משמיע שלום/ד
|
< הקודם · הבא > |
ד) אכן מה שנלפענ"ד בזה הוא בהקדם מ"ש רז"ל (שבת קכ"ז) דגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה ולמדו ד"ז מהא דאברהם. והנה צריך להבין: א) דעל אברהם בעצמו יקשה מנא ידע דבר זה. ב) דהנה כבר נודע מה שאחז"ל (סוטה דף יוד) בהא דויטע אשל ובכ"מ דעיקר הכנסת אורחים של אאע"ה הי' כדי להכיר את מי שאמר והיה העולם דלאחר שאכלו ושתו היו מתחילין לברכו וא"ל שיברכו לאדון העולם (ובזה אמרתי בדרך צחות במה שנהגו עתה המתנהגים ע"פ המאָדע לתת תודה לחברם אם יאכלו או ישתו אצלו ולא כן נהגו אבותינו מעולם שהוא ע"פ האמור דאבותינו אחזו במנהגו של אאע"ה לברך ולקלס למי שברא העולם ומלואה לכן באמת שוב לא היו צריכים לתת תודה להנותן משא"כ עתה בעוה"ר שע"פ הרוב אינם מברכים ברכה שלפניה ולאחריה לכן שפיר עכ"פ קבלו ע"ע ליתן תודה להנותן וכמנהג האורחים בימי אאע"ה) ומזה נקבע בלבם באמונת אומן שהשי"ת הוא ג"כ אלקי הארץ ולפ"ז באמת אין לו שום דמיון לענין הכנסת אורחים שלנו. אכן הנה כבר נודע מאמר הכתוב גר אנכי בארץ וגו' וגם הנה גלוי וידוע מה שרמזה לנו תוה"ק בכמה וכמה מן המצות שידע אנוש בנפשו ויחקוק בלבו כי גר הוא בארץ ובכל ימי חלדו אינו כי אם כאורח נטה ללון וכמו שביארו לו חז"ל במצות סוכה שרמזה לנו תוה"ק לצאת מדירת קבע ולישב בדירת ארעי והיינו להשריש בלבנו שאינו כ"א כצל נטוי וכחציר יחלוף בבוקר יציץ ולערב ימולל ויבש ועיקר הישיבה הוא רק בעולם העליון כי שם בית חיינו ואורך ימינו (ויעוי' ברמב"ן במ"ש לפרש ענין מה שהקדים הא דבנים אתם לד' להא דלא תתגודדו דר"ל שזולתינו שאין להם השארת הנפש בעולם העליון צריכים להתגודד הרבה על מתיהם שהוא להם אבידה אמתית משא"כ אתם שבנים אתם לד' אינכם צריכים להתגודד להרבות באבל כי רק בין עיניכם למת (יחשב) אכן באמת אינו כ"א כמי שהולך ממקום למקום ומדירה לדירה ואדרבה שם יחיה חיים האמיתים ויהנה מזיו השכינה יעו"ש:
ובדרך אגב אמרתי לרשום ג"כ מה שאני מורגל לומר בזה בבית האבלים רח"ל כי ע"פ הרוב אם ח"ו ימות איש או אשה ויניחו בנים קטנים הנה בודאי אזי תגדל ותכבד האבל באשר שנשארו בלי משען לחם ולנהל צרכם ואף כל השומעים יחרדו ויאנחו ע"ז כנודע ובכל כה"ג הנה אפשר שח"ו יבואו להתגודד ולקרוח קרחה וע"ז באה לנו תוה"ק במתק הדברים לנחמם ולדבר על לבם כי בנים אתם לד' וגו' והוא ע"ד מ"ש במד"ר (והובא גם ברש"י שם) עה"פ שא נא לפשע עבדי אלקי אביך כי רמזו לו כי אם אבינו מת אלקינו לא מת. וזה ג"כ כוונת הכתוב כאן כי הנה אף שאב הבשרי מת אכן כיון שאתם בנים לד' א"כ עדיין האב האמתי חי וקיים וכיון שכן אכתי אין לכם להתגודד כחוקותיהם רק להאמין באמונה שלמה כי הוא אבי יתומים ומרחם על כל. ומ"ש בין עיניכם למת כתבתי שבזה רמזה לנו תוה"ק דדוקא על מת אסור להתגודד ולעשות קרחה משא"כ על כבוד תורתו אין בזה איסור וכמ"ש רבי עקיבא בעובדא דר"א (יעוי' סנהדרין) והנה עיקר חיוב הזכירה בזה ממילא מובן שהוא כדי שיראה להכין צידה לדרכו הארוכה כי אין מעשה וחשבון בשאול וכמו שהורו חז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין ומי שטרח בערב שבת וכו'. ועפ"ז אפ"ל דזה ג"כ פנת יקרת יסוד מצות הכנסת אורחים והיינו דמזה שיראה נפש הגר אשר הוא נענה ונדכה ולרש אין כל ואם יתן לו דבר מה יחיה את נפשו ותגלנה עצמותיו הנה מזה בודאי יחקוק וישריש בלבו העיקר הגדול לחוס גם על נפשו היקרה אשר ירדה משמי שמים והיא כגר בארץנכריה ויראה להזדיין בת"ת ובמעשה המצות כדי שתוכל לעלות בעתה למקור מחצבתה בלי שום סיג ופגם ולא תצטרך לסבול יסורי גיהנם ושאר דינים:
ומעתה נבוא למ"ש חז"ל דגדולה הכנסת אורחים וכו' דהנה אף שת"ת כנגד כולם וכל מי שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה עמו וכמבואר בפ"ג דאבות מ"ז מה"א דבכל המקום אשר אזכיר וגו' מ"מ הנה קי"ל להלכה דצריך להפסיק מד"ת כדי לקיים כל מצוה עוברת. הרי להדיא דמצוה בשעתה עדיפא מת"ת שהיא מקבל בה פני השכינה ובהכי א"ש מ"ש דמנא ידע אברהם עצמו ד"ז דבאמת מבואר כן בהדיא בהא דת"ת הנ"ל. ואף דאכתי יל"ע דא"כ למה באמת הוכרחו חז"ל ללמדו מהא דאברהם כלל אפ"ל דלכאורה הי' אפשר לחלק בין היכא שרואה ממש פני השכינה כמו בהא דאאע"ה ובין היכא שאינו רואה אותה ממש כמו בהא דת"ת דהו"ל ידיעה בלי ראיה אשר ע"כ שפיר הוכרחו חז"ל ללמדו מהא דאאע"ה דאין לחלק בזה. ובזה שפיר י"ל דאאע"ה הכריע כן מסברתו והקב"ה הסכים על ידו בזה (מדלא מצינו שנתרעם עליו בזה):
וגם במ"ש א"ש ג"כ מ"ש דיש לחלק בין הכנסת אורחים של אאע"ה להכנסת אורחים שלנו דהא כ"כ דגם בהכנסת אורחים שלנו יש בה יסוד מוסד מפנת עיקרי יסודי דת תוה"ק להאמין באמונת אומן בחיי עוה"ב ובשכר ועונש. שוב ראיתי דאכתי צ"ע דא"כ למה אמרו דגדולה הכנסת אורחים דהא לפמ"ש באמת גם בכל המצות ג"כ הדין כן וע"כ צ"ל דבאמת יש לחלק בין הא דת"ת להיכי שרואה ממש פני השכינה וכמש"ל. ובזה יש חילוק בין הכנסת אורחים [ובין שאר המצות] דבשאר המצות אסור לעזוב השכינה היכא שרואה אותה ממש ובהכנסת אורחים שרי. ומה שהקשינו דאאע"ה מנא ידע דבר זה נראה דבאמת ס"ל להש"ס דהנה במ"ש אם נא מצאתי חן וגו' באמת נטל עצה בזה מהקב"ה עצמו וממה שהסכים ע"י למדו שפיר ד"ז. ויהיו איך שיהיו הנה לפמ"ש א"ש מ"ש חז"ל דהלואי אותי עזבו דר"ל שיפסקו מת"ת וילכו מהשכינה ששרויה עמו ואת תורתי שמרו ר"ל לעשות מצוה בשעתה: