משנה למלך/כלים/כח

משנה למלך ‏ כלים כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

נפלו משקים טמאים כו'. משנה פכ"ה דכלים דתנן כל הכלים וכו' וידות הכלים המקבלים. וראיתי להר"ש שכתב המקבלים שיש להם תוך לכלים לא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים וסגי בניגוב אבל לכלי שאין לו תוך לא סגי בניגוב ובעי טבילה ע"כ. נראה דס"ל דהמקבלים דמתני' קאי לכלים וכ"כ הרע"ב. ויש לדקדק דבתחלה כתב לא חשיבי הני להביא טומאת משקין לכלים וסגי בניגוב דמשמע הא לכלי שאין לו תוך חשיבי הני להביא טומאת משקין לכלים ובעי טבילה ובסיום דבריו לא כתב אלא דלא סגי בניגוב ובעי טבילה משמע דלעולם אינו מביא טומאה לכלים דאינו תלוי זה בזה דמשכחת לה דבעי טבילה ולא יביא טומאה לכלים כמו אחורי הכלי דקי"ל דבעי טבילה אבל אינו מטמא הכלי מתוכו. והנראה אצלי דלעולם לא חשיבי הני להביא טומאה לכלי ולא חילק הר"ש אלא לענין דלא סגי בניגוב אבל לעולם דלא נטמא הכלי משום דלא עדיפי ידות מאחורי הכלי ובאחורי הכלי קי"ל דגבו נטמא ותוכו לא נטמא. ומ"ש בתחילת דבריו דלא חשיבי הני להביא טומאת משקה לכלים הכוונה היא שאם היינו אומרים דבעו טבילה נמצאו שהביאו טומאת משקה בכלי זה שהיתה היד טמאה והכוונה מבוארת. והנה כפי סברת הר"ש הלזו ניחא הא דתנן המרדע יש לו אחוריים ותוך משבעה לחרחור מארבעה לדרבן כו' ומדברי רבינו בפירוש המשנה ובחיבורו נראה שאם נפלו משקין על היד נטמא היד אלא שיש חילוק בין אם נפלו במשך שבעה וארבעה לאם נפלו חוץ משיעור זה. ויש לתמוה דמאי שנא מידות הכלים דקי"ל דמנגבן והן טהורים וגבי זומא ליסטרא תנן בתוספתא והביאה הר"ש נפלו ע"ג היד מנגבה והיא טהורה ומאי שנא יד ליסטרא מיד מרדע. אך כפי דברי הר"ש ניחא דזומא ליסטרא היא כלי שיש לו תוך וכמ"ש שראשו אחד כף ומעלין בו מרק כו' אבל המרדע החרחור והדרבן אין להם תוך ומשום הכי אם נפלו משקים עליהם נטמאו. אך כל זה ניחא לפי' הר"ש אך רבינו בפירוש המשנה כתב וכן הבית יד ואפילו היה לו בית קיבול כו' כנראה דס"ל דהמקבלים דתנן במתניתין הוא לחידושא דאפילו אם היה לו בית קיבול ליד לא נטמא וא"כ לפי דבריו אין חילוק בין אם היה לכלי תוך או לא ולעולם אין היד מקבל טומאה וא"כ הדרא קושיין לדוכתא דמ"ט דמרדע דאם נפלו משקין על היד דמנגבה והיא טהורה וכדין כל הידות והרב בעל תיו"ט פכ"ה דכלים עמד בקושיא זו דמרדע ולא הזכיר כלל מ"ש הר"ש בפירושא דמתניתין דידות הכלים ולא ידעתי למה מאחר שגם הרע"ב כתב כהר"ש וכל יומא ויומא שמעתתיה בפומיה גם מה שתירץ לזה אין דבריו מובנים אצלי כלל:
תנן בפכ"ה דכלים מ"ז כל הכלים יש להם אחורים ותוך ויש להם בית צביעה רט"א לעריבה גדולה של עץ רע"א לכוסות רבי מאיר אומר לידים הטמאות והטהורות אמר רבי יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד. והנראה מדברי רבינו הוא דגריס בית הצביעה וי"ג בית הצביטה ובחגיגה (דף כ"ב) אמרינן דלשמואל הגירסא היא בט' ולר"י היא בע' ומיהו כפי דברי רבינו שפירש מקום בעובי ראש הכלי כו' נראה דצריך לגרוס בית הצביטה כמבואר. וכתב רבינו דיש להם בית הצביטה ר"ל כי כאשר נטמא גב הכלי לא נטמא בית צביטתו ע"כ. ואין ספק שאם נטמא בית הצביטה לא נטמאו אחוריו וכ"כ הרע"ב אלא שרבינו נקט החידוש וממילא נפקא אידך וצ"ל דבית הצביטה לא הוי כדין היד דהא קי"ל דידות הכלים שנפלו עליהם משקים מנגבם והם טהורים ואילו הכא אמרינן דבית הצביטה מיהא טמא. וא"ר טרפון שבעריבה גדולה של עץ הוא לבד אשר יהיה בו דין בית הצביטה שיהיו חלוק מאחוריו ור"מ אומר כי היות בית הצביטה נבדל מאחוריו הוא בכוסות לבד כי כאשר נטמא גב הכוס לא נטמא בית צביטתו עכ"ד רבינו ונראה מדבריו דר"ע פליג בעריבה גדולה. אך הרע"ב כתב דאומר ר"ע לכוסות הוא אף לכוסות. עוד כתב רבינו ורמ"א כי היות בית הצביטה נבדל הדין מן גב הכוס אמנם זה הענין היות היד טהורה או טמאה ר"ל כי כאשר היתה ידו טמאה והחזיק בכלי בבית צביטתו ונטמאת בית צביטתו בלא ספק מפני אלו המשקין הנה אחורי הכלי לא תטמא דמשקין הבאים מחמת ידים טומאה קלה מאד כמו שביארנו בפתיחה וכן אם היה גב הכלי טמא וידיו טהורות והחזיק בכלי בבית צביטתו הנה ידו לא תטמא ע"כ. וכוונת דבריו דידוע הוא שאין הידים מטמאים כלים ולפיכך בפי' לידים הטמאות כתב דהכוונה הוא שהיו משקין בבית צביטתו ונגע בידו הטמאה בבית צביטתו ונטמא בית הצביטה מחמת המשקין לא נטמאו אחורי הכלי. וכן אם היו אחורי הכלי טמאים ונגע בידו הטהורה בבית צביטתו לא נטמאת ידו וג"ז הוא לפי שטומאת ידים הוא דבר קל אבל משקין טמאים שלא מחמת ידים שנגעו בבית צביטתו נטמאו אחורי הכלי וכן אם היה אחורי הכלי טמא ונגעו אוכלין בבית הצביטה נטמאו שלא הקלו לומר שיהיה בית הצביטה נבדל מן הגב אלא לידים הטמאות והטהורות לפי שטומאתם קלה. עוד כתב רבינו דרבי יוסי אומר שהיות בית הצביטה נבדל מאחורי הכלי אמנם זהו בידים טהורות לבד כאשר החזיק הכלי בבית צביטתו הנה ידיו כפי מה שהיו עליו מן הטהרה ואע"פ שאחורי הכלי טמאים ע"כ. והנה לפי פירוש זה מאי דקאמר רבי יוסי כיצד היו ידיו טהורות ואחורי הכוס טמאים אחזו בבית צביטתו אינו חושש שמא נטמאו ידיו לחידושא נקט כה"ג דלא מיבעיא שלא נטמאו ידיו משום מאי דנגע בבית הצביטה אלא אינו חושש ג"כ שמא נטמאו ידיו באחורי הכוס. עוד כתב רבינו וכל מה שתראה בזה הפרק ממה שיראה לך שהידים יטמאו מאחורי הכלי שנטמאו במשקין זהו דעת רבי יהושע בפרק ג' ממסכת ידים אבל חכ"א שכלי שנטמא באב הטומאה לבד הוא אשר יטמא את הידים כמו שהתבאר שם ע"כ. וכ"ת מנ"ל לרבינו דין זה אימא דלעולם אין הידים מקבלין טומאה מכלים שנטמאו במשקין ומ"ש בכאן ר"מ ור"י לידים הטהורות הוא בשנטמא אחורי הכלי באב הטומאה שאם החזיק בכלי בבית צביטתו לא נטמאו ידיו. הא ודאי בורכא היא דכוליה פירקין לא מיירי אלא בטומאת משקין דאילו טומאה דאורייתא נטמאו אחוריו נטמא תוכו וכ"ש בית צביטתו וזה פשוט ולא כתבתי אותו אלא כדי לברר הדבר לתלמידים. ודע שכפי דברי רבינו הללו אני תמיה על מ"ש בפ"ז מהלכות אבות הטומאה דין ב' אין לך ולד הטומאה שמטמא כלים אלא משקין טמאים בלבד וכו' והוא שיהיו אותם המשקין טמאים מחמת אב מאבות הטומאה בין של תורה בין של דבריהם. והנה ממ"ש ר"מ לידים הטמאות נראה דס"ל דמשקין הבאים מחמת הידים מטמאים כלים והנראה מדברי רבינו הוא שזה הוא דבר פשוט לא נחלק בו אדם שכן כתב ונטמאת בית צביטתו בלא ספק כו'. ודע דהר"ש יש לו פירוש אחר במשנה זו והוא דס"ל דמאי דתנן ויש להם בית הצביטה הוא דאם אחוריו טמאים ובית הצביטה טהורים או איפכא לא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה כמו שמפרש ופירש דאומר ר"ט לעריבה גדולה הוא דבעריבה גדולה יש הפרש בין בית הצביטה לאחוריים שאם יש משקים באחורי העריבה וידיו טמאות אוחז בבית הצביטה ואין חושש שמא יגע במשקין שבאחוריו ויחזרו ויטמאו את העריבה וכן כוסות לר"ע ע"כ. והנה מ"ש בתחילת דבריו דפירוש יש להם בית הצביטה הוא דלא גזרינן האי אטו האי כו' ולא פירש דברים כפשטן דהיינו שאם נטמאו אחוריו לא נטמא בית הצביטה וכן בהיפך וכמו שפירש רבינו הוא משום דס"ל דהא מילתא דפשיטא היא דכלי שנטמאו אחוריו לא נטמאו כי אם אחוריו ולא שום דבר אחר. ומש"ה פירש דמאי דאיצטריך לאשמועינן דיש להם בית הצביטה הוא דלא גזרינן האי אטו האי שלא יטלנו בזה פן יגע בזה. והנה ס"ד דגזירה זו לא שייכא אלא בידים טהורות כלומר שהיה עולה על הדעת שאם היו אחוריו טמאים שלא יטלנו בבית צביטתו אם היו ידיו טהורות והיו עליהם משקה טופח שמא נטמאו משקין שבידו מאחורי הכלי ויחזרו ויטמאו את ידיו דאי לאו דמשום גזירת ידים נגעו בה לא שייך לומר שלא יטלנו בזה פן יגע בזה. ולפי פירוש זה אתו דברי ת"ק אליבא דכ"ע דהא לכ"ע בידים הטהורות יש להם בית הצביטה אלא שהרב כשבא לפרש דברי ר"ט שאמר לעריבה גדולה פירשם בידים טמאות ולא ידעתי למה לא פירש אותם כדברי ת"ק. עוד ראיתי בתוספתא הביאה הר"ש אר"ע לא הזכירו בית הצביטה אלא לכוסות שלא יהא שותה וראשון ראשון מטמא משקין טמאים שהיו נתונים בבית צביטתו של כוס ונגע בהם ככר טהור נטמא הככר משקין טהורים שהיו נתונים בבית צביטתו של כוס ונגע בהם ככר טמא נטמאו המשקין משקין טמאים שהיו נתונים על גבי הארץ ונגע בהם כוס שאחוריו טהורים בית צביטתו נטמאו אחורי הכוס משקין טהורים שהיו נתונים על גבי הארץ נגע בהם כוס שאחוריו טמאים בית צביטתו נטמאו המשקין רמ"א לידים וכו'. והנה מ"ש בתחילה בשם ר"ע הוא פליג אמתניתין ח' דקתני היה שותה בכוס שאחוריו טמאים אינו חושש שמא נטמא המשקה שבפיו באחורי הכוס וחזר וטמא הכוס וכ"כ הר"ש דר"ע סבר דחיישינן. (א"ה חבל על דאבדין). תניא בתוספתא דכלים כר שהפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו קופה נעשה אחוריה תוכה ותוכה אחוריה ע"כ. וכבר הביא הר"ש תוספתא זו ריש פכ"ה מכלים ויש להסתפק בכוונת התוספתא אי מיירי לאחר שנטמאת דקיימא לן דאם נטמא תוכו נטמא כולו ואם נטמא אחוריו לא נטמא תוכו והשתא קאמר שאם נטמאו אחוריו והפכו ירד טומאה לכל ואם נטמא תוכו שהיה הכל טמא והפכו עכשיו ליכא טומאה כי אם באחוריו או דילמא דלעולם בתר שעתא דקבלת הטומאה אזלינן ואי בתחלה ירד טומאה לכל כי הפכו לא ניצול מהטומאה ואי בתחילה לא ירד טומאה כי אם בצד הראשון כי הפכו לא ירד טומאה לצד השני אלא כוונת התוספתא דלא אזלינן בתר תחילת העשייה אלא בתר שעתא דקבלת הטומאה ואם הפכו נעשה אחוריו תוכו ותוכו אחוריו וממה שדחה שם הר"ש גירסא דפסחים מתוספתא זו אין להכריע כי כפי שני הפירושים שפיר קא מותיב מינה ורבינו השמיט תוספתא זו:

ב

אחד כלי השק כו'. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל פ"א מהלכות אלו דין י"ג):

ג

וכן מדות יין ושמן וכו' אין להם אחוריים ותוך אלא אם נפל משקים על מקצתן נטמאו כולן ע"כ. וכתב על זה הראב"ד הא דלא כהלכתא דר"י הוא דאמר הכי ור"מ ור"ש פליגי עליה והו"ל ר"י יחיד אצל רבים ע"כ. וכתב על זה מרן וי"ל שלענין טומאת הכלי עצמו ר"ש סובר כר"י שהרי אמר שכשנטמאו מאחוריהם צריך להטביל את כל הכלי וכאן לא איירי רבינו אלא לענין טומאת הכלי עצמו לא לענין טומאת מה שבתוכו ע"כ. ודבריו נפלאו ממני דודאי כל מקום ששנו אין להם אחוריים ותוך הוא לענין טומאת מה שבתוכו דלענין טבילת כל הכלי אפילו במקום שיש אחורים ותוך צריך להטביל כולו וכמ"ש רבינו בדין ו' עלה דהחוקק רובע וזה פשוט. ודע דתניא בתוספתא הביאה הר"ש זומא ליסטרין שנפלו משקין על תוכה טמאה כולה נפלו על אחוריה אינו טמא אלא אחוריה תוכה והמזלג והיד טהורים נפלו ע"ג המזלג חולקים את היד המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור נפלו ע"ג היד מנגבה והיא טהורה ע"כ. וכך היא פירושה כלי זה ראשו אחד כף וראשו אחד מזלג ובכף מעלין בו מרק ובמזלג מעלין בו בשר מן היורה ועיקר הכלי הוא הכף ואם נפלו משקין על הכף בתוכה נטמא הכל ואם נפלו מאחוריה אינו טמא אלא אחוריה אבל תוכה והמזלג והיד טהורים ואם נפלו על המזלג מתוכה לא נטמא היד לפי שעיקר הכלי הוא הכף ולא חשיב מזלג להביא טומאה לכף ולענין היד אמרו שחולקים אותו המשמש את הטמא טמא והמשמש את הטהור טהור ולא איצטריך לאשמועינן שאם נטמאו אחורי המזלג שאינו טמא כי אם אחוריו והשאר כולו טהור לפי דמכ"ש דכף נפקא וכמבואר ואם נפלו משקין על היד מנגבה והיא טהורה כדין כל הידות דתנן בפכ"ה דכלים מ"ו דמנגבן והם טהורים. והנה רישא דתוספתא דקתני נפלו על אחוריה אינו טמא אלא אחוריה הוא דלא כר"י אך מאי דקתני נפלו על המזלג חולקים את היד משום דאין הכף נגרר אחר המזלג אפשר דאף ר"י מודה בזה וכן מאי דקאמר תו נפלו ע"ג היד מנגבה והיא טהורה היא הלכה פסוקה וכמו שכתבנו. ולפי זה יש לתמוה על רבינו ז"ל דנהי דפסק כרבי יהודה מ"מ למה השמיט דיני התוספתא דאתו ככ"ע. ונ"ל דרבינו ס"ל דמה דתניא נפלו ע"ג המזלג חולקים את היד כו' אתיא כרבי יהודה וטעמא דמילתא הוא משום דכל הני כלים דנחלקו ר"י ור"מ הם כלים שיש מאחוריהם חקק בית מושב ופעמים שכופהו על פיו ומשתמש לצד אחר והנה פשיטא שעיקר הכלי הוא תוכו דמה שמשתמש בו מאחוריו הוא אקראי בעלמא ור"מ ס"ל דכיון שהעיקר הוא התוך לא חשיב אחוריו להביא טומאה לתוך ור"י ס"ל דכיון שמשתמש בו אף שהוא טפל מביא טומאה לעיקר הכלי ולפי זה מזלג יש לו דין אחורי הכף ששניהם הם טפלים לגבי תוך הכף ולר"מ דאזיל בתר העיקר אם נטמא המזלג לא נטמא הכף וחולקים את היד ולר"י דלא אזיל בתר העיקר ואית ליה דהטפל מביא טומאה לעיקר אם נטמא המזלג נטמא הכל דלא גרע מזלג מאחורי הכלי ומה ששנו עוד נפלו ע"ג היד מנגבה והיא טהורה כבר כתב רבינו בראש הפרק שאם נפלו משקין טמאים על ידות הכלים דמנגבן והן טהורים ובזה נכלל דין התוספתא דכל דבר שהוא יד לא בעי טבילה ויש לדקדק מאי שנא מרדע דתנן בפרק כ"ה מ"ב המרדע יש לו אחוריים ותוך ופירש שם הר"ש דמרדע זה הוא מקל ארוך וכו' וראשו האחד נקרא דרבן וראשו השני נקרא חרחור וכל אחד הוא למלאכה ידועה וא"כ דומה לזומא ליסטרא ואילו גבי מרדע דקי"ל דלא נטמא כי אם משבעה לחרחור ומארבעה לדרבן ובזומא ליסטרא קי"ל דבכל מקום שנגעו המשקין נטמא כולו והרי שני כלים הללו הם דומים זה לזה שכל אחד מהם יש בו שני מיני כלים וכמו שבא כל זה מבואר בדברי רבינו בפי"ח מהלכות אלו דין י"ט ובדין כ"ג כתב המרדע הוא המלמד כו' והיה נ"ל לומר דלעולם כל דבר שיש בו שני מיני כלים והם נפרדים זה מזה שזה בקצה האחד וזה בקצה השני אליבא דכ"ע אם נטמא האחד לא נטמא חבירו ומה שנחלקו ר"י ור"מ במרדע כ"ע לא פליגי שאם נטמא החרחור שלא נטמא הדרבן וכן בהיפך אך מחלקותם הוא בעץ דר"י סבר ארבעה לדרבן ושבעה לחרחור ור"מ סבר שכל העץ נחשב מהדרבן או מהחרחור ומה שנחלקו במדות יין ושמן כו' התם הוא בכלי אחד שמשתמשים בו פנים ואחור אלא שמה שמשתמש בו מאחוריו אינו עיקר תשמישו דר"י סבר דלא שייך שם פנים ואחור כיון שמשתמשין בו משני עבריהם ור"מ סבר כיון דתשמיש אחוריו אינו עיקר לא חשיב תוך ואינו מביא טומאה לאחוריו אבל אם היו תשמישיהם שוים אליבא דכ"ע בכל איזה צד שנטמא נטמא כולו דמכל צדדיו חשוב תוך ומה שחלקו בתוספתא בזומא ליסטרא בין שנטמא הכף לנטמא המזלג הוא משום דנהי דקי"ל דכל דבר שיש בו שני כלים נפרדים אם נטמא האחד לא נטמא השני היינו דוקא בזמן ששני הכלים הם שוים אבל אם האחד עיקר והשני טפל בזה יש חילוק שאם נטמא העיקר נטמא הטפל ואם נטמא הטפל לא נטמא העיקר. הכלל העולה דכל דבר שיש בו שני כלים והם נפרדים זה מזה ותשמישם שוה אליבא דכ"ע אם נטמא האחד לא נטמא חבירו והיינו דין החרחור עם הדרבן ואם הכלי האחד הוא עיקר והשני טפל ג"ז אליבא דכ"ע אם נטמא העיקר נטמא הטפל ואם נטמא הטפל לא נטמא העיקר והיינו דין הכף עם המזלג וכל כלי שיש בו שני כלים אבל אינם נפרדים אבל הם במקום אחד אלא שהאחד הוא בפניו והשני באחוריו דומיא דמדות יין ושמן אם שניהם עיקר שמשתמשים בו אליבא דכ"ע ליכא אחוריים ותוך דמכל צד נקרא תוך ואם האחד הוא טפל בזה נחלקו ר"י ור"מ דלר"י אף הטפל מביא טומאה לעיקר ולר"מ אין העיקר מקבל טומאה מן הטפל ומ"ש דחרחור עם הדרבן אם נטמא האחד לא נטמא הב' אליבא דכ"ע אף שנראה דר"מ אית ליה דמרדע אין לו אחוריים ותוך כבר פירש שם הר"ש דר"י דאית ליה במרדע אחוריים ותוך היינו שאם נטמא החרחור נטמאו עד ז' טפחים ואם נטמא הדרבן נטמא עד ד' טפחים אבל לעולם דאין היד מטמא לא לדרבן ולא לחרחור דכיון דאין הכלי מטמא לכלי אחר ה"ה דאין היד מטמא לכלי מיהו אף לפי דברי רבינו דאית ליה דאם נטמא היד בתוך שבעה לחרחור דנטמא החרחור וכן בתוך ארבעה לדרבן אפשר לומר דאפילו הכי אם נטמא החרחור לא נטמא הדרבן וכן בהיפך אלא דשאני יד שהוא צורך הכלי והוא מעצמו ולפיכך כל שנטמא היד בתוך שבעה לחרחור או בתוך ארבעה לדרבן נטמאו אבל חרחור עם דרבן שהם כלים מוחלקים אם נטמא האחד לא נטמא השני אף שהם בגוף אחד לפי שבטומאת משקין הקלו אלא שכל זה ניחא לפי פשטן של דברים אך לפי מ"ש לעיל דרבינו השמיט התוספתא דזומא ליסטרון משום דאית ליה דאתיא דלא כהלכתא דלר"י אף שנטמא המזלג נטמא הכף ומש"ה לא חילק בזומא ליסטרא בין נטמא הכף לנטמא המזלג איכא לעיוני טובא מ"ש מרדע מזומא ליסטרא. (א"ה עיין לעיל בפירקין הלכה א'). תו איכא לעיוני טובא במ"ש דהיכא דיש שני כלים במקום אחד פנים ואחור ושניהם שוים בתשמישם אליבא דכ"ע אם נטמא האחד נטמא השני דכל אחד חשיב תוך לגבי חבירו ולא נחלקו ר"י ור"מ אלא במדות יין ושמן וכו' דתשמיש אחוריו הוא טפל לגבי תשמיש תוכו דבמתני' ד' תנן הרובע וחצי הרובע נטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע נטמא חצי הרובע לא נטמא הרובע והנה דבשלמא לפי הפירוש הראשון שכתב הר"ש (א"ה עיין לקמן דין ו') שזהו חתיכת עץ עבה וארוכה ובו שתי מדות חקוקות זו אצל זו ומפסיק בין שתיהן כותל כו' ניחא דכבר כתבנו לעיל דכל דבר שיש בו שני כלים והם נפרדים זה מזה אם נטמא האחד לא נטמא השני דומיא דחרחור עם דרבן אך כפי הפירוש השני שכתב הר"ש שהוא כעין כלי כסף שיש להם חקק בית מושב ומצד אחד רובע וכופהו על פיו וחקוק מאחוריו חצי רובע יש לתמוה דאמאי אמרינן שאם נטמא האחד לא נטמא השני משמע שהיא הלכה פסוקה שלא הוזכר שם מחלוקת והלא במדות יין ושמן שתוך אחוריו הוא טפל לתוכה אית ליה לר"י שאם נטמא מאחוריו נטמא תוכו וכ"ש ברובע וחצי הרובע שכולם הם עיקר וכעת צל"ע:
עוד ראיתי לעמוד בפירושא דמתני' דהמרדע אין לו אחוריים ותוך לפי שראיתי שרבו בה הפירושים והנה רבינו בפירוש המשנה כתב שהכוונה היא ששבעה טפחים מעץ המרדע ממה שימשך לברזל אשר שמו חרחור וכן ארבעה טפחים מזה העץ ממה שימשך לדרבן הנה הוא כמו תוך הכלי ומה שיהיה חוץ מאלו השיעורים הנה הוא כמו אחורי הכלי וכאשר נפלו משקין טמאים חוץ משבעה לחרחור וארבעה לדרבן יהיה המקום אשר נטמא ומה שיתחבר בו מחוץ טמא והשבעה אשר ימשך לחרחור או ארבעה לדרבן טהור כדין כלי שנטמא אחוריו לא נטמא תוכו ע"כ. ודע שכשם שאם נפלו משקין חוץ משבעה לחרחור או ארבעה לדרבן לא נטמאו השבעה אשר ימשך לחרחור והארבעה אשר ימשך לדרבן ה"נ אם נפלו משקין בתוך שבעה לחרחור לא נטמא אלא עד תשלום שבעה וכן אם נפלו בתוך ארבעה לדרבן לא נטמא אלא עד תשלום ארבעה דפשיטא דלא עדיף תוך שבעה לחרחור וארבעה לדרבן מחרחור ודרבן עצמן ורבינו פסק שאם נפלו על החרחור לא נטמא מן העץ כי אם שבעה וכן אם נפלו על הדרבן לא נטמא מן העץ אלא ארבעה ומ"ש שמשך שבעה וארבעה נקרא תוך ומה שיהיה חוץ מזה נקרא אחוריים הוא לפי שלא יצדק לומר שמשך שבעה וארבעה יקרא אחור לומר שאם נפלו משקין עליהם מה שימשך חוץ מזה לא נטמא הוא לפי שעיקר הכלי הוא משך שבעה וארבעה אבל חוץ מזה השיעור אינו נחשב מהכלי ואמר בדרך השאלה שנקרא מה שימשך חוץ מזה אחור שאם נפלו משקין עליהם לא נטמא עיקר הכלי שנקרא תוך אבל אם נפלו משקין במשך שבעה וארבעה לא יצדק התם לומר שמה שלא יטמא מה שחוץ מזה לפי שמשך שבעה וארבעה נקרא אחור אלא התם הטעם הוא לפי שכל מה שחוץ מזה השיעור מיגרע גרע אפילו מאחור ואין לו אפילו דין יד דקי"ל שאם נטמא תוכו נטמאו אחוריו וידיו. ודע שדין זה שכתב רבינו שאם נטמא החרחור לא נטמא מן העץ אלא משך שבעה כו' אף שלא הוזכר דין זה במתניתין יצא לו מן התוספתא דקתני בהדיא נפלו על החרחור אינו טמא אלא שבעה ועל הדרבן אינו טמא אלא ארבעה ומה שלא פירש פירושא דמתניתין כדרך התוספתא הוא כדי ליישב לשון אחוריים ותוך השנוי במשנה אך הר"ש פירשה למתניתין כדרך התוספתא וכתב הרב בעל תיו"ט שכפי דברי הר"ש פירוש אחוריים ותוך הוא שהכלי עצמו חלוק וכמו שחלוקים שאר כלים באחורים ותוך לענין דינם ע"כ. ונ"ל שאף דרבינו מודה להר"ש בדינו מ"מ נ"ל דהר"ש אינו מודה לרבינו דאפשר דס"ל דדוקא אם נטמא החרחור לא נטמא אלא עד משך שבעה אבל אם נגעו משקין חוץ ממשך שבעה אפשר דס"ל דהכל טמא שהכל הוא עץ אחד ודוקא חרחור עם העץ שהם שני דברים אמרינן שאם נטמא החרחור לא נטמא מן העץ אלא הצריך לו דהיינו משך שבעה וכן בדרבן אבל היכא דנטמא העץ בכ"מ שיהיה נטמא הכל לפי שכל העץ הוא כלי אחד ומש"ה לא פירש למתניתין כפירוש רבינו ויתיישב יותר לשון אחוריים ותוך דלפי פירוש הר"ש הוא דחוק. עוד אפשר לומר דס"ל להר"ש שאם נטמא העץ בכ"מ שיהיה דלא נטמא כלל כדין ידות הכלים דקי"ל שאם נפלו משקין עליהם מנגבן והם טהורים ולפי מה שכתבנו מ"ש הרע"ב ורמב"ם פירש כו' אין הכוונה דרבינו חולק בפירוש הראשון שכתב הרב דהא כתבו בהדיא אלא הכוונה היא שכפי הפירוש הראשון דין זה ליתא וכמ"ש אבל לעולם דרבינו מודה בדינו דהר"ש וכמ"ש ובזה סרה תלונת הרב בעל תיו"ט מעל הרע"ב. ומ"ש הרב בעל תיו"ט שגם הר"ש סובר כדברי הר"ם כו' והאריך בזה אין דבריו נראים לי כלל ולענין אם נפלו משקין במשך שבעה או ארבעה אם נטמא החרחור או הדרבן אף שכתבתי לעיל דלרבינו נטמא החרחור או הדרבן שוב התבוננתי בדברי רבינו וראיתי שאין מדבריו הכרח כלל בדין זה ואפשר דגם רבינו מודה שאין היד מטמא לא לחרחור ולא לדרבן לפי שאין הטפל מביא טומאה לעיקר כשהם שני דברים נפרדים ומ"ש מרן ע"ד הראב"ד נראה שטעמו משום דס"ל שה"ה וכו' דברי מרן ז"ל בכל לשון זה מראשו לסופו נפלאו ממני והשגת הראב"ד נ"ל דלא קאי אלא עלה דפשוטי כלי שטף ועל זה השיגו דגם אחוריהם לא נטמאו ויש סמך לזה בבכורות דוק ותשכח ובמקום אחר הארכתי. (א"ה תמצאנו לעיל פ"א מהלכות אלו דין י"ג יע"ש):

ד

המרדע והמלמד כו'. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל בפירקין דין א' ודין ג'):

ה

אם נטמא אחד מהם לא נטמא חבירו. נראה דט"ס נפל בספרים וצ"ל אם נטמא אחד מהם נטמא חבירו וכמ"ש מרן אך מדברי הרב בעל קרית ספר נראה דגריס לא נטמא חבירו ודבריו תמוהים:

ו

החוקק רובע כו'. הנה בפירוש אחורי הרובע ואחורי חצי הרובע ראיתי להר"ש ז"ל שכתב הרובע ואחוריו הרובע היינו תוכו ואחוריו היינו דפנות המקיפות את הרובע מבחוץ וכן אחורי הרובע היינו דפנות המקיפות אותו מבחוץ ע"כ. ונראה דהר"ש אזיל לשיטתיה שכתב כמו דפי' רובע וחצי רובע הוא כעין כלי כסף שיש להם חקק בית מושב מצד אחד רובע וכופהו על פיו וחקוק מאחוריו חצי רובע (א"ה עיין לעיל דין ג') והכריח הרב פי' זה ממאי דתנן במתני' דחצי רובע אחורים לרובע ולפי פירוש זה ע"כ כי קתני באידך מתניתין נטמא הרובע הרובע ואחוריו טמאים האי אחוריו היינו דפנות המקיפות את הרובע מבחוץ דאילו אחורי הרובע כפשוטו לא נטמא וכדתנן נטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע אך לאידך פירושא דרובע וחצי רובע הוא כגון חתיכת עץ עבה וארוכה ובו שתי מדות חקוקות זו אצל זו אחת מחזקת רובע הקב ואחת חצי רובע אחורי הרובע ואחורי חצי הרובע הוא כפשוטו כסתם אחוריים השנויים במשנה. וזהו שרבינו ז"ל לא ביאר מהו אחורי הרובע וחצי הרובע משום דאיהו לא ס"ל דרובע וחצי רובע הוא זה תחת זה וכמו שנראה מדבריו בפירוש המשנה ולדידיה אחורי הרובע וחצי הרובע הוא כפשוטו משום הכי סתם את הדברים. והתימה מרבינו עובדיה ז"ל שפירש בפי' רובע וחצי רובע כפירוש הראשון שכתב הר"ש ז"ל ובפירוש אחורי הרובע וחצי הרובע כתב דהיינו הדפנות המקיפות וצ"ע. תניא בתוספתא חקק את הרובע ועתיד לחוק את חצי הרובע טהור עד שיחוק את חצי הרובע. ולא ראיתי לרבינו שהביא דין זה. תו תניא בתוספתא וכשהוא מטביל את הרובע מטביל חצי הרובע היה עליו דבר חוצץ והטבילו לא עשה כלום ע"כ. ונראה דאיצטריך לאשמועינן דאע"ג דחצי הרובע לא נטמא מ"מ כיון דצריך להטבילו משום הרובע אם היה עליו דבר חוצץ לא עשה כלום וגם דין זה לא ראיתי לרבינו שהביאו:

סליקו להו הלכות כלים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף