מראי מקומות/אבן העזר/קמא

מראי מקומות אבן העזר קמא

אם אשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה

הטור והב"י בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, ויש להוסיף דסמ"ק במצוה קפא אות רכז, כתב דלכתחילה לא תעשה אבל בדיעבד כשר.

אם צריך לעשות שליח הולכה בפני עדים

הטוש"ע והב"י בסעיף יא-יג, הביאו בזה מחלוקת, אם צריך מדינא לעשות בעדים או דאינו חובה אלא עדיף לעשות בעדים בשביל שיהיה ראיה, ויש להעיר דהטור בסי' קמ,ב, הביא את לשון העיטור דכתב בין דבריו שהבעל נותן הגט לשליח בפני עדים, וכן המנהיג בהל' הגט סי' קנא ד"ה ואחרי, כתב דהבעל נותן לשליח בפני עדי מסירה, ע"כ, ומשמע קצת דסבירא להו דמדינא צריך עדים, אבל אינו מוכרח. עי' במה שכתבתי בזה בסי' קלה, גבי אם צריך לקרוא הגט קודם שימסרנו לשליח הולכה.

האומר כתבו גט לאשתי, באיזה אופן יכולים ליתן לה הגט

הטוש"ע בסעיף טז, כתבו דלא יתנו לידה אלא לידו, ויש להעיר דבה"ג בהל' גיטין בעמוד תיג, כתב דאם אמר כן לבי"ד יתנו לה.

נוסח שטר הרשאה לשליח

הטור בסעיף כד-ל, כתב נוסח להרשאה לשליח להולכה ולשליח לקבלה, וצ"ב למה בהולכה הנוסח מתחיל בפנינו עדים וכו', ובקבלה הנוסח מתחיל זכרון עדות וכו', ושמא לא דק כיון דאין הנוסח מעלה או מוריד, ועוד אפשר שהנהיגו כך כדי שיהא היכר לדיינים ולסופרים שבאים לפניהם תמיד למנות שליח, כדי שלא יטעו ויחליפו בין שטר של הולכה לקבלה, ומיהו צ"ב למה בשטר קבלה לא כתב הטור תיבות בכך וכך בשבת, דלגבי זה מ"ש מהולכה, וצ"ע.

בעל ששלח שליח סתמא ולא אמר לו שלא ישלחנו ביד אחר, אם יכול למנות שליח אחר אע"ג דלא נאנס

הטור והב"י בסעיף לח, הביאו בזה מחלוקת, ויש להוסיף דבה"ג בהל' גיטין בעמוד תיג, כתב כרבינו חננאל דאף אם לא נאנס אלא נזדמנה לו דרך אחרת יכול למנות שליח אחר.

שליח שעשה שליח ומת השליח הראשון

הטוש"ע בסעיף מא, כתבו דכל עוד הבעל קיים לא בטלה השליחות, והב"י הביא דרב אשי ס"ל דבטלה השליחות במיתת השליח, ומר בר רב אשי נחלק עליו, ופסקו הרמב"ם והרי"ף והרא"ש דהלכה כמר בר רב אשי דהשליחות קיימת, ע"כ, ויש להעיר דבה"ג בהל' גיטין בעמוד תיג, פסק כרב אשי דבטלה השליחות.

יהא פסול

הטור בסעיף סד, הביא שהרמ"ה והרמ"ך ס"ל דדין יהא פסול והרי הוא פסול כדין יהא כחרס והרי הוא כחרס, דהגט בטל, וחלק ע"ז הטור ואמר דלא דמי דשאני כחרס שאין שם זה יכול להיות על הגט כיון דאינו כחרס ממש, וא"כ ע"כ אמר כן על השליחות, משא"כ פסול דזה יכול להתפרש על הגט א"כ כוונתו על הגט ממש ולא אמר כלום, ע"כ, והשו"ע פסק בשם יש מי שאומר כהרמ"ה והרמ"ך, וכתב הט"ז שמסתבר כהטור וצריך לחשוש לו, ע"כ, ואיני מבין כלל את דברי הטור דאמנם כחרס לא שייך על הגט, מ"מ גם לא שייך לפרשו שהגט כחרס לגבי לא לגרש בו מפני שהשליחות בטלה, ולשון פסול שייך על הגט לומר שאינו גט כשר כלל, וגם שייך לפרשו שהגט פסול בשביל לגרש בו מפני שהשליחות בטלה, וא"כ נמצא שבין בחרס ובין בפסול יש בידינו ב' אפשרויות לפרש דבריו, א' שהגט לא היה כשר מעולם, ב' שכעת הוא נפסל בביטול השליחות, ולשון חרס אינו שייך בב' האפשרויות, ולשון פסול שייך בב' האפשרויות, וא"כ מה סברא יש לומר שהגט יתבטל בלשון חרס יותר מלשון פסול, דנהי דלשון חרס לא שייך על הגט אבל באותה צורה אינו שייך על השליחות, ולשון פסול שייך על זה ועל זה, וא"כ שפיר יש לדמות הדברים ואין חילוקו של הטור כלום, וצע"ג.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף