מראי מקומות/יורה דעה/רעא

מראי מקומות יורה דעה רעא

לאיזה ענין נאמרו למשה דיני ס"ת

איכא למידק דהא יש הרבה דיני דאורייתא בכתיבת ס"ת, וקשה למאי נפק"מ הא קריאת התורה תקנת נביאים היא כדאיתא בב"ק פב., ודוחק לומר שכל זה נצרך למצוות זכור, ולהב"ח באו"ח סי' תרפה, דס"ל דקריאת התורה דאוריי' א"ש, אבל עי' מה שכתבתי על דבריו שם, ועוד שתוס' שהביא הב"ח ודאי סבירא להו דהוי דרבנן, ומהר"ן במגילה יג ד"ה ואיני רואה, נראה שזה נצרך גבי מצוות כתיבת ס"ת שחייב כל אדם לכתוב כדאיתא בסנהדרין כא:, ע"כ, וכן נראה מדברי סמ"ק בריש מצוה קנב, ואפשר עוד לומר דאסור לכתוב ס"ת באופן אחר, ואנן דעבדי' הכי משום עת לעשות לה', וכן משמע בגיטין ס., דאמרי' דאסור לכתוב פרשה אחת בלבד, כיון דזה לא דומיא דס"ת שכתב משה כשניתנה לו התורה, וא"כ ה"ה לכאו' להלכותיו, וכן מבואר בשאילתות בסוף פרשת ויקהל, דאסור לכתוב ס"ת ונביאים אלא באופן הכשר, ע"כ, אמנם יש להקשות מטבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה, דמוקמי' לה בגיטין דכתובה בראשי תיבות, רק מחמת שאין זה כל התורה כולה, אבל מחמת שכתובה בזהב לא אכפת לן, והיה אפשר דבאמת לא היתה חרוטה על הזהב אלא כתובה על קלף ומודבק לטבלה, אמנם הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' ז, כתב דהיתה חרוטה על הזהב, ושמא הרמב"ם פליג על השאילתות הנ"ל, וצ"ע. ואפשר עוד לומר על הקושיה של דיני ס"ת, דנפק"מ אם יש בו קדושה גדולה או אינו אלא כחומש שקורין בו התינוקות, דהכי משמע קצת מדברי הרמב"ם שהביא הטור בסו"ס ערה.

גוי מעבדו וישראל עומד על גביו ומסייעו קצת, אי חשיב לשמה

הטור והב"י בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, ויש להוסיף דהיראים בסי' ת אות ד, כתב בשם הגאונים דמהני, וכ"כ האשכול בהל' ס"ת ד"ה וכתב (נז:), בשם הנגיד.

אם הא דהצריכו הראשונים סיוע הישראל הוא לעיכובא או אפי' בלא סיוע מהני

הב"י בסעיף א בד"ה ומ"ש רבינו בשם רב נטרונאי, כתב דזה דוקא ולא מהני בלא סיוע, והש"ך בס"ק ה, הביא להלכה את דברי הב"ח שדחק מאוד בדברי כל הנך ראשונים ואמר דהוא לאו דוקא כיון דמסייע בכל דוכתא אין בו ממש, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וכתב (נז:), כתב בשם הנגיד כדברי הראשונים דיסייע הישראל מעט, והיראים בסי' ת אות ה, כתב כהנך ראשונים שצריך סיוע הישראל, וכתב להדיא דאע"פ דבשאר דוכתי מסייע אין בו ממש הכא מסייע זה יש בו ממש, ע"כ, וכיון שמצינו מפורש בדברי היראים כהב"י ממילא יש לנו להעמיד את דברי שאר הנך ראשונים כפשטותם דדוקא נקטי דבעי סיוע, וכלשון הרמ"א, ודלא כהב"ח והש"ך, והכי נקטינן. ויש להעיר דהאשכול שם כתב בשם הנגיד שאפשר לקנות את הקלף קודם העיבוד ובכה"ג חשיב שהמעבדים הם שכירים אצלו וכיון דהם מקבלים את שכרם חשיב כעיבוד לשמה, ע"כ, ונראה דכוונתו דאיירי כשאומר הישראל שזה לשם ס"ת.

אם עיבוד לשמה הוא לעיכובא בדיעבד

הטור בסעיף א, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דמהיראים בסי' ת אות ג, מוכח דס"ל דזה מעכב ופוסל אם לא היה לשמה, ומהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וכתב (נז:), מבואר דלמר רב כהן צדק פסול וכן נוטה רב האי, וכן מוכח בדעת האשכול בהל' ס"ת ד"ה וכיון (נט:), ואע"ג דבסמוך אכתוב גבי קלף שאינו מעובד, שנראה בדעת האשכול ורב שרירא דכשר, מ"מ אפשר דהיכא דעיבד צריך שיהיה לשמה ומעכב.

כיצד מעבדים

הטוש"ע בסעיף ב, כתבו דצריך שיהיה מעובד בעפצים, וגבי סדר העיבוד הביא האשכול בהל' ס"ת ד"ה וששאלתם (נח.), תשובה מהגאונים שכתבו שלוקחים גוילין יבשין שהשירו את צמרן ושורין במים עד שיהיו רכין, ומטילין לבור המיוחד להם ומטילין לתוכו מים ומעט צואת כלבים ומעט מלח וסותמין הבור ומשהין בקיץ יום אחד ובחורף ג' ימים ואין משהין יותר כדי שלא יתעכלו ומוציאין אותן ובודקים אם יש קרע ואם יש תופרין ומניחים אותן על מלבן של עצים המיוחד להם ורוחצין אותן יפה ומביא עפצים ושוחקן או טוחנן ונותן לכל עור שליש ליטרא של בגדאד (ציינו שליטרא של בגדאד היא י"ג אוקיות), וטח מן העפצים האלו בגויל בשני צדדיו ובמקום שער נותן טפי ממקום בשר ומזלף מעט מים ועושה כן ב' פעמים ביום ובפעם הג' טח את שאר העפצים שנותרו ומעמיד העור בשמש כדי שיתלבנו ויתייבשו ומנפץ את העפצים וחותך הגויל כפי המידה, ע"כ.

קלף שאינו מעובד בעפצים אם כשר בדיעבד לס"ת ותפילין

הטור והב"י בסעיף ב, הביאו דפסול אבל סיד שלנו חשוב כעפצים וכשר, והב"י הביא דר"ת צידד דאפשר דאפי' על דיפתרא כשר, ואין נראה לר"ץ, ע"כ, ויש להעיר דהיראים בסי' שצט אות נא, כתב נמי דעיבוד שלנו חזק וחשיב כעפצים, ועוד יש להכשיר דיש לומר דאפי' דיפתרא כשר, ע"כ, והאשכול בהל' ס"ת ד"ה פרשו (נז.), הביא דכתב רב שרירא דבאינו מעופץ לא ראינו מעולם שעשו ס"ת כזה ולא מצוה מן המובחר למיעבדיה, וכתב עוד רב שרירא דרב משה גאון הכשיר אפי' באינו קמיח ולא עפיץ, אבל לא הודו לו חכמי דורו כגון מר רב יוסף גאון בן מר רב רבי וכן לא הודו לו חכמי ישיבתו כגון מר רב נחשון ואף אלו שאחריהם, ע"כ, ומדברי האשכול בהמשך מבואר דבאינו מעובד לכתחילה אינו טוב אבל בדיעבד כשר, ע"כ, ובדברי רש"י בשבת עט: ד"ה גויל, מבואר דהחילוק בין גויל לקלף הוא שגויל הוא מעובד בעפצים וקלף אינו מעובד, ולפי"ז אף בשאינו מעובד כשר דהא מכשרינן בסוגיא שם וכן בב"ב יד., גבי ס"ת בין בגויל ובין בקלף, ונפיק לן שרש"י סובר דבדיעבד כשר, וכן משמע מדברי רב שרירא שהביא האשכול שם דכתב דאינו מעובד מיקרי קלף, ומאידך תוס' בשבת שם כתבו דפסול וחלקו על פירש"י, וכן הרמב"ם בהל' ס"ת י,א, פסל.

מה ההבדל בין גויל לקלף

הטוש"ע והב"י בסעיף ג, הביאו מהראשונים דגויל הוא העור קודם שנחלק וקלף הוא לאחר שנחלק, ויש להעיר דלעיל בסעיף ב בד"ה קלף שאינו מעובד, הבאתי דרש"י ס"ל דהחילוק הוא דגויל מעובד וקלף אינו מעובד, והבאתי שכן משמע מדברי האשכול בשם רב שרירא.

מהו קלף ומהו דוכסוסטוס

הב"י בסעיף ג, הביא בזה מחלוקת ראשונים, ויש להוסיף שמדברי רבינו יהונתן בהל' מזוזה יד ד"ה על הקלף, מוכח דס"ל כהטור דהחיצון הוא קלף, וכ"כ היראים בסי' שצט אות מח, בשם רבינו האי, וכן האשכול בהל' ס"ת ד"ה וכתב (נח:), הביא להלכה דברים בשם רב האי שמוכח מהם דהחיצון הוא קלף. והב"י הביא דהר"ן כתב דדעת הרמב"ם שהחלק הפנימי הוא קלף, והב"י כתב שנוסחא משובשת נזדמנה לר"ן אלא הרמב"ם סבר דהחיצון הוא קלף ואע"פ שמתשובתו לחכמי לוני"ל נראה כדברי הר"ן, אפשר שאח"כ חזר בו וחזר לסבור כדעת רוב הפוסקים, ע"כ דברי הב"י, וכוונת הב"י לתשובתו לחכמי לוני"ל בפאר הדור סי' יט, והכס"מ בהל' תפילין א,ו, כתב שבחיבור היד החזקה יש בזה חילוף גירסאות, ויש להעיר דהרמב"ם בתשובה שם סי' סז, כתב נמי דהפנימי הוא קלף, ונמצא דדעת הרמב"ם בב' תשובותיו כמו שהעיד הר"ן משמו שהפנימי הוא קלף, ומה שכתב הב"י דאפשר שאח"כ חזר בו, אינו נראה דהא בפאר הדור סי' מא, כתב הרמב"ם שכשכתב לחכמי לוני"ל את תשובותיו הוא כבר זקן וחלוש מאוד, וא"כ דוחק לומר שאח"כ חזר בו שוב, ובפרט דהדבר ברור מתשובותיו דדעתו שהפנימי הוא קלף וא"כ מהיכא תיתי לן למימר דחזר בו, ועל כן נראה ברור דנקטינן בדעת הרמב"ם דהפנימי הוא קלף, ודלא כהב"י.

כתב על קלף בצד שער ובדוכסוסטוס בצד בשר האם פסול

הב"י בסעיף ג ד"ה ומ"ש ואם שינה, הביא מחלוקת בזה, ויש להעיר דבה"ג בהל' סופרים עמוד תרפא, כתב דאם שינה לא יקרא בספר זה, ע"כ, דהיינו שהוא פסול.

חציו גויל וחציו קלף אי כשר בדיעבד

כתב הטור בסעיף ד, שפסול, וכתב הב"י דמשמע לטור שפסול בכך וכ"כ הרמב"ם, ע"כ, ויש להעיר שרבינו יהונתן בהל' ס"ת יג ד"ה חציו, כתב שאינו פסול.

אם ס"ת בעי שרטוט

הב"י בסעיף ה, הביא מחלוקת אם ס"ת בעי שרטוט בכל השיטין או לא, ומחלוקת זו תלויה אם האי דאמרי' שמגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה, היינו ס"ת כדפירש"י או דהיינו כמזוזה דס"ת לא בעי שרטוט, ויש להעיר דהרי"ף בהל' ס"ת יב, הביא להאי דאמרי' מגילה צריכה שרטוט כאמיתה של תורה, ואי ס"ל דהיינו כמזוזה, הוה ליה לאתויי בהל' מזוזה או במסכת מגילה, ומדאייתי לה גבי ס"ת מוכח דס"ל דאיירי בס"ת וס"ת בעי שרטוט, ואע"פ שרבינו יהונתן שם פי' על דברי הרי"ף דהיינו כמזוזה, אפשר דפי' לפי מאי דס"ל ולא לפי שיטת הרי"ף, ואפי' אם פי' לשיטת הרי"ף, אין נראה כפירושו דמאחר שהרי"ף הביאו בהל' ס"ת, מוכח להדיא דס"ל דזה איירי בס"ת, והאשכול בהל' ס"ת ד"ה וגרסי' בערובין (נט.), כתב בשם רבואתא דס"ת בעי שרטוט דאמתה של תורה היינו ס"ת, והמנהיג בהל' מגילה סי' יא, כתב דהיינו ס"ת, והביא דר"ח פירש דהיינו מזוזה, ע"כ, אמנם ר"ח במגילה שם לא פירש בזה כלום, ואפשר דהוא ט"ס בדברי המנהיג וצ"ל ר"ת במקום ר"ח, אמנם מדברי המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ובטרם, מבואר דס"ל דס"ת בעי שרטוט רק בשיטה ראשונה והביא דכן מנהג צרפת, ועל כן נראה יותר בדעת המנהיג דס"ת לא בעי שרטוט בכל השיטין, והטור באהע"ז סי' קכה,י, הביא מרב האי דנוהגים לשרטט את הגט כיון דנקרא ספר, ע"כ, ומבואר דס"ל לרב האי דס"ת בעי שרטוט, וסתם שרטוט היינו בכל השיטין.

אם שרטוט בדיו או בעופרת חשיב שרטוט

הב"י בסעיף ה, הביא מכמה ראשונים דאינו שרטוט, ויש להעיר דכ"כ המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ובטרם, דאינו שרטוט, והביא מבה"ג דבדיו לא חשיב שרטוט.

כתיבה בדבר שאינו נמחק

הב"י בסעיף ו, הביא את דברי הרמב"ם דס"ל דלכתחילה אין כותבין אלא בדבר שאם תמחקנו יהיה נמחק, ורק בדיעבד מכשירים דבר שהוא עומד ואינו נמחק, וכן פסק בשו"ע, ויש להעיר דהר"ן בגיטין כז ד"ה ור"י, כתב דנהגינן כמ"ד דשרי לכתחילה לכתוב בדבר שאינו נמחק, ומאידך האשכול בהל' ס"ת ד"ה וגרסי' בערובין (נט.), הביא להלכה את דברי הנגיד שכתב דהלכה כמ"ד דאין מטילים קנקתום לדיו, ע"כ, ובעירובין יג., מבואר דמחלוקת זו תלויה בנידון האם מותר לכתוב בדבר שאינו נמחק דאי שרי לכתוב שרי להטיל ואי לא לא.

אי עפצים כשרים לכתיבה

הטור והב"י בסעיף ו, הביאו בזה מחלוקת אי כשר בס"ת או פסול, ויש להוסיף דהר"ן בגיטין כז ד"ה ואין אלו, כתב דכשר, והביא שכך כתב ר"ח, ועל הקושיה של ר"ת תי' דה"מ דפסול כשלא נתבשלו המים עם העפצים אלא רק נשרו אבל בנתבשלו כשר, והמרדכי שם בסי' שלט, הביא שראב"ן נמי ס"ל דכשר, ועל הקושיה של ר"ת תי' דה"מ דפסול כשכותב בעפצים או בשרף כל אחד לחוד, אבל כשמערבם כשר דהיינו דיו, והיראים בסי' רסח אות ז, ובסי' שצט אות נב, כתב כר"ת דשל עפצים אינו דיו אלא דיו הוא הנעשה מקוצים. הב"י הביא את דברי הרמב"ם בחיבורו שפירש מהו דיו, ויש להעיר דהרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' מה, האריך לבאר טעמו וכתב שם שהרוצה לעשות דיו יטול מפחם הגפנים וישחקנו ויקח מעשן השמנים כמו שמן זית וזפת וקלפוני"א והאש"ק, ויערבבם עם הפחם ההוא, וילוש אותם בסמ"ג ודבש ויעשנה פתין רקיקין ובעת שירצה לכתוב ישריה במים ויכתוב והוא כתב הנמחק, ואם רוצה שלא תימחק יקח מי העפצא ויניח בהם מעט קנקנתום ויכתוב, וכתב שם שכן דעת רב נסים גאון בתשובה דכשר בעפצים עם קנקתום, וכתב שם הרמב"ם על עצמו דמ"מ לאפוקי מפלוגתא הוא כתב את הס"ת שלו בלא קנקנתום אך היו בו עפצים. ונמצא דכשנתבשלו העפצים, נוספו לנו להכשיר הר"ן ור"ח וראב"ן ורב נסים גאון ומאידך נוסף לפסול היראים, ועל כן יותר יש להקל בעפצים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף