משנה ברורה/אורח חיים/רצט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דין תפלת מנחה בשבת
(א) משתחשך. ואפילו (א) בספק חשיכה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב דנקטינן לספק חשיכה תיכף מששקעה החמה לענין הדלקת הנרות וכל מלאכה ומ"מ נ"ל דלענין אכילת סעודה שלישית (ב) אם לא אכל מקודם בודאי צריך לאכול אפילו אחר שקיעה (ג) ואפילו לשאר אכילה אם הוא תאב לאכול ולשתות ג"כ אין להחמיר (ד) עד חצי שעה שקודם צה"כ. כתב המ"א דמה שכתב המחבר משתחשך מיירי כשלא התפלל ערבית אבל אם התפלל ערבית אפילו אם התפלל מבע"י [דיש אופן שמותר וכבסי' רצ"ג] חלה עליו חובת הבדלה (ה) ואסור לאכול עד שיבדיל על הכוס:
(ב) יושב ואוכל. ואפילו רק התחלה בעלמא שבירך ברכת המוציא מבע"י ונשתהה לאכול עד שחשכה [אחרונים]:
(ג) מבעוד יום. דוקא בזה שהתחיל לאכול בהיתר (ו) אבל אם התחיל באיסור פוסק ומבדיל אך בלא"ה צריך לפסוק משום ק"ש של ערבית שהיא דאורייתא (ז) אם התחיל לאכול בתוך חצי שעה שקודם צה"כ וכדלעיל בסימן רל"ה ואין לסמוך על קריאת השמש לבהכ"נ [ואפילו במקום שדרך לקרות] אלא אם רגיל לילך לבהכ"נ במו"ש [מ"א וש"א]:
(ד) א"צ להפסיק. ואפילו לק"ש ותפלה א"צ להפסיק באמצע סעודתו כיון שהתחיל מבע"י דהיה בהיתר ואין להחמיר בזה להפסיק שאם היה מפסיק באמצע נראה כמגרש המלך ודומה לזה דרשו במכילתא זכור ושמור שמרהו ביציאתו כאדם שאינו רוצה שילך אוהבו מאצלו כ"ז שיכול. ואם הפסיק תוך הסעודה והתפלל כתב המ"א דאפשר דחלה עליו חובת הבדלה (ח) ואסור לאכול עד שיבדיל:
(ה) יושב ושותה וחשכה לו. היינו שישב לשתות מבע"י ולא בתוך הסעודה וחשכה לו ואפילו אם רק נעשה (ט) ספק חשיכה צריך להפסיק (י) דשתיה לאו דבר חשוב הוא שתועיל התחלתו מבע"י:
(ו) וי"א דה"מ וכו'. קאי על מה שכתב בדעה קמייתא דבהתחיל מבע"י אין צריך להפסיק אפילו כשנעשה ודאי חשיכה ולדעה זו צריך להפסיק אבל לענין לכתחלה אין נ"מ בין דעה זו לדעה קמייתא (יא) דאף לדעה קמייתא אסור להתחיל לאכול אפילו בספק חשיכה:
(ז) היו שותים. היינו (יב) בתוך אכילתן והתחלת אכילה היתה מבעוד יום ולכך ס"ל להדעה קמייתא דכיון שלא היו צריכין להפסיק אף שחשכה וכדלעיל בס"א האמירה שאמרו בואו ונבדיל אין מזיק לזה (יג) ורשאין לאכול ולשתות וא"צ לחזור ולברך שלא הסיחו דעתם ע"י אמירה זו אבל כשהיו עוסקים בשתיה לבד דצריך להפסיק כשחשכה וכדלעיל (יד) אם אמרו בואו ונבדיל לכו"ע הסיחו דעתם מהשתיה ואם רוצים לשתות עוד [אע"פ שאינם רשאים] צריכים לחזור ולברך:
(ח) בדבר. ס"ל דכיון שאמרו בואו ונבדיל צריכין לחזור ולברך (טו) והעיקר כדעה קמייתא:
(ט) כשמפסיק להבדיל. היינו (טז) אפילו אם היה קבוע מתחלה לשתיה לבד דמחוייב להפסיק אפ"ה א"צ לברך עתה בפה"ג שנפטר בברכת בפה"ג שבירך על שתיה הראשונה ואצ"ל אם קאי באמצע אכילתו שא"צ מן הדין להפסיק ורוצה עתה להבדיל על היין שא"צ לברך עליו בפה"ג אם כבר בירך בפה"ג על היין שבתוך הסעודה או שלפני הסעודה וכן אם מבדיל על השכר בתוך הסעודה א"צ לברך שהכל אפילו אם לא בירך כלל שהכל מתחלה שברכת המוציא פוטרת אותה:
(י) וי"א שצריך. ס"ל (יז) דכוס של הבדלה הוא ענין בפ"ע ואין שייך לסעודה (יח) והעיקר כדעה א' (יט) ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה שלא להבדיל בסעודה לא על השכר ולא על היין אם כבר בירך מתחלה על היין ואם הוא מוכרח להפסיק ולהבדיל כגון שהיה עוסק מתחלה בשתיה לבד לא יברך דהעיקר כדעה א':
(יא) ומברך וכו'. היינו למ"ד בהמ"ז טעונה כוס ועיין סימן קפ"ב ס"א:
(יב) על הכוס. ואינו טועמו (כ) עד אחר הבדלה כדי שלא יפגמנו:
(יג) ואם יש לו שני כוסות וכו'. (כא) הטעם דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד (כב) ורישא דאין לו כ"א אחד שאני:
(יד) מברך בהמ"ז. ומותר (כג) לשתות מהכוס אף שהוא קודם הבדלה דכוס של בהמ"ז שייך לסעודה. וכ"ז למי שנזהר תמיד לברך על כוס אבל למי שמברך לפעמים בלא כוס לפי שסומך על הפוסקים שס"ל דאין בהמ"ז טעונה כוס אסור לו לשתות עתה מהכוס של בהמ"ז קודם הבדלה [מ"א וש"א] וכתב הח"א דזה דוקא אם הוא כבר ודאי חשיכה (כד) אבל אם הוא ספק חשיכה נראה דיכול לשתות מכוס של בהמ"ז אף מי שאינו נזהר תמיד לברך על הכוס:
(טו) טעה ואכל וכו'. וה"ה (כה) אם הזיד ואכל אף דעבר במזיד מ"מ צריך להבדיל אח"כ בלילה אלא אורחא דמילתא נקט וכן מה שכתב אח"כ בס"ו שכח ולא הבדיל (כו) ה"ה בהזיד ולא הבדיל:
(טז) מבדיל עד סוף וכו'. דכל אלו הג' ימים (כז) שייכים עוד לשבת העבר ומכאן והלאה שייכים לשבת הבאה (כח) ומ"מ לכו"ע לכתחלה יקדים להבדיל ביום א' דזריזין מקדימין למצות (כט) וגם דאסור לו לאכול קודם שיבדיל כיון דבידו הוא להבדיל. כתב בחידושי רע"א בשם ספר לשון חכמים (ל) דבמוצאי יו"ט אין להבדלה תשלומין דבשבת שייך לומר דהג' ימים ראשונים שייכים עוד לשבת שעבר משא"כ ביו"ט ומ"מ הגרע"א מצדד שם דכל יום א' שאחר יו"ט יכול להבדיל ע"ש:
(יז) אלא כל יום ראשון. דלא ס"ל הסברא הנ"ל אך ביום הראשון הטעם הוא דהיום הולך אחר הלילה של מו"ש:
(יח) אבל על הנר וכו'. דברכת על האור משום דבמו"ש הוא זמן בריאתו ועל הבשמים נמי משום כדי להשיב נפש הכואבת ביציאת נשמה יתירה וכ"ז לא שייך ממו"ש ואילך [עו"ש]:
(יט) כסברא הראשונה. ואתרוייהו יש אומרים קאי [א"ר]:
(כ) ג' ימים וג' לילות. עיין (לא) באחרונים שכתבו דה"ה אם מתענה ב' ימים וב' לילות ואפילו יום אחד ולילו אף דיכול לקיים מצות הבדלה בעצמו אחר תענית מ"מ יותר טוב שישמע במו"ש הבדלה מאחרים דקרובי אבדלתא לשבת עדיף טפי דאז הוא עיקר מצות הבדלה והא דנקט ג' ימים משום סיפא דבאין אחרים יכול להבדיל מבע"י וזהו דוקא בג' ימים דיעבור הזמן ולא יוכל לקיים הבדלה כלל משא"כ בשני ימים דלא יעבור הזמן טוב יותר שימתין ויבדיל לבסוף שני ימים משיבדיל מבע"י:
(כא) ישמע הבדלה מאחרים. וה"ה דיכול להבדיל בעצמו ויתן לאחרים לשתות וכדלעיל בסימן רע"ב ס"ט אך המגן אברהם שדי בזה שם נרגא דזה אינו מותר רק דוקא כשאחרים בעצמן אין יודעים לברך ולכן עצה זו עדיף טפי:
(כב) מבעוד יום. היינו אחר פלג המנחה ויתפלל ג"כ מעריב מקודם וכדלעיל בסימן רצ"ג ס"ג ואפ"ה מותר לאכול ולשתות אח"כ (לב) ולא אמרינן דכיון דאבדיל כבר קיבל עליו את התענית ואסור בשתיה משום דעיקר התענית אינו מחמת חובה (לג) כת"ב אלא מחמת נדרו ובנדרים הולכים אחר לשון בני אדם ובלשון ב"א גם אחר שהבדיל מקרי יום והתענית אינו מתחיל אלא מתחלת הלילה (לד) ואפשר שגם בבין השמשות שהוא ספק לילה אבל לא מקודם (לה) וה"ה כשמקבל עליו תענית של לילה ויום בשאר ימי החול ג"כ אין חל עליו חובת תענית מבע"י אף שכבר התפלל ערבית:
(כג) ולקבל אח"כ. אין הכונה שיקבל תענית ממש (לו) דהא כבר קיבל עליו היום במנחה כדרך כל תענית שצריך קבלה במנחה שלפניו (לז) ואי מיירי שיש עליו נדר מכבר להתענות כל ג' ימים שאחר שבת ג"כ א"צ עתה קבלת תענית כלל אלא ר"ל שיקבל אח"כ בדעתו שיתחיל התענית מעתה ועיין בביאור הלכה:
(כד) על שלחנו. לאו דוקא ולא בא למעט אלא חדר אחר דשם הוי ההבדלה מידי אחרינא אבל (לח) באותו חדר חשוב על שלחנו דהא בדעתם לשתות אח"כ בסעודה שיאכלו שם אחר זה:
(כה) אא"כ נטל ידיו. שנט"י היא התחלת קביעות הסעודה ושייכא לסעודה והא דמותר להבדיל ולא חשיב הפסק בין נטילה להמוציא עיין בסימן קע"ד במגן אברהם סק"ו:
(כו) ואם הבדיל תחלה. הגה זו היא מסקנת דעת הי"א דס"ל דמה שהבדיל קודם הנטילה אע"פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה תוך המזון אח"כ ומשו"ה צריך לברך מחדש תוך הסעודה על היין וע"כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה ולהלכה ודאי יש לפסוק ספק ברכות להקל ופטור מברכה אחרונה ובתוך הסעודה ג"כ פטור לברך על היין כדעה הראשונה ועיין לעיל בסימן קע"ד ס"ד ובמש"כ שם במשנה ברורה:
(כז) כשפוטר וכו'. היינו דאז בודאי אמרינן (מ) דשתיה חדא היא והבהמ"ז פוטר גם לכוס הבדלה מברכה אחרונה ואפילו אם בירך בהמ"ז בלא כוס הבהמ"ז עצמו פוטרו אבל אם אין לו יין על תוך המזון וגם אין לו כוס לבהמ"ז שיפטור גם אותו דרך אגב בברכה אחרונה שלו אז י"א דאינו נפטר בבהמ"ז וצריך לברך ב"א על כוס הבדלה וזהו תמצית ביאור דברי השו"ע:
(כח) וסבור שיביאו וכו'. דאל"ה (מא) הלא מבואר ברצ"ו ס"ג די"א דיאכל קודם הבדלה ואח"כ יברך בהמ"ז ויבדיל על כוס אחד ע"ש ועוד דאל"ה עדיף טפי לברך ברכה אחרונה תיכף אחר שתיית הכוס ולא להמתין לברך אותה אחר שיסעוד ויברך בהמ"ז:
(כט) שצריך לברך. ואף דגבי כוס קידוש פסק השו"ע לעיל בסימן רע"ב ס"י דא"צ לברך ברכה אחרונה אחריו בכל גווני דבהמ"ז פוטרתו קידוש שאני שהיא צורך סעודה דאין קידוש אלא במקום סעודה משא"כ הבדלה. והנה הי"א הזה הוא דעת הטור שחילק בסברא זו שכתבנו ועיין במ"א שהוכיח דהרא"ש לא ס"ל לחלק בזה וכן בביאור הגר"א דעתו כהמ"א וע"כ נראה שאם לא בירך קודם הסעודה לא יברך אח"כ:
(ל) לסעוד תיכף. אבל (מב) אם אינו סועד תיכף א"צ לכסותו דלא שייך קדימה בזה:
(לא) וצריך להקדימו. אף (מג) דבכאן אין להקדימו דאסור לאכול קודם הבדלה מ"מ כיון שבעלמא הדין נותן להקדימו וא"כ הוי ביזוי לפת שיקדים לו דבר אחר לכן יש לכסותו:
(לב) שום מלאכה. ואפילו חפצים האסורים מדברי סופרים [א"ר]:
(לג) קודם שיבדיל. היינו אפילו משתחשך כיון שלא הבדיל עדיין חל במקצת קדושת שבת עליו ואסרו חז"ל במלאכה:
(לד) אומר המבדיל. בלבוש איתא אומר ברוך המבדיל בין הקודש ובין החול ומ"מ אינו נקרא זה ברכה כיון שאין אומר בה שם ומלכות ומה שדי בלשון זה לענין עשיית מלאכה (מד) שהוא להכירא בעלמא ללוות את המלך:
(לה) בין הקודש וכו'. וא"צ לומר כל הלשון של הבדלה (מה) ומ"מ לענין אכילה לא מהני עד שיבדיל הבדלה גמורה על הכוס (מו) וגם בתפלה:
(לו) בלא ברכה וכו'. וביו"ט שחל במו"ש ורוצה לעשות מלאכת אוכל נפש ולא הבדיל עדיין בתפלה (מז) אומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש בלא שם מלכות ומותר במלאכה (מח) אבל לענין טעימה אסור אפילו הבדיל בתפלה שאמר ותודיענו עד שיקדש כדין:
(לז) שאינן מבדילין וכו'. היינו (מט) שרובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת:
(לח) אבל הדלקת הנר וכו'. הטעם (נ) כיון דמדאורייתא בלא הבדלה מותר במלאכה רק תקנת חכמים הוא שצריך להבדיל מקודם הקילו במלאכה שאין בה טורח:
(לט) ומזה נתפשט המנהג וכו'. עיין מגן אברהם שמפקפק מאד על מנהג זה וכן בב"י דמנין לנו לחלק בין מלאכה למלאכה וגם רבינו ירוחם אפשר שלא כוון להקל בזה רק אחר שהבדיל בתפלה וע"כ מסיק דיש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו שום מלאכה ומכש"כ אותן שמבערות עצים ואש ומחממות מים דהוי מלאכה שיש בה טורח ולכו"ע אסור (נא) וכ"כ שארי אחרונים:
(מ) העיקר כסברא ראשונה. ובעל נפש (נב) יעשה כמ"ש בדרכי משה בשם אור זרוע וכן איתא בזוהר (פ' במדבר) שלא להדליק נר עד אחר סדר קדושה אבל חזן הכנסת מותר להדליק נר אחר שהבדיל בתפלה או אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול משום כבוד הצבור שיושבין בחושך וטלטול הנר שרי לכו"ע [מ"א] ולהביא יין ביו"ט שני (נד) אחר שחשכה אף שלא התפלל עדיין וגם לא קידש אפ"ה שרי דהא אין בזה משום מלאכה רק משום הכנה מיו"ט לחבירו וכיון שנתקדש היום שרי.
מהרי"ל היה מקפל הטלית שלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד:
< הקודם · הבא >