משנה למלך/גזלה ואבדה/יב

משנה למלך ‏ גזלה ואבדה יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

לא יאמר לו תן לי דינר שהפסדתי כו'. בס"פ אלו מציאות כתב הרא"ש ז"ל גבי פריקה וטעינה דחכמים תקנו ליטול שכר על השבת אבידה כדי שיניח אדם מלאכתו וישיב אבידה אבל אם הבעלים שם לא הוצרכו לתקן כיון שיכול להתנות כו' אבל כפועל בטל יטול ודבר זה אנו למדין מההיא דתנן בהגוזל בתרא שטף הנהר חמורו וחמור חבירו הניח את שלו והציל את של חברו אין לו אלא שכרו ולא אמרינן שיטול כל מה שהפסיד כו'. ועיין בתוס' פ' הבונה (דף נ"ה) סוף ד"ה א"נ מבריח ארי ודוק:

ח

שיירא שהיתה הולכת במדבר כו' אע"פ שאמר לעצמי אני מציל הציל לאמצע. בפ' הגוזל ומאכיל. וכתב הרשב"א בתשו' סימן תתקל"ח על ראובן שהפקיד מעות לשמעון ונתעסק בהם והרויח והחזיר קצת ממה שהרויח לבעלים וחזר ונתעסק במה שנשאר זמן רב לימים בא ראובן להוציא הפקדון מיד שמעון ותבע ממנו הפקדון ומה שהרויח בו ונתפשרו ביניהם שיתן שמעון לראובן קצת מן הריוח ונשבע שבועה חמורה שיפרענו לזמן פלוני אח"כ נתחרט מן הפשרה ועבר על שבועתו ואמר שאין לו לקיימה שהוא לעצמו היה מתעסק בהם נעשה מלוה אצלו ויש בזה משום רבית והו"ל נשבע לבטל את המצוה ילמדנו רבינו אם יש ממש בדבריו מאחר שבתורת פקדון הם בידו וכן יודיענו אפילו אם היה מלוה מאחר שאין זה אלא רבית מאוחרת אם שבועה חלה עליו או לא. והשיב שנפקד זה מעשיו מוכיחין עליו שלצורך בעה"ב מתעסק בהם שהרי נתן לו מתחלה הריוח שהרויח בהם ובעל המעות ג"כ כיון שהרויח ומתעסק בהם גילה דעתו דניחא ליה כך וניחא ליה שיתעסק זה במעות וירויח בהם והלכך אף כשהרויח עוד בסתם על דעת זה נתעסק בהם להרויח לבעל המעות אלא אם כן אמר לפני עדים לעצמי אני מתעסק וכאותה שאמרו בפ' הגוזל גבי שיירא שהיתה הולכת במדבר כו' וה"נ דכוותה ע"כ. ונ"ל דס"ל להרשב"א בדין השיירא דאי ליכא עדים אינה נאמן בשבועה ומש"ה הצריך בנדון שלו שיאמר בפני עדים וכן נראה מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן הב"י סימן קע"ו על שנים שהיה להם חוב אחד אצל כותי אלם וכמו שהכריח מהרש"ך ח"א סימן ק"ל וקמ"ג. אך המרדכי כתב בפ' הגוזל בשם ראבי"ה על דין זה דשיירא דאם אין עדים בדבר שאומר כן נשבע שלא נתכוון להציל אלא לעצמו וזוכה. ולפי דבריו בנדון דהרשב"א אף דליכא עדים נאמן בשבועה ואף שמדברי מרן ז"ל בספר ב"ה נראה דס"ל דמ"ש המרדכי דנשבע שלא נתכוון להציל אלא לעצמו דל"ד אלא בעינן שיאמר משום דדברים שבלב אינם דברים מ"מ נראה מדבריו שם דלא בעינן שיאמר בפני עדים דלא אתא למעוטי אלא כוונה לבד משום דדברים שבלב אינן דברים וכ"נ מדברי הר"ב ב"ח. ולפי זה יש לתמוה על הרב המפה שבסימן קפ"א פסק שאם אמר שאמר שהציל לעצמו ואין לו עדים נשבע על כך ומחזיק לעצמו ומסתמיות דבריו נראה דס"ל דלא בעינן שיאמר בפני עדים ולא מיעט אלא הכוונה דלא מהני וכמו שכתבנו משם מרן וכן בסי' קע"ו סנ"ח כתב השותפים שהיה להם חוב אצל כותי אלם ואחד פייסו ליתן לו חלקו אם אמר לעצמי אני מציל הרי הוא שלו ע"כ. משמע מדבריו דבאמירה לחודה שלא בפני עדים סגי ואילו בסי' רצ"ב ס"ז כתב ואם גילה דעתו שעסק לצורכו או במקום שאסור להשתמש שמסתמא עסק בהם לצורך בעל הפקדון אינו נאמן לומר לעצמי עסקתי עד שאמר כן לפני עדים. ודין זה הוא מתשובת הרשב"א הלזו דאזיל לשיטתיה שחולק על המרדכי וס"ל דבעינן שיאמר בפני עדים ויביא העדים וכמו שנראה מתשובות הרשב"א שהביא מרן בסימן קע"ו וכיון דבסימן קפ"א פסק כדברי המרדכי איך זיכה שטרא לבי תרי ובסימן רצ"ב פסק כהרשב"א. וראיתי להר"ב ש"ך שכתב בסימן קפ"א על דברי המרדכי דנשבע שאמר בפניהם ולפי דבריו הוה ניחא מה שפסק מור"ם בסי' רצ"ב דבעינן שיאמר לפני עדים ולעולם דלא בעינן שיביא עדים על האמירה דנאמן בשבועה שאמר כן בפני עדים. אך כבר כתבנו דמסתמיות דבריו וממ"ש בסימן קע"ו נראה דס"ל דלא בעינן שיאמר בפני עדים אלא באמירה לחוד סגי ואם כן הדרא קושיין לדוכתא. והנ"ל לומר הוא דס"ל למור"ם דהמרדכי יודה בנדון הרשב"א דבעינן עדים דשאני גבי שיירא דלא משוי נפשיה רשיעא במה שטוען שהציל לעצמו שהרי כדי שלא להפסיד מעותיו חולק שלא מדעת חבירו ומש"ה נאמן בשבועה אבל בנדון הרשב"א שבטענתו נעשה גזלן וכמ"ש הרשב"א שאם אמר בפני עדים הו"ל גזלן אז לא מהימן בטענתיה כיון דמשוי נפשיה רשיעא עד שיביא עדים שאמר כן לפניהם. ואפשר דחילוק זה חילק הר"ב המפה כי היכי דלא לפלגו ראבי"ה והרשב"א וס"ל דלעולם דהרשב"א מודה דבאמירה לחודא סגי וההיא דהרשב"א שהביא מרן בסימן קע"ו דהימניה משום מיגו היינו לפוטרו מן השבועה משום דס"ל דמגו לאיפטורי משבועה אמרינן אבל לעולם דאפילו בלא מגו נאמן בשבועה ומ"ש כאן דבעינן עדים היינו משום דבטענתו נעשה גזלן ומטעם זה כתב מור"ם שאם הוא במקום שאסור להשתמש אפילו שלא גילה דעתו אינו נאמן ואף שדין זה לא בא בדברי הרשב"א כיון דטעמא דגילה דעתו הוא משום דבטענתו נעשה גזלן ומש"ה בעינן עדים ה"ה במקום שאסור להשתמש דאף שלא גילה דעתו כיון שנעשה גזלן אינו נאמן עד שיאמר לפני עדים. (א"ה ועוד יתבאר בדברי הרב המחבר פ"ז מהלכות מלוה ולוה דין י"א מאי דשקיל וטרי ע"ד הרשב"א הנזכר דסימן תתקל"ח יע"ש):

יא

שיירא שחנתה במדבר כו'. ברייתא בפ' הגוזל ומאכיל וז"ל הרא"ש בתשובה כלל ז' סי' ג' קהל שמטילין חרם ילמדנו אם גם זה תלוי ברוב אם המועטים יכולים למחות ואם נלך בתר הרוב אפילו הוא בדבר ממון והעשירים הם המועטים. תשובה קהל שמטילין חרם אם הוא על עסקי ממון הולכים אחר רוב הממון כההיא דשיירא המהלכת במדבר כו' ולא יתכן שרוב נפשות הנותנין מיעוט המס יגזרו חרם על העשירים כפי דעתם יע"ש. גם בעיני יפלא ולא יתכן שכל הצבור יהיו כפופים לשני עשירים שפורעים רוב ממון. וראיתי למהרימ"ט ח"א סי' ס"ט שפירש כוונת הרא"ש לומר דהולכין אחר רוב ממון שכתב היינו למעוטי שמי שאינו כלל בפריעת המס אינו מכלל רוב ומיעוט אלא אותם הפורעים אם מעט ואם הרבה ואין במשמע דברי הרא"ש פירוש זה כלל דא"כ מה זה שסיים ולא יתכן שרוב הנותנים מיעוט המס יגזרו חרם על העשירים ומי בקש זאת מידו. ועוד דההיא דהביא הרב משיירא המהלכת במדבר לא שייך כלל לענין שאלתו ודברי הרא"ש צ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף