דרישה/יורה דעה/רע

דרישה ‏ יורה דעה רע

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כחוטף מצוה מן השוק י"מ כחוטף מצוה שגזל מצוה מחבירו אם לא שהגיה שאז בעבירה היתה ביד חבירו אבל אין ל' חוטף מן השוק משמע הכי דהול"ל חוטף מצוה מחבירו אלא משמע כקונה מצוה בשוק וכפירש"י א"נ ה"ק מה שקנהו מחבירו בשוק שבשוק מורה על המקח והממכר נחשב לו כאילו חטפו ואינו נחשב לו למצוה כיון דלאותו נמי נעשה המצוה דמה לי שהס"ת בידו או ביד המוכרה אבל כשהגיה ותקנה המצוה נעשית על ידו וק"ל:

ב

כדי לקנות חדש אסור כתב ב"י בשם הר"ר מנוח דהיינו דוקא משום פשיעותא הא אם החדשה לפניו אלא שצריכה פדיון או קנייה מותר למכור הישנה ע"כ וצ"ע דהב"י כתב תחילה דעת הר"ן דנקטי רבותי לחומרא ואחר כך כתב דעת ר"מ כאילו אין פלוגתא ביניהן משמע דגם הר"ן מודה בזה כיון דהס"ת מונחת כתובה בבית הסופר וליכא למיחש לפשיעותא וזה ודאי אינו דהא בגמרא פרק בני העיר דף כ"ז ע"א איבעיא להו אפי' בכה"ג וז"ל הגמרא איבעיא להו מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש כיון דלא מעלי ליה בקדושתו אסור א"ד כיון דלא מצינו תו לעלוייה בקדושתו מותר בעילוייה זו מישן לחדש כו' עד ת"ש דאמר רבה ב"ב חנה אר"י משום רשב"ג לא ימכור אדם ס"ת ישן ליקח בו חדשה התם משום פשיעותא כי קאמרינן כגון דכתוב ומונח לאפרוקי מאי ולא איפשיטא שם האיבעיא ופירש"י משום פשיעותא שמא משימכר שוב לא יקנה ומתוך כך יפסדו הדמים כי קאמרינן כגון דמנח לאפרוקי דכתב כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב אלא לתת דמים עכ"ל והרי"ף לא הביא בהלכותיו הך איבעיא אלא כתב הא דרשב"ג לא ימכור אדם ס"ת אפי' לישן ליקח בו חדש וכתב עליו הר"ן אע"ג דבגמרא איבעיא לן דדילמא בכה"ג דחדש מונחת בבית הסופר רשב"ג מודה דמותר למכור מ"מ הרי"ף סתס לן משום דכל כה"ג מינקט לחומרא עדיף עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם ריש דף מ' ואם כן ש"מ דהר"ן ס"ל דמאן דכתבו הא דרשב"ג סתמא אפי' בכה"ג אסור ולא כדעת רבי' מניפ וא"כ רבינו שכתבו גם כן סתמא ודאי משמע דס"ל דאפי' בכה"ג אסור ואף ע"ג דבא"ח סימן קכ"ג כתב ז"ל מוכרין חומשין מותר ליקח בדמיהן ס"ת אבל איפכא להורידן מקדושתן אסור וכתב שם ב"י ז"ל ורבינו הגדול מהרי"א ז"ל כתב שמדברי רבינו שכתב אבל איפכא להורידן לא. משמע דלא קפדינן אלא שלא יורידו מקדושתן אבל בכיוצא בהן שרי ושכן מצא כתוב בשם הר"ר יונה ז"ל עכ"ל מזה אין להוכיח דרבינו ס"ל דמכ"ש דמותר למכור ישן כדי ליקח חדש דשאני התם דאיירי שכבר מכרו הס"ת ובהא ס"ל דמותר ליקח בדמיהן כיוצא בהן אבל לכתחלה ודאי קי"ל דאסור למכור ס"ת כדי ליקח בדמיהן כיוצא בהן וכן מחלק שם בגמרא בהדיא דף כ"ז ע"א וכ"כ האשיר"י בהדיא דאיכא סילוק ז"ל ואפי' אי ס"ת כתובה ומונח בבית הסופר ואינו מעוכב אלא לתת דמים אסור למכור אבל מכרו דיעבד את הישן מותר ליקח בדמיו את החדש עכ"ל ומזה ג"כ יש לתמוה על הב"ני שכתב שם בסימן קכ"ג ושם בש"ע דעת הר"ן הנ"ל וכתב עליו ורבינו הגדול מהרי"א כתב שמדברי רבינו משמע דוקא שלא יורידם דמשמע דהר"ן אינו מודה בזה אפי' אי כבר מכרו וז"א ודו"ק בב"י שהביא כאן ובא"ח סימן קכ"ג שכתב לשון הר"ן מ"ש במשנה ר"פ בני העיר ואפשר דלא ראה דבריו מ"ש שם בגמרא על האיבעיא מ"ש ברי"ף דף שס"ו ע"ב ומש"ה כתב מ"ש ודו"ק ורמ"א כתב בספרו בד"מ ז"ל כתב ב"י והר"ר מנות כתב כו' הא אם חדשה לפניו מותר עכ"ל משמע דהיה מגיה בב"י והר"ר מנוח כתב דהוא ל' פלוגתא על הר"ן אבל אכתי צ"ע דלמאי נ"מ כתב ב"י דהוא בעצמו פסק בש"ע סתם אסור וכן צ"ע על רמ"א שהעתיקו כיון דלאו הלכתא הוא:

ג

אפילו אין לו מה יאכל וכתב רמ"א כ"א ע"י הדחק כדי ליישב תמיהת הג"ה מיימוני עיין בב"י שהביאו שכתבו דכיון דמותר למוכרו ללמוד תורה ולישא אשה כ"ש שמותר מפני חיי שעה כו' (אלא שאינו רואה סימן ברכה עכ"ה) ע"ש: עיין בב"י שכתב בד"ה וכתב עוד הר"ר מנוח כו' עד אלא שכתב רבינו בטור א"ח סי' קנ"ג גבי ב"ה וכן כל יחיד בשלו יכול למוכרו לעשות בדמיו מה שירצה אפי' ס"ת כו' ע"ש שדייק הב"י שהרא"ש ורבינו ס"ל דיחיד יכול למכור ס"ת שלו אלא שאין רואין בו סימן ברכה ול"נ לי מדכתב הרא"ש ל' דיעבד יחיד שמכר ס"ת כו' הביאו רבינו כן לקמן בסימן רפ"ב (ודוחק לומר שנקט ל דיעבד משום דאין דרך למכור משום דאין רואה בו סימן ברכה) ש"מ דס"ל דלכתחילה אסור ליחיד למכור הס"ת והכי מסתברא שהרי מ"ע הוא על כל יחיד לכתוב לו ס"ת ואיך יהיה לו רשות למכרו. ומ"ש רבינו בא"ח סימן קנ"ג אפי' ס"ת לא כ"כ אלא שאם אירע שמוכרו שמותר להשתמש בדמיו ולעשות בהן מה שירצה ואינו מחויב לקנות בהן ס"ת אחר וע"ז קאי התם ודו"ק וע"ל מ"ש בס"ם רפ"ב:

ד

מצות עשה על כל ישראל אשר ידו משגת כו' פירוש גם זה בכלל העשה והמוקדם אבל מ"ע דס"ת גם כן במקומה עומדת ב"י ולעד"נ שזהו דוחק גדול לפרש כן דעת הרא"ש ורבינו שסתמו דבריהם וכתבו דזהו לא נאמר אלא לדורות ראשונים שהיו כותבים סתם ולומדים בה אבל האידנא כו' דלפי' ב"י הכי הול"ל בדורות הראשונים לא היו מחויבים לכתוב אלא ס"ת אבל בדורות הללו מחויבים ג"כ בקניית וכתיבת שאר ספרים ועוד מדסיים וכתב והן הן הספרים שאדם מצווה לכותבו כו' משמע אלו הן ולא ס"ת ועוד זיל בתר טעמא דהא הש"י צווה עלינו לכתוב ס"ת כדי ללמוד מתוכה נמצא דבדורות הללו שאין לומדין מתוכה ליכא בהן מצות עשה על כל אדם מישראל ומה שהקשה ב"י דהרא"ש הול"ל שגם עכשיו חייבים לכתוב ס"ת וילמדו בהם לא לפוטרה ממצות כתיבת ס"ת נלע"ד ליישב כמ"ש בפרישה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.