מראה הפנים/תרומות/ז/א

מראה הפנים תרומות ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האוכל תרומה מזיד. לצדדין היא מתני' וכו'. והכי מוקי לה ר' יוחנן בבבלי פ' אלו נערות (דף לב ע"ב) דמתני' דאלו נערות בשלא התרו בו ודאלו הן הלוקין בשהתרו בו דכל היכא דאיכא ממונא ומלקות מילקא לקי ממונא לא משלם וממילא מתני' דהכא נמי בשלא התרו בו וכ"פ הרמב"ם ז"ל כר' יוחנן דבפ"ו בהלכה ו' כתב זר שאכל תרומה בזדון וכו' חייב מיתה בידי שמים ולוקה על אכילתה ואינו משלם דמי מה שאכל שאינו לוקה ומשלם ובפ"י הלכה ה' כתב אכל תרומה במזיד והתרו בו לוקה ואינו משלם לא התרו בו אם היתה טהורה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש וכו' כמו שהבאתי בפנים ומשום דחייבי מיתות בידי שמים אינן פטורין מתשלומין דהא מסקינן התם בריש אלו נערת ולאפוקי מדר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה יה"כ כשבת לתשלומין וכיון דחייבי כריתות אינן פטורין מתשלומין לרבנן אלא אם התרו בו דאז לוקה ואינו משלם א"כ מחייבי מיתות בידי שמים ג"כ אינן פטורין כשאין בו מלקות דרבנן לא דרשי אסון אסון וכן לא דרשי מוהכרתי כרת שלי כמיתה שלכם דלא קאמרי אביי ורבא התם להני דרשי אלא אליבא דר' נחוניא בן הקנה ולא קיי"ל כותיה ואע"ג דבפ"ק דמגילה (דף ז) משמע דסתם לן תנא כוותיה דקתני אין בין שבת ליה"כ וכו' ומדייק הא לענין תשלומין זה וזה שוין וכר' נחוניא בן הקנה הך סתמא דלאו כהלכתא כמו סתמא דלעיל התם אין בין יו"ט לשבת וכו' דמוקי לה בפ' משילין כב"ש ובפ' מרובה נמי סתם לי תנא דלא כר' נחוניא בן הקנה גנב וטבח ביוה"כ משלם תשלומי ד' וה' וכן בכמה מקומות ובעל משנה למלך כתב בפ"ו מהלכות תרומות על מ"ש הרמב"ם זר שאכל תרומה וכו' וז"ל תמהני בדין זה שפסק רבינו מההיא דאמרינן ר"פ אלו נערות מאי איכא בין רבא לאביי איכא בינייהו זר שאכל תרומה ומוכח התם דלא מיפטר מתשלומין אלא בשתחב לו בבית הבליעה ומצי לאהדורה ע"י הדחק א"נ במשקין הא לאו הכי לא מיפטר וצ"ע עכ"ל ויש לתמוה הרבה על תמיהתו דאיך לא ראה דכל זה וכל השקלא וטריא דהתם לקמן אינו אלא אליבא דר' נחוניא בן הקנה ולמאי דמפרשי אביי ורבא לטעמיה דאיהו מדמי תייבי כריתות לחייבי מיתת ב"ד לפוטרו מתשלומין וא"כ בכל מקום דאיכא כרת או חיוב מיתה בידי שמים בעינן נמי שהכרת וחיוב תשלומין באין כאחד דאז פטור הוא מתשלומין מטעמא דקים ליה בדרבה מניה וכן בחייבי מלקיות ויש בהן ג"כ חיוב תשלומין אם באין כאחד אז פטור מתשלומין אף שלא התרו בו ואינו לוקה ואם באין בזה אחר זה מתחייב בשתיהן וכל זה מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ג מהלכ' גניבה ע"ש ואם התרו בו ולוקה פטור הוא מתשלומין מטעמא דקיי"ל אינו לוקה ומשלם והשתא לר' נחוניא בן הקנה דמדמי נמי מיתה בידי שמים לחייבי מיתות ב"ד וכטעמיה דאביי אליביה בעינן נמי שיהו באין כאחד לענין ליפטר מתשלומין כמו בתייבי מיתות ב"ד ואפי' בשאין בו מלקות כגון שלא התרו בו וכן בחייבי כריתות לרבא ולטעמיה אליבא דר' נחוניא בן הקנה ועל זה היסוד בנוי כל השקלא וטריא דפ' אלו נערות וא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן וכסתם מתני' דר"פ אלו נערות דמחלקינן בין חייבי מיתות ב"ד דבהו פטור מתשלומין כשבאין כאחד מטעמא דקים ליה וכו' ובזא"ז חייב בשתיהן ולא שייך זה אלא דוקא בחייבי מיתות ב"ד אבל בח"כ וחייבי מיתות בידי שמים לא שייך זה כלל וכלל אלא לעולם חייב בשתיהן בין באין כאחד ובין בזא"ז ולא מצינו פטור מתשלומין גבי ח"כ וחייבי מיתות בידי שמים אלא בשהתרו בו דאז לוקה הוא ואינו משלם וזה ברור הוא להמעיין היטב בכל הסוגיות השייכי' לענין זה והעיקר מהצריך שתדע דהא דאמרינן שם ובכ"מ דילפינן מכדי רשעתו משום רשעה א' אתה מחייבו וכו' זהו דוקא בהמסור לב"ד אבל לא בהמסור לשמים כדאמר הכא לקמן בהדיא שני דברים מסורין לב"ד את תופס אחד מהן יצא דבר שהוא מסור לשמים ומזה תדע כי צדקו דברי הרמב"ם ומה דשייך עוד להסוגיא ובענין שלמדנו מהאי ש"ס ומסוגיא דהש"ס דהתם בארתי בפ' אלו נערות ע"ש:

יצא דבר שהוא מסור לשמים. עיין בדיבור דלעיל מה שנתבאר מענין זה בס"ד וזה מוסכם הוא ואע"ג דבענין דקא"ר יוחנן דבשוגג בקרבן הויא שגגה במקום כרת לא קיי"ל כותיה דאתיא כמונבז פ' כלל גדול כמו שבארתי מזה בר"פ דלעיל אלא דקיי"ל כרבנן דמונבז ואם שגג בכרת הוא דהויא שגגה ואע"פ שהזיד בלאו וכר' יוחנן דהתם אליבא דרבנן מ"מ בזה ודאי כדהלכתא היא דגבי דבר שהוא מסור לשמים והיינו קרבן כדפרישית וכיוצא בזה לא אמרינן דאין אתה מחייבו גם בממון משום דהוי ב' רשעיות דלא אמרו כן אלא בדברים המסורין לב"ד כדמצינו בכמה מקומות שמשלם ממון ומביא קרבן כמו גבי מעילה וגזל ושבועת הפקדון וכיוצא בהן וזה פשוט:

מתניתא אמרה שהקרן קנס. כבר כתבתי בכתובות שם דמה שפי' הר"ש כאן דשינוייא היא א"א להולמו דא"כ דמשני דלר"ל לא צריכין לאוקמא קרא כר"מ אלא דטעמא דמשלם מכני שהוא קנס לפ"ז מאי דוחקיה לאוקמי מתני' דהכא ודאלו נערות כר"מ הא לפי פירושו אף לרבנן בקנס לוקה ומשלם במזיד אלא דליתא דמכל הסוגיא הכא ובבבלי וכן בריש מסכת מכות משמע דלרבנן אין לוקה ומשלם בין בממון בין בקנס. ועוד מה דמסיים הר"ש לפי פירושו דהאי וכמה דתימר קרן קנס ודכוותה חומש קנה בתמיה קאמר ובאמת דיש לתמוה ע"ז דמה זו קושיא על הא דמשני לפ' דבריו דודאי אם נאמר דגם החומש קנס א"כ לפירושו פשיטא ופשיטא דקרא מיתרצא לכ"ע ואם החומש קרבן א"כ היינו דמשני לעיל ומאי מתמה. ולמאי דפרישית בפנים ניחא דהכל מהקושיא היא על הא דקאמר דטעמא דר"י גבי תשלומין דתרומה משום קרבן היא ולכפרה אתי ולא לחיוב תשלומין ועלה פריך ואפי' יסבור חומש קרבן וכי קרן קרבן הא ממתני' ומהך ברייתא שמעינן דהקרן ודאי קנס הוא ולר"ל דע"כ דס"ל דלא שאני לרבנן בין ממון לקנס דאינו לוקה ומשלם מדדחיק לאוקמי מתני' כר"מ והשתא לדידיה דס"ל דחייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין היני מתרץ לקרא ועוד וכמה דתימר קרן קנס וכו' כלומר דהיא גופה מנ"ל לומר שהחומש קרבן דאימא נמי משים קנס הוא וכאביי דכלל גדול דלרבא הוא דאמר התם דחומש במקום קרבן קאי כמו שזכרתי מזה בר"פ דלעיל ע"ש:

דם יחשב לאיש ההוא ולא לשולחיו. בכתובות שם כתבתי דמאי דפליגי בהאי ענינא בבבלי קידושין (דף מג) דלמ"ד ב' כתובין הבאין כאחד מלמדין לדידיה אי לאו דגלי קרא בשחוטי חוץ הו"א דנילף ממעילה וטביחה ומכירה דבהו יש שליח לדבר עבירה להכי איצטריך קרא דשחוטי חוץ ולמ"ד אין מלמדין וליכא למילף מהני תרתי דיש שליח מפיק ליה התם קרא דההוא לדרשא אחרינא דמסברא נפקא לן דאין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובארתי שם דנ"מ בינייהו בהא דפליגי רבינא ורב סמא בפ' שנים אוחזין (דף י) דלדבינא לא אמרינן אין שלד"ע אלא היכא דהשליח בר חיובא הוא אבל אי לאו בר חיובא הוא המשלח הוא חייב ולרב סמא היכא דאי בעי עבד ואי בעי לא עבד פטור המשלח אע"ג דהשליח לאו בר חיובא כגון אשה בהקפת קטן וכהן ששילח לישראל לקדש לו גרושה וכו' כדאמר התם מה דאיכא בינייהו והשתא איכא למימר דרבינא הוא דס"ל כמ"ד דמסברא נפקא לן דאין שליח לדבר עבירה והלכך היכא דהשליח לאו בר חיובא דלא שייך לומר דברי הרב וכו' לפטור המשלח ומיחייב הוא וכן מודה הוא לרב סמא היכא דבעל כרחו הוא דעביד דהמשלח מיחייב אבל רב סמא ס"ל כמ"ד דמשחוטי חוץ הוא דנפקא לן ודוקא אי בעי עביד או לא הוא דפטור המשלח כגוונא דשחוטי חוץ ואפי' השליח לאו בר חיובא הוא דגזירת הכתוב הוא דלא מחייב המשלח וכגון שצוה לנכרי לשחוט בחוץ אפ"ה פטור המשלח והשתא לרב סמא בעלמא נמי פטור ולרבינא חייב המשלח ושם כתוב ונ"מ כגון שצוה לקטן לשחוט בתוץ וט"ס הוא דבלא"ה אין שליחות לקטן ומיהו לנכרי אע"ג דאמרינן אין שליחות לנכרי מ"מ מוכחא בשמעתא דפ' איזהו נשך והבאתי בריש מכילתין דלחומרא יש שליחות לנכרי כדקאמר התם לענין ריבית וה"ה הכא אליבא דרבינא:

מתניתא דר' נחוניא בן הקנה. הכי מוקי לה נמי בבבלי פ"ק דמגילה ומ"מ לית הלכתא כותיה וכמו שנתבאר לעיל ריש פרקין ע"ש:

השוחט אותו ואת בנו לשם ע"ז. בשחט השני לשם ע"ז פליגי וכדאיתא האי פלוגתא בבבלי פ' אותו ואת בנו (דף פא) וכבר בארתי בכתובות שם דאע"ג דאמר התם ואזדו לטעמייהו דכי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן וכו'. ודברי רב דימי הא אידחו להו בכתובות בשיטתא דאלו נערות דמסיק התם אלא כי הא דכי אתא רבין וכו' מ"מ דברי ר' יוחנן דאותו ואת בנו קאי אף אליבא דרבין דלא פליג ארב דימי אלא בחייבי מיתות שוגגין וממון אבל חייבי מיתות שוגגין ומלקות גם לרבין אליבא דר"י חייבין במלקות וכדפסק ברמב"ם בפ"ב מהלכ' שחיטה כר' יוחנן דאותו ואת בנו ובפ"א מהלכות נערה כרבין אליבא דר' יוחנן:

אמר ר' מתנייה בממזר הבא על הממזרת. כמו שהוא בכתובות ובמגילה. ולכאורה דוחק הוא לפרש הרישא דמתני' בענין זה דוקא והסיפא בסתמא וי"ל דהכא לא קאמר דתוקמי למתני' כדברי הכל ממש אלא דלא תדחוק כר"מ דוקא דנוכל לאוקמי אף כתנא אחרינא והיינו כר' יצחק בפ' אלו הן הלוקין דפליג אמתני' דהתם וס"ל חייבי כריחות אינן בכלל מלקות ארבעים וא"כ לדידיה ל"ק סיפא דאלו נערות דכיון דאינן בכלל מלקות חייבין בתשלומין ורישא בחייבי לאוין הוא דקשיא והלכך מוקי לה בממזר שבא על הממזרת. ובבבלי בשיטתא דאלו נערות (ד' לה ע"ב) דקאמר ולרבה וכו' אי ר' יצחק קשיא ממזרת לא בעי לשנויי הכי משום דלא דחיק לאוקמי מתני' כבתרי טעמי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף