מראי מקומות על המשנה/זבים/ה

מראי מקומות על המשנה זבים ה

ו

הנוגע בזב ובזבה ובנדה וביולדת ובמצורע, במשכב ובמושב, מטמא שנים ופוסל אחד

בפירוש דברי המשנה נחלקו המפרשים: הגר"א (אליהו רבה ד"ה במשכב ומושב) ובעל תפארת ישראל (יכין אות נ') פירשו: במשכב ומושב של כל הני דחשיב (זב וזבה נדה ויולדת ומצורע). כלומר, שגם המצורע מטמא במשכב ומושב.

לדעת הגר"א אף מפורש כך בתוספתא (כאן, עי' גירסת הגר"א): הנוגע במו"מ של זב וזבה נדה ויולדת ומצורע מטמאין ב' ופוסלים אחד.

וכן פסק הרמב"ם (הל' טומאת צרעת פ"י הי"א): המצורע אב מאבות הטומאות וכו', ומטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן כזב וכזבה שנאמר וכבס בגדיו וטהר, מפי השמועה למדו שטהר מלטמא משכב ומושב, ואחד המוסגר ואחד המוחלט בכל אלו. ועי' כסף משנה (שם).

אולם במשנה למלך (שם) מביא שדעת רש"י (פסחים שם ד"ה זב) והתוספות (שם ד"ה שכן עושה משכב ומושב) שהמצורע אינו מטמא משכב ומושב אלא לטמא אוכלין דוקא כדין ולד, ואינו עושה המשכב אב כזב, ושכן דעת הר"ש (כלים פ"א מ"ג), והראב"ד (הל' טומאת צרעת פי"ג הי"ג). ומציין לעיין קרבן אהרן (פרשת מצורע פ"א דין ד', ופ"ב דין ו'), סמ"ג (עשין סי' רל"ה ורמ"ג), תוספות (נדה לה. ד"ה לאחרים), יומא (ו:) ותוספות שם (ד"ה שמטמא), ונזיר (ספ"ה דף נ"ז. [ועי' עוד תוס' מגילה ח. ד"ה יש ספרים דגרסי ומה מצורע ונדה נד: ד"ה יכול]).

לשיטה זאת מפרש בעל משנה אחרונה (ד"ה במשכב ובמושב) דהא דקתני במשכב ובמושב לאו אמצורע קאי, אלא אסתם משכב ומושב דזב וחבריו קאי.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף