אליה רבה/אורח חיים/רצט

אליה רבה ‏ אורח חיים רצט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] ומתחיל וכו'. כל זה נתבאר בסימן רצ"ה:

ב

[ב] [לבוש] החל וכו'. יש מפרשים לשון התחלה ויש מפרשים מלשון יחולו וכמו יום טוב שחל בשבת וזהו נכון ר' דוד אבודרהם:

ג

[ג] [לבוש] פותה שר וכו'. אבל בתורת חיים בסנהדרין דף צ"ט משמע דצריך לומר פוטה בטי"ת שהרי כתב דשם שר של שכחה בגימטריא מאה ושם שר של זכרון הוא מיכאל עולה ק"א לכך אמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים למאה ואחת פעמים:

ד

[ד] [לבוש] ששת ימי וכו'. וכשיש יום טוב באותו שבוע אין להזכיר ששת ועיין סימן רצ"ה ס"ק [ה']:

ה

[ה] משתחשך וכו'. אפילו בספק חשיכה מגן אברהם אבל בט"ז כתב דלסברא זו מותר בין השמשות וכן מבואר בשלטי גיבורים בשם ריא"ז דף רמ"ט והא דנקט שתיים היינו דמיירי משתיה והוא הדין אכילה עיין שם, ומגן אברהם ס"ק ג' השיג על עולת שבת בחינם בזה, מיהו בפסקי תוס' כתב דבעל נפש יזהר לאכול ספק חשיכה אבל אין למחות ביד אחרים. כתב מגן אברהם אם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל וכן אם התפלל תוך הסעודה חל עליו חובת הבדלה מיד ואסור לאכול, עד כאן, ויש להסתפק באם אמר ברוך המבדיל וכו' בתוך הסעודה, וראיתי במגן אברהם סוף סימן רס"ג שמסתפק אם יכול אחר כך לומר רצה בברכת המזון דיש לומר דוקא כשמתפלל תפילת חול אין רשאי לומר רצה אבל כשאומר המבדיל לחוד רשאי, עד כאן, אם כן הוא הדין באיסור לאכילה, ומסתבר דמותר דאפילו כשמתפלל לא ברירא דאסור באכילה ואפילו רצה נראה דאומרים דבסימן תרצ"ה מייתי בשם מרדכי אפילו במתפלל אומר על הניסים אין צריך להפסיק וכו' ומיהו אם התחיל באיסור מפסיק ועיין סימן רל"ה ס"ק ו':

ו

[ו] [לבוש] ואחר כך מבדיל וכו'. ואחר כך מתפלל ושותה וכשיש לו שתי כוסות מברך ברכת המזון על אחת ושותה ואחר כך מתפלל ואחר כך מבדיל ומי שאין נזהר בכל השנה לברך על הכוס כתב מגן אברהם דגם עתה אסור לשתות ממנו, עד כאן, ואינו מוכרח עיין סימן רצ"ו סעיף ג' מה שכתבתי (שם בס"ק י"א):

ז

[ז] [לבוש] ויש חולקים וכו'. וסברא ראשונה עיקר וכן משמע בשולחן ערוך ואחרונים הן כשאוכלים הן כששותים:

ח

[ח] ויש וכו'. וסברא ראשונה עיקר וכן משמע באחרונים ומכל מקום יש ליזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה:

ט

[ט] עד סוף וכו'. משמע אף שכבר אכל ולכך השמיט יש מי שאומר שהביא בשולחן ערוך ומה שכתב רמ"א ונוהגין כסברא ראשונה קאי גם על זה:

י

[י] [לבוש] יכול להבדיל בסוף וכו'. אף דקיימא לן עד סוף יום שלישי ולא עד בכלל, תירץ בתרומת הדשן סימן קנ"ד דדוקא באפשר לו למיכל אמרינן הכי אבל בזה דאי אפשר שרי ולאפוקי מעולת שבת שהבין דלבוש סבירא ליה עד ועד בכלל, אך קצת קשה דלבוש סותר עצמו כמו שכתב סימן תקפ"א סוף סעיף א' דאין יכול להבדיל:

יא

[יא] שישמע וכו'. ונראה דהוא הדין דמבדיל עצמו ונותנין לשתות לאחרים השומעים וכן משמע בתרומת הדשן, מיהו אפשר דוקא לתינוקות או לאחרים שאינם יודעים לברך בעצמן ועיין סוף סימן רע"ב, ולכאורה נראה מדברי רמ"א ולבוש דמי שמתענה רק שני ימים עדיף להבדיל תחילת ליל ג' משישמע מאחרים במוצאי שבת אך לקמן סימן תקנ"ו יתבאר דליתא ולפי זה צריך לומר הא דכתבו רמ"א ולבוש זה במתענה שלושה ימים הוא הדין אפילו שני ימים או אפילו יום אחד עדיף לשמוע במוצאי שבת מאחרים דקרובי אבדלתא לשבתא עדיף והא דכתבו שלושה ימים היינו משום סיפא באין אחרים אצלו דמבדיל מבעוד יום דזה דוקא בשלושה ימים אבל בשתי ימים יותר טוב להבדיל תחילת ליל שלישי ואם הוא יום טוב כגון ראש השנה כתב מגן אברהם יקדש על כוס ואחר כך יבדיל על כוס אחר וישתה כמו שעושין לסעודת נישואין אבל על כוס אחד לא יאמר יקנה"ז דאין אומרים שתי קדושות על כוס אחת דהא אין מוזכר בהבדלה זו בין קדושת יום טוב ואם אין לו יין יקדש על כוס אחר של שכר או ישמע קידוש מאחר ואחר כך יבדיל על שכר וישתה ואחר כך יברך המוציא ויאכל דאסור לאכול קודם הבדלה:

יב

[יב] מבעוד יום וכו'. משמע דמתפלל מעריב קודם שיבדיל ואף על פי כן מותר לאכול אחר כך והוא הדין בחול מותר לאכול אחר מעריב מבעוד יום, מגן אברהם:

יג

[יג] [לבוש] ואחר כך מקבל וכו'. לשון רמ"א ולקבל עליו אחר כך התענית, עד כאן, ותמה עולת תמיד הא צריך לקבל בתפילת מנחה, עוד תמה על מה שכתב הלבוש ואי משום נדר שקיבל הא עדיין לא קיבל התענית, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דודאי קיבל התענית במנחה אלא דעכשיו מקבל שיתחיל מעתה כדלקמן סימן תקנ"ג בש"ך:

יד

[יד] [לבוש] ולא דמי לתשעה באב וכו'. בעולת שבת סבר שלפני כתב זה מסברתו ולכך האריך לחלק דגם בתשעה באב יכול לעשות כן בערב שבת, ומה אעשה שלא עיין בבית יוסף וגם בתרומת הדשן סימן קנ"ד ואשר"י סוף תענית שמהם לקוחים הדברים ועיין סימן תקנ"ו עוד מזה:

טו

[טו] המבדיל וכו'. נתבאר לעיל סימן קע"ד סעיף ד':

טז

[טז] ואחר כך לא הביאו וכו'. משמע דאם הביאו יותר ושתהו בתוך הסעודה אף שבירך בלא כוס מכל מקום אין צריך לברך ברכה אחרונה על כוס של הבדלה דברכת המזון פוטרתו דכולי שתיה אחת הוא וכן כתב מגן אברהם בשם הרא"ש:

יז

[יז] אסור וכו'. ואפילו חפצים האסורים מדברי סופרים שמסוף פרק (ה)שואל ועיין סימן רצ"ד:

יח

[יח] הבדיל בתפילה וכו'. מכל מקום אין לעשות שום מלאכה עד אחר שאומרים הקהל ברכו וכן כשאומר ברוך המבדיל וכו' צריך להמתין פסקי תוס' דלעולם אסור לאכול עד שמבדיל על הכוס:

יט

[יט] ברוך המבדיל וכו'. ובין מוצאי שבת ליום טוב יש לחוש ולומר ברוך המבדיל בין קודש לחול וכו' בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת וכו' ברוך המבדיל בין קודש לקודש ולא סגי בזה לומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש לחוד דלא כאגודה מהר"י פסקי חמ"מ, ובמגן אברהם פסק לדברי מהרי"ו ולא הזכיר מפסקי תוס' כי לא היו בידו מיהו בתשב"ץ סימן פ"ה כתב כמהרי"ו:

כ

[כ] ועושה מה שצריך וכו'. וקשה דהא בשבת דף ק"נ פריך על הא דעושה מלאכה במוצאי שבת המבדיל בתפילה צרך להבדיל על הכוס ומשני שהבדיל על הכוס ואף דקאמר ר' אבא שם במערבא אמרינן המבדיל וכו' היינו נמי אחר שהבדיל בתפילה דאי קודם שהבדיל בתפילה אם כן נאמר שיחלוק על סוגיות הש"ס דקודם ואין לומר דגרע הבדיל בתפילה מאומר המבדיל זה אין לו טעם וכן מפירוש רש"י שם מבואר דעדיף הבדלה בתפילה מאומר המבדיל, ואין לומר הא מפירוש רש"י שם ד"ה ועבדינן משמע דמיירי שאומר המבדיל קודם שמתפלל דיש לומר דמיירי דוקא בחוץ לתחום או לרשות הרבים דבר שאינו מלאכה גמורה, [וכן] מצאתי שפירש בלחם המשנה פרק השואל אבל לדעת השולחן ערוך ולבוש דמשמע דאפילו במלאכות גמורה מותר קשה, ובאמת קצת קשה על לחם משנה דהא קאמר רב אשי שם דחוטבי עצים אחר שאומר המבדיל ודוחק לומר דמיירי שאמר המבדיל אחר שהבדיל בתפילה דהא בלשון אחד נאמר עם דברי ר' אבא ועוד דאם כן תיקשי לטור מנא ליה שהרא"ש חולק על רש"י דילמא הרא"ש מיירי במלאכה גמורה, ומכל מקום לדינא יש להחמיר במלאכה גמורה דהא הראב"ן סימן שפ"ח אוסר אפילו בחוץ לתחום אחר הבדלה לתפילה:

כא

[כא] נשים שאין וכו'. אף על גב דחייבת בתפילה כמו שכתב סימן ק"ז מכל מקום רובן לא נהגו להתפלל במוצאי שבת כיון דתפילת ערבית רשות אלא דיקבלוה עליהם לחובה והנשים לא קיבלו עליהם במוצאי שבת:

כב

[כב] [לבוש] אבל מנהג שטות וכו'. והט"ז ועולת תמיד מתרצים כיון דמדאורייתא בלא הבדלה מותר רק תקנת חכמים הוא והקילו במלאכה שאין בה טורח, ומגן אברהם החמיר ומסיק דיש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם לומר ברוך המבדיל וכו' קודם שדולקין נר ובעל נפש לא ידליק עד אחר קדושה כמו שכתב בזוהר אבל חזן הכנסת מותר אחר שהבדיל בתפילה או אמר ברוך המבדיל וכו', וטעמא כמו שאמר הראב"ן שם משום כבוד הציבור שיושבין בחושך וטילטול הנר מותר לכולי עלמא ולהביא יין מיום טוב לחבירו כיון שאמרו הקהל ברכו מתיר פסקי תוס' כיון שאין אסור אלא משום הכנה ואף שלא התפלל וגם אז ודאי לא אמר ברוך אתה ה' המבדיל:

כג

[כג] [לבוש] קודם הבדלה וכו'. מיהו נהגו העולם שלא לעשות מלאכה כל ליל מוצאי שבת כלבו ותשב"ץ:

כד

[כד] [לבוש] נוהגין וכו'. נתבאר סוף סימן רצ"ה:

כה

[כה] [לבוש] נהגו קצת נשים וכו'. ולא ראיתי למנהג זה רמ"א, מהרי"ל היה לו טלית של שבת והיה קופלו בכל מוצאי שבת כדי להתעסק במצוה מיד ונהגו לעשות אבוקות במוצאי שבת במבואות, וכתב במטה משה ראיתי ממדקדקים שמדליקין נרות בבית במקום אפל, עד כאן, יש לאדם במוצאי שבת להדליק נר יפה יותר משאר לילות החול צידה לדרך סימן ש':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.