משנה למלך/מלווה ולווה/כה

משנה למלך ‏ מלווה ולווה כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אמר לו בשעת מתן מעות כו'. כתב המרדכי בפרק גט פשוט אם על פיו החזיר השטר או משכון הוה ליה ערב בשעת מתן מעות הביאו מרן סימן קכ"ט ועיין בתשובת מור"ם סי' ע"ב ודו"ק. יש מי שאומר דקבלן אפילו שלא בשעת מתן מעות משתעבד ועיין במהר"ש יונה בביאורו שכתב שאם תפס המלוה יכול לומר קים לי דמשתעבד אפילו בלא קנין יע"ש:

ג

המלוה את חבירו ע"י ערב כו'. נראה דע"כ לא אמרינן דלא יתבע את הערב תחלה אלא משום דיכול למיטען הערב אני לא נתחייבתי לפרוע לך אלא כשאינך יכול להתפרע מן הלוה אבל כשאתה יכול להתפרע מן הלוה לא נתחייבתי לך נמצא דחיובו היה על תנאי ויש ראיה לדין זה ממ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף ן' על ראובן שהשאיל חפץ לשמעון והתנה עמו תנאי שהוא אסמכתא ונתן לו ערב שאע"פ שאינו יכול לתבוע מהשואל לפי שהוא אסמכתא תובע את הערב. הא קמן דחל חיוב הערב אע"ג דלא חל חיוב הלוה ולא מצי לומר הערב אני לא נתחייבתי לך אלא כשאתה יכול לגבות מן הלוה מצד הדין אלא שאם לא יפרע לך תתפרע ממני אבל בכאן שאין אתה יכול לגבות מן הלוה מצד הדין לא תוכל לתבוע ממני וכמו שאמרו גבי שני יוסף בן שמעון והביאו הטור סי' מ"ט סי"ו. וטעמא הוי משום דבנדון הרשב"א מעולם לא חל החיוב על הלוה וא"כ אינו יכול הערב לפטור עצמו מטעמא דהערב אינו משתעבד אלא במקום שיכול לתבוע הלוה עצמו משום דאעיקרא דדינא לא חל החיוב על הלוה ואעפ"כ נתערב אבל בנדון הטור החיוב חל על שניהם מעיקרא אלא שאח"כ אינו יכול לתבוע מן הלוה משום דזיל הכא קא מדחי ליה וזיל הכא קא מדחי ליה ומן הערב ג"כ אינו יכול לתבוע משום דיכול למימר אני לא נתערבתי אלא כשאתה יכול לגבות מן הלוה וכיון שאין אתה יכול לגבות מן הלוה ממני ג"כ לא תוכל לתבוע ועיין בכנה"ג סי' מ"ט בהגהת הטור אות כ"ב. (*א"ה את זו דרש הרב המחבר ז"ל במ"ש במדרש חזית בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה א"ל הקב"ה הביאו לי ערבים טובים כו' אמרו הרי בנינו ערבים אותנו. והדבר קשה דלמאי מועיל ערבות הבנים דהא לעולם יכול הקב"ה להתפרע מן החוטאים עצמם ואם כן לא יוכל לתבוע לבנים שהם ערבים. וניחא ליה על פי הדין האמור לעיל דהכא נמי אע"פ שיכול ליפרע מן האבות יכול ליפרע מן הבנים משום דכיון דלעולם יכול להתפרע מן האבות ואף על פי כן נתערבו פשיטא דערבותם היה אף על פי שיכול לתבוע מן החוטאים עצמן ודוק אלו דבריו ז"ל ועיין לקמן פרק כ"ו מהלכות אלו דין ה'):

ו

ואם היה האב ערב כו'. מ"ש ה"ה ז"ל והרי זה האב ערב דאחר מתן מעות כו'. טעם זה אינו מחוור לפי מאי דפריש לעיל לדעת רבינו דשאני קנין דאחר מתן מעות שכבר היתה שם הלואה וחסרון כיס. ועוד דבגמ' העריכו שיעבוד האב משום דאבא לגבי ברא משתעבד יותר משאר אינשי א"כ קנין זה למה. וראיתי בספר נתיבות משפט נתיב כ"ג ח"ג השיב על דברי ה"ה מקבלן דלדעת רבינו לא בעי קנין וזו דרך עקומה שלקח הקושיא שלא כדרכה והמשכיל יבין וצ"ע:

ז

ראובן שמכר לשמעון כו'. (*א"ה כתב הרב המגיד ותדע לך דודאי אם הוקרה או הוזלה וטרפה בעל חוב דהמוכר מגבין ללוקח כפי מה שהיא שוה וכו'. ועיין במ"ש הרב המחבר לעיל פרק כ"א מהלכות אלו):

ט

שנים שלוו בשטר אחד כו'. כתוב בתשובת הריב"ש סי' ר"ז וז"ל הגע עצמך ששמעון ולוי נתחייבו בשטר אחד ליהודה וכל אחד פורט תנאים מיוחדים בחיובו ובסוף כתבו ולקיים כל הכתוב לעיל קנינו משמעון ולוי היספק שום אדם שיהיה קנין שמעון חל על חיובו של לוי כו' ועיין בתשובת מהרימ"ט ח"א סי' ט"ל שכתב היפך זה כמדומה שלא נזכר הרב ז"ל מדברי הריב"ש אלו וצ"ע. כתב מרן הב"י סי' ע"ז וז"ל כתב מורי הרב הגדול ר"י בירב ז"ל בתשובה אך אם הרא"ש נראה שחלק על הרמב"ם יראה דבנדון שלפנינו יודה דדוקא כשלוה סתם לא ישתעבד חבירו על פיו מפני שאפשר שלא לקחו אלא לצרכו כו'. וכתב על זה מוהרש"ך ח"ב סי' ר"י דיש לתמוה על זה כי הנה מדברי הרמב"ם יראה שמה שהשותף מתחייב הוא באחד משני תנאים כו' יע"ש. ונראה שהרב מביא סייעתא למהר"י בירב דכיון שרבינו לא נקט אלא שהודה השותף שלצורך השותפות לוה או שיתברר בעדים ועל זה חלק הרא"ש א"כ דבר שהוא ידוע בעת ההלואה שהוא לצורך השותפות לא דברו בזה לא רבינו ולא הרא"ש א"כ אפשר שיודה הרא"ש. ואם מכח סברא לא ניחא ליה להמחבר לחילוק זה נימא בהדיא דלא מסתבר ליה אבל להקשות עליו מדברי רבינו והרא"ש לא מצאתי קושיא ודו"ק:

יג

מי שלא פירש קצב הדבר שערב כו'. כתב הרב בעל ל"ר ס"ס ק"ע וז"ל ולענין דינא אני מסכים עמו משום דיצא ערב בדבר שאין לו קצבה ודעת הרמב"ם ורבותיו דאינו מועיל כו' וזה סותר למ"ש הרב סי' קע"ו וצ"ע:

יד

מי שאמר לחבירו הלוהו ואני ערב כו'. כתב הטור סי' קכ"ט סעי' י"ב וז"ל כתב רב נחשון אמר הערב תנו לי זמן ואביאנו לב"ד אי ידיע היכן הוא יהבינן ליה זמן כו' הביאו ע"ש בין השמשות ובמוצאי שבת ברח לא נפטר הערב וכו'. וכתב עליו מרן הב"י וז"ל כ"כ בעה"ת בשער הנזכר בשם תשובת הרי"ף והביאו ה"ה בפכ"ה מהלכות מלוה וכתב דהיינו דוקא כשערב לגופו של לוה. ודברי מהריק"א קשים שהביא על דברי הטור שכ"כ בעה"ת וכתב עליו מ"ש ה"ה דהיינו דוקא כשערב לגופו של לוה. ובעיני קשה לזווגם להטור עם ה"ה בפירוש דברי רב נחשון דכפי הנראה הטור מוקי לרב נחשון דמיירי בערב דעלמא שהרי סיים דמשיביאנו לב"ד יפטר הערב עד שישבע הלוה שאין לו מה לפרוע ובערב לגופו לא שייך זה דמשמסרו נפטר הערב לגמרי וה"ה ז"ל מוקי לה בערב לגופו וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף