מראה הפנים/תרומות/ז/ב

מראה הפנים תרומות ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מעתה ואפי' חללה מכנה. כדפרישית שהיא עצמה כבר מכונה היא בשם חללה. ודוגמתו תמצא בפ' עשרה יוחסין בהלכה ו' פתר לה חללה מכנה ושם פירשתי דמכנה ר"ל חללה מכהונה וקיצור לשון הוא כדרך הש"ס הזה והיינו הך. ודברי ר' חנינה דהכא כיחידאה היא ולא קיי"ל הכי אלא דחללה כזרה גמורה היא כדאמרינן בפ' עשרה יוחסין ובכמה מקומות ומבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהלכ' א"ב ע"ש:

מה פליגין בחומש אבל בקרן רבי יהושע מודה. יתבאר מזה בריש פרק דלקמן בס"ד:

לא הספיק לשלם עד שנשתחרר נותן. דין זה דומה למאי דתנינן בפ' החובל נתגרשה האשה נשתחרר העבד חייבין לשלם והרמב"ם לא זכר מזה כלום בדין דתרומה כ"א העתיק בפ"י בהלכה י"א כלשון המשנה המאכיל את בניו הקטנים ואת עבדיו וכו'. ואפשר דסמיך על מ"ש בדין העבד בפ"א מהלכ' גניבה בהלכה ט' נשתחרר העבד חייב לשלם הכפל. שכתב שם וכיוצא בזה משאר נזקין וכן מ"ש בפ"ד מהלכ' חובל הלכה כ"א ואין לומר דשאני הכא שהבעלים האכילוהו חדא דחומש דתרומה בהאוכל תלי רחמנא ועוד דאף בהגוזל אין חילוק בין שאכל מעצמו להגזילה שגזל חבירו ובין שהאכילוהו הגזלן כדמוכח מדלקמן. ודע דהא דתנן והאוכל תרומת ח"ל והביא לזה הרמב"ם שם היינו במקום שנוהגת תרומה בח"ל מדבריהם כמה שביאר הוא ז"ל לעיל בפ"א בהלכה ו' דת"ל נחלקת לשנים ארץ מצרים ושנער עמון ומואב המצות נוהגות בהן מדברי סופרים ונביאים ושאר הארצות אין תרומות ומעשרות נוהגות בהן וכל שהוא מדבריהם משלם את הקרן ואינו משלם את החומש וכן מה שאמרו מדמעת היינו מדרבנן וכבר בארתי מזה לעיל בפ"ג בהלכה ז' ד"ה הנכרי והכותי וכו' ע"ש ובדין הקטן שהגדיל מבואר בהלכ' גניבה בדבריו שם בהלכה ח' דפטור מלשלם אף הקרן ואפי' לאחר שהגדיל ובארתי מענין זה בחיבורי על סדר נזיקין בפ' החובל וע' עוד בר"פ דלקמן מענין זה:

רבי יוחנן בשם ר' ינאי אף מוציאין מן השני. זהו כרב חסדא בבבלי ר"פ הגוזל בתרא גזל ונא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו ממנו רצה מזה גובה רצה מזה גובה. ועמ"ש הרמב"ם לזה בפ"ה מהלכ' גזילה בהלכ' ד' וכתב הה"מ שם וכתבו קצת המפרשים שאפי' האכילו הגזלן אם רצה הנגזל גובה מזה שאכל גם רבינו לא חילק עכ"ל ומהכא מוכח בהדיא דאין חילוק ומעתה מבואר הוא דגם לענין נשתחרר העבד דחייב הוא לשלם הכל ואע"פ שהבעלים האכילוהו דסתם תרומה לא שייך בה יאוש דהחיוב להשבט הוא ועיין בדיבור דלעיל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף