מראי מקומות/כריתות/ו/א

מראי מקומות כריתות ו א

יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא וכו'

בספר הערוך (ערך קר ו') גרס למחזי בריש שתא וכו'. וכ"ה לפנינו בגמ' הוריות (דף יב.). אבל בטור (או"ח סי' תקפג) העתיק למיכל כלפנינו. וכ"ה בשולחן ערוך (שם סעיף א'): לאכול.

ובעל מוסף הערוך (ערך רוביא) כתב שלפי רש"י (ד"ה רוביא) שפירש רוביא, תלתן, יש לגרוס למיחזי ולא למיכל כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק.

אבל בהפלאה שבערכין (שם) העיר שמדברי השולחן ערוך (שם) מוכח שלא כסברת הרב המוסף, שהרי כתב "יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא דהיינו תלתן", הרי שאף לפירוש תלתן גריס למיכל.

ומה שכתב המוסף כי התלתן אינו נאכל אלא בשעת הדחק, כתב על זה בהפלאה שבערכין שאמת שכך כתב הרמב"ם (הל' תרומות פי"א ה"ט) שאין תלתן ראוי למאכל אדם, ופי' בכסף משנה (שם) כלומר אלא על ידי הדחק, שאם לא היה מאכל אדם לא היה מתחייב בתרומה, אבל במקום אחר (שם פ"ב ה"ח) כתב הרמב"ם שהתלתן, אע"פ שאינו אוכל אדם כשיקשו, הואיל ורוב האדם אוכלין אותן בתחלתן הרי הן חייבין בתרומה ובמעשר ע"כ, הרי דבתחלתן נאכלין התלתן לרוב בני אדם, וכן הוכיח ממה שכתב הרע"ב (מעשרות פ"א מ"א) שמה שאינו נאכל אלא ע"י הדחק, אינו חייב במעשרות, ואילו בתלתן שנינו (מעשרות שם מ"ג) שמשתצמח חייב במעשר, הרי שנאכל לרוב בני אדם אפילו שלא על ידי הדחק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף