מראי מקומות/בבא מציעא/ט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


מראי מקומות TriangleArrow-Left.png בבא מציעא TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png א

בגמ' עד שתהא משיכה בגמל והנהגה בחמור השמ"ק ב"ב עו: הביא מתוספות הרא"ש שאם שינה מהמנהג לא קנה והוכיח כן משמעתין, ומהגמ' להלן ברכוב בעיר ומנהיג בשדה.

בגמ' א"ה ליערבינהו וליתנינהו עשמ"ק בשם הרמב"ן והר"ן שהקשו לפירש"י דהס"ד ג"כ דלת"ק איפכא קני, ועי"ש עוד מהראב"ד והריטב"א.

בגמ' איכא חד צד דלא קני הרא"ש (סימן י"ז) הביא דין זה, וכ' דאע"ג דבגמ' אמרו כן למ"ד רכוב קנה, ואנן קי"ל כמ"ד לא קנה מ"מ סב' הגמ' אמת שאין הבהמה נקנית אלא כדרך משיכתה, והטור סימן קצ"ז הביא מהרמ"ה דמשיכה והנהגה קונה בין בגמל ובין בחמור, וכ' הב"י דס"ל דלהלכה דרכוב לא קני אין הכרח לזה, והרי"ף השמיט לשמעתין, ותמה הרע"א דמאחר דס"ל דרכוב קני א"כ הא מבואר בגמ' דאיכא חד צד דלא קני ועי"ש בתי'.

ובספר המקח שער י"ג (עמ' קצא) כתב בין שיעשה את כל אלה בחמור בין שיעשה אותם בגמל ואפילו ששינה אותם ממנהגם שהחמור בהנהגה הוא לעולם והגמל במשיכה ואפילו שהנהיג בגמל ומשך בחמור ה"ז קנה דאין אנו צריכים שלא ישנה ממנהג הולכת הבהמה אלא לענין מציאה, בלבד וכו' אבל לענין מו"מ לא בעינן עד שיקח כדרך הנהגתן אבל בכל פנים שירצה לקנות קנה עכ"ד, ועמש"כ מו"ר זצוק"ל בעמק השער דשיטת הר"מ ג"כ כדעת רה"ג לחלק בין מו"מ למציאה, ותי' בזה קו' הכס"מ פי"ז מגו"א ה"ה, ועי"ש עוד, וצ"ע בדברים שאין דרכן במשיכה שאין נקנין אלא בהגבהה דדין זה הוא אף במו"מ.- ומאידך אשכחן במאירי (ד"ה אמר המאירי) דרכוב קונה במציאה ולא במו"מ, ושמא יש לדמותו להבטה בהפקר קני, דקנין בהפקר קל יותר.

הרמב"ם פי"ז מגו"א ה"ה פסק דמשיכה והנהגה קונה בין בגמל ובין בחמור, ובאחד מושך ואחד מנהיג בחמור שניהם קנו ובגמל קונה המושך ולא המנהיג, והשיגו הראב"ד, ויעוי"ש בנו"כ דפוסק כאיכא דאמרי עי"ש. וע"ע בהגר"א סימן רע"א ס"ק א' ובאהא"ז.

והרא"ש ע"פ דרכו דפסק לשמעתין, כ' דמאחר דהדבר ספק הלכך אי במכר אי במתנה לא קני חד מינייהו כיון דמספק"ל אוקי ממונא בחזקת מ"ק ובמציאה והפקר קנו שניהם דהזוכה הוא המוחזק ואין להוציאה ממנו בספק, וכיו"ב כ' ל"ק (סימן כד) בבעיא דלקמן ע"ב וכ' דבמציאה והפקר זכה המחזיק ואם תפס אחר מוציאין מידו, והק' שם הפל"ח דבפ' חזקת (סימן ס') גבי שדות הגר [עי"ש דיש ספק בהחזיק בשדה א' אם קנה חבירתה] דאבעיות עלו בתיקו ומסיק דבתרא קני, ואין לחלק דהכא במטלטלי דמ"מ אין קמא מוחזק אלא מספק, והקצוה"ח סימן ר"ב ס"ק ז' הביא קו' זו מהש"ך בספרו ת"כ, ותי' דהתם לא הי' מוחזק מעולם בשדה השני', והקשה הקוה"ס דה"נ להצד דלא קני אינו מוחזק, והקצוה"ח תי' דא"צ תפיסה הראוי' לקנין וע"כ הוא מוחזק, ונתבאר בס"ד לעיל ח:.

עוד הקשה הקצוה"ח דבמכר ומתנה הו"ל תפיסה ברשות ותי' דתפיסה ברשות הוא כמש"כ התרוה"ד דהבעלים התפיסו, וביאר הקצוה"ח דהוא בגדר קנין, וא"כ בעינן תפיסה הראוי' לקנין. ועוד צריך לבאר מ"ט אין כאן תפיסה בספיקא דדינא, ולכאו' מוכח מדברי הרא"ש דלא מהני תפיסה בספד"ד, ועי' קוה"ס כלל ד'.

כתב הרע"א בסימן רע"א בשם הדרישה דאם א' מכר לחבירו גמל בהנהגה וחמור במשיכה קנה אחד מהם, ונותן לו הפחות שבשניהם.

בגמ' ואית דמותיב מסיפא ערמב"ן (הובא בשמ"ק) בטעמא דמתחילה לא מקשינן מסיפא.

בתוד"ה מושך וי"ל וכו' פשיטא שאין אחד מבטל חבירו הק' הפנ"י ודבריהם תמוהים דמאי פשיטותי' דהא לעיל בגמ' מספק"ל אי רכוב קני במקום מנהיג או איפכא וכו' עי"ש, והוא כדברי התוספות הרא"ש שהובאו ברש"י ד"ה רכוב.

בגמ' ת"ש אחד רכוב חמור ואחד תפוס במוסירה עשמ"ק בשם גליון דמבואר דהרכוב אינו תפוס במוסירה, וכ' דמ"מ עדיף מיושב כיון דתפיס בה.- יל"ע לדברי הרמב"ן לעיל ח: דמעליותא דמנהיג דיכול להנהיגה כפי רצונו, א"כ הכא שאחר תפוס במוסירה יבטל קנינו, וי"ל דסב' הרמב"ן הוא מעליותא בקנין המנהיג ולא לבטל קנין הרכוב.

בגמ' בשלמא רכוב קני דקמגבה לי' בן דעת כ' המהריכ"ץ (הובא בשמ"ק) תימה כיון דתפיס במוסירה לא קנה לפי שאינה חשובה הגבהה הואיל וראש האחד מונח ע"ג חמור א"כ רוכב היכי קני בהגבהתו ונ"ל דגבי רוכב לא חשיב חסרון הגבהה שראש השני מונח על ראש החמור כיון דקני לי' בלא הגבהה מטעם דהוי תכשיט של חמור וכחמור דמי והא דאיצטריך למימר דקא מגבה לי' בן דעת היינו לקנות היתר על בי פגיה עכ"ד, והקשה בשי' הגרש"ר סו"ס י"א מה מועיל במה שהוא תכשיט החמור, הא מ"מ אין כאן מעשה הגבהה, והוכיח כנתה"מ סימן קצ"ה ס"ק ב' דחצי' מונחת ע"ג קרקע אין חסרון בעצם מעשה ההגבהה אלא משום דאגוד לרשות מוכר או לרשות הפקר, ועי"ש מש"כ לפרש דכל החסרון בהגבהה הוא במונח ע"ג קרקע, אבל במונח ברשותו אין חסרון וחשיבא הגבהה, וע"ע ברא"ש (הובא בשמ"ק) משכ"ב. וע"ע שיעורי אבי עזרי.

שם לכאו' מבואר דאף במשיכה לא מהני בשנים שמשכו דהכא מיירי במשיכה (והארכנו בס"ד בזה לעיל ח.) וי"ל דהכא לא מושך את כל החפץ ובעינן לצירוף חבירו ופשוט.

בגמ' האי אדעתא דידי' קא מגבה לי' וכו' ק' מנלן שלא הגביה כ"א לצורך חבירו, ובשלמא לפירש"י דאין כאן מעשה קנין לתפוס במוסירה ניחא, אבל לדברי הרא"ש דיש כאן מעשה קנין, אלא דאחד מבטל את חבירו, א"כ מנלן דלא מיירי שנתכוונו שניהם לקנות זל"ז, ועמד בזה בחי' הגרש"ר סו"ס י"א.

בגמ' איהו לא קני לאחריני מקני מבואר בשמעתין דכדי שיזכה הרכוב במוסירה בעינן הגבהת התפוס במוסירה, וק' כיון דקניית הרכוב את המוסירה הוא מדין משיכה למה לן הגבהת התפוס במוסירה, ומזה הוכיח בתוספי תוס' להרא"ש (הובא בשמ"ק לעיל ח.) שיטתו שתפיסת התפוס מבטלת קנין חבירו, וכ"כ הרא"ש (הובא בשמ"ק כאן ד"ה והשאר) והגרנ"ט הקשה ע"ז דמאחר שהתפוס במוסירה אינו קונה וכדמקשי תפוס במוסירה במאי קני, א"כ מדוע יבטל את קנין הרכוב, ותי' בחי' הגרש"ר סימן י"א אות ט' דהרא"ש לשיטתו דמפרש קו' הש"ס אלא תפוס במוסירה במאי קני אע"פ שהגביה ראש האחד הרכוב מבטל קנינו, הרי שלא פירש דהוא משום דאין כאן הגבהה כיון דראשה האחד מונח ע"ג החמור, אלא משום דהרכוב מבטל קנינו ושפיר מבטלים זא"ז, ומ"מ אכתי תיקשי לרשב"א וראב"ד דלא פירשו כדברי הרא"ש וכמשנ"ת לעיל ח., ועי' משנת ר"א סימן ח' (עמ' עו) מש"כ לבאר בזה.

בגמ' אר"א זה קנה חמור וכו' עשמ"ק שהקשה מאי קמ"ל, ותי' דקמ"ל דאע"ג דזה קנה חמור ואח"כ זה תפס במוסירה אין המוסירה נגררת אחר החמור.

ברש"י ד"ה ש"מ וכיון דשלא במקום מנהיג קני כולי' במקום מנהיג פלגי והק' הראשונים דהא מספקינן לעיל ברכוב במקום מנהיג האם קני, והרא"ש (הובא בשמ"ק) כ' כי נראה לרש"י דלפי המסקנא דעל רכוב לחודי' קאמר שמואל דלא קנה לא נאמר אותה סב' שהי' רב יוסף ר"ל תחלה דאפילו אי רכוב קני במקום מנהיג לא קני כי סברא רחוקה היתה וכו' עכ"ד, ועי"ש עוד, ועמהרש"א משכ"ב.

הקצוה"ח סימן רס"ט ס"ק ב' תי' ע"פ דרכו דלדברי רש"י הספק לענין מוחזקות ולא לענין הקנין, וע"ע בבית הלוי ח"ג סימן מ"ג שתי' ע"פ דרכו דאי רכוב הוא קנין בפ"ע יקנה אף במקום מנהיג. וע"ע נחל"ד.- ושמא י"ל דהכא לא מיירי בתפוס במוסירה, כדקתני א' רכוב חמור וא' תפוס במוסירה, ובכה"ג אין עדיפות לרכוב.

בד"ה נקני שהוא תכשיט החמור הק' הרא"ש (הובא בשמ"ק) שהרי השיב לו זה קנה חמור וחצי מוסרה ואיך יתכן שהוא הקשה לו מה שבראש החמור והוא השיב שקונה עוד יותר ועי"ש עוד קושיות, וערשב"א וריטב"א (שם) מש"כ לבאר בדרכו של רש"י. והתוס' פי' דהקו' דיקנה מדין משיכה וכהצד דמשוך בהמה זו וקני כלים שעלי' קנה. והראב"ד (הובא בשמ"ק) כ' דאף אי משוך בהמה וקני כלים שעלי' לא קני הכא קני דשאני מוסירה דהיא שמירת הבהמה.

בד"ה אלא תפוס במוסירה והלא ראשה השני מוכח במקומו נתבאר בגמ' דהרא"ש פי' הטעם משום דמשיכת הרכוב מבטל קנינו, והא דלא פי' כדברי רש"י פי' בחי' הגרש"ר סימן י"א אות ט' דס"ל דמה שמונח ע"ג בהמה אין זה חסרון בהגבהה, [וזה כמשנ"ת לעיל ח. לדמותו להגבהת פיל ע"ג חבילי זמורות] ונפ"מ דאם מגביה חצי' וחצי' השני מונח ע"ג בהמת הפקר לדברי הרא"ש יקנה.

בד"ה מה דמה שמתוך ידו הוי מגביה לגמרי צ"ב מדוע פירש"י הגבהה ולא קנין יד, ולכאו' מזה ראי' למש"כ הקצוה"ח סימן רס"ח ס"ק ב' והרע"א מהדו"ת סימן צ"ב (ד"ה גרסינן) בשיטת רש"י בכתובות לא. שאין קנין יד.- עוד מבואר מדברי רש"י שיש כמאן דפסיק בהגבהה, וזה דלא כמש"כ בחי' רח"ה סוף הל' גניבה.

בתוד"ה ונקני ורכוב קני הבהמה משום דתפיס בה וכו' כ' הפנ"י ונראה דהאי לישנא לא"ד דבכל הסוגיא משמע דרוכב דהכא לא תפוס במוסירה ועוד דלעיל כתבו דטעמא דרוכב קני משום דאזלא מחמתי' אלא נראה דאפילו לטעמא דאזלא מחמתי' לא שייך לקנות המוסירה עי"ז כיון דאזלא ממילא לאו משיכה גמורה היא אלא כמו קורא לה והיא באה וכיון דהאי קנין לא שייך במטלטלין פשיטא דלא קני וכו' עכ"ד, ויעויין כעי"ז בתוספות הרא"ש.- במש"כ הפנ"י דקורא לה והיא באה אינו קונה במטלטלין עמשנ"ת לקמן ע"ב.

והנתה"מ סימן קצ"ז ס"ק ב' הביא מדברי תוס' דידן דקנין הרכוב הוא מטעם מוסירה, ואע"פ שכתבו תוס' לעיל ח: ד"ה או דקנינו מטעם דאזלא מחמתי', ע"כ צ"ל דמצרפין קנין מוסירה לקנין דאזלא מחמתי', וכן הובא לעיל ח: בתוד"ה מנהיג מתוספות הרא"ש דהקנין משום דתפיס בה, ודלא כריצב"ש עי"ש. ועשמ"ק כאן בשם הריצב"ש ואזיל לשיטתו ודוק. וע"ע מהרמ"ש ונחל"ד מש"כ בדברי תוס'.

בא"ד אי אמרינן משוך בהמה וכו' עמהרש"א ורש"ש. וע"ע משנ"ת בגמ' מדהרי הראב"ד, וע"ע שמ"ק בשם הריצב"ש.- ובחי' הריטב"א (ישנים) כ' בשם רבינו ז"ל דאי מיירי במנהיג ברגליו א"כ המוסירה צריכה לו ודעתו עלי' וא"כ יקנה במוסירה.

בתוד"ה והשאר ואפילו אי אמרינן משוך בהמה וכו' בחי' מהריכ"ץ (הובא בשמ"ק) כ' ויש לחלק בין מו"מ למציאה ולקמן מיירי במו"מ עכ"ד, ולא פי' טעם החילוק, ועמשנ"ת לקמן ע"ב.

בגמ' הואיל ויכול לנתקה ובטעמא דקנה אף בית פגיה ביאר הט"ז סימן רע"א דכיון דאפשר לנתקה שוב אינו בטל לחמור.- כ' הריטב"א דיכול לנתקה מהני רק באופן שע"י הניתוק יהא מוגבה, וא"צ עוד להגביה וזהו שכתב רש"י דמיירי במקום גבוה. עמש"כ לעיל ז. בשיטת הר"מ פ"ה ממכירה ה"ז בדין יכול לנתקו, ועי' חי' הגרש"ר סימן י"א אות ד' מש"כ ליישב עפ"ד התוספות הרא"ש בשמעתין.

בגמ' דאלת"ה טלית שהיא מונחת וכו' ראיתי להעיר לשיטת התוספות הרא"ש- דבשמעתין החסרון משום דתפיסת חבירו מבטלת קנינו, א"כ י"ל דבזה מועיל יכול לנתקו, אבל כשהוא ע"ג קרקע לא מהני וצ"ע.

בגמ' ובתרא לא קני ענתה"מ סימן קצ"ב ס"ק ב' מש"כ לבאר מ"ט הוסיפה הגמ' דבתרא לא קני, וכ' לחדש דהגמ' הדרא בה שלא יקנה החצי השני, אבל החצי שהגביה שפיר קנה.

בתוד"ה דאי עשמ"ק בשם מהר"י אבוהב.

מוגבה מכחו

בתוד"ה הואיל שעל ידו הוגבהה למעלה משלש כ' הט"ז או"ח סימן שס"ו והובא במשנ"ב ס"ק נ"א דאם נתן לו א' פת לצורך עירוב צריך להגביהה, ולא מהני במה שהוא מוגבה מכחו, ונתבאר בכתובות לא. בתוד"ה נימא לחלק דהכא הי' הדבר מונח ע"ג קרקע או עמוד, וע"כ מהני במה שעכשיו הוא מוגבה מכחו, אבל הט"ז מיירי שהי' ביד אדם, א"כ לא חשיב שמוגבה מכחו. ועשמ"ק (ד"ה הואיל) דמבואר דצריך שיגביה את הטלית, ומ"מ מסתברא שא"צ ג"ט דכ"ז כשהוא לבוד לארץ. ועי' בסימן המקנה קידושין כו. תוד"ה א"נ שכתב שצריך להגביה, וע"ע אמרי בינה בקו' הקנינים סימן ו' מש"כ בדברי הט"ז.

הקצוה"ח סימן רע"ג ס"ק ד' הביא רשב"א בקידושין כו. דהגבהה שקונה ברשות מוכר הוא רק כשהדבר בידו, אבל כשהוא באויר ומוגבה מכחו לא מהני דאויר חצירו כחצירו, והקצוה"ח הכריע כדעת החולקים, וכ"כ בסימן קצ"ז ס"ק א', וע"ע או"ש פ"א ממכירה ה"ד (ד"ה אולם) ודבר אברהם ח"א סימן כ"א אות ט"ז ובמילואים, ולכאו' יסוד הפלוגתא בגדר קנין הגבהה האם הוא משום הכנסה לרשותו, וזה כשמכניס לידו, וזהו דעת הרשב"א, וכ"ה ברמ"ה פ' הספינה (אות כו) דכתב דהגבהה הוא הכנסה לרשותו וכיון שמכניסה לידו וידו הוא כחצירו, ועפ"ז דעת הסמ"ע סימן קצ"ז ס"ק ג' דבמוגבה מכחו לא מהני, ולקצוה"ח צ"ל דהגבהה הוא מעשה קנין, וע"כ מהני אף במוגבה מכחו ברשות מוכר.

בא"ד הזורק סלע וכו' ראיתי להעיר מכאן ע"ד האהא"ז ריש הל' נז"מ אות ד' דהגבהה כשאינו בידו אינו אלא במכוין לקנות, דאל"כ אין כאן חפצא דהכנסה לרשותו, ובתורת גיטין סימן קל"ט סעי' ט"ו כתב דבגט בעל כרחה אין כאן מעשה קנין עי"ש, ועי' היטב במכתב החזון איש לעיל ח..

בגמ' רכוב בעיר וכו' עסמ"ע סימן קל"ח ס"ק א' ומדבריו נראה דשנים רוכבים בעיר אינם חולקים דלא חשיבי מוחזקים, ויל"ע א' למהרש"א לעיל ח: דשנים רוכבים אע"ג דרכוב לא קני מ"מ חשוב מוחזק, ועוד דרכוב בעיר החסרון הוא משום שלא כדרך, ולא יבטל דין מוחזק, וכמבואר ברא"ש בשמעתין, ושאלתי למו"ר הגרי"ג שליט"א ואמר שאין זו כוונת הסמ"ע אלא ציין לדיני רכוב.

בגמ' אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת הרע"א בתשו' קע"ד כ' הא דלא אמרינן בזה אי עביד לא מהני דעבר באיסור מוקצה משום דאין העבירה תלוי בזכייתו דאף אם לא מהני הזכי' מ"מ עבר בטלטול מוקצה, ואי משום הזכי' מבואר ברע"א שם שאין איסור לזכות מהפקר בשבת ועי"ש. ובשמעתין משמע שלא דנו משום איסור הזכי', דע"כ נקט ארנקי דהוא מוקצה, וכ"ה ברא"ש, וע"ע ברע"א שם דכיון דיומא דגרים לא אמרינן בזה אי עביד לא מהני, ומה"ט אף באיסור מוקצה נימא כן. ועי"ש עוד דבאיסור דרבנן לא אמרינן אעל"מ.

איתא בשו"ע או"ח סו"ס רס"ו מצא ארנקי בשבת אסור ליטלו אע"פ שירא פן יקדמנו אחר, וכ' הגר"א מהא דב"מ ט' א' דלא כרמב"ם כנ"ל ס"ז עכ"ד, ועי' ח"א כלל נ"ד סעי' ו' ובנשמ"א אות ג' דאדרבה הוכיח משמעתין שאין איסור, והכא משום צניעות הוא וכדפירש"י.

בגמ' אלא מאי דעבד עבד וקני צריך לבאר מ"ש ממה שאמרו לעיל איכא חד צד דלא קני, וכן אמרו בב"ב פו. בדברים שדרכן בהגבהה אינם נקנים במשיכה, וצ"ל דשאני התם דהדבר מצד עצמו אין דרך הוראת בעלות בכך, משא"כ הכא דדבר אחר גרם לו.- עוד ילה"ע בהא דמדמי הגבהה למשיכה, ומשמע דהכל חדא ביקתא נינהו.

בגמ' אלא במו"מ עסקינן כ' התו"ח דלפ"ז אי"צ לאוקמה במנהיג ברגליו דיכול לקנות מטעם מסירה.

בגמ' קני כדרך שבנ"א קונין עסמ"ע סימן קצ"ג ס"ק י"ב ובהגר"א סימן קצ"ח ס"ק י"ח שא"צ לפרש כן אלא סתמא הכי הוא.

ברש"י ד"ה רכוב בשדה בהמה של מציאה ראיתי לפרש דדקדק רש"י לומר כן כשיטתו בקידושין כה: דבמו"מ נקנית במסירה ולא במשיכה.

בא"ד וכ"ש בשדה דעת הרשב"א דמנהיג אינו קונה בשדה שהיא בורחת אילך ואילך.

בתוד"ה אי אי גרסינן א"כ וכו' עשמ"ק בשם הריצב"ש מש"כ ליישב ע"פ דרכו בגדר קנין רכוב דהוא כחזקה, והובאו דבריו בתחילת הסוגיא, וכן צ"ל לדברי רש"י, ולפמש"כ לעיל לצדד דהוא אתחלתא דמשיכה א"כ בעיר שאינה עומדת לילך לא קני. הראב"ד (הובא בשמ"ק) פי' דאא"ב ברכוב בלא מנהיג ע"כ לא קני דאיכא מנהיג דעדיף מונה שכן דרכן של בנ"א להנהיג בעיר אבל השתא דמנהיג ברגליו ק'.- מדברי תוס' והראשונים נראה דהרכוב גורם שהבהמה תלך בכל שעה, ולא רק בשעת הרכיבה, ודלא כמשנ"ת בתחילת הסוגיא.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף