מראי מקומות/יהושע/א
|
מנחת שי
הפטרת וזאת הברכה |
יח[עריכה]
מקור מן התורה לדין המבואר כאן שהמלך יכול להמית את הממרה את פיו
כָּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־יַמְרֶ֣ה אֶת־פִּ֗יךָ וְלֹֽא־יִשְׁמַ֧ע אֶת־דְּבָרֶ֛יךָ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־תְּצַוֶּ֖נּוּ יוּמָ֑ת. מבואר שרשאי לענוש ולהמית. ומדכתבו יהושע בספרו כמבואר בבבא בתרא (דף י"ד ע"ב) שיהושע כתב ספרו, מבואר שהסכים על ידם. והקשה על כך החתם סופר (או"ח סי' רח) דהא אין נביא רשאי לחדש דבר כמבואר בשבת (דף ק"ד ע"א) ואיה מקור הדין בתורה. וביאר על פי דברי הרמב"ן במשפטי החרם ובפירושו לתורה (פ' בחקתי ויקרא כז כט) דהא דכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, אין בו פירוש על פי פשוטו אלא כל נשיא בישראל ומכ"ש כל ישראל שמסכימים להחרים דבר העוברים על חרמם חייב מיתה ומזה נתחייב יהונתן מיתה כו' עיי"ש כל דבריו ומסיים עכ"פ בהא נחתינן כל שישראל ונשיאי העדה או אפילו א' משני אלו מסכימי' ומחרימי' ה"ז מוחרם מן התורה וחייב מיתה מן התורה וע"כ אחר שהסכימו ישראל ואמרו ליהושע וה"ה לכל מלך כל איש אשר ימרה את פיך לכל אשר תצונו יומת הרי החרימו כל עובר על מצות מלך ישראל. וכדבריו כתב ג"כ במשאת המלך כאן.