משנה למלך/זכיה ומתנה/ח

משנה למלך ‏ זכיה ומתנה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

שדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין הם. כתוב בתשובת הריב"ש ז"ל סי' קמ"ה וז"ל אמנם אם יש עדים שבשעת פטירתה קיימה התנאי ההיא ברצון התנאי קיים דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו ויש לסוחר להחזיר חצי הדירה ליורש כו' יע"ש. ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל דהן לו יהי שלא התנית עם הסוחר שכשתמכור שימכרנה לו ועשתה כל זה בלי אונס ובקנין גמור ובכל התנאים הצריכים לזה מ"מ לא מהני אלא לכשתמכור בחייה אבל לבאים אחריה זה לא שמעתי והדבר צריך אצלי תלמוד. גם מ"ש שדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו לא ידעתי אמאי לא חקר הרב אם היה לה עוד נכסים דהוי מתנה במקצת דצריך קנין ועוד שהרי היה חייב דמי חצי הבית האחד ואם נאמר שהיתה מצוה מחמת מיתה הו"ל להרב לבאר כל זה. ועוד אני נבוך אם שייך בתנאי זה דכשאמכרנה אמכרנה לך דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמו ולפי דעתי צ"ע גדול. גם מ"ש ואם יטעון הסוחר כו' וא"כ אני הייתי יכול כו'. לפי פשטן של דברים נראה שכוונת הרב ז"ל היא שהרב דחה לסוחר אם מפני שלא קצבו דמים ואם מפני שאם תמצא יותר נתבטל התנאי מטעם אונס ועל זה כתב ואם יטעון כו' כלומר דבשיור לא שייכי דאם מכר קרקע ושייר שימכרנה לו אף שלא קצבו דמים קנה וכן אם קצבה דמים ומצאה יותר מהקצבה ג"כ ודבר גדול דיבר הנביא והיה צריך להביא ראיה לזה והדבר אצלי צ"ע. כתב מהר"ם די בוטון סי' קצ"ט דשכ"מ שנתן דבר שאינו קצוב שדבריו קיימים אף לסברת רבינו וכ"כ הר"ב פ"מ ח"א סי' ס"ה. וצ"ע דהא קי"ל מלתא דליתיה בבריא ליתיה בשכ"מ. ועיין במרדכי ס"פ ד' וה':

ט

לפיכך מוציאין לכתובת האשה כו'. כתב הרב מהרש"ך בתשובה ח"ג סי' צ"ו וז"ל ויראה דזה האיש ראובן המצוה להוליך עצמותיו לא"י הוי כנותן מתנת שכ"מ דמה לי נותן נכסיו לאחרים מה לי מצוה להוליך עצמותיו כו' ואפילו את"ל דהמצוה להוליך עצמותיו לא"י הוי כנותן מתנת שכ"מ אפ"ה מתנת שכ"מ כה"ג דין הוא שלא תפקיע כו' יע"ש. ולי יראה ברור דלסברת הראב"ד דחשיב משעבדי מתנת שכ"מ לגבי מזון האשה והבנות (א"ה כמבואר בהשגות פי"ט מהל' אישות יע"ש) לא שני לי בין מתנה מעכשיו למצוה שיתנו לפלוני מנה אחרי מותו דסוף סוף מהשתא חייל מתנתו אלא שקבע זמן למתנתו ואי לא חיילא מהשתא לקמיה נמי לא חיילא:

יא

ואם קנו מידו כדי ליפות כח המקבל כו'. בתשובה להרמב"ן סי' ו' כתב וז"ל זה שנתן בצוואת שכ"מ לא חלה מתנתו עד לאחר גמר מיתה וא"כ אפילו קנו מידו כמייפה כחו לא נתייפה כו'. וכתב על זה מרן הב"י סי' ר"נ (מי"א) וז"ל תמיהא לי דא"כ כשאמרו במתנת שכ"מ שכתוב בה קנין שאם קנו מידו שמייפה כחו מהני היכי משכחת לה וצ"ע ע"כ. ונ"ל להליץ בעד הרמב"ן ז"ל דה"ק דבנדון דידיה צוה מתחלה לעדים לחתום ובתוך זה מת ולא נחתם. וסובר הרב דאע"ג שקנין שקנה לייפות כחו היה לא אמרינן דהשטר שצוה שיכתבו לייפות כחו היה אלא אמרינן שמא לא נתכוון להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ודוק:

כ

חוששין אנו שמא נשארו לו נכסים כו'. הרשב"א בתשובה סימן א' נ"ח כתב דטעמא דחיישינן להוציא מיד הנותן משום דכיון דקנו מידו מיירי הרי לא נהג במתנתו כדין מתנת שכ"מ שקונה בדבור בעלמא משמע שיש לו נכסים אחרים ומקנה במתנת בריא ועוד מיירי שאמר לפלוני כך וכך ולפלוני כך וכך ולאחרון אמר נכסי לפלוני ומדלא אמר שאר כל נכסי משמע שלא היה כוונתו אלא לתת הנכסים הידועים לו כאן ע"כ. ולפי טעם זה קשה כדמותבינן ממתני' דקתני לא שייר קרקע מתנתו מתנה אמאי לא משני דמתני' איירי שאמר שדה פלונית וכרם פלוני והמטלטלין לפלוני ולפלוני דהשתא לא שייך לומר שהיל"ל לאחרון שאר כל נכסי כיון דבחדא מחתא מחתינהו. ואפשר לומר לזה דרצה לתרץ לו אפילו נימא דמתני' דתני כתב כל נכסיו לאחרים היינו אפילו דאמר לפלוני כך וכך ולאחרון נמי אמר כך וכך ולא אמר שאר כל נכסי ומוקי לה דאמר כל נכסי דהכי דייק מתני' דתני שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים דמשמע דאמר בפירוש כל נכסיו. ולפי טעם זה שכתב הרשב"א בשם הראב"ד מ"ש ה"ה ז"ל דבלא קנין לא חיישינן שמא יש לו נכסים אחרים ולא קנו דלא אמרו כן אלא לתועלת המקבלים לדעת הרשב"א שכתבתי הכי הוי כיון דלית קנין ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף