מראי מקומות/שבת/קמא/ב

מראי מקומות שבת קמא ב

פרק נוטל

רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה

בביאור שייכות דברי ר"י אלו לדיני מוקצה דאיירינן הכא, וביאור לשון אף, עיין שפת אמת ואור גדול במשניות.

מטה לגבי חי מבטלי ליה, כיס לגבי תינוק לא מבטלי ליה

יש לעיין אי הכוונה דתלוי בדעת האדם או ממילא מיבטיל, ועיין רש"י וריטב"א.

תינוק מת וכיס תלוי בצוארו פטור

בטעם הפטור עיין רש"י, וע"ע תוס' {{ממ|[[תוספות/שבת/קמא/ב|ד"ה תינוק}}. ובתירוצו השני עיין חזון איש (מז ג'), ובתוספות רי"ד חולק על הגדרת תוס' באינה צריכה לגופה, ובתירוץ האחרון עיין הגהת הב"ח ומהרש"א.

הכא בתינוק שיש לו געגועין וכו'

ובטעם ההיתר עיין פרש"י דהוא סכנת חולי, ועיין שו"ע (שכח יז') ברמ"א ועיין באור הגר"א, ולפי זה זה חולי שרחוק מנפשות (ועיין תוס' רי"ד), וכן נראה מדברי הרמב"ם (שבת כה' טז'), ועיין קרן אורה.

ועי' רעק"א שהקשה סתירה בין דברי התוס' כאן (ד"ה אי נכי), לתוס' לקמן (קמב. ד"ה ונשדינהו), דשם משמע דיכול ליטול כל שאין יכול לנער מידו של תחנוק, ועי' חזו"א (מז' סק"ב).

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף