מראי מקומות/יומא/פו/ב

מראי מקומות יומא פו ב

אמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה

האחרונים (תוספות יוה"כ למהר"ם חביב, בני חיי להר"ח אלגאזי, ישועות יעקב לר"י בן נאים ועוד) תמהו הלא מצוות תשובה היא מצות עשה, ואם כן מה שבח הוא לה שדוחה לא תעשה שבתורה - הרי כך היא המידה גם בשאר מצוות עשה, שעשה דוחה לא תעשה.

בספר נטעי אדם לרבי דב מאיר איזנשטיין זצ"ל תבנית:פרשת נצבים כתב ליישב על פי דברי הרמב"ם בפירוש המשניות (נגעים פי"ד מי"ג) שבזמן הזה אין המצורע יכול לעשות גילוח לטהרתו, כי כל ההיתר לגלח ראשו וזקנו הוא מדין 'עשה דוחה לא תעשה' ללא תעשה של 'לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך', וכיון שבזמן הזה אין המצורע יכול להביא קרבן כפרתו, ממילא אינו מגלח, כי "כל מה שאנו אומרים יבא עשה וידחה את לא תעשה, אם נתקיים העשה בשלמותו".

ולעיל (פו.) איתא עוד: רבי חמא ברבי חנינא רמי, כתיב "שובו בנים שובבים" דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב "ארפא משובתיכם" [משמע מכאן ואילך, כבעל מום שנתרפא, שמקצת שמו עליו. רש"י]. לא קשיא, כאן מאהבה כן מיראה. ומובאר שהתשובה השלמה היא 'תשובה מאהבה' שבה נמחה החטא לגמרי, משא"כ 'תשובה מיראה' אין החטא נמחה לגמרי אלא הרי הוא כבעל מום שנתרפא.

ומעתה יש לבאר מאמר רבי יוחנן 'גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה', היינו אפילו בתשובה מיראה, שאף בה עסוק הפרק בירמיה. ובכל התורה אין עשה דוחה לא תעשה אלא כשהעשה מתקיים בשלימות, משא"כ בתשובה - נדחה הלא תעשה אף כשאינו בשלמות מאהבה אלא מיראה בלבד.

גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו

התרומת הכרי [בפתח השער] ביאר ענין זה עפ"י המבואר בחו"מ (סי' עז) דשני לווין שהם ערב קבלן זה לזה, ומחל המלוה לאחד מהם, כל החוב מחול ואינו יכול לתבוע אפילו את חבירו, ולכן כיון דכל ישראל ערבים זה בזה כנודע, ומסתברא שערבות זה הוא כערב קבלן דהא הקדוש ברוך הוא יכול להשתלם מכל אחד ואחד מישראל, וע"כ כשמחל השם יתברך ליחיד מוחלין לכולם, דע"י שמחל ליחיד את ערבותו ממילא מחול גם להבעל חוב דהיינו הבעל עבירה.

והבית הלוי (בראשית פרשת נח ו, יב) כתב לבאר בזה"ל: גם יבואר בזה מה דאיתא במסכת יומא (דף פ"ו) גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו שנאמר (הושע יד) ארפא משובתם כי שב אפי ממנו מהם לא נאמר אלא ממנו. והטעם לזה מובן היטב כמו שנתבאר דמי שחטא ועל ידו נגבר היצה"ר בכל העולם וגם לאחרים גרם שיחטאו בזה וא"כ הרי מגיע לו חלק מהעונש גם מהחטאים של האחרים, וכששב על מעשיו ותיקן אותם הרי מ"מ מגיע לו עונש על אותם החטאים שהוא היה הגורם להם והם הרי לא עשו תשובה וע"כ מוחלים גם להם כדי שלא יגיע לו שום עונש ממעשיהם. וזהו ארפא משובתם כי שב אפי ממנו דעל ידי דשב האף ממנו על כן ירפא גם משובתם של האחרים.

תניא רבי יוסי בר יהודה אומר אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו שנא' כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל על ארבעה לא אשיבנה

הכתב סופר (פר' נצבים) העיר, דאיך לא יקבל הקדוש ברוך הוא תשובה אם חטא ד' פעמים, והא קי"ל דאין דבר שעומד בפני התשובה.

ותירץ, דכבר האריכו בספרי מוסר כי הקדוש ברוך הוא מעורר את האדם לתשובה, אבל כל זה אם יכשל אדם בעבירה שלא היה יכול לכבוש את יצרו, אבל מי שמשוקע בעבירה ונעשה לו כהיתר ואינו חפץ לכבוש יצרו אין הקדוש ברוך הוא מעורר אותו לתשובה, אבל בודאי יקובל תשובתו כשישוב מעצמו, ומה שאמר "אין מוחלין לו", היינו דאין מעוררין אותו לתשובה שמביא למחילה. ומייתי ע"ז הפסוק על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, דהיינו שלא אשיבנו אלי קודם שיתחיל הוא לשוב.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף