מראי מקומות/יורה דעה/רע

מראי מקומות יורה דעה רע

אם במצות כתיבת ס"ת צריך דוקא לכתוב

הב"י בסעיף א, הביא מסנהדרין כא:, את דברי רבא דאע"פ דהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו, ומאידך הטור הביא ממנחות ל., את דברי ריב"ל שאמר דהלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק, וכתב ע"ז הרמ"א דהכוונה דאינו יוצא בזה, וכבר השיגוהו הט"ז והגר"א שזה נגד דברי רש"י במנחות שם, ועוד יש להוסיף שאף מדברי הנימוק"י שהביאו הב"י והט"ז, מוכח דיוצא בזה, וכן משמע הלשון שחוטף מצוה מן השוק, דמשמע דמ"מ זוכה בה, ואמנם קשה דא"כ דנפיק מיהת יד"ח, א"כ מי שהניחו לו אבותיו ס"ת, אמאי מצוה לכתוב בעצמו, הא כיון דיש לו כבר ס"ת הוי כקונה מן השוק, וא"כ כבר נפיק יד"ח וא"כ מה שייך להדר ולכתוב, דהא הידור שייך דוקא כשעוד לא יצא יד"ח, וצ"ל דאין ה"נ אע"פ שיצא יד"ח מ"מ הידור כי האי שהוא עיקר צורת המצוה מדאורייתא שייך להדר בו אף שכבר יצא, ודלא כהב"ח שכתב בריש הסימן, דאף מי שירש ס"ת חייב לכתוב עוד ס"ת, דזה אינו דמאחר דיצא יד"ח כדהוכחתי, ודאי אינו מחוייב להדר ולכתוב.

אם מותר למכור ס"ת כדי לקנות חדש

דברי הב"י בסעיף א בד"ה ומ"ש, אינם מדוקדקים כל כך, כמו שכבר העירו הב"ח והדרישה והט"ז, ומ"מ בש"ס איתא דאסור משום פשיעותא ואיבעיא היכא דהספר מונח ובעי' למכור ולקנות אי שרי בכה"ג ולא איפשיט, ומדברי הב"י עולה דהר"ן בשם רבותיו והרי"ף והרמב"ם וכן הטור נקטי לחומרא, ורבינו מנוח נקיט לקולא, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וגרסי' במגלה (נט:), כתב דעבדי' לקולא, ומאידך ר"ח במגילה כז. ד"ה ת"ש אין מוכרין, כתב דאין למכור לכתחילה.

מצות כתיבת ס"ת בזה"ז

הטור בסעיף ב, הביא את דברי הרא"ש גבי מצוות כתיבת ס"ת, שזה לא נאמר אלא בדורות הראשונים אבל האידנא חייב אדם לכתוב תורה ומשנה וגמרא ופירושיהם, ע"כ, והנה דברי הרא"ש האלו הם מבוך ללא מוצא, דאם כוונתו שבזמנינו בטלה מצוות כתיבת ס"ת כהלכותיו, כיון שטעם המצוה הוא בשביל ללמוד תורה ובזמנינו עיקר הלימוד הוא בשאר ספרים, כמו שחשבו הפרישה והש"ך, זהו תימה גדול דאין אנו יודעים טעמם של מצוות ואף לא קי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא בב"מ קטו., וכבר הקשה כעי"ז המהר"ל מפראג, והביאו דבריו בהגהות והערות על הטור, ועוד דהא המצוה אינה בשביל ללמוד דא"כ אמאי אמר רבא בסנהדרין כא:, דאף מי שירש ס"ת מאבותיו, מ"מ מצוה לכתוב ס"ת, הא שפיר יכול ללמוד בס"ת שירש, וכבר הקשה כן בשאג"א בסי' לו, ועוד דא"כ אמאי אמר ריב"ל במנחות ל., והביאו הטור בריש הסימן, דאין לקנות מן השוק אלא צריך לכתוב הלא הטעם הוא בשביל ללמוד ומה לי כתב ומה לי קנה, ועל ב' קושיות אלו אפשר לומר דמ"מ צריך לכתוב כיון שע"י זה יהיה לו חביבות לזה וילמד יותר, ועוד דהא מדברי הר"ן במגילה יג ד"ה ואיני רואה, מבואר דגבי מצוות כתיבת ס"ת, אפי' אם החסיר אות אחת או אות אחת שאינה מוקפת גויל (עי"ש בדברי הר"ן לפנ"כ), לא יצא יד"ח המצוה, והלא בס"ת שאות אחת אינה מוקפת גויל שפיר אפשר ללמוד ממנו, ולפי דברי הר"ן מסתבר דגם בעי' לשאר דיני כתיבת ס"ת כגון שיהיה עיבוד לשמה וכדו' אע"פ דשפיר אפשר ללמוד בלא זה, וע"ז אפשר לומר דמ"מ ס"ת שהוא בכשרותו יותר יש בו קדושה ויותר מסתייעא מילתא ללמוד בו ולכך בעי' לכל זה כדי שיהיה בכשרותו ובאמת הכל מהטעם שנלמד בו, אבל בעיקר קשה דהא כתב הרא"ש שכל אדם יכתוב לו חמשה חומשי תורה, א"כ מוכח דאף בזמנינו צריך ללמוד בו דאם לא נלמד מנין נדע, וא"כ כיצד אפשר לומר שהאידנא ניפטר מטעם שאין לומדים בו, ואם נפרש את דברי הרא"ש על דרך הב"י שהרא"ש לא התכוון לפוטרנו מכתיבת ס"ת אלא התכוון להוסיף חיוב כתיבת משנה וגמרא, ע"כ, גם זה תימה חדא דא"כ למה כתב הרא"ש לכתוב חומשים הלא בלאו הכי כבר כותב ס"ת וילמד בו, ובפרט לסברת הרא"ש דזה טעם המצוה ללמוד באותו ס"ת, ועוד דאכתי קשה דהא כתב הרא"ש שמצוות עשה לכתוב חומשים ומשנה וגמרא, וזה תימה מצוות עשה זו מנין לנו הלא אין אנו יודעים טעם המצוות וגם אין טעם המצוה כדי ללמוד כמו שהקשיתי לעיל, ואם כוונת הרא"ש כמו שכתב השאג"א בסי' לו, דמצוה דאורייתא לית לן כי לא ידעי' בחסרות ויתרות, ואין לנו אלא מצוה דרבנן לכתוב כדי ללמוד, וע"ז כתב הרא"ש דהאידנא המצוה לכתוב שאר ספרים, ע"כ, גם זה תימה דמצוה דרבנן זו שיהא חובה לכתוב מנין לנו, ועוד דלהדיא כתב הרא"ש שמצוות עשה לכתוב חומשים ומשנה וגמרא, הרי דס"ל דהיא מצוות עשה, ועוד שלדברי השאג"א דברי הרא"ש קאי על המצוה מדרבנן, ואין זה הפשטות כלל דמשמע מהטור דקאי על ריש הסימן שכתב הטור שמצות עשה לכתוב לו ס"ת ולא יקנה מהשוק וכו', ומ"מ אף לדברי השאג"א נצטרך לומר שיש דין לכתוב ממש ולא סגי בלקנות כדמשמע מהרא"ש, דהוי דומיא דמצות כתיבת ס"ת, ולא נוהגים בזה כלל, סוף דבר דברי הרא"ש האלו דברים חתומים וסתומים, ומנהג ישראל שלא כותב כל אחד ס"ת לעצמו הוא תמוה, וצע"ג מאוד.

היתר מכירת ספר תורה

סימנך 'פא"ת' - פדיון שבוים, אשה, תלמוד תורה. [תפארת ישראל (ביכורים פ"ג יכין אות מו)].

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף