מראי מקומות/תמיד/כז/א

מראי מקומות תמיד כז א

גמרא

התם דלא מטו למעבד עבודה כו'

המפרש ביאר דהרובים לא הגיעו לעשות עבודה, שהם פחותים מי"ג, ופרחי כהונה ראויים לעבודה שבשביל כך הם ישנים שם כדי שיהיו מזומנים למחר לעבודה ביום עבודתם.

והרמב"ם בפיה"מ כתב וז"ל, נתבאר בגמרא שרובין הם הרובים ומורין בקשת, הם הנקראים פרחי כהונה, ע"כ. ודבריו חתומים. וצ"ל בכוונתו שדקדק לשון הגמרא התם קרי להו והכא קרי להו, דבע"כ הם באותו גיל, והחילוק אינו אלא בשמם שכאן נקראו רובים וכאן פרחי כהונה, ועפ"ז ביאר גם יישוב הגמרא דבאמת כולם פרחי כהונה אלא שקרויים פרחי כהונה כשבאו לעבוד, ואילו בבית הניצוץ ובבית המוקד נקראו רובים כיון שלא באו לעבוד אלא לשמור ונקראו על שם שמירתם שהיו רובים ומורין בקשת.

וכבר הערנו לפ"ז על דברי הכס"מ (ביה"ב פ"ח ה"ה) שכתב על דברי הרמב"ם (פ"ח ה"ה) שהרובין היו שומרים שם, דבגמרא מפרש דהיינו נערים שלא הגיעו לעשות עבודה, כגון פחותים משלש עשרה, ולהרמב"ם לכאורה אין מקור לדין זה בגמרא.

והלוים בעשרים ואחד מקומות

נחלקו הראשונים בביאור מקומות שמירת הלוים, אם שמרו אף במקום שמירת הכהנים. דעת המפרש (כו: ד"ה שהכהנים) והרמב"ם (פ"ח מביה"ב ?) שהלוים שמרו בכ"א מקומות דוקא ולא היו אלו מקומות שמירת הכהנים. דעת הרא"ש ודעת פסקי תוספות שהכהנים שמרו בכ"א מקומות דוקא אך ג' מתוכם הם מקומות שבהם שמרו הכהנים, וכ"כ המל"מ (שם ה"ד) בדעת רבינו שמעיה. דעת הסמ"ג (עשה קסה) והרע"ב שהלויים שמרו בכ"ד מקומות, כ"א מקומות בפני עצמן ועוד ג' מקומות עם הכהנים.

ולדעת הרא"ש שכ"א מקומות אלו ג' מתוכם היו עם כהנים, כתב הרא"ש שבית הניצוץ ובית המוקד בכלל 'חמשה על חמשה שערי העזרה' ובית אבטינס בכלל 'ארבעה על ארבע פינותיו מבחוץ' כיון שבית אבטינס היה באחת הפינות. והמל"מ כתב בדעת פסקי תוס' עפ"ד התוי"ט שבית אבטינס היתה בצד שער המים, ואם כן אף בית אבטינס בכלל 'חמשה על חמשה שערי העזרה'.

ד' על ד' פנותיו מבפנים

תיבת מבפנים קאי גם על ה' שערי הר הבית, כך מפורש בדברי המפרש להלן (ד"ה ומאי שנא) וכ"מ בדבריו לעיל (כו. ד"ה בא) שכתב שהממונה דפק על שערי הר הבית כדי שיפתחום לו, היינו השומרים שבפנים. וכ"ה ברבינו שמעיה (מדות לד.). והמפרש (ד"ה וארבעה על ארבעה מבחוץ) כתב, מבחוץ קאי בין אשערים בין אפנות. וכ"כ הרא"ש (ד"ה מבחוץ) וק"ק מדוע העמידו דבריהם על שערי העזרה, ולא אמרו כן תכף על שערי הר הבית.

אחד בלשכת הקרבן

כתב הרא"ש דהיא לשכת הטלאים, היינו הלשכה הדרומית מערבית שבבית המוקד. אי נמי לשכה היתה מיוחדת לבקר בה הקרבנות ממומין. וכ"כ הרא"ש ריש מדות (לד.) וראה לעיל (כו: מפרש ד"ה שהכהנים).

דכתיב למזרח הלוים ששה לצפונה כו'

הרא"ש התאים מקום שמירת הכהנים כפי העולה מהפסוקים עם המבואר במשנה במדות.

לפרבר למערב ארבעה למסילה שנים לפרבר

ראה רא"ש, וע"ע מצודת דוד (דה"י שם).

אמרי הני כ"ד הוו

המל"מ (ביה"ב פ"ח ה"ד) תמה לדעת הסמ"ג (עשה קסה) שהלווים שמרו עם הכהנים בעוד שלשה מקומות מלבד עשרים ואחד מקומות ששמרו בהם לבדם, אם כן מה מקשה הגמרא הני כ"ד הוו, אין הכי נמי שמרו הלוים בכ"ד מקומות. ואין לומר שזה גופא יישוב הגמרא תלתא מינייהו דכהנים, דהיינו ששלשה מקומות שמרו עם הכהנים. שהרי הגמרא מקשה על פירוש זה דבקרא כתיב לוים והוצרכה לומר שכהנים קרויים לוים, הרי להדיא שכוונת הגמרא לשמירת הכהנים.

והציע לדחוק שאה"נ זה גופא יישוב הגמרא אלא שהוקשה לה מדוע באמת לא נזכרה גם שמירת הכהנים, ועל זה יישבה שאף הכהנים נכללו בפסוק זה כיון דאף הם קרויים לווים. ומה שהוקשה לה מדוע לא נזכרו הכהנים רק לפי יישובה השני, שכן לפי היישוב הראשון לא עסק הפסוק אלא בשמירת הלויים לבדם, אך לפי היישוב השני עסק הכתוב גם במקומות שהיו הלוים שומרים עם הכהנים וכיון שהם טפלים אליהם הוקשה לו מדוע לא הזכיר הפסוק את הכהנים שהם העיקר, ויישב דאה"נ אף הכהנים נזכרו בקרא.

עוד ייסד המל"מ שלדעת הסמ"ג חלוק גדר השמירה בכ"א מקום שהוא מדין שמירת המקדש, מדין השמירה בג' המקומות שעם הכהנים שהוא מדין שירות לכהנים. ולכן לא ניח"ל לגמרא לומר שהפסוק עוסק בשמירת הלוים עם הכהנים שאינה מדין שמירת המקדש אלא מדין שירות הכהנים.

עזרה דאי תמה ובעי למיתב לא מצי יתיב

ראה לעיל (כה: מפרש ד"ה היו) מה שנתבאר שם מדברי הראב"ד שבדבר שהצריך הכתוב לעשות בעזרה ואי אפשר לעשותו אלא בישיבה, מותר לעשותו בישיבה. אך היינו דוקא לענין שמירת הכהנים שהוצרכו לשמור במקום הקודש, כדילפינן לה מקרא ד'אתה ובניך אתך לפני אהל מועד' הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, יעו"ש.

מפרש

ד"ה וארבעה

ראה לעיל (ד"ה ד' על ד').

ד"ה ומאי שנא

ראה לעיל (ד"ה ד' על ד').

רא"ש

ד"ה בשלשה

ראה לעיל (ד"ה והלוים).

ד"ה והלוים

ראה לעיל (ד"ה והלוים).

ד"ה לשכת הקרבן

ראה לעיל (ד"ה אחד בלשכת הקרבן).

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף