קשים. ובס"י גרס נחשיה:

דעל רגלוי כו'. לרגליו אגב לידתו שבא להולד נחרב בהמ"ק:

רחיצין כו'. בטוחין אנו באדון העולם כמו שעל ידו נחרב כך על ידו יבנה במהרה:

את הוי כו'. פי' הערוך בא במהרה וקח לך מאילו לבדין לתינוק ולאחר ימים אני אבא לביתך ואקח פרעון מחיר דמי שוויו לקחה ממנו והלכה לאחר ימים אמר אותו איש אלך ואראה אותו תינוק מהו עושה בא אצלה ואמר לה אותו תינוק מהו עושה אמרה לו וכי לא אמרתי לך שמנהגו ומזלו של אותו תינוק הוא רע אפי' משעה שבא לעולם בא ניחושו עמו שהרי באותה שעה חרב בהמ"ק שמן אותה שעה שהלכת ממני באו רוחות וסערה נשאוהו והלכו להם:

א"ל כו'. ולפיכך לקחו האלהים כך יש לומר גירסת הספר אבל בירושלמי פרק שני דברכות הגירסא נשתנת קצת באופן אחר:

למה לי ללמוד מאותו ערבי. שביום שנחרב הבית בו ביום נולד המשיח:

שלה כתיב. בלא וי"ו קרי ביה שלה הלמ"ד קמוצה וכל אחד ואחד דרש כשמו לסימן וכן בפרק חלק:

נהרא כתיב. בלא וי"ו קרי ביה נהירא:

אי מחייא כו'. אם הוא מאותן שהם חיים עדנה או מאותן שמתו כבר:

אפתא דקרא. כליפין של דילועין ועיין בערוך ערך אפתא כל כמה שהחיצון גדל הפנימי נתמעט:

כהדא חזירתא. כל כמה שבניה גדלים היא מקטנת וצריך לומר כשהיא מינקת וה"ג בהדיא בספר ישן:

נב  [עריכה]

פרשה ציון: ה"ג בב"ר פ"ה ופכ"ח למלך שבנה פלטרין והושיב ועיין שם פירושו אמנם כאן הביאו לומר שיהיו המים מזומנים לבכייתו על חורבן הבית שנאמר מי יתן ראשי מים או מי יתן ויהיה כמו בראשית הבריאה שהיה העולם כולו מים במים וכן מצאתי בילקוט וכדמסיק לבסוף:

וצנית. הוא כמו צינייתא דבבל ופ' אין עומדין ופרש"י דקלים ובערוך מוכיח שהוא דקל קטן ועי' ערך צני. ונראה שפירושו סל כמו צנא מלא קרא ור"ל שהיה לו מקלו ותרמילו שממנו היתה לו פרנסתו בצמצום:

וסיגל. ואסף ואצר:

מי יתן כו'. ששם היתה שכונתו בראשית בריאת העולם שנאמר ורוח אלהים מרחפת על פני המים:

תלויה. הראש תולה לשמש ואין צל עליה:

ואילנות מסככות. במדרש תהלים יש שהיו עושין כמין סוכה והיו הולכים תחתיהם:

מפומעוס. נראה דהיינו פמייס:

אספסיאני כו'. שמות של קסריים:

היו אומרים גרסי':

ובדרכים היו אומרים כו'. כן הוא בירושלמי פרק בתרא דמסכת בכורים אמנם המיימוני כתב שבדרכים היו אומרים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וכשבאו בשערי ירושלים עומדות היו רגלינו כו' וכן כתב הסמ"ג:

דמומה כו'. בשתיקה אני עולה בשתיקה אני יורד ודרש אדדם כמו אדומם:

בכיה כו'. בבכיה אני עולה בבכיה אני יורדת:

געגע. פי' הערוך אמת המים שהולך וגועה והומה ודרש חוגג כמו הוגג לשון געגע ובשוחר טוב גרס וזה לשונו חוגג לשון יוני הוא חוגים של מים כשם שאין לחוגים של מים שיעור כך לא היה שיעור לישראל כשעולים לרגל לכך המון חוגג:

ה"ג טמשא סלקין וכו'. פי' טמון ומכוסה:

והוה אמר כו'. הבן אמר חטאתי והסכלתי עשו:

מייסר לירושלים והות אמרה גרסי':

כל מקום שנאמר כו'. עיין לעיל פסוק אין לה מנחם:

חלמיש לנוה כו'. בחלמיש שהיו יושבים צוררי ישראל ובנוה שהיה סמוך לה היו יושבים יהודים והיו מצירים אותם וכן כולם כדאיתא בפרק עשרה יוחסין ועיין בויקרא רבה פרשה כ"ג ובמדרש חזית בפסוק כשושנה בין החוחים:

נג  [עריכה]

צדיק הוא ה':

היה משלח. יאשיהו המלך שלח שני תלמידי חכמים לבער עבודת כוכבים מבתיהם של ישראל והיו נכנסים ולא מוצאים כלום שצורת עבודת כוכבים היתה חקוקה באחורי הדלת והדלת היתה חלוקה לשנים וכשהיו פותחים הדלת היו מכסים בחצי הדלת צורת עבודת כוכבים החקוקה עליה או על צדה השנית ומצאתי בספר ישן היתה חקוקה חציה על חצי הדלת האחת וחציה השנית על חצי הדלת השנית:

ועד דנפקון כו'. משיצאו התלמידים אמרו להם סגרו הדלת אחריכם ומשסגרו הם הדלת היתה נראית העבודת כוכבים לאותן שבפנים והיו אומרים על אותן תלמידים משבאו ותקנו כלומר שכיסו וקלקלו פני העבודת כוכבים כן חזרו וקלקלוהו שהרי בסגירתן חזרה לקדמותה:

ה"ג הוון חמון יתיה אמרו עליהון מן דאתא ותיקן כו'. והמותר הוא כפל הנראה לעינים ובס"י לא גרסי' ליה:

מצית כו'. שמע והטה אוזן לשמוע מהו אומר כו':

ופום סרסורו. דייק מדכתיב פיהו והוה ליה למימר פיו והסרסור יש לומר הוא ירמיה שלא שמע לדברי נבואתו וע"ד האמת הסרסור הוא ידוע למביני דעת וזהו פי ה' ולכן כתיב בראשונה צדיק הוא ה' ואח"כ פיהו:

נד  [עריכה]

קראתי למאהבי:

מדחים כתיב. שהיו מדחים אותם ממקומם וכן רמוני פירוש השליכו אותי כמו רמה בים:

זה חורבן כו'. שיזכרו אותו תמיד כענין שנאמר אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי:

ראו באלו דרכים כו'. בינו בדרכים הרעים שהלכתם בם ושובו לאחוריכם כזה שטעה בדרך וחזר על עקב באותו דרך עצמו עד שובו אל אם הדרך:

נה  [עריכה]

ראה ה':

מורות. כד"א ישפוך לארץ מרירתי:

גושין. לשון גוש עפר בני המעיים נאגדים ונאספים צבורין צבורין ויהיו חמרמרו מלשון הממעיט אסף עשרה חמרים:

נו  [עריכה]

שמעו: מיד מה כתיב. ולכן כתיב שמעו כי נאנחה ומתאבל אני ובאו להלחם בי:

ה"ג ארחות וגו' כי אתה עשית משל כו'. ושוב מפרש והולך מהו כי אתה עשית:

אל תשיחי. אל תדברי עמם:

[ה"ג בספר ישן לימים כעס עליה המלך וטרדה חוץ לפלטין וחזרה על כל שכינותיה ולא קבלו אותה וחזרה לפלטין א"ל המלך אקשית אפיך א"ל כו']:

אילולי גרסי'. ופירושו אלו הייתי משאלת להם ושואלת מהם כלים והיתה מלאכתי נמצאת בידם ומלאכתם בידי לא היו אוהבים אותי בתמיה:

אקשיתון כו'. העזתם פניכם כלפי האומות שהרי כולכם שונאים אתכם:

אלולי הוינן כו'. אילו היינו משאילין להם ולוקחים מהם כלום:

והוית ברתיה גר'. פי' והיתה בתו אצלי בביתי ובתי אצלו על ידי חיתונין לא היו מקבלין אותי:

לא הוו מקבלים לי גרסינן. כן נראה לפרש גירסת הספר והטוב להגיה הוינן מתנסבין להון כו'. עד מינן והוית ברתיה כו' וזה מתיישב יותר לפי הלשון וכן מצאתי בספר ישן:

ולא כמוני בהרוחה. שנאמר בדד ינחנו כפי מדרש חז"ל וכמו שפירש רש"י שם:

נז  [עריכה]

תבוא: קטוף עוללתיהן. ועולל דרש לשון עוללות כדלעיל בפסוק לא אליכם:

דכתיב עיני גרסי':

ומתנחמין באש גרסי':

דכתיב נחמו גרסי':

אייתי וכו'. הבא עליהם מה שהבאת עלי והיה מדקדק אחריהם כמו שדקדקת אחרי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף