מראי מקומות על הרמב"ם/תלמוד תורה/ג

מראי מקומות על הרמב"ם ‏ תלמוד תורה ג

ה

תחלת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו

בגמרא במסכת סנהדרין (ז.) איתא: אמר רב המנונא אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה, שנאמר (משלי יז יד) 'פוטר מים ראשית מדון'. ופירש רש"י: פוטר מים, שפוטר התורה מעליו, הוא ראשית מדונו. תורה נמשלה למים, דכתיב (ישעיה נה א) 'הוי כל צמא לכו למים', ע"כ. וכ"ה בגמרא בקידושין (מ:). והקשו התוספות (סנהדרין וקידושין שם) שמדברי רבא בשבת (לא.) נראה שתחילת דינו של אדם אם נשא ונתן באמונה, ורק אחר כך שואלים אותו אם קבע עתים לתורה, ואילו מדברי הגמרא בקידושין וסנהדרין מבואר שתחילת דינו על דברי תורה.

והרמב"ם כאן העתיק רק סוגיית הגמרא בסנהדרין: תחלת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד ואחר כך על שאר מעשיו. ולא העתיק כלל המימרא דשבת. ובספר דליות יחזקאל (ח"א עמ' שנה) הציע רבי יחזקאל סרנא זצ"ל בדעת הרמב"ם, שהוא סובר שיש בדבר זה פלוגתא, שהרי הגמרא בסנהדרין מביאה מחלוקת תנאים בדין 'פשרה' אם אסור לעשות פשרה או מותר או מצוה, ולדעת הסוברים שמותר או מצוה לעשות פשרה נחלקו תנאים אם יכול לעשות פשרה עד גמר דין או רק עד ששומע טענותיהם, ומקור דעה זו מהפסוק 'פוטר מים ראשית מדון', וכמו שפירש רש"י (סנהדרין ו:) אם באת לפטור ולהשליך המריבה המשולה כמים ולשום שלום ביניהן, ראשית מדון קודם שתשא ותתן בדין פטור אותה. וכך דרשו גם מהמשך הפסוק 'ולפני התגלע הריב נטוש', קודם שנתגלה הריב אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב אי אתה יכול לנטשו. ועל זה מקשה הגמרא כיצד ידרשו שאר התנאים את הפסוק 'פוטר מים ראשית מדון', ומיישבת הגמרא שהם ידרשוהו כדרשת רב המנונא שאין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. נמצא שכל דבריו תלויים במחלוקת תנאים, וממילא סובר הרמב"ם שרבא אמר דבריו אליבא דהני תנאי, והרמב"ם פסק כדעת רב המנונא, ואין כאן סתירה כי אם מחלוקת.

·

מעבר לתחילת הדף