מראי מקומות/ברכות/סא/ב

מראי מקומות ברכות סא ב

לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי

העולם הזה אפשר להשיגו בדרך הקדושה או בדרך הטומאה. מכתב מאליהו (ח"א ביאור ענין מדת הרחמים פ"ג עמוד 19).

אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן

רבי שמשון מאסטריפולי ביאר על פי מה שכתב האריז"ל ששם תכ"ה היוצא מר"ת למפרע של המילים "וכל הרשעה כרגע תאבד" מסוגל להינצל מהאוייבים. וכמו כן בפסוק "ואהבת את ה' אלקיך". וזאת היתה שאלתם מדוע מפסיק אחרי פסוק ראשון ואינו ממשיך לפסוק הבא ובכך יזכיר שם זה המסוגל להנצל מהאוייבים. ועל כך השיב להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו. ולכן: היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד.

אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה

ביאור בתשובת ר"ע עיין לב אליהו (בראשית, עמוד ג)

איכא בינייהו חוץ לארץ

הטור (או"ח סי' ג) סתם שבין מזרח למערב אסור.

והקשה בית יוסף דאמאי כתב הטור סתם בין מזרח למערב אסור, דזה אינו אלא בארץ שהיא במזרח של ארץ ישראל ישראל כמו בבל, או בארץ שהיא במערב של ארץ ישראל כמו אלו הארצות על כן אסור בין מזרח למערב, אבל בארץ ש היא בדרום של ארץ ישראל כמו יהודה, או בצפונה כמו גליל הוי איפכא, דבין מזרח למערב מותר ובין צפון לדרון אסור כמו שאמר התנא קמא, דהא רבי עקיבא לא פליג אלא אחוץ לארץ. ותירץ, דאה"נ דלרבי עקיבא אה"נ דאין איסור אלא בין מזרח למערב לפי שהשכינה במערב כדאיתא בירשולמי, אבל בין צפון לדרום מותר בכל מקום. והוי מצי למיעבד איכא בינייהו בזה, אלא דעביד חדא מתרתי.

ולעד"נ דדברי הטור מוכרחים, דהא במאי דפליגי חכמים אחרונים עם התנא קמא בברייתא ראשונה לענין הצדדים דיהודה, ואסר להו הת"ק, ומזרח ומערב דוקא אסור, ומאי טעמא שרי בצפון ודרום ביהודה, מאי שנא מהנהו צדדין, דהא אינהו נמי לאו נגד ירושלים נינהו, והוא הדין בצפון ודרום יש עכ"פ חלק נגד ירושלים. אלא על כרחך דבאותה ארץ כיון דאין ארץ רובה שלא כנגד ירושלים אלא צדדין לחוד על כן הצדדים נגריים אחר הרוב, משא"כ בצפון ודרום דהמיעוט הוא נגד ירושלים.

ואם כן, אם נימא דרבי עקיבא סבירא ליה בחוץ לארץ אסור גם כן משום נגד ירושלים, תקשה לך הא חוץ לארץ הוא רוב העולם שלא כנגד ירושלים הן ממזרח למערב הן מצפון לדרום, ואמאי נאסר שם מזרח ומעכב טפי מצפון ודרום [ואין להקשות אם כן בגליל אמאי נאסור לתנא קמא צפון ודרום טפי ממזרח ומערב, דשם יש לומר דכל צד דרום של גליל הוא ארץ ישראל שהרי הגליל הוא בצפון, על כן אסור מצפון לדרום משום כבוד כל ארץ ישראל, אבל בהא דלעיל קשה אליבא דרבי עקיבא].

אלא על כרחך דלאו טעמא הוא משום ירושלים, אלא משום כבוד השכינה שהיא במערבו של עולם ומשום הכי בכל חוץ לארץ שוה דאין איסור רק בין מזרח למערב. ואם כן לא קשה אמאי לא עביד איכא בינייהו לענין צפון ודרום דמותר לרבי עקיבא, דהיא היא והאי הוא באמת הנפקא מינה ביניהם, וזה תלוי במה שרבי עקיבא אוסר בחוץ לארץ, בזה הורה לנו שאין איסור רק משום שכינה, והיינו בין מזרח למערב דווקא בכל העולם.

ונראה לי שלזה כיוונו התוספות שם (ד"ה רבי עקיבא) שכתבו רבי עקיבא אוסר בכל מקום מזרח אחוריו ופניו למערב ומסקינן אפילו בחוץ לארץ, עכ"ל. דקשה מאי קמ"ל אפילו בחוץ לארץ, הא בהדיא אמרינן לה בגמרא אחר מילתא דרבי עקיבא ומאי מסקנא שייך כאן. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, דפירוש דרבי עקיבא תלוי במסקנא במה שאוסר בחוץ לארץ, והיינו כמו שכתבתי. (ט"ז סק"ד).

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף