משך חכמה/במדבר/טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה במדבר טז

פרשת קרח

א

ויקח קרח. במד"ר עמד קרח ועשה להם משתה כו' לטול מתנותיהם חזה ושוק כו' לא דבר הקב"ה. פירוש דהמולים היו נאסרים בבשר תאוה ומי שלא נמולו היו מותרים בב"ת, כדברי תוס' בפ' הערל, ובני לוי שמלו במצרים לכן היו אסורים בב"ת והיו מוכרחים לשחוט שלמים במשכן, וא"כ מי שנמול חלה עליו גזרה של חזה ושוק, זה לא יתכן ולא דבר הקב"ה. ודו"ק.

ט

המעט מכם כי הבדיל כו' להקריב כו' ויקרב כו'. יתכן כי המה הובדלו מכל ישראל במצרים, שלא נשתעבדו שם והיו מקיימין המצות במצרים, וזהו שאמרו כי שמרו אמרתך כו' במצרים. ולדעתי היו השוטרים הם משבט לוי, כי לא היו משועבדים, ולכן אמר ביבמות פ' יש מותרות לא היו מעמידין שוטרין אלא מן הלוים כו', כי זכו זה ממצרים, והיו מזוככי השכל ודבוקים במושכלות ולא היו טרודים בחומר ולבנים ולא עבדו ע"ז, לכן היו ראוים לעבוד עבודת ד', דאפילו שגג בזריקה קיי"ל דאין קרבנו ריח ניחוח, לכן לא היו ראוים בני ישראל לעבודה, ולכן נפסלו הבכורים על שעבדו העגל, כדאמר בירושלמי מגילה שבר ד' מטה רשעים כו', דבמצרים היו קודם מ"ת, ותליא אם יצאו מכלל ב"נ קודם מ"ת. ודו"ק. וזה שאמר כי הבדיל מעדת ישראל, פירוש עוד במצרים בענין השעבוד, שתהיו ראוים להקריב לעבוד את עבודת ד' כו', וכן עשה ויקרב אותך, ולשון מכם מדויק לפי העיון, שהאם דבר מועט מכם, להזדהר בעבודת משכן ד', כי תבקשו גם כהונה. ודו"ק.

יב

ויאמרו לא נעלה. פירוש, כי צפו שגם משה ימות במדבר, לכן לא נעלה גם אנחנו, גם אתה, וזה, כי בלתי אפשרי שתעלה, המעט כי העליתנו מארץ זבת חו"ד להמיתנו במדבר, האם דבר קטן הוא שהעלית עם רב כזה להמיתם במדבר ואתה תלך לבדך, ז"א מגדר הנמוס ולא יעשה עול כזה בחיק הבורא חלילה [וכן מצאנו במדרש שהשיב הקב"ה למשה עמך היכן הם], אף לא אל ארץ זבת חו"ד וכו' ותתן לנו, פירוש, כדאיתא בספרי תבוא פרט לעבר הירדן שאינה זבת חלב ודבש אשר נתת ולא עבר הירדן שמעצמם נטלו, וזה שאמרו שלא אל ארץ זבת חלב ודבש תביאנו ולא תתן לנו נחלת שדה וכרם בעבר הירדן ואין לך יתרון, רק שתראה הארץ, העיני האנשים ההם תנקר. ודו"ק.

יג

כי תשתרר עלינו גם השתרר. שררות הרבה או אתה ואהרן. ראב"ע. יתכן ע"פ מה דאמרו ביומא ס"ט חזן הכנסת נוטל ס"ת ש"מ חולקין כבוד לתלמיד במקום הרב אמר אביי כולי' משום כבודו דכהן גדול, מראין אותו שיש שררות הרבה למטה ממנו (רש"י), וזה שאמרו, כי לכן הרבה שררות הרבה, אהרן כה"ג ובניו סגני כהונה, ונשיאים, ומטה לוי לוים, שיהיו שררות שלו יותר, שיש כמה שררות הרבה למטה ממנו, והוא עליון על כולם, וזה כי תשתרר עלינו גם מן השתררות, שמן שררות שיש לאחרים עלינו תשתרר אתה, והכל הוא בשביל שררות שלך. ומיושב דקדוק הלשון. ודו"ק.

יד

אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש כו' ותתן לנו נחלת. נתקיימו דבריהם, כי משה לא הביאם לארץ זבת חו"ד, דעבר הירדן אינה זבת חלב ודבש, כדממעיט מבכורים בספרי וירושלמי. אולם לבני ראובן שבט דתן ואבירם נתן להם נחלת שדה וכרם, כמפורש יהושע י"ג וכמו שאמרו.

טו

ולא הרעותי את אחד מהם. יתכן, כי המשתבחים בענוה, וענותנותם היא פחותה מקרבים ומכניעים עצמם למי שהוא שפל הרבה ממנו במעלתו ומחבקים ומנשקים אותם, אבל מי שהוא בערכם או ערך יותר גבוה, אשר יתכן לטעות, כי ההכנעה אינו מצד הענוה, רק מצד הצדק והנמוס, שפלוני גבוה ורם ממנו במעלה, לאלו מרחקן ומשפילן בערמתו ומתכבד בקלונם, לא כן אדונינו משה הוא היה עניו אמיתי ולא קנא להמתנבאים במחנה, והתפלל, כי יאציל ד' על הזקנים רוח נבואה, וזה שאמר ולא הרעותי את אחד מהם, כי משקל אחד נאמר על הרוב על המיוחד וגדול שבהם, וכמו שכתוב כמעט שכב אחד העם, שגם הגדולים במעלה לא פחת מעלתם, אדרבא הוסיף על מעלתם וכבודם בינה זה.

יז

וקחו איש מחתתו ונתתם עליהם קטרת. עיין רש"י מדוע נתן הבחינה ע"י הקטרת. ולדעתי יתכן, כי הר"ן איש היו הנשיאים אליצור בן שדיאור וחביריו וראו כי חינכו המשכן ונתקבל לרצון קרבניהם, והנה מה הקריבו חטאת, עולה, שלמים, זה גם אהרן הקריב ביום הראשון שמיני למלואים, כמוש"כ ריש שמיני, רק קטרת יחיד לא מצאנו שיהא קרב לשום אדם, רק לנשיאים בלבד, שמשלהם הקריבו, כמו דאמר במנחות נ' ובספרי, וכל קטרת יחיד שלא נמסרה לצבור הוא קטרת זרה, ונדב ואביהוא נשרפו ע"י קטרת, לכן עלה בדעתם שמעלתם גדולה ממעלת הכהנים, וזהו שאמרו כל העדה, זהו הנשיאים, כולם קדושים ובתוכם ד', שנתקבל לרצון קרבניהם והמה חינכו המשכן, לכן אמר שיעשו בוחן ע"י קטרת שבה אתם מתפארים, ומזה בא טעותכם. ולכן אמר במדרש, שכל מקום שאמר ויהי אינו אלא צרה, ופריך מויהי המקריב ביום הראשון כו', ומתרץ שהולכין להשרף במחלוקת קרח, פירוש, כי ע"י זה הקרבן טעו במחלוקת קרח, כי זה סבה לשרפתם. ויתכן כי נחשון לא היה ביכלתו להסירם מטעותם מפני כי היה גיסו של אהרן, ואמרו, שלכבוד בעל אחותו דורש. ואולי גם מפני זה הודיע הכתוב שהיתה אחות נחשון. ודו"ק.

ואתה ואהרן איש מחתתו. הענין דכל הכלים היו טעונין משיחה, ואותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, רק עבודתן מקדשתן, ואם היו נוטלים אהרן המחתה ששימש בה תמיד, אז היו אומרים, כי קטרת שלו נתקבלה הואיל והמחתה היתה נמשחת, משא"כ מחתות שלהם, לכן צוה שיקחו גם אהרן, גם קרח מחתות משלהם, שאינם משל צבור, לכן תהיה הבחינה נצחיית, שמחתות של כולם לא נמשחו, ואפ"ה של אהרן נתקבל ולא שלהם. ופשוט.

יח

ויקחו איש מחתתו ויתנו עליהם אש וישימו עליהם קטרת ויעמדו פתח אהמ"ע כו' ויקהל עליהם קרח כו' האיש אחד יחטא כו'. נראה לי לפי פשטות הכתובים, כי קרח לא הקטיר קטרת, שלא הזכירו שלקח והקטיר, וכן מוכח בפ' פנחס ותבלע אותם ואת קרח כו' באכול האש את חמשים ומאתים איש כו', כי הר"ן איש היו אנשים גדולי ישראל, כמו, שהפליאם הכתוב נשיאי עדה, קראי מועד, אנשי שם [ועיין דברי רש"י בסנהדרין דף נ"ב ע"ב ד"ה למה תלמיד חכם כו' ודו"ק], והיו הולכים בתומם להראות בנסיון מי הוא הקדוש, כי חשבו, כי אינם נופלים במעלתם מהם, ומדוע יפרדו מהיות כהנים גדולים ולוים לעולם, וכאשר אמר להם משה שיקטירו קטרת ובזה יודיע ד' את אשר לו, עשו תיכף כאשר צוה ויקחו איש מחתתו, עומדים הכן לקבל הופעת הקדושה ממקור הקדושות, הוא השי"ת, לא כן קרח, הוא היה בעל מחלוקת כדתן ואבירם, הוא היה מקנא ושונא מפני קנאתו למשה (אשר שנאה מפני הקנאה אין תרופה למכתה), ומחפש עלילות על משה להקטין מעלתו וערכו אצל העם, דעתו היה שלא לשמוע אל משה מה שידבר, רק המה יבחרו ולא הוא, המה יאמרו לו מה שיעשה שזה יהיה הבחינה והנסיון, ולכן לעג ושפך בוז על הר"ן איש לאמר הלא אתם חושדים את בן עמרם, שזה עשה מלבו, וא"כ מדוע אתם שומעים לקולו ליקח מחתות ולהקטיר קטרת כמה שיצוה, השמיעו לאזניכם מה שאתם מוציאים מפיכם, את משה אתם חושבים לבדאי (חלילה) ולקולו אתם שומעים, וכיו"ב בדברי לעג ולצנות. וזה שאמר ויקהל עליהם קרח את כל העדה, היינו על הר"ן איש קיהל את כל עדת ישראל להלעיג עליהם מה שהיו לוקחים הקטרת ועשו כאשר דבר משה כו', לכן אמרו האיש אחד יחטא, זהו קרח לבדו. והר"ן איש זכו שנעשו מחתותם צפוי למזבח, כי על ידם נתקדש שם שמים. ודו"ק.

כא

ואכלה אותם כרגע. זה היה שעת זעמו של הקב"ה וכמה זעמו רגע בתלתא שעי קמייתא זה בקר. לכן הודיעם שרגע זה הוא זועם וחיים ברצונו, לכן רמז להם לבקש רחמים ולהקטיר לעצור כו'. ופשוט. וזה כוונת הזוה"ק אל הדא דכתיב ואל זועם בכל יום. יעו"ש.

כב

אלקי הרוחות לכל בשר פירוש, כי אמר בדרך למוד זכות על ספיקתם ואשר המתינו למי יבחר ד' בו אמר להם, כי כאשר הכינו קרח וסיעתו לקטרת ליום מחר היו סבורים העם בדעתם, כי ליום מחר בטח בל יקומו החולקים על משה ועל אהרן ממשכבותם ויהיו כחיל סנחריב, אבל כיון שראו, שהשי"ת אשר בידו פקדון הרוחות החזיר להם פקדונם, ועדיין חיים וקיימים הם, אולי כן הוא, כי ד' יבחר בהם לכהונתם, וזה שאמר אלקי הרוחות כו'. ודו"ק.

כח

ויאמר משה בזאת תדעון אם כמות כו' לא ד' שלחני ואם בריאה יברא ד' וירדו חיים שאולה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד'. פירוש, דמשה סכן כל התורה כולה ולאמר לא ד' שלחני, אם הקב"ה לא ישמע אליו בדבר זה (עיין מדרש תנחומא), ואם לכבודו, לא עשה כן, ולא היה רשאי לעשות מהתורה קרדום, רק דבאמת היו כופרים בד' ובשליחות משה ולכך להחזיק הדת עשה מה שעשה [וזה הרעיון כוונו בתנחומא והבן שם]. והנה אמר לקרח, להראות כי באמת אין כוונתם בתלונה על אהרן, רק הכוונה שלהם להתלונן על ד', ודבר אהרן הוא רק עלילה, וזה שאמר להם לכן אתה וכל עדתך הנועדים רק על ד' כו', ולכך אמר אם כמות האדם ימותון אלה כו' לא ד' שלחני ואם בריאה יברא ד' ובלעה אותם וירדו חיים שאולה וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד', רק הסתירו מחשבת לבבם ולא הפיקו מזימת רשעתם, וכאשר המה שמו בלעם בפיהם ויכסו מחשבות לבבם הרע, ועשו כמתקנאים לד' ותורתו, וכל העדה כולם קדושים, ככה תבלע אותם הארץ ותכס עליהם ועל רשעתם, ויאבדו מתוך הקהל. ודו"ק.

בראב"ע בפרשה זו. ויש כאן שאלה ותשובתה בפ' וילך. כוון מדוע לא נטלה הכהונה מאהרן, שבאהרן התאנף ד' על דבר העגל, ויעוין סנהדרין ז' ובוצע ברך כו', ולא נתנה למשה שלא היה שם, והתשובה בפ' וילך, ששם כתוב כי ידעתי את יצרו כו' ופנה וזנה כו', לכן היה גלוי להשי"ת שיצא יונתן בן גרשם מזרעו, לכן לא נתנה למשה. ודו"ק.

ל

ואם בריאה יברא כו' וידעתם כי נאצו האנשים. היה לו לאמר ואם בריאה יברא כו' אז תדעון כי ד' שלחני. אמנם אמר, כי האנשים האלה קרח ודתן ואבירם, אשר היו אנשים גדולים במעלה, אם היה להם בעצמם הדבר בספק כי משה עשה זה מלבו, אז לא היה גדול כ"כ חטאם, כי היו כמוטעים ואנוסים מדמיונם הכוזב, אבל אחרי כי המה לא היה בלבם שום ספק, ורק במרד ובמעל קנאתם עלתה זדון ורשע, לכן אמר אל העדה, אשר היו מסופקים בפתוי קרח בזאת תדעון כו' ואם בריאה יברא וירדו חיים שאולה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ד' ורק במרד בלי ספק כלל עשו זה, ופשוט.

לב

ואת כל הרכוש. לא נאמר ואת כל רכושם, משום דהי' בהם דין עיר הנדחת, לכן גם טף ונשים שלהם כמו של העובדים דנהרגין, כמו שפסק הרמב"ם. וכן בני קרח שלא מתו מפני שעשו תשובה גם רכושם נאבד, כמו שנאבד רכוש כל הצדיקים שבתוך עיר הנדחת, לכן כתיב ואת כל הרכוש ופשוט.

לג

פרק אין בין המודר. דרש רבא כו' רבש"ע אם את עושה דין לבן עמרם כו' אמר להם בכל יום ויום משתחוים לכם ואתם מאירים בכבודי לא מחיתם כו' ובכל יום ויום יורה בהם חצים כו'. הכוונה דאדם העושה טובה לחבירו צריך להחזיק לו טובה ולהללו, כמאמרם אורח טוב מהו אומר כו', ותקנו ברכה לבעל הבית, ואלישע יוכיח, והשמש והירח משכלים [לשיטת רמב"ם] אסור להללם ולהחזיק להם טובה, והתירוץ פשוט, כי האדם בחירי, והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, א"כ הוא מרצונו בחר לעשות טובה לזה ולכן צריך להחזיק לו טובה, אבל השמש והירח המה מוכרחים ועושים פעולתם הכרחיות, כפעולת הצומח שזן הבע"ח בלא רצונם רק ברצון האלקי השופע בהם תמיד, לכן נאות לברך ליוצר המאורות, ולא להמאורות, אבל מי מוכיח שהם מוכרחים, הוא התדירות כי יום ליום יביע אומר בלא שינוי כלל, והבחירי הוא נשתנה לרצונו כך וכך, לכן הבורא שנה כ"פ הטבע, להעיר הבריות שיש מנהיג לבירה זו, ואם לא רצו להאיר בעת מחלוקת קרח, אז היה השינוי פ"פ למינים לרדות, כי המה המנהיגים עפ"י עצמם, והשם מסר להם ההנהגה כרצונם כטעות דור אנוש, והמה מאירים בבחירותם, לכן מיושב תשובת השם בכבודי לא מחיתם בכבוד בו"ד מחיתם, הלא זה יחזיק הטעות ויהיה חלול כבודי, וזה שאמר ובכל יום ויום מורה בהם חצים, היינו, להורות כי בכל יום יש הכרח חדש, ורצון השי"ת שופע בכל יום, כאמור לעושה אורים גדולים תמיד בכל יום מחדש מע"ב. ודו"ק.

חולין פ"ק גבי עובדא דגינאי חלוק מימך. נראה דכבר כתב רמב"ן, דכל הפלאים שנתהוו בלא נבואה הקודמת לא נזכרו בפרשה, כמו נס דיוכבד, שיתכן ליחס זה אל מפעל זר מזרות הטבע. והנה בטעם שמשה היה השי"ת מדבר עמו פא"פ ולא אבד אנושיותו כשאר הנביאים יתכן עוד, דהיה מפני שאם היה הנביא אומר על העתיד ויקויים, אז היו ההמון מפליגים אותו ומיחסים אותו לאלקי, והיו בגדר עובדי האדם, יהיה הקלקול גדול מהתיקון, לכן היה בעת בוא אליו הרוח כמשתגע נופל ערום (כשמואל י"ט), שידעו שאנוש הוא חלוש ההרכבה, רק רוח אלקים צלחה עליו, אמנם משה, הלא כל ישראל עמדו במעמד הר סיני וראו כבוד השי"ת פב"פ דיבר עמהם, לכן כל זמן שדורו היה חי לא היו עתידים להטעות במשה, ולחשבו לאלקי, כי המה ידעו סוד הנבואה ואיכותה הנוכחית בראות כבוד ד' ואת גדלו, אמנם לאחר מות הדור הזה לא היה יכול משה לחיות, כי חשש השי"ת שמא יטעו בו ויחשבוהו לאלקי, וזה דרוש עמוק, וכיון שכן זה שא"ל גינאי אתה ספק עושה רצון קונך, ושמא לא יעלה בידך לפדות השבויים, או מהעדר היכולת, או מהבחירה החפשית ויחשבוהו לענין אלקי, שגזר על נהר שיבש בלא תועלת פדיון שבויים, ויהא הקלקול גדול, וא"ל אם אתה חולק מוטב וא"ל אני גוזר עליך שלא יעברו בך מים לעולם וא"כ לא יחשבו זה העולם לפלא רק לענין טבעי, כי יאמרו שזה מקרה זר בטבע, כיון שנתיבש שלא לצורך ולא יטעו בי להקדישני לענין אלקי. ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.