אור שמח/זכיה ומתנה/ח

אור שמח ‏ זכיה ומתנה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

אע"פ שהפילה או מת הבן:

פירוש אף ע"ג דמת הבן או הפילה קודם מיתת השכ"מ הנותן אף דאין המתנה חלה רק לאחר מיתה ואז כבר מת הבן, מכל מקום כיון דבעת הצואה היה חי הבן או אשתו מעוברת הוי כאילו נתרפא החולה בינתים שאפילו נפל לחולי אחר ומת ג"כ המתנה בטילה וכמש"כ לקמן סוף פרק, ולכן לא דמי להך שהבאתי גבי נדר מירושלמי בפרק ב"ש הלכה ג' יעוין מש"כ בחידושי להלכות נדרים פרק ח' הלכה ב' ואכמ"ל:

ט

לפיכך מוציאין לכתובת האשה:

עיין פרק י"ט מאישות יתבאר לך דעל דין כתובת בנין דכרין קאי, אמנם כאן יש מקום לפרש לכתובת האשה שהיא גובה בחייה, ואי דא"כ אף ממשועבדים טורפת, זה אינו דיתכן דכוון למטלטלין דפרשו בתוס' יבמות דגובה אשה כתובה ממטלטלין של מתנת שכ"מ, ודוקא לפי תקנת הגאונים דאשה גובה כתובה ממטלטלי דיתמי או בכתב לה בפירוש בכתובה מקרקעי ומטלטלין כמש"ב רבינו פרק י"ז מאישות דאז גובה ממטלטלי דיורשים, הוא הדין דגובה ממטלטלין של מתנת שכ"מ וכמש"ב תוספות שם (דף צט) ד"ה כתב כל נכסיו לבנה יעו"ש, ולפיכך שייר כאן כתובת בנין דכרין דסובר בפרק א' מאישות דבכתובת ב"ד לא תקנו רבנן בתראי למיגבי ממטלטלי יעו"ש בהלכה ז', וזה נכון:

יד

שכ"מ שכתב כל נכסיו מתנה סתם ולא שייר כלום כו' ובהלכה י"ז אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכ"מ שאינו אלא לאחר מיתה א"צ קנין כו':

הנה היכי דנתן לאחד מקצת נכסים במתנת שכ"מ בפירוש במצוה מחמת מיתה, דבזה הלא היכולת בידו לחזור ואחר זה נתן שאר נכסים לאחר במתנה בקנין, אם אמרינן דכיון דהרשות בידו לחזור במתנה הראשונה תו הוי מתנה שניה כדין מתנת שכ"מ במקצת שאין כאן אומד דעת שנאמר שלא נתן זה הכל אלא שנתכוין שלא יקנו כלום רק לאחר מותו, דהא שייר כדי פרנסתו ומאי שייר המקצת נכסים שנתן להראשון במצוה מחמת מיתה, דאם ישאר בחיים יהא לו המתנה הראשונה דמצי הדר ביה, או כיון דכל זמן דלא הדר ביה אין כאן שיור נכסים לעצמו הוי כמתנת שכ"מ בכולה דאף אם קנו מידו חוזר. והנה בשיטה בפ"ק דב"מ הקשה דאמאי לא מוקי הא דתני בדייתיקאות אע"פ ששניהם מודים לא יחזור בנותן מתנה בשדה אחת דהוי מתנה במקצת במצוה מחמת מיתה דבזה לא יחזור דחיישינן שמא נתן שאר הנכסים לאחרים בקנין ואיהו לא יהיב השטר מתנה במקצת דנמלך ולא יהיב, וא"כ הוי לשאר הנכסים דין מתנת שכ"מ במקצת ולא מצי הדר ביה לכן אומר ליתן המתנת שכ"מ במקצת לראשון דמניה נפל ותו כי נפיק שטרא לשאר נכסים דיהיב ממקבל מתנה הוי מתנת שכ"מ בכולא ומצי הדר ביה ולכן לא יחזור [וסובר השיטה דאע"ג דמצי לחזור מהראשון מכל מקום לא הוי שיור להמתנה אחריתי ודין מתנת שכ"מ בכולא איתא להך שטרא בתרא יעוין]:

אמנם נראה דלק"מ, דלפ"ז אמאי לא יחזור ואי דחיישינן להך חששא מה יועיל אם תאמר דלא יחזור אכתי מספקא לן אי נפיל מראשון ותו הוי מתנת שכ"מ בכולא ומצי הדר ביה ומוקמינן לממונא בחזקת מריה ולא זכי מקבל מתנה דבספיקא אמרינן דמצי הדר ביה. ואולם הא חזינא גבי מצא שובר דפריך ליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן כו' ואזלא וזבנתה לכתובתה כו' ומפיק ליה לשובר אע"ג דאם לא מהדרינן ג"כ לא יוציאו הלוקחים קרקע המיוחדת לכתובתה דמספיקא דילמא כבר מטי שובר ליד הבעל טרם שזבנה לכתובתה תו מוקמינן לנכסים בחזקת מריה, וצ"ל דאעפ"כ דאם לא יחזירו ויהא השובר מונח יתברר האמת שלא מטי לידיה טרם דמכרה הכתובה, א"כ הכא ג"כ נימא הכי דאם תאמר דלא יחזיר ויהא השטר מתנה מונח יתברר דלא מטא לידיה טרם שנתן השאר נכסים להמקבל וכנ"ל. ונראה לדעתי דשם גבי שובר במה שתאמר דלא יחזירו השובר אין אתה מפסיד את הבעל דגם אם לא תחזיר השובר לא יגבה הלוקח הכתובה לכן צריך למיחש לחששא כי האי, אבל כאן במתנת שכ"מ במקצת במצוה מחמת מיתה איך תאמר דלא יחזיר השטר ליד המקבל מתנה בשהנותן מודה ויפסיד את המקבל מתנה עבור חששא כי האי דשמא יהיב שאר נכסים לאחר, דאף אם תאמר דלא יחזיר ג"כ יפסיד המקבל מתנה שאר נכסים והבעלים מצי הדר ביה וכדפרישית, ואי דעל ידי דלא יחזיר אימור יתברר הדבר דשקר בפי הנותן והשטר ראשון לא מטי לידיה דמקבל והוי מתנת השני מתנת שכ"מ במקצת בקנין דלא מצי לחזור בו, אי משום זה דאימור יתברר הדבר לזה להפסיד בעל השטר זה לא אמרינן, דדוקא בכתובה דאף אם לא יחזור ג"כ לא יפסיד הבעל דהלוקח כתובה בזמן מאוחר להשובר לא יהא מצי לגבות מהבעל מספק לזה אמרינן דכמה דמצי לתקן מתקנינן אבל כאן להפסיד המקבל מתנה עבור זה לא מפסדינן, וזה פשוט לדעתי:

טו

שייר כלום לעצמו בין קרקע בין מטלטלין ה"ז מתנה במקצת וסתמא כמתנת בריא כו' שמתנת שכ"מ במקצת צריכה קנין וכו':

המבין יבין דכוונתו שאם לא עמד ומת מ"מ צריכה קנין ואינה כלום בלא קנין, וא"כ תמוה דברי ההשגה א"א ואם שייר צריכה קנין כי בלא קנין אינה כלום מה הוסיף על דברי רבינו, לכן נראה לדעתי, דההשגה צריכה להיות לקמן הלכה כ', ששם כתב רבינו ש"מ שנתן הנכסים שהדבר גלוי שהן כל נכסים שיש לו הר"ז מתנה במקצת ואם קנו מידו ועמד אינו חוזר חוששין אנו שמא נשארו לו נכסים אחרים במד"ה, וחשב בדעתו של רבינו דדוקא ליפות כח המקבל אנו חוששין הא בלא קנין אם מת אמרינן דהמתנה קיימת וכן פירש ההמ"ג, ובפרט לטעמא שפירשו מדלא נהג ככל שכ"מ והקנה בקנין מוכח דיש לו עוד נכסים, ודאי דבלא קנין המתנה קיימת אם מת, וכן דעת ה"ר יונה בעליותיו, לכן השיג וכתב ע"ז, ואם שייר צריכה קנין כי בלא קנין אינה כלום, וזה הוספה ללשון חוששין אנו שמא נשארו לו נכסים אחרים במד"ה, ע"ז צ"ל ואם שייר צריכה קנין כו', וכן פסק הטור, וטעמו דסבר כמו שהביא הרמב"ן בשם האב ב"ד דמדאמר שדה פלונית ושדה פלונית כו' לפלוני ולא אמר כל נכסי מוכח דיש לו עוד נכסים ועיין נמוק"י לכן אם מת המתנה בלא קנין בטילה ודוק:

והנה לטעם שהבאנו מהרשב"א מדלא נהג ככל שכ"מ שקונה בדיבור משמע שיש לו נכסים אחרים, הקשה המשל"מ לקמן פרק ט' מהא דתנן לא כתב בה שכ"מ הוא אומר שכ"מ הייתי והן אומרים בריא היית כו' וע"כ בדקנו מיניה דאל"כ כי היה בריא אינה כלום, וכיון שלא נהג ככל שכ"מ וקנו מיניה נימא דודאי בריא היה, ובמחכ"ת אינה קושיא כלל, דשם דמיירי במוחזק לן דלית ליה נכסים אחרים או שאמר כל נכסי, וא"כ אדרבא אימא אפכא מדחלק כל נכסיו ובריא לא יהיב כל נכסיו ואומדנא דא חזקה טובה ואלימא טפי, דאשכחן גבי מברחת דמשום אומדנא דלא שביק לנפשיה ויהיב לאחרינא אמרינן דלהבריח הוא עושה, וכל שכן דצ"ל דשכ"מ היה ויהיב לכולהו נכסיה לאחר מיתה ולכן המוציא מחבירו עה"ר, ואם בנותן מקצת וטוען דהיה מצוה מחמת מיתה, ע"ז ודאי דלא שייך שלא נהג ככל שכ"מ, דבהא לא בקיאי אינשי דבמצוה מחמת מיתה לא בעי קנין, דהא ר"ה בריה דר"י אמר דצריכה קנין במצוה מחמת מיתה, אף ע"ג דבהא לא פליג ארב נחמן דקנו מידו במצוה מחמת מיתה אם עמד חוזר ודוק:

וצ"ע אם טעם הרשב"א שייך במיפה כחו בקנין, דאפשר דהוא קאמר היכי דלא יפו כחו וסבר כרבנן בתוספות דקנין חזקה בלא כתיבה אינו צריך יפוי כח, והא דמקשה הגמרא על ר"נ מלא שייר קרקע כ"ש אין מתנתו קיימת, משום דמוקי בלא יפוי כח בכל גוונא ודוק. ועיין תוספות (דף קנב) ד"ה מתנת שכ"מ ובתוס' כתובות (דף נה:) ד"ה מתנת בשם ריצב"א יעו"ש והבן:

יז

שכ"מ שכתב כל נכסיו מתנה סתם ולא שייר כלום כו' ובהלכה י"ז אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכ"מ שאינו אלא לאחר מיתה א"צ קנין כו':

הנה היכי דנתן לאחד מקצת נכסים במתנת שכ"מ בפירוש במצוה מחמת מיתה, דבזה הלא היכולת בידו לחזור ואחר זה נתן שאר נכסים לאחר במתנה בקנין, אם אמרינן דכיון דהרשות בידו לחזור במתנה הראשונה תו הוי מתנה שניה כדין מתנת שכ"מ במקצת שאין כאן אומד דעת שנאמר שלא נתן זה הכל אלא שנתכוין שלא יקנו כלום רק לאחר מותו, דהא שייר כדי פרנסתו ומאי שייר המקצת נכסים שנתן להראשון במצוה מחמת מיתה, דאם ישאר בחיים יהא לו המתנה הראשונה דמצי הדר ביה, או כיון דכל זמן דלא הדר ביה אין כאן שיור נכסים לעצמו הוי כמתנת שכ"מ בכולה דאף אם קנו מידו חוזר. והנה בשיטה בפ"ק דב"מ הקשה דאמאי לא מוקי הא דתני בדייתיקאות אע"פ ששניהם מודים לא יחזור בנותן מתנה בשדה אחת דהוי מתנה במקצת במצוה מחמת מיתה דבזה לא יחזור דחיישינן שמא נתן שאר הנכסים לאחרים בקנין ואיהו לא יהיב השטר מתנה במקצת דנמלך ולא יהיב, וא"כ הוי לשאר הנכסים דין מתנת שכ"מ במקצת ולא מצי הדר ביה לכן אומר ליתן המתנת שכ"מ במקצת לראשון דמניה נפל ותו כי נפיק שטרא לשאר נכסים דיהיב ממקבל מתנה הוי מתנת שכ"מ בכולא ומצי הדר ביה ולכן לא יחזור [וסובר השיטה דאע"ג דמצי לחזור מהראשון מכל מקום לא הוי שיור להמתנה אחריתי ודין מתנת שכ"מ בכולא איתא להך שטרא בתרא יעוין]:

אמנם נראה דלק"מ, דלפ"ז אמאי לא יחזור ואי דחיישינן להך חששא מה יועיל אם תאמר דלא יחזור אכתי מספקא לן אי נפיל מראשון ותו הוי מתנת שכ"מ בכולא ומצי הדר ביה ומוקמינן לממונא בחזקת מריה ולא זכי מקבל מתנה דבספיקא אמרינן דמצי הדר ביה. ואולם הא חזינא גבי מצא שובר דפריך ליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן כו' ואזלא וזבנתה לכתובתה כו' ומפיק ליה לשובר אע"ג דאם לא מהדרינן ג"כ לא יוציאו הלוקחים קרקע המיוחדת לכתובתה דמספיקא דילמא כבר מטי שובר ליד הבעל טרם שזבנה לכתובתה תו מוקמינן לנכסים בחזקת מריה, וצ"ל דאעפ"כ דאם לא יחזירו ויהא השובר מונח יתברר האמת שלא מטי לידיה טרם דמכרה הכתובה, א"כ הכא ג"כ נימא הכי דאם תאמר דלא יחזיר ויהא השטר מתנה מונח יתברר דלא מטא לידיה טרם שנתן השאר נכסים להמקבל וכנ"ל. ונראה לדעתי דשם גבי שובר במה שתאמר דלא יחזירו השובר אין אתה מפסיד את הבעל דגם אם לא תחזיר השובר לא יגבה הלוקח הכתובה לכן צריך למיחש לחששא כי האי, אבל כאן במתנת שכ"מ במקצת במצוה מחמת מיתה איך תאמר דלא יחזיר השטר ליד המקבל מתנה בשהנותן מודה ויפסיד את המקבל מתנה עבור חששא כי האי דשמא יהיב שאר נכסים לאחר, דאף אם תאמר דלא יחזיר ג"כ יפסיד המקבל מתנה שאר נכסים והבעלים מצי הדר ביה וכדפרישית, ואי דעל ידי דלא יחזיר אימור יתברר הדבר דשקר בפי הנותן והשטר ראשון לא מטי לידיה דמקבל והוי מתנת השני מתנת שכ"מ במקצת בקנין דלא מצי לחזור בו, אי משום זה דאימור יתברר הדבר לזה להפסיד בעל השטר זה לא אמרינן, דדוקא בכתובה דאף אם לא יחזור ג"כ לא יפסיד הבעל דהלוקח כתובה בזמן מאוחר להשובר לא יהא מצי לגבות מהבעל מספק לזה אמרינן דכמה דמצי לתקן מתקנינן אבל כאן להפסיד המקבל מתנה עבור זה לא מפסדינן, וזה פשוט לדעתי:

אבל אם נתן לו המקצת בפירוש במתנת שכ"מ שאינו אלא לאחר מיתה א"צ קנין כו' ואם היה בה קנין לא קנה אא"כ היה מיפה כחו כמש"ב:

ובהשגות א"א זהו [ה]מצוה מחמת מיתה. וצריכה ג"כ מובן, ונ"ל דחשב הראב"ד בשיטת רבינו דמחלק בין זה למצוה מחמת מיתה, דלקמן הלכה כ"ג כתב ש"מ שצוה מחמת מיתה כו' אף ע"פ שקנו מידו במקצת אם עמד חוזר, דבמצוה מחמת מיתה אף בקנו מידו בלא יפוי כח מהני, דליכא למימר דכוון שתהא חל המתנה לאחר מיתה, רק דכוון שתהא חלה מחיים רק בתנאי אם ימות, אבל בפירש במתנת שכ"מ שאינו אלא לאחר מיתה צריך יפוי כח, דאולי כוון שלא יקנה בקנין אלא לאחר מיתה [ועוד יש לחלק] ע"ז כתב דאין לחלק רק בכל גווני מצוה מחמת מיתה בעי יפוי כח, ובאמת שגם רבינו אין דעתו לחלק ומש"כ לקמן הלכה כ"ג אף ע"פ שקנו מידו במקצת, כוון ע"י יפוי כח, וכן סתמו כל הפוסקים בזה, ואפשר דהראב"ד מוסיף ומפרש על דברי רבינו, ולפ"ז צ"ל דהך דאחתיה דרב דימי או דהיה ע"י יפוי כח אף ע"ג דאיהו סבר דמועיל בכל ענין ואף אם תעמוד תהיה המתנה קיימת, או דהיה שלא ביפוי, ורב נחמן מלתא דפסיקא אמר דמצוה מחמת מיתה אם עמד חוזר וכן הסכים בחידושי הרמב"ן יעו"ש:

וראיתי למהרי"ט חלק חו"מ סימן נ' ז"ל, ומיהו נראה דכל מצוה מחמת מיתה כמו בנ"ד, אפילו אם אין כתוב בשטר מעכשיו דבריו קיימים ויש לו דין מתנת בריא אם מת ואם עמד חוזר כדאמרינן בגמרא גבי אחתא דר"ד דשיירה וקנו מינה, ולפי שהזכירה בדבריה ווי לה לההיא איתתא דקא מייתה כו' ואמרינן מצוה מחמת מיתה הוא שאם עמד חוזר, משמע הא לא עמד קני במתנת בריא ולא אמרינן התם שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר והא ודאי אחתיה דר"ד לא כתבה יפוי כח דהא להקנות מתנת בריא רצה ליתן וכבר הקנה לו מעכשיו אלא דאמדינן דעתיה כו' עכ"ד. והנה מה שכוונתי לדעתו בהך עובדא דאחתיה דר"ד נהניתי, אבל לפלא בעיני איך לא זכר דברי רבינו, ואם יחלק כמו שכתבתי בין מתנת שכ"מ במפורש למצוה מחמת מיתה, היה לו לפרש זה ולהביא דברי רמב"ן שהעיד בשם רבינו להיפך, וכן פסק הטור סימן ר"ן דאף במצוה מ"מ בקנין אמרינן דהקנין מגרע כחו, ואם כוונתו היכי דמוכח שהוא רוצה להקנותה מעכשיו ע"פ אומדנות, היה לו לפרש ולא לסתום הדברים וצ"ע. אולם מהך דאחתיה דרב דימי, נראה דלפי מה שהביא הרמ"א בסימן ר"ן סעיף י"ז בשם התה"ד, דאם הנותן לא ביקש הקנין רק המקבל הוי כיפוי כח, וכאן הא רב דימי ביקש הקנין והיא אמרה תא קני כמה דבעית, לכן אם מתה הוה קני ככל מתנת שכ"מ וז"ב:

עוד כתב הרב שם במתנת שכ"מ ז"ל, אבל היכי דלא כתיב כו' אלא כד שכיב ורמי בערסיה וכתוב בה קנין מהיום מתנת בריא גמורה היא וגוף ופירות אקני ליה מחיים כמש"כ הרמב"ם כו' אל תטעה בש"מ שכתב כל נכסיו כו' והקנה מחיים שאין זה כמתנת ש"מ אלא כשאר מתנות הבריאים כו' אלא מכיון שכתוב בה נמי לשון ש"מ ומצוה מח"מ כגון ווי לההוא גברא דמיית אית לן למימר דבמתנת ש"מ נמי יהיב לה וארכבא אתרי ריכשי כדרב, ומ"מ סברא זו צריכה תלמוד דשמא שמואל לא סבר הא דרב כלל דכל היכי דאיכא תרי לישני לא דרשי להו ליפוי כח אם לא פירש אלא אמרינן יד המקבל על התחתונה והיכי דכתיב בה מהיום כו' ואין נותנין לו כח היפה שבמתנות ש"מ כו' עיי"ש, ודבר גדול הורה לנו הרב. ולכאורה כמו זר נחשב מהיכא תיתי שיפלוג שמואל על רב בזה דלא שמענו, אולם מה נאות הוא עפ"י מה ששמענו דפליגי רב ושמואל בפ' חזקת אם שלא בפניו במתנה צריך לומר לך חזק וקני, דשמואל סבר דצ"ל, ורב סבר דנותן מתנה בעין יפה הוא נותן, ושמואל נמי דפשיט ליה דנותן בעין יפה נותן ה"מ כגון לאחר שנתקיימה המתנה אמרינן דלא שייר לעצמו כלום, אבל כ"ז דמספקא לן אם גמיר להקנות המתנה או לא, מספק אין לנו לומר שנתן במתנה כו' עכ"ל רשב"ם. וכזה סבר שמואל בפרק הדר (דף סח) לענין ביטול רשות, ע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא מה דבטיל בטיל ודלא בטיל לא בטיל, אבל מאי דבטיל מיהא אסתלק לגמרי, והכא בדברים שאינן נקנין במתנות בריא רק בתורת מתנת שכ"מ נאמר דלשם הקנאת שכ"מ נתן לו הלואות וכיו"ב, זהו כמו דהוי מספקא לן אם גמיר להקנותם או לא, ולכן שמואל אמר דבכה"ג לא יפה כחו רק דמתנות בריא בעלמא הוי ודברים שאינם נקנים אינם כלום בהאי מתנה, ומפני זה מסתבר דרב דוקא לטעמיה אזיל דמיפה כחו, ועיין ריש פרק אע"פ דמוכיח מהא דרב אזיל בתר אומדנא וקיי"ל כמאן דאזיל בתר אומדנא עיין ב"ב קל"ד ודוק:

והנה בירושלמי קדושין פ"ק הלכה ה' מייתי הך פלוגתא בגוונא אוחרא דלא כמפרש משום דאיהו לאחר מיתה מכוון להקנות ואין קנין לאח"מ, רק על הא דמתנה נקנה בשטר לחוד ומכר עד שיתן דמים קאמר דאם כתב לשון קנין ומכר במתנה עיי"ש בפ"מ, ואם נפרש תמן ג"כ דבשכ"מ קאי וכמו דמייתי אח"כ מהך דכתבו ותנו עי"ש [וכן משמע ביש נוחלין הלכה ד' עי"ש ועיין פאה פ"ג] דתלי לה אם אמרינן שהוא מיפה כחו ואם אמרינן דבמכר לא קנה עד שיכתוב לו את השטר או דהא דיכתוב לו השטר הוא למעליותא ולא לגרע כחו שלא יקנה רק בשטר יעו"ש, ולא חילק בין נותן דבעין יפה נותן למכר והשוה הכל באנפא חדא [ואם נפרש דלענין מתנת שכ"מ איירי, הא דכתב מתנה בלשון קנין הוא מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין ולכך ר"ה סבר דלא קנה כלום וכר' יוחנן א"כ הא דלא אמר דליפות כחו נתכוין שאם אמר הלואתי לפלוני נתן בתורת שכ"מ וקנה, משום דירושלמי לטעמיה פרק אלמנה ניזונית דסבר ר' יוסי שטרות לא מיקנו בשכיב מרע משום דבעי כתיבה ומסירה הרי דאפי' שטרות לא מיקנו כיון דכתיבה עם מסירה בעי כש"כ מלוה ע"פ דלא נקנית בשכ"מ ועיין מש"כ פרק י' הלכה ב' עיי"ש, וזה שאמר דליפות כחו נתכוין שנתן את הבור והדות עיי"ש, וגמרא דילן אמר שקונה הלואות וזה יתכן]. והנה תלמידין פסק דבמכר לא קנה עד שיכתוב השטר במקום שכותבין השטר ומחלק זה מהך דשכ"מ דלא דמי מכר למתנה [וראיתי בנועם ירושלמי שמפרש זה באומר ע"מ שתכתבו לי השטר עי"ש ולפ"ז אפשר דירושלמי קאי במתנה וא"ש דמשוה זה למתנת שכ"מ וצ"ע], ובשכ"מ אם לא יפה כחו אמרינן דאין כוונתו להקנות אלא לאחר מיתה כמו כל שכ"מ ועיין להרמב"ן בחידושיו וצ"ע ספיקא דמהרי"ט כמו שפרשתי, ובעיקר ספיקו הכריע בחו"מ סימן נ"ב בנידון קרוב לזה דאמרינן דיפה כחו במתנות שכ"מ שגם הלואות נקנין, אך יש לחלק דשם נתן מעיקרא בתורת מתנת שכ"מ ועיין תוספות פרק חזקת (דף נא) ד"ה למה ודוק:

אולם לענ"ד נראה להכריע בזה, דבהא לא פליג שמואל על רב דמיפה כחו במתנת שכ"מ וכמו דאמרינן פרק חזקת במתנה ביקש ליתנה לו ולמה כתב לו לשון מכר כדי ליפות כחו, ועיין כתובות (דף מד), רק בגוונא שכתב רבינו שכתב כל נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו והקנה מחיים, שאינו יכול לחזור אפילו אם עמד, אם כתב בשטר שהוא מצוה מחמת מיתה אמרינן דהלואות שאינן נקנין מתורת בריא נקנין מתורת שכ"מ, אבל בגוונא דהריטב"א שכתב שאם עמד חוזר א"כ ודאי לא נתכוין שיקנה בתורת שכ"מ, והא שכתוב בשטר או צוה לעדים שמחמת מיתה הוא נתן, נראה ברור דהוא רק כדי שיחזור אם עמד, משא"כ רב סבר דהלואות קונה כיון שסובר שמשום קנין אפילו אם עמד אינו חוזר, א"כ למה כתוב בה כד קציר ורמי בערסיה ע"כ דליפות כחו שיקנה ההלואות, ובהא לא מצינן לחלוק על רב מסברא דע"כ לא שמענו דשמואל חולק רק שאינו מתכוין להקנותו מעכשיו רק בתורת שכ"מ אבל לא אפכא וטעמא מובן כמש"ב ודוק. ועיין בנתיבות סימן ר"ן ס"ק י"ג שערבב הדברים ולדעתו ברור כדכתיבנא, ועיין שו"ת הריב"ש סימן שמ"ה וז"ל, אבל מי שמקנה שני קנינין כו' ולא אמרינן לא גמר להקנותו אלא בשניהם וכו' כדאמרינן בפ"ק דקדושין כו' ולמה כתב בלשון מכר כדי ליפות כחו יעו"ש היטב:

וראה תוספות ישנים בפרק אף ע"פ שכתבו דנראה לגמרי לדמות אומדנא דרב להך דר"א בן עזריה, כוונתם דרב סבר עפ"י אומדנא חולקין את המתנה היינו דבכל מילי אם עמד אינו חוזר ובהלואות דלא מהני בהו קנין רק מתורת שכ"מ אם עמד חוזר, וכן בהך דמשנתנו סבר ר"א בן עזריה דמנה ומאתים מן האירוסין, ותוספת רק אם ישא אותה, ובפרט לדידן דארוסה לית לה כתובה רק בדכתב לה, א"כ שניהם באים מחמת כתיבתו, ובכל זה מחלקין בדעתו שכתובה היה דעתו להתחייב תיכף ותוספת רק לכשישא אותה והוי כמו סברת רב לחלק בגוף המתנה, ודוגמא רחוקה לזה בתמורה ל"א ר"א סבר אין אדם חולק את נדרו יעו"ש ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.