מראה הפנים/תרומות/ז/ג

מראה הפנים תרומות ז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אחת טמאה ואחת טהורה וכו'. מה שהבאתי התוספתא בפנים נראה דע"כ מילתא אתריתא היא דהתם באחת תרומה טמאה ואחת תרומה טהורה מיירי והתרומה שנפלה ע"כ בתרומה טמאה מיירי כמו שרמזתי בפנים דאף דשם כתוב סתם נפלה תרומה א"א לפרש כ"א בתרומה טמאה וכך משמע מדמסיים בתוספתא בבבא זו וטהורה לא תאכל בטהרה עד שתתחשב שאין בכל עיסה ועיסה כביצה א"כ בתרומה טמאה שנפלה איירי וחולין שנפלה לתוך תרומה טמאה כדי להתיר התרומה הטהורה ומ"מ מפני החשש שמא לתוך הטהורה נפלה לפיכך לא תאכל אלא פתות פחות מכביצה דומיא דתנינן שם באידך הבבות והבאתי בהלכה דלקמן והכא בשתיהן של חולין איירי וחולין שנפלה לתוך הקופה טמאה לפי שכבר טמאה היא כדי להתיר הטהורה וזה הוא הדין שהביא הרמב"ם בפ' י"ד בהלכה ט"ז היו שתי קופות אחת טמאה ואחת טהורה וכו'. והכ"מ ציין שם בהתוספתא ואינו כן כ"א דין זה מכאן הוא דנלמד ובשתיהן חולין מיירי כדאמרן וכדמשמע מהכא להדיא דקתני בהני בבי דבתרי' אחת מדומעת וכו' אחת יש בה כדי להעלות וכו' וזה הכל בשתיהן חולין הן:

רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא וכו'. זה מצויין בספרי הדפוס בהלכה המצויינת אח"ז וטעות הוא דא"א לפרושי לפלוגתייהו כלל אדינים המפורשים במתני' דמאי והוא שיש בשנייה רוב דקאמר דהא עיקר הטעם דתולין בתרומה מפני שהיא אינה מתקלקלת ולפיכך תולין שנפלה לתוכה שלא נקלקל את החולין אלא אהא דלעיל קאי אחת יש בה כדי לעלות וכו' דשתיהן חולין הן ועלה קאמר רשב"ל והוא שיש בשנייה רוב כדפרישית בפנים והכל הלכה אתת היא ופלוגתייהו כעין דפליגי בבבלי בפ' הערל (דף פב) על הא דמייתי התם התוספתא דסוף פ"ו דמכילתין שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו בתוך אלו הרי אלו מותרין שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין בתוך חולין נפלו אמר ר"ל והוא שרבו חולין על התרומה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא רבו וה"נ שייכא פלוגתייהו דהכא אהא דלעיל כעין זה ואף דהכא בשתיהן חולין הן וכמבואר בפנים והתוס' הקשו שם דאדמותיב מברייתא לותיב ממתני' וכו' ואפשר דבסאה אחת אפי' ר"ל שרי בלא רבייה דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליגי אמתני' אלא אברייתא ע"כ הם כתבו זה דרך אפשר והאמת הוא כן לדעת הרמב"ם שלא כתב דבעינן רבייה בתרומה שהיא מדאורייתא אלא בהאי דינא דהתוספתא שהביא בפ' י"ג בהלכה י"ד ואלו בדינא דמתני' שהביא בפ"י בהלכה י"ד לא חילק שם בין תרומה בזה"ז שהיא מדרבנן ובין תרומה מדאורייתא כדמשמע לחלק בהכי מהסוגיא דהערל אלא סתם וכתב כמו ששנוי במתני' וכן בבבי דסיפא דמתני' שהביא בפ' י"ג בהלכה י"ג סתם וכתב ולא חילק כלום ומשו"ה יש לתמוה על התי"ט שכתב בפשיטות על דינא דמתני' ואע"פ שלא רבו תולין על התרומה בד"א בזה"ז שהוא מדבריהם וכו' וציין לדברי הרמב"ם ובמ"כ הרמב"ם לא כתב חילוק זה אלא על דינא דהתוספתא ולא על דינא דמתני' וכהוכחת הר"י בתוס' מדלא פליגי אלא אברייתא ולא אמתני' ש"מ דבדינא דמתני' כ"ע מודו דלא בעינן רבייה אפי' בתרומה דאורייתא וכסברת הר"י ויש לחזק סברא זו דבשלמא התם ידעינן דנפלו לשתיהן וא"כ במידי דאורייתא איכא למימר מאי חזית דאמרת תרומה לתוך תרומה נפלה וכו' אימא איפכא והלכך דוקא אם הוא מדרבנן מקלינן ואף אם לא רבו ובדאורייתא דוקא ברבו וכדפירש"י ז"ל שם דאף אם ניחוש דחולין לתוך תרומה ותרומה לתוך חולין נפלו איכא ביטול ברוב אבל בסאה אחת שנפלה ואין ידוע להיכן נפלה יש כאן אחת והיא התרומה שאינה מתקלקלת והשנייה תתקלקל ולפיכך לעולם תולין בתרומה ואפי' בדאורייתא דומיא דאמרינן גבי נשים בפ"ט דנדה והתם תולין במקולקלת לתקן חברתה והכא איפכא שלא לקלקל האחרת והיינו הך וכדי שלא נעשה החולין מקולקלין אבל התם איכא למיחש דחולין לתוך תרומה וכו' כדאמרן. נקטינן מיהת דדעת הרמב"ם כסברת התוס' דבדינא דמתני' לא מחלקינן בין תרומה מדאורייתא למדרבנן ולא בעינן רבייה לכ"ע ובענין במה שהשיג הראב"ד בפ' י"ג בהא דדעת הרמב"ם לומר דתרומה בזה"ז מדבריהם וכמו שהשיג בפ' הא' כבר מבואר בדברינו לתרץ בטוב טעם לדעת הרמב"ם ועיין לעיל בפ"ו דשביעית בהלכה א' ד"ה במה נתחייבו וביותר ביאור וטעם נכון ומתקבל על לב במה שבארתי בפ"י דשביעית בהלכה ג' ד"ה אימתי פסקו היובלות דמבואר שם הא דלא פסק כר' יוחנן דפ' הערל משום דר' יוחנן אזיל לשיטתיה בהאי דס"ל בפ"ט דערכין וסברא דידיה כרבנן דבי רב דכתובות ודפ' יוצא דופן ואנן לא קיי"ל כותייהו אלא כרב הונא בריה דר' יהושע וע"ש ותמצא מבואר היטב בס"ד:

שתי קופות אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין וכו'. בארתי בפנים להתוספתא לפי נוסחא השנייה שם וכאן לפי הנוסחא דהכא ודברי הרמב"ם בדינים אלו בסוף פ' י"ג תמצא קצתם שהן למדין מנוסחא דהכא וקצתם היה לו איזה נוסחא שנשתנית במקצת ואין להאריך במבואר:

אמר ר' יוחנן דר' יודה היא וכו'. ה"נ מפרש לפלוגתייהו בבבלי פ"ק דפסחים (דף י) ובפ"ב דכתובות (דף כז) ולמאי דפרישית דהכל מדברי ר' יוחנן הוא דמכריח לאוקמי מתני' כר' יהודה וכך נראה לשון הש"ס הזה דבכל מקום דאמר והכא לא וכו' בל' תמיה מיתפרשא וכמו שהוכחתי סברת ר' יוחנן בפנים היה קשה לדעת הרמב"ם דא"כ המתני' דלא כהלכתא היא דהרי הלכה כר' יוסי בהא וכדפסק כותיה בפ' י"ט מהלכ' אה"ע וא"כ מ"ט פסק כהמתני' בבבא זו ג"כ כדכתב בפ' י"ג בהלכה י"ג ואפשר דהוא ז"ל פירש להאי והכא לא וכו' בניחותא דדחי הש"ס לאוקמתא דר' יוחנן וצ"ע:

והוא שזרע את השניה עד שלא קצר וכו'. כ"פ הרמב"ם שם וכדפרישית בפנים. והא דר' ינאי ודר' זעירא כבר מבואר הטב לעיל בפ"ה דכלאים הלכה ו' ד"ה ר' יוחנן ובפ"ה דשביעית הלכה ג' ובפ"ו בהלכה ג' ע"ש ותמצא מבואר הכל בס"ד:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף