משנה למלך/כלים/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה למלךTriangleArrow-Left.png כלים TriangleArrow-Left.png ז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב[עריכה]

עור שאין עליו צורת כלי כו'. עיין לעיל פ"ב דין ח' ולקמן פכ"ז דין י"א:

יב[עריכה]

וכן סנדל שהוא טמא מדרס ונפסקה אחת מאזניו כו'. עיין לקמן פכ"ו דין י"א. ודין זה הוא בפכ"ו מכלים מ"ד וכתב רש"י בפ"ב דעירובין (דף כ"ד) דמאי דתנן ותקנה ה"ה כי לא תקנה נמי עדיין טמא מדרס הוא והא דנקט תקנה לרבותא דאי לאו הכי תו לא איצטריך למימר נפסקה השניה כו' ע"כ. וכוונת דבריו דנקט ותקנה משום סיפא לאשמועינן רבותא דאע"ג דתקנה לראשונה כי הדר נפסקה שניה טהור מן המדרס דאם לא תקן לראשונה פשיטא שאם נפסקה השנייה דטהור מן המדרס וכן פירש בפט"ו דשבת עלה קי"ב והתוספות בשני מקומות הללו הסכימו לדינו של רש"י דאף אם לא תקנה טמא מדרס. והנה מדברי רש"י הללו נראה דס"ל דאם נפסקו שתי אזניו טמא מגע מדרס לפי שעדיין תורת כלי עליו לשאר דברים ומקבל טומאה דאי הוה ס"ל דאם נפסקו שתי אזניו בטל מתורת כלי לגמרי מאי קאמר דנקט ותקנה משום רבותא דסיפא דמשמע שהדין הוא אמת אלא שהיה פשוט הא אי לא הוה תני ותקנה לא הוה מצי למיתני דאם נפסקה השניה דטמא מגע מדרס אלא ודאי כדכתיבנא דס"ל לרש"י דאף נפסקו שתי אזניו תורת כלי עליו ומקבל טומאה כשאר הכלים וכן כתבו התוספות שזה הוא דעת רש"י ודקדקו כן ממה שפי' בעירובין דטמא מגע מדרס משום דעדיין כלי הוא דחזי לתשמיש אחרינא ע"כ ומדנקט משום דחזי לתשמיש אחרינא משמע דס"ל דאף נפסקו שתי אזניו שאינו מקבל עוד טומאת מדרס עדיין כלי הוא ומקבל טומאת מגע מדרס דאי לא מיירי אלא בשתקן הראשונה קודם שנפסקה השניה למה לי משום דחזי לתשמיש אחר תיפוק ליה שעדיין תורת סנדל עליו ומקבל טומאת מדרס אם דרס עליו הזב אח"כ והתו' דחו דברי רש"י הללו דבהדיא תנן בסיפא דמתניתין דכלים לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה השנייה טהור ע"כ הרי בהדיא דנפסקו שתי אזניו אין בו שום צד טומאה כלל ולפ"ז כתבו דמאי דנקט ברישא ותקנה הוא משום דבעי למיתני בסיפא נפסקה השניה טמא מגע מדרס ואם לא תקן הראשונה טהור אף ממגע מדרס ומיהו מאי דתנן בסיפא נפסקה שניה ותקנה האי ותקנה לאו דוקא אלא אגב דתני רישא ותקנה תני סיפא נמי ותקנה וכתבו עוד התוספות בעירובין שרש"י עצמו חזר בו ופירש טמא מגע מדרס דעדיין כלי היא וחזי למילתא קמייתא דהא איתקנא ראשונה ע"כ וראיתי לרש"י בשבת שכתב כן אך שם כתב דמאי דנקט ברישא ותקנה הוא משום רבותא דסיפא כו' והם דברים סותרים אלו את אלו וכמ"ש וצ"ע. (א"ה עיין בתוספות פרק הקומץ ובמ"ש הרב המחבר לעיל פי"ב מה' שאר אבות הטומאה דין י'). ודע דבשבת הביאו ברייתא א' דקתני נפסקו שתי אזניו טהור ר' יהודה אומר נפסקה פנימית טמא החיצונה טהור ורב יוסף אמר התם בשם ר"י דהלכה כר' יהודה ורבינו לא הביא דברי ר' יהודה הללו ואדרבה מדהביא מתניתין דכלים כפשטה משמע דסבירא ליה דאין הלכה כר' יהודה דהא אליבא דר' יהודה לא מיתוקמא מתניתין אלא בסנדל שיש לו ארבע אזנים וד' תרסיותים וכדאיתא התם בגמרא ונראה שטעמו של רבינו הוא משום דהתם אמרינן דאמוראי פליגי אליבא דר"י ורב חנן בשם רבי אבא אמר דאין הלכה כר' יהודה וסתמא דמתניתין דכלים אתיא דלא כר' יהודה וקי"ל הלכה כסתם משנה ומש"ה פסק דלא כר' יהודה ומיהו עדיין לא נתקררה דעתי בזה דהא רב פסק בהדיא הלכה כר' יהודה ובר"י איכא פלוגתא דאמוראי וא"כ היה לנו לפסוק כר' יהודה והדבר אצלי צריך תלמוד דאע"ג דקי"ל רב ור"י הלכה כר' יוחנן ה"מ היכא דפסיקא לן סברתו דר"י אבל היכא דמספקא לן בסברתו דר"י היה לנו לפסוק כרב ואולי שאני הכא דפשטא דסתם מתניתין דכלים אתיא דלא כרבי יהודה וצ"ע. וראיתי להרב בעל תי"ט שכתב דלדעת ר"ש הא דתנן לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנפסקה שניה טהור היינו טהור למפרע ומקבל טומאה מכאן ולהבא ע"כ. ונראה דלא אמרה הר"ש מעולם דודאי כל שנפסקו שתי אזניו טהור לגמרי ואינו מקבל טומאה כלל דבטל ליה מתורת כלי והר"ש מיירי בשחזר ותקנו דטהור מטומאה דלמפרע ומקבל טומאה מכאן ולהבא ויש קצת ט"ס בדברי הר"ש וכוונת דבריו כמ"ש. וראיתי לר"ע שכתב גבי נפסק עקבו ניטל חוטמו או שנחלק לשנים דטהור מטומאה דלמפרע אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא ע"כ ודבריו תמוהים הם בעיני דודאי בהני בטל מתורת כלי דלא חזי לשום תשמיש כלל ואינו מקבל טומאה וכ"כ ר"ש וכן הוא דעת רבינו וכבר דחה הרב בעל תי"ט דברי ר"ע הללו יע"ש. ודע דבמשנה זו דכלים תנן עוד סוליים שנפסק מ"מ טהור ולא ראיתי לרבינו שהביא דין זה. תו תנן בתוספתא ניטל רוב הכף שלו טמא ניטל כל הכף שלו טהור ניטל א' מתרסיותיו טמא ניטלו שתי תרסיותיו טהור ע"כ וברייתא זו הובאה בפרק אלו קשרים עלה קי"ב וכעת לא ראיתי לרבינו שהביא חילוקי דינים אלו:
ודע דהתוספות בפרק אלו קשרים עלה קי"ב הקשו דאמאי טמא מגע מדרס הא שבע לי' טומאה וליכא למימר כגון שדרס עליו הזב ברגלו יחף דבא לו מדרס ומגע מדרס יחד ובבת אחת לא אמרינן שבע ליה טומאה דא"כ איכא פנים חדשות למגע מדרס כמו למדרס אלא ע"כ אחר שנטלה הראשונה וניתקנה בא לו מגע מדרס כמו שפירש בקונטרס שנוגע בעצמו ואם כן נימא דשבע ליה טומאה ע"כ. והנה כוונת דבריהם מבוארת דלפי' רש"י דמגע מדרס הוא משום דנוגע בעצמו א"כ כל שעתא ושעתא נוגע בעצמו וא"כ במה שנגע לאחר שניטלה הראשונה ליכא פנים חדשות וכמבואר, עוד כתבו ולפי' הקונטרס קמא ניחא דאפילו נפסקו שתי אזניו טמא מ"מ ע"כ והנה כוונת דבריהם דלסברת רש"י דס"ל דאפילו נפסקו שתי אזניו מקבל טומאת מגע מצינו למימר דמאי דאמרינן הכא טמא מגע מדרס הוא בא' משני פנים או שנאמר שדרס עליו הזב ברגלו יחף ולפ"ז בא לסנדל טומאת מדרס ומגע כאחד או שנאמר שאף שדרס הזב על המנעל והיו פשוטי כלי עץ מפסיקין בינו ובין הסנדל מ"מ הסנדל נוגע בעצמו והוי טומאת מדרס ומגע מדרס באים כאחד ולא תיקשי דאמאי לא אמרינן פנים חדשות לגבי מגע מדרס משום דלגבי מגע אפילו נפסקו שתי אזניו מקבל טומאה במגע והתוספות לא נחה דעתם בזה לפי שבדיבור הקודם דחו דברי רש"י הללו והוכיחו מסיפא דמתניתין דכלים דנפסקו שתי אזניו אינו מקבל שום טומאה שבעולם ותירצו בשם ה"ר שמעון דלא אמרינן שבע ליה טומאה כשהטומאה באה לו מגופו כמו הכא שטומאת מגע באה לו שנגע בעצמו כדפירש בקונטרס ולפי' אתיא כר"מ דאמר טומאת בית הסתרים מטמא דמה שנוגע בעצמו טומאת בית הסתרים היא ע"כ והנה כפי דברי ה"ר שמעון לאחר שניטלה הראשונה באה לו טומאת מגע מדרס וכמבואר והתוס' דחו דברי הר"ש הללו משום דבפרק בהמה המקשה ובפרק העור והרוטב מוכח דלא קי"ל כר"מ דאית ליה דטומאת בית הסתרים מטמא ולדבריו מתניתין דכלים אתיא כר"מ עוד כתבו דרש"י בפ"ב דעירובין פירש דבשעת פרישתו דאוזן קיבל טומאה מאביו ע"כ והנה כפי דברי רש"י הללו נתיישב הכל דלא שייך הכא שבע ליה טומאה לפי שטומאת מגע באה לסנדל לאחר שנפסקה השניה שטהרה מטומאת מדרס קבלה טומאת מגע מן האוזן שנגעה בו והתוספות דחו דברי רש"י הללו משום דבפרק בהמה המקשה אמרינן דבעינן באות מבגד גדול ע"כ כלומר לאפוקי הכא דאוזן אחר שנפרשה אין בה טומאת מדרס כלל וכתבו התוספות בשם ר"י דכשתיקן אוזן ראשונה באה לו לאוזן טומאת מדרס ומגע מדרס יחד והסנדל בטל לאוזן דאי אפשר להיות טומאה לזה בלא זה ע"כ וכוונתם מבוארת דלאוזן כשתקנה באה לה טומאת מדרס ומגע מחמת שנגעה בסנדל יחד ובבת אחת לא אמרינן שבע ליה טומאה ופנים חדשות לא שייך הכא דהא באה טומאת מגע לאחר שנפסקה הראשונה והסנדל בטל לגבי האוזן וכיון שבאה לאוזן טומאת מגע באה לסנדל ג"כ טומאת מגע דא"א להיות טומאה לזה בלא זה (א"ה עיין לעיל פי"ב מהלכו' שאר אבות הטומאות דין י') והתוס' בפ"ב דעירובין האריכו עוד בזה ודבריהם צריכים ביאור והנני מבארם והנה בתחלה הקשו מתי בא לו מגע מדרס דאם בא לו מגע מדרס ומדרס יחד כגון שדרס עליו הזב ברגלו יחף או אפילו במנעל ולא הפסיק בפשוטי כלי עץ אם כן איכא פנים חדשות למגע מדרס כמו למדרס כו' ובפרק אלו קשרים פירש"י דטמא מגע מדרס לפי שנגע בעצמו כשהיה אב הטומאה ולא נהירא דלא קי"ל כר"מ וכו' ע"כ כלומר דאי הוי קי"ל כר"מ ניחא דה"א דטומאת מגע באה לו מחמת שנגע בעצמו לאחר שנפסקה הראשונה דהשתא ליכא פנים חדשות לגבי מגע וכמ"ש לעיל עוד הביאו דברי רש"י שפי' דבשעת פרישתו קיבל טומאה מאביו ודחו דבריו מההיא דפרק בהמה המקשה וכמ"ש לעיל עוד כתבו ואין לומר בכשתיקן אוזן ראשונה לאחר שתפר חצי' נעשית מחוברת בא לו טומאת מדרס שבטלה לסנדל וכשחזר ותפר חצי' השניה באה לסנדל מגע מדרס מן האוזן ותו ליכא פנים חדשות ע"כ והנה כוונת דבריהם היא דכשנפסק האוזן הראשונה ותפר חציה משתפר חצייה ונעשית מחוברת לסנדל כבר בא לאוזן טומאת מדרס שבטלה לסנדל ומשתפר חצי' השנייה בא לסנדל מגע מדרס מן האוזן והא לא חשיב טומאת בית הסתרים לפי שעדיין לא היה חצי' השניה תפורה בסנדל וחשיב כאלו באה לסנדל טומאה ממקום אחר אלא שלזה הקשו דא"כ תפשוט בעי' דהקומץ דלא אמרינן שבע לי' טומאה ע"כ, ודע שכפי מ"ש לעיל בסי' ל"ט (א"ה תמצאנו בפי"ב מהל' שאר אבות הטומאה יע"ש) דאליבא דכ"ע בזה אחר זה מטומאה חמורה לטומאה קלה דאמרינן שבע לי' טומאה לא הוו להו לתוס' למימר תפשוט בעיא דהא אליבא דכ"ע בכי האי גוונא אמרינן שבע לי' טומאה וכמ"ש לעיל וצ"ע ועוד כתבו התוס' ולה"ר שמעון דמפרש דלא אמרינן שבע ליה טומאה היכא דטומאה באה לו מגופו א"ש ע"כ ונראה דהתוס' דקדקו בדבריהם לומר ולהר"ש דמפרש ולא כתבו וה"ר שמעון מפרש כמו בפרק אלו קשרים משום דה"ר שמעון ס"ל דטומאת מגע באה לסנדל מצד מה שנוגע בעצמו דס"ל דטומאת בית הסתרים מטמאה וס"ל דטומאת מגע דסנדל הוא משום שנוגע בעצמו לאחר שנפסקה האזן הראשונה דליכא פנים חדשות לגבי טומאת מגע ושבע ליה טומאה ליכא למימר כיון שנגע בעצמו והתוס' כבר דחו דברים הללו משום דלא קי"ל כר"מ דאית ליה דבית הסתרים מטמא וא"כ כבר נדחו דברי ה"ר שמעון אך כוונת התוס' היא ליישב פירושם שכתבו דכשתפר חצי' השניה באה לסנדל טומאת מגע מן האזן והוקשה להם דאמאי לא אמרינן שבע ליה טומאה וכתבו דלפי מ"ש ה"ר שמעון ניחא כלומר דלא שייך הכא שבע ליה טומאה כיון שהסנדל קיבל טומאה מהאזן שהוא מגופו והשתא הוי כוותיה דר"ש ולא מטעמיה דאיהו סבר דטומאת מגע היא טומאת בית הסתרים שנוגע בעצמו ולא היא דההיא ודאי לא חשיב טומאה דלא קי"ל כר"מ אלא הכא הוי טעמא משום דהסנדל נוגע באוזן קודם שתפר חצי' השניה. עוד תירצו דלאזן בא מגע מדרס ומדרס יחד כשתפרה לסנדל והסנדל בטל לאוזן דאי אפשר להיות טומאה לזה בלא זה ע"כ ותירוץ זה הוא כדמותו בצלמו מה שכתבו בפרק אלו קשרים בשם ר"י. עוד כתבו בשם ריצב"א דלא שייך גבי מגע פנים חדשות דאפילו נפסקו שתי אזנים ראוי לקבל טומאת מגע אם מייחדו לתשמיש אחר ולא נתבטל תורת יחוד מכאן דכל שעה ושעה מתקנו ודעתו להשתמש בו אבל לנועלו אם נפסקו שתי אזנים אפילו מייחדו בטלה דעתו אצל כל אדם ע"כ. וכוונת דברי ריצב"א הללו דלעולם דמיירי בשדרס עליו הזב ברגלו יחף או אפילו במנעל ולא הפסיק בפשוטי כלי עץ דבאה לו טומאת מדרס ומגע מדרס כאחד דלא אמרינן שבע ליה טומאה וכדאיתא בפרק הקומץ וכ"ת אמאי לא אמרינן פנים חדשות לגבי מגע כי היכי דאמרינן לגבי מדרס לזה תירץ דלגבי מגע לא שייך לומר פנים חדשות כיון דמהני ליה יחוד ולדברי רש"י שכתב שטומאת מגע בא לו מצד שנוגע בעצמו וס"ל דמתניתין דכלים אתיא כר"מ דאית ליה דטומאת בית הסתרים מטמא אלא שקשה עליו ממ"נ אם טומאת מגע זו היא קודם שנפסקה הראשונה שבאה לו טומאת מדרס וטומאת מגע כאחד אף שדרס עליו במנעל והפסיק בפשוטי כלי עץ ובאה לו טומאת מגע מצד שנוגע בעצמו א"כ איכא פנים חדשות לטומאת מגע כמו לטומאת מדרס ואם טומאת מגע באה לו לאחר שנפסקה הא' דהשתא ליכא פנים חדשות לגבי מגע תיקשי ליה דהא שבע ליה טומאה ולפי דברי ריצב"א הללו ניחא דלעולם דטומאת מגע באה לו מצד עצמו קודם שנפסקה הראשונה ולא שייך גבי מגע פנים חדשות כיון דמהני יחוד וכמו שכתבנו. הכלל העולה ממה שכתבנו דלפי מה שכתב רש"י ז"ל בשבת ולפי דעת ה"ר שמעון מתניתין דכלים אתיא כר"מ ולית הלכתא כוותיה אך רבינו דס"ל דלית הלכתא כר"מ וכמבואר בדבריו בכמה מקומות ופסקה למתני' דכלים והנראה דס"ל כתירוצא דר"י דלאזן באה מגע מדרס ומדרס יחד כשתפרם לסנדל והסנדל בטל לאזן וכן נראה שהיא דעת הרא"ש בפרק ח"י דכלים משנה ו' עלה דמתניתין דמטה וכן פירש שם רבינו עובדיה גבי מטה וסנדל כדברי התוספות שכתבו בשם ר"י יע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף