משמיע שלום/ג
|
< הקודם · הבא > |
ג) והנה עפ"י האמור ואף גם זאת עפ"י אשר כבר ביארתי בפתיחת ספרי הליכות אליהו דהעיקר תלוי במה שמזכה לאחריני וגם ביארתי שמה דבזה תלוי ביאת משיח צדקנו לזאת הרהבתי בנפשי עוז לבוא עם הספר במכתב גלוי לפני כל גדולי דורינו. ואף שידעתי מיעוט ערכי אשר קטנם עבה ממתני אכן להיות שבעוה"ר הנה יסודי תוה"ק מתמוטטים ואין דורש ואין מבקש כי הנה כל המון אחב"י המה טרודים במחיתם ובפרט לעת כזאת אשר צרכם מרובה ופרנסתם מתמעטת. וגדולי הדור ג"כ איש לדרכו פנו. זה בעומק תורתו. וזה בעומק יראתו. וביני וביני הדור הולך וחסר. ובכל יום ויום נעשה חמורות כקלות. והנה כבר אמרו חז"ל (חולין דף ו) אפשר בא אסא וכו' אלא מקום הניחו וכו' וגם כבר נודע מאמר הכתוב אין חכמה ואין עצה במה שהוא לנגד ד' וגם הנה גלוי וידוע מאמר חז"ל (ברכות יט) שאין חולקין כבוד וכו':
אי לזאת הנה אף שידעתי כי בודאי ימצאו כמה וכמה אשר יצאו עלי בשצף קצף כי מי אנכי לבוא בכתובים ולהמתיק עצה ולדבר נגד מלכים מאן מלכי רבנים וגדולי הדור אשר כל בית ישראל נשען עליהם בדבר ד'. מ"מ אמרתי אל לבי יהיה מה שיהיה ארשום העולה על רוחי ולא עת לחשות. והנה ידוע מאמר הרמז"ל (ריש הל' תענית) שמ"ע לזעוק ולהריע בכל צרה כמ"ש בתוה"ק על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. ודבר זה מדרכי התשובה בכדי שידעו שבא להם ענין הצרה בגלל מעשיהם הרעים כמ"ש עונותיכם הטו אלה וזה שיגרם להסיר הצרה מעליהם אכן באם שח"ו לא יזעקו ולא יריעו ויתלו הדבר כמקרה ח"ו הרי זה דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות ח"ו. וז"ש בתוה"ק ואם תלכו עמי קרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי (ר"ל שאעזוב אתכם למקרי הזמן בלי השגחה ואכלתם כו' תאכלו):
והנה שמעתי דבת רבים אשר הקשו לשאול שאלת מה נשתנה אנחנו מכל עם ולשון, אכן באמת דבר זה כתוב ומפורש בנביאים (ישעי מ"ב) מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא זו ד' חטאנו לו (והנה מ"ש לבוזזים ולכאורה הי' צ"ל לבזוזים כי בודאי אחב"י מעולם לא עלה על רוחם לבזוז זולתם אכן אפ"ל דר"ל דאף שהמה באמת בוזזים לישראל מ"מ הנה מענה בפיהם שהוא בסיבה שהישראל המה בוזזים אותם וכמו שבעוה"ר באמת עלתה בימינו אלה כנודע משטת האנטיסמיטים) ויעוי' גיטין (דף נ"ח ע"א) דממה שהשיב לו התינוק הלא זו ד' וכו' אמר ר"י מובטחני בו שיורה הוראות בישראל והיינו מטעם שראה בו מדת ת"ח להעיר לבב אחב"י ולעשות שלום בעולם וכמש"ל. וגם שנוי בכתובים אולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף לבו ומרומז בתוה"ק בפסוק הקול קול יעקב וכמו שדרשו רז"ל:
ועפ"ז אפ"ל דזה הוא ג"כ כונת הכתוב והי' כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ר"ל כי ישאלך למה זה משונים אנחנו ובשלנו היתה הרעה ביותר מכל עם ולשון ואמרת אליו בחוזק יד וכו' ר"ל תשיב לו כי אין כל חדש וכבר היה לעולמים בעת שהיינו במצרים שהנה כבר נודע מאמר הכתוב (יחזקאל כ ז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו וכו' וגם גלוי וידוע מאמר חז"ל אשר מדת הדין קטרגה על ישראל הללו עובדי ע"ז וכו' ומה עשה הקב"ה הנה העמיד עליהם אומה קשה וגזרו עליהם קושי השעבוד פ"ו שנה עד שהוכרחו אחב"י לזעוק ולהריע ולשוב בתשובה שלמה וכמ"ש ויאנחו בנ"י מן העבודה וגו' וישמע אלקים והיינו מ"ש כאן בחוזק יד והוא ע"פ מאמר הכתוב אם לא ביד חזקה אמלוך ור"ל כיון שרואה הקב"ה שישראל אינם נותנים לב לשוב מרצונם הטוב הנה הבוית"ש מכריח אותם ע"י היסורים לשוב אליו. גם אפ"ל דבחוזק יד הוא מלשון והחזקת בו והיינו שהשי"ת מחזיק בידינו בסיבת היסורים בכדי להחיש ולמהר גאולתנו ופדות נפשנו. וכמו ששמעתי בשם הה"ג בעל הפלאה שאמר דלכן נכתב על וימררו את חייהם קדמא ואזלא ור"ל דע"י קושי השעבוד מיהר את הקץ ודפח"ח. והנה ידוע שענין השלמת קושי השעבוד שהקב"ה חישב בו שנה אחת לכמה שנים ובזה נשלמו סך הד' מאות שנה. אכן למ"ש י"ל דע"י התשובה ששבו כולם בלב שלם (ע"י היסורים) באמת הקדים הקב"ה לגאלם קודם הזמן (ואף שלא היו ביסורים עצמם כדי למלאות בהם המספר הנ"ל) והוא דמה שאמר הקב"ה לאאע"ה שיהיו שמה ד' מאות שנה היינו אף אם ח"ו לא ישובו כלל וכמו שבא בביאור בענין גלותינו האחרון זכו אחישנה ואם ח"ו לא יזכו אזי יהיה בעתו:
ויש להמתיק הדברים ע"פ מ"ש המקובלים שעיקר ענין הגליות לקבץ וללקט את כל ניצוצי הקדושה שנתפזרו לבין האומות אשר ע"כ הנה בודאי ממילא מובן שע"י תשובה שלימה בודאי היו יכולים לתקן ולקבץ ביום אחד מה שבלא"ה היה צריך לזה ימים רבים ועפ"ז א"ש מאמר הכתוב ומושב בני ישראל בארץ מצרים ד' מאות ושלשים שנים ותמהו כולם דהא במצרים לא היו כ"א רד"ו שנה ויעוי' במפרשים מ"ש בזה. אכן למ"ש א"ש דר"ל שתיקנו במשך השנים שהיו בה כמו שהיו בה (כמו שהיו בה) משך ד' מאות שנה. גם אפשר לומר שענין מהירת הקץ היה באופן זה שהנה הקב"ה אמר לאאע"ה באמת ב' קיצים יש בזה א) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ב) ודור רביעי ישובו הנה והנה בפשוטו נראה שהקב"ה קורא הדורות מראש וידע שבמשך הד' מאות שנה יהיה הדור הרביעי או להיות שבאמת כבר היה גלוי וידוע לפניו שגם אחר כלות הד' מאות שנה לא יזכו לשוב לארץ ישראל מחמת חטאם במדבר לכן אמר לאאע"ה כי אף שיגמרו סך השנים הנ"ל עד[יי]ן לא ירשו את הארץ עד שיבוא הדור הד' אכן י"ל שזה היה באמת סיבת מהירות הקץ והוא שעיקר הגזירה שמשך ג' דורות ישתעבדו במצרים והדור הד' ישוב לא"י וכמ"ש הר"מ בפי' המשנה בסוף פ"ב דעדיות יעו"ש. והנה עפ"ז י"ל שזה באמת הי' סיבת הריבוי והיינו שהקב"ה חישב את הקץ שבמשך הד' מאות שנה היו צריכים לעבוד שמה ערך סך שלשים רבוא אנשים אכן כיון שראה שא"א לעכב אותם שמה כל ימי משך זמן הנ"ל כנודע. התחכם השי"ת והרבה אותם לס' רבוא ונמצא שנגמר קץ השעבוד לסוף רד"ו שנה שהנה מה שהיו צריכים ל' רבוא לעבוד בד' מאות שנה עבדו הס' רבוא ברד"ו שנה (ומה שלא היו רק ר' שנה נראה דבאמת אף בלי ריבוי היו צריכים להיות ביותר קצת מסך למ"ד רבוא ולכן לא נשלם המספר כ"א ברד"ו שנה) וכפי הנראה דבאמת דבר זה כבר בא מרומז במ"ש בקץ הב' ודור רביעי וכו' ור"ל דעד שיכלו כל נשמת הג' דורות ויתחיל הדור הד' לא יוכלו לשוב הנה (והיינו ממש כמ"ש חז"ל (יבמות דף סג) בגלות האחרון דאין ב"ד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף) ולפ"ז הנה כיון שנתרבו כבר ובאו כל הנשמות הנ"ל שפיר נשלם הקץ:
ובמ"ש א"ש ג"כ מה שנדחקו כל המפרשים במה שנתמעט מנין שבטו של לוי מכל השבטים ונאמרו בזה הרבה טעמים אכן למ"ש א"ש דהא עיקר הריבוי היה רק להשלים מספר שנות השעבוד וכבר נודע דשבטו של לוי לא היו בכלל השעבוד ולכן לא היו ג"כ בכלל הריבוי והנה כבר נודע מאמר חז"ל עה"פ ויאמר ד' על מה אבדה הארץ דדבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו עד שבא הקב"ה בעצמו ופירשו והיינו על עזבם את תורתי. והנה הקושיא מפורסמת דהנה מי לא יבין את זאת דבעזיבת התורה תאבד הארץ דהא כל התורה מלאה מזה דהכל תלוי בשמירת התורה ואם לא בריתי וגו' והיא יסוד העולם וקיומו. והנה כפי הנראה דגם חז"ל עצמם הרגישו בזה ולכן אמרו דר"ל שבאמת עסקו בתורה אלא שלא ברכו בתורה תחלה. אכן גם לפ"ז אכתי צריך להבין: א) דלמה באמת בשביל זה תאבד הארץ. ב) דאיך נכלל דבר זה בלשון עזבם את תורתי. וכן יל"ע ג"כ במה שאחז"ל (ברכות דף ה') אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו ואם פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה דגם בזה יקשה כנ"ל דהא כיון שיש בו ביטול תורה איך אמרו בתחלה ע"ז פשפש ולא מצא דמי לנו גדול מעון ביטול ת"ת דהא ת"ת כנגד כולם. גם יל"ע במה שאחז"ל מד"ר ריש איכה על הא דעזבם את תורתי דהלואי אותי עזבו ותורתי שמרו דלכאורה כיון שעוזבים את ד' מה בצע בתורתם ואיזה נייחא יקבל מזה הלא כבר נודע מאמר הכתוב ולרשע אמר וגו' מה לך לספר חקי וכבר אמרו בדרך צחות דזאת התורה לעולה ולמנחה (ר"ל כשלומד לשמה על מנת לשמור ולעשות) ולחטאת ולאשם (והיינו כשלומד ח"ו שלא על מנת לקיים):